לביקורות הקודמות: עונה 1 עונה 2

בניגוד לשתי העונות הראשונות, את העונה השלישית של ״דברים מוזרים״ כבר ראיתי ביחד עם כולם. אחרי הכל כבר הייתי בן 17 כשהיא יצאה, ואחרי שבתור נער צעיר יותר החלטתי להימנע משתי העונות הראשונות של הסדרה כשהן הושקו, החלטתי לאזור את האומץ ולצפות בה סוף סוף כמו שצריך. אמנם לא דמיינתי לעצמי שאשאב לעולם המופלא הזה כל כך בקלות, אבל אחרי צפייה כמעט רצופה של שבוע בכל שלוש העונות הראשונות של הסדרה, מצאתי את עצמי נשאב לעשרות (אם לא מאות) דיונים על הסדרה באינטרנט ועם חברים, כשאני מלא בהתלהבות ובתחושה חמימה בלב. תחושת החמימות הזו, היא הדבר המרכזי שלקחתי מהעונה השלישית של הסדרה, כאשר איכשהו ולמרות כל האקשן והטרגדיות שליוו את הסדרה מאז ומעולם, זכרתי שכשסיימתי לצפות בעונה השלישית של הסדרה לא יכולתי להוריד את החיוך מהפנים שלי. זו גם בדיוק הסיבה שמאוד חששתי לצפות מחדש בעונה הזו של הסדרה. חששתי שמה שהעלה לי חיוך על הפנים בגיל 17 ירגיש לי היום מאוד מוזר, משונה ולא קשור לכל מה שבא לפני ואחרי העונה הזו. אבל איכשהו, הצפיה המחודשת הזו הובילה לתוצאה הפוכה לגמרי, ועכשיו יותר מתמיד אני בטוח, שהעונה הזו היא חלק חשוב ובלתי נפרד ״מדברים מוזרים״ דווקא בזכות אותה התחושה.

יום בהיר של שמש אין שום עננים

כאמור, אם התיאור שהכי התאים לשתי העונות הראשונות של ״דברים מוזרים״ ככל הנראה הכיל מילים כמו מתח, אימה, מסתורין או אפילו אימה, את העונה הזו הכי קל לתאר בעזרת מילים כמו קיץ, כיף, נעורים או אפילו שמחה. שלא תבינו אותי לא נכון - זה לא שהאלמנטים המד"בים והאימתניים לא קיימים בעונה הזו של הסדרה (ועוד נגיע אליהם בהמשך), אבל אין ספק שהעונה הזו מרגישה הרבה יותר כמו דרמת נעורים קלאסית מאשר סדרת מד״ב חדשנית, והאמת היא שבאופן מפתיע זה עובד מצויין. השינוי החד (שלא לומר כמעט מנוגד) בין הז'אנרים האלו עובד כל כך טוב כמו שהוא עובד, בזכות שני אלמנטים עיקריים. הראשון והמרכזי ביותר שבהם הוא שהסגנון החדש של העונה מאפשר להעניק לדמויות של הסדרה ספוטלייט אישי ואישיותי נרחב יותר. אם בשתי העונות הראשונות למדנו להכיר את הדמויות השונות בזכות אותם רגעי אקשן, מתח ומסתורין, ובזכות אותה תחושה אפלה וכבדה, עכשיו כשאנחנו כבר מכירים אותם לא מעט זמן וממש מחוברים אליהם, אנחנו זוכים לקבל גם הצצה לחיים האישיים שלהם מחוץ לכל העיסוק במפלצות ממימד אחר או במדענים מרושעים, ולראות איך באמת נראית השגרה בהוקינס בחלקים מסוימים. השגרה הזו מאפשרת לסדרה להציג בפנינו לא מעט צדדים נוספים וחדשים אצל הדמויות השונות, ובמערכות היחסים שלהם שלא היינו יכולים לקבל בשום הזדמנות אחרת, מה שמצליח להעמיק את הקשר שלנו עם כל אחת ואחת מהדמויות השונות (ובפרט עם הדמויות של חבורת הילדים). במהלך חלק לא מבוטל של העונה אנחנו זוכים לראות את הדמויות השונות עוסקים בעניינים ״רגילים ומשעממים״ כגון חיי האהבה שלהם, בילויים, זמני משחק וכו'. למרות שבקלות היה ניתן לפספס ולגרום לחלקים האלו להיתפס כרגילים ומשעממים, הם הופכים בן רגע לרגעים כיפיים ומחממי לב, דווקא בגלל שאנחנו כבר כל כך מחוברים ואוהבים את הדמויות השונות. הרגעים האלו יוצרים חווית צפייה שלא נופלת ברמתה מאותם רגעי אקשן ודרמה מטורפים, שלמדנו להכיר ולאהוב מהעונות הקודמות.