הרשו לי לפתוח את הביקורת בגילוי נאות, אינני מעריץ מסור של סדרת סרטי "הטורף". למעשה הסרטים היחידים במותג בהם צפיתי היו הסרט המקורי מ-1987 בכיכובו של ארנולד שוורצנגר, ו-"הטרף" הנפלא מ-2022 בו דן טרכטנברג החייה את המותג עם טייק מקורי ומרענן ביותר. מאז טרכטנברג הספיק לביים גם סרט אנימציה באותו היקום בשם "הטורף: רוצח הרוצחים", וגם הפעם חוזר אל על כסא הבמאי, מה שמציב אותו בתור המאסטר של המותג כרגע. השילוב של שני הדברים האלו הוביל לכך שהגעתי מאוד סקרן אל ״הטורף: שטח פראי״. גם כי כאמור, הופתעתי מאוד מ-"הטרף" שיצא ישירות לסטרימינג, אבל גם כי הטלתי בספק את העובדה שהמותג הוותיק הזה יכול להיות רלוונטי ולהגיע לקהלים חדשים בימינו.

אבל למרות הספק שלי, אני חושב שהסרט אכן צלח את המשימה הזו בצורה מרשימה במיוחד, בעיקר בזכות החזון של טרכטנברג, שמצליח להעניק לסרט תחושה שעשה אותו מעריץ ותיק במיוחד של המותג, אבל בו זמנית גם הופך את היוצרות, ולראשונה שם את דמותו של הטורף במרכז הסרט ובכך הופך אותו לדמות עגולה ועמוקה, ולא לעוד סתם יצור מפחיד שרודף אחרי בני האדם איתם אנחנו מבלים את מרבית הסרט. זאת מבלי לציין שגם הסגנון הוויזואלי והעולם שמוצג לנו במהלך הסרט שונים לחלוטין מכל מה שבא קודם לכן בהיסטוריה של המותג. שינוי שמורגש כבר מהפריים הראשון של הסרט כאשר הוא נפתח בטקסט חייזרי וסאונד שנשמעים יותר מהעולם של "חולית" מאשר הג'ונגל בו לחם שוורצנגר בחייזר האכזר ב-1987.

בתחילת הסרט מוצג לנו ובצורה הברוטלית ביותר שניתן להעלות על הדעת טורף צעיר ומנודה בשם דק, שמשמש כגיבור המרכזי של הסיפור. אלא שלמרות אותה הצגה די אלימה שבהחלט הקנתה רושם ראשוני שעומד להיות סרט אכזר ומדמם ביותר, התוצאה שמתגלה בפועל היא תוצאה אחרת לחלוטין. למעשה באופן מפתיע למדי, הסרט הוא לא רק הראשון בסרטי המותג שלא מדורג למבוגרים בלבד (R), אלא גם מצליח להפוך לסרט הראשון תחת מטריית המותג שבהחלט ניתן להגדיר כסרט שמתאים לבילוי לכל המשפחה. למרות שבמרכז הסרט אכן עומד הטורף דק, מי שאחראית לאותו שינוי מפתיע היא לא אחרת מאשר דמותה של ת'יה הסייבורגית, אותה מגלמת בצורה פנטסטית השחקנית אל פאנינג, שכן היא זו שמוסיפה לסרט את רוב החן, ההומור, ואפילו טוב הלב והתמימות שיש בו (מה שבהחלט לא האמנתי שאמצא בסרט של "הטורף"). אני מניח שהשינוי הזה עלול להרגיז חלק לא קטן מהמעריצים של המותג (שכאמור, איני נמנה כאחד מהם) שעוד עלולים לטעון שדמותו של הטורף עוברת שינוי לרעה והופכת לדמות סימפטטית ובעלת חולשות, וכי מדובר בהיפוך גמור למקור של המותג כסרט אקשן גברי קלאסי של שנות ה-80. אך הבחירה הזאת היא מה שהופך את הסרט למהנה, מרגש ומצחיק ברגעים רבים. בכלל, הסרט הרבה יותר מתאים לסגנון ההרפתקאות והמדע הבדיוני שמצוי בסרטים כמו "שומרי הגלקסיה", וזו בחירה שעובדת נהדר במיוחד ברגעים בהם הדמויות הראשיות מצליחות להתחבר אחת לשנייה למרות כל הפערים התרבותיים והאינדיבידואלים ביניהן.