אזהרת טריגר: אלימות במשפחה.

בשנים האחרונות, היו רבות התקופות בה ילדי ישראל נאלצו להישאר לזמן ממושך בבתיהם לצורך בטיחות, הן מטעם מלחמות והן מטעם מגפות עולמיות. זהו מצב מורכב, המעכב את ההתפתחות השגרתית של תקופת צעירותם. לא רק מהבחינה הלימודית, שכן שיעורים מרוחקים אינם מתפקדים כרגיל, אלא גם מהבחינה החברתית והאישיותית, המאפשרת להם לפתח קשרים עם העולם החיצון ולבנות לעצמם עצמאות. ערך גדול מאוד בהתמודדות של ילדים עם העולם החיצון במסגרת הבית ספרית, היא להצליח להיפתח כלפי אחרים ולפתח קשרים בין-אישיים המבוססים על אמון - שלא פעם מצליחים להעלות מתוככי הנשמה משקעים נפשיים ואישיים. כאלו שאפילו בבית קשה לילד לדבר עליהם, ולעיתים אף הבית הוא מקור הבעיה בפני עצמו. רבים הילדים שזכו להיתמך נפשית על ידי חברים לספסל הלימודים או על ידי סגל חינוכי, כאשר אזרו אומץ לחשוף בדבר חששותיהם או עיצבו את הזהות האישית שלהם על כלל מאפייניה.

בעולם שבו התמיכה הזאת אינה קיימת, לילדים הרבה יותר מורכב להתמודד ולעבד את מה שהם חוו ועודנם חווים בזמן אמת. הדבר מוביל אותם ללבטים אישיים אל מול עצמם. מחשבות רצות בראש כשמצד אחד נבנה הרצון המגננתי להדחיק את מי שהם באמת למען שלום בית, ומצד שני הרצון להיות שלמים עם עצמם ולהלחם בשם הזהות האמיתית שלהם, לא משנה כמה כאב זה עלול להביא. למרות שיצא שנים רבות לפני הקונפליקטים האחרונים במדינתנו, הסרט הקצר הזה משקף בעיניי את מלחמתו הפנימית של ילד שעבר תלאות בחייו ועדיין עובר, אך מפלס את דרכו באפלה ומנסה לפרוץ זאת החוצה ולהתנגד לדיכוי שמגיע מבית.

הסרט מתחיל בשוט המציג לנו את צעצוע קרוסלה מסתחררת, המסמלת לנו כרמז מטרים את המערבולת הרגשית והנפשית שהדמות הראשית עברה ועוברת עוד בחייה. אנחנו מגלים כי אנחנו נמצאים במסיבת פיג׳מות בין חברים, המתרחשת בביתו של ירמי (ירמי שיק בלום). הוא משוויץ בפני חבריו, אותם הוא מכנה ״כל החברים שפה״, שצעצוע הקרוסלה שהוא מחזיק הוא מתנה שקיבל מאביו כאשר היה עם אימו ב-״לונה-פארק יורודיסני בארהב״ טרם נולד. המשפט הזה, הפותח את הסרט, מעורר חשד ראשוני לגבי קשרי המשפחה של ירמי. כפי שאנחנו נגלה בהמשך, ירמי גר אך ורק עם אביו לא עם אימו, נקודה עלילתית שעליה עתידה להתבסס שבירות נפשו של ירמי. הניסוח לפיו המתנה שקיבל הגיעה אליו מאביו בלבד (למרות שאימו הייתה בפארק גם היא), מעידה על כך שבתת המודע שלו הוא מפיל את אשמת מערבולת חייו רק על אביו ולא על אימו. למעשה, הדגשתו בדבר כך שהמתנה נרכשה טרם הולדתו עשויה לסמל כי אותה ״מתנה״ היא למעשה החיים שלו עצמם, אך אימו אינה אשמה במצב שנוצר מהם. הוריו אומנם שניהם אחראיים לקיומו מבחינה ביולגית, אך אביו הוא האשם המרכזי בסבל ובדיכוי הנפשי שהוא חווה בהם. מעבר לכך, בעוד שהוא מתאר את מערכת היחסים הזוגית של הוריו שהובילה ללידתו כביקור בפארק של דיסני - דבר אוטופי לכל הדעות - השימוש הסותר שלו בין ״יורודיסני״ (הפארקים באירופה) לארה״ב מעידה על כך שירמי לא בדיוק יודע אוטופיה מהי. בשבילו, לחיות באושר צרוף זו פיקציה, סיפור מעשיות, שהוא משכנע את עצמו שקיים כמו שהוא מדמיין למרות שאין על כך עיגון במציאות.