תודה רבה ל-Ubisoft על גישה מוקדמת למשחק!

אם אתם עוקבים אחרי ואחרי הדברים שאני כותב, אתם בוודאי חושבים שאני איש של סדרות וקצת של סרטים אבל האמת היא שזה לא נכון. אני איש של סיפורים. כמובן שיש ז'אנרים ופורמטים שאני יותר מתחבר אליהם, אבל זה לא משנה את העובדה שאם תתנו לי לי סיפור טוב לא משנה באיזו מדיה דיגיטלית או פיזית, אתם תקנו אותי מיד. לכן, בנוסף לעשרות הסרטים והסדרות שאני רואה מדי שנה, אני משחק גם לא מעט משחקי מחשב סינגל פלייר. זו גם הסיבה שמאוד התחברתי לסדרת משחקי Assassin’s Creed בעבר. היה להם בסיס סיפורי מעניין מאוד, ומשחקיות לא רעה בכלל שהשילוב בניהם יצר עבורי כמה חוויות מיוחדות ביותר, שהשפיעו על האהבה שלי למשחקי סינגל פלייר. יחד עם זאת, גם אני צריך להודות שסדרת המשחקים הזו חווה בעיות קשות בשנים האחרונות. היא התרחקה מאוד מהמקורות שלה, נהייתה מאוד רפטטיבית וגנרית, והפכה בעיקר לעוד משחק סינגל פלייר גנרי בנוף שגם ככה רווי במשחקים שכאלו. למעשה הבעיות כל כך החמירו עד ש-Assassin’s Creed Shadows הפך להיות התקווה האחרונה של הסדרה (ואולי אף של יוביסופט כולה), ונראה שבאולפנים עשו את כל המאמצים על מנת לספק את המוצר הכי טוב שאפשר. זה התחיל בכך אחרי תחנונים רבים מצד המעריצים הסדרה סוף סוף הגיעה ליפן הפיאודלית, סרטוני הגיימפלי הראו שיש (לכאורה) שינוי בסגנון הגיימפלי, והמשחק נדחה מספר לא קטן של פעמים על מנת לנסות ולספק את החוויה הטובה ביותר שאפשר. עכשיו, אחרי ששיחקתי במהלך השבועיים האחרונים במשחק, אני יכול בהחלט להגיד שמדובר בניסיון הייל מרי מוצלח של יוביסופט, אם כי עדיין יש לו כמה בעיות מורגשות מאוד. 

השורה התחתונה היא ש-Assassin’s Creed Shadows הוא לא משחק רע (אם כי אני חושב שהביקורות המאוד חיוביות קצת מגזימות, אבל עוד על כך אח״כ). ואם ציפתם למשחק שיתרסק וירסק יחד איתו את יוביסופט כולה, אתם כנראה עומדים להתאכזב לטובה. האם זה אומר שהוא משחק ה-AC הטוב ביותר מכולם? כנראה שלא. האם הוא משחק מהפכני שיקח את תואר ״משחק השנה״ בהליכה? גם כנראה שלא. אבל זה לא אומר שהוא אינו משחק טוב, ובעיקר, די כיפי.

המעריצים תמיד צודקים

היותו משחק כיפי נובעת ממספר דברים עיקריים. ראשית, הוא מצליח להציג איזון די טוב בין סגנון ה-RPG החדש שהגיע אל סדרת המשחקים מאז השקת המשחק Assassin’s Creed Origins, לבין הסגנון הישן שהיה יותר מזוהה עם המשחקים הראשונים של הסדרה כמו Black Flag או Brotherhood. יש עולם גדול ודי יפהפה שאפשר להסתובב בו במשך עשרות שעות, ולחקור אותו מקצה לקצה. אבל מהצד השני, יש דגש גדול מאוד על התגנבויות והתנקשויות מהצללים (שהם אולי סימן ההיכר הגדול ביותר של סדרת המשחקים הזו), שקצת נעלמו ונבלעו ברקע במשחקים האחרונים. השילוב הזה יוצר חוויה מאוד ייחודית, שתצליח לספק גם את מי שאהב יותר את סגנון המשחקים הישן וגם את מי שאהב את סגנון המשחקים החדש. הוא יוצר מעין תמהיל מיוחד שכזה, שהופך אותו לקצת יותר מסתם משחק RPG גנרי ונותן לו גוון אססין קרידי מיוחד. השילוב הזה ניכר בעיקר במשימות ובהתפתחויות של קו העלילה הראשי, אבל גם במשימות הצדדיות יותר ובאלמנטים הרוחביים יותר של המשחקיות. ניכר שיוביסופט הבינו די טוב מה צריך לשמר מאיזה סגנון, ואיך לשלב בין הדברים כדי ליצור חוויה שתצליח לאזן בין שני העולמות בצורה טובה מאוד.