זכינו לצפות בהקרנת הבכורה העולמית של הסרט החדש של נטפליקס, ״רצח כתוב היטב: התעורר, איש מת״, בבימויו של ראיין ג׳ונסון ובכיכובם של קאסט שחקנים רחב ומוכשר, שהתקיימה כחלק מפסטיבל הסרטים הבינלאומי טורונטו ה-50 (TIFF) בתחילת ספטמבר 2025. כמו כן, אנחנו רוצים להודות לנטפליקס ישראל על ההזמנה להקרנת הבכורה הקולנועית של הסרט בישראל! כעת כשהסרט עולה על המסכים ברחבי הארץ, בואו לקרוא את הביקורת שלנו על הסרט החדש!

תקציר: סיפור דרמת מסתורין חדש של דמות הבלש האהובה של דניאל קרייג וראיין ג׳ונסון, בנואה בלאנק. כומר צעיר בשם ג׳אד, שהיה בעברו מתאגרף, נשלח לעיירה קטנה במטרה לסייע לכנסייה האיזורית לצבור יותר עוקבים מעבר לרשימת הקבועים החוזרת על עצמה. כשהוא מגיע לשם, הוא מכיר מקרוב את הכומר הראשי שלה - מונסיניור וויקס - שהוא לומד לשנוא מעומק ליבו והוא לא מסתיר זאת. אך הדבר יסתבר להיות טעות פטאלית, כאשר וויקס נרצח, ומעבר לעובדה שהאדם היחיד שהיה בקרבתו היה ג׳אד - אופן הרצח ניכר כלא הגיוני שיתקיים במציאות.

חיכינו כל כך הרבה וסוף סוף זכינו לראות את הפרויקט הגדול הזה, לכן אני שמח לומר באופן חגיגי שהסדרה המצליחה והאהובה זוכה לעוד סרט מצוין! מדובר בפרויקט ״רצח כתוב היטב״ שמצד אחד שומר על סממני המסתורין שאתם מצפים מהסדרה הזאת בצורה אפקטיבית, ומצד שני מצליח בצורה מאוד מפתיעה להמציא את עצמו מחדש ולפתח זהות משל עצמו. הפרויקט כולל אווירה שונה לחלוטין משני הסרטים הקודמים, גם מבחינת הסביבה שבו הוא מתרחש, אך גם באופן שבו הוא כתוב, מצולם וערוך. עבודת הבימוי של ג׳ונסון מפתיעה בכל פעם מחדש, וגם הפעם היא לא ממצה את עצמה או משעממת אפילו לרגע. עמוק בתוך השקפת העולם המורכבת מוראלית של הדמויות שלנו, מצליח ראיין ג׳ונסון גם לספק מתח ברמה גבוהה וסקרנות מיוחדת, וגם הומור קליל מהסוג שזכינו לאהוב מהמותג. השילוב של השניים מרגיש טבעי ביותר ולא מרגיש כאילו הוא פוגע אחד בשני במהלכו. זו לא עבודה קלה בכלל, בטח לא עבור בימוי השחקנים שצריכים לדעת להגיב בצורה המתבקשת כדי לא לשבור את אופי הסיפור.

הסרט הזה לוקח את הפורמט למקומות יותר כבדים, אפלים ואמורפיים, כאשר הוא באמת מתעסק לעומק ברעיון של דת ואיך אדם יכול לפרש אותה או את יכולותיה ותכליתיה, ואף בשלבים מסוימים מרגיש ממש כאילו הוא מנסה להיות סרט אימה של ממש. הסרט מעלה רמה באופל שלו ככל שהוא מתקדם, ומציב את בנואה בלאנק והדמויות סביב בתעלומת רצח שמושכת את הפרויקט לכיוון הרבה יותר דרמטי ורציני ממה שהופיע בסרטים הקודמים - למרות שעדיין הסרט הנוכחי מלא ברגעים קומיים שהצחיקו את הקהל כולו. תחושת האופל עוברת לא רק במתרחש בעלילה, אלא גם בפלטת הצבעים המשמשת את הסרט בחלקים האלו ובדרך שבה הדברים מצולמים או נתפסים בעיניי הדמויות. לאחר הצפייה השנייה, אני יכול אפילו עוד יותר להעיד שההשקעה של תסריט הפרויקט לארוג אלמנטים של הדת והדעות השונות שיש לציבור לגביה אל תוך התסריט היא רבה ומפתיעה באיכותה. היא מתעסקת בנושא הזה בצורה מאוד בוגרת ואחראית, המראה את היתרונות והחסרונות של כל אחד מהצדדים בצורה מאוזנת ושקולה מבלי להטיף לצופים. הסרט מדגיש את התפר הדק שהאנושות מתנדנדת עליה בין התאווה לעושר לתאווה לאושר, כלומר רצון האדם בין כוח ושליטה לבין נחת ויציבות נפשית. ההצלחה של הסרט להתעסק בעולמות האלה בצורה מכבדת, בוגרת מאוד ואנושית מאוד, שאינה מנסה להטיף רעיונית לכאן או לכאן ומראה כמה האמונה האישית היא למעשה מצפן מוראלי עבור אנשים שמחפשים אותו בחייהם, הופכת אותו לאחד הפרויקטים הכי מוצלחים בעיניי מהשנים האחרונות המסתכמים סביב רעיון הדת - לא רחוק מקלאסיקות כמו ״כנר על הגג״.