ביקורת ComicON: "הטורף: הרוצח של הרוצחים" – תחייה מפוארת לפרנצ'ייז מיתולוגי
לסרט ״הטורף: הרוצח שברוצחים״ הייתה כל סיבה להפוך לכשלון, אבל במקום זאת הוא מנצל את כל החוזקות שלו ומצליח להפוך להצלחה מסחררת
"A fight to the death... only one will live..." - הטורף
הביקורת אינה מכילה ספוילרים לסרט ״הטורף: הרוצח של הרוצחים״
בשנים האחרונות, ז'אנר האימה חווה רנסנס מרשים. הוא כבר לא מסתפק בניסיונות שבלוניים להפחיד קהל מזדמן, אלא מציע יצירות מוקפדות, עשירות ועמוקות, המספקות חוויה קולנועית שלמה גם למי שבדרך כלל נמנע מסרטים רוויים בצרחות ובדם. העלייה הניכרת באיכות פתחה את שערי הז'אנר לקהל חדש, מגוון וסקרן יותר, מגמה שלא נעלמה מעיניהן של חברות ההפקה הגדולות בהוליווד. הן זיהו כאן הזדמנות עסקית מחודשת, ובראשן אולפני המאה ה-20, כיום תחת כנפיה של דיסני. כמו כל תאגיד ענק שמזהה פוטנציאל כלכלי, גם דיסני מיהרה לחזור למדף האבק של הפרנצ'ייזים הוותיקים, ומשם שלפו את "הטורף". באופן מפתיע הנסיון הזה של דיסני דווקא עבד. הסרט "Prey" מ-2022, בבימויו של דן טרכטנברג, ששוחרר ישירות לשירותי הסטרימינג, לא רק שהחזיר ע טרה ליושנה, אלא עשה זאת עם סגנון, חוכמה ואכפתיות שלא נראו במותג הזה מאז שארנולד שוורצנגר פגש את הג'ונגל ב-1987. טרכטנברג, באופן מיידי, הפך לאיש שמוביל את התחייה של היצור החייזרי שאוסף גולגולות כתחביב. שלוש שנים לאחר אותו הישג מפתיע, דיסני משחררים את הסרט החדש: "הטורף: הרוצח של הרוצחים". אני מצהיר זאת כבר עכשיו, ללא היסוס: מדובר בסרט מעולה.
הבחירה האמנותית הנועזת: מעבר לאנימציה
הבחירה האמנותית הראשונה והמשמעותית ביותר ב"הטורף: הרוצח של הרוצחים" היא המעבר לפורמט של אנימציה. בדומה לסדרה "מה אם...?" של מארוול, גם כאן אנו מקבלים פורמט אנתולוגי, המאפשר לסיפור לשוטט בחופשיות ברחבי ההיסטוריה האנושית ולהפגיש את הטורפים עם רגעים קשים, פרועים ואפלים במיוחד. זו לא רק בחירה סגנונית, אלא גם פתח לחופש יצירתי מסחרר. הסרט מחולק לשלושה סיפורים נפרדים, כשכל אחד מהם מתרחש בתקופה אחרת:
החלק הראשון מציג את אורסה, אם ויקינגית חסרת מעצורים, המובילה את בנה במסע נקמה אכזרי. אנו עדים לכוחה, של נחישות ולרוח הלחימה שלה אל מול אויב על-טבעי. הסיפור הזה משלב את הקשיחות של התקופה עם עומק רגשי הקשור לקשרי משפחה ושכול.
החלק השני מעביר אותנו ליפן הפיאודלית, שם נינג'ה צעיר נקרע בין נאמנות לאחיו הסמוראי לבין הבחירה בדרך עצמאית ורווית דם. סיפור זה מדגיש את הקונפליקט הפנימי של הגיבור על רקע עולם של כבוד, בגידה ולחימה.
החלק השלישי מציב אותנו בלב מלחמת העולם השנייה, עם טורוס, טייס כושל המגלה שהאויב האמיתי לא תמיד מגיע מכדור הארץ. סיפור זה חוקר את הפחד, את הייאוש ואת הגבורה במצבים קיצוניים, כאשר סכנה בלתי צפויה אורבת בתוך כאוס המלחמה.
ביקורות
כתבות נוספות מקטגוריית
ביקורת ComicON: ״רצח בים המלח״ - גם איכות התוכן ירדה למקום הנמוך בעולם
ניתוח ״פלוריבוס״: פרק 9 - לכל אחד שפה משלו ודרך משלו להגיד שלום (חלק ב׳)
ניתוח ״פלוריבוס״: פרק 9 - לכל אחד שפה משלו ודרך משלו להגיד שלום
ליאם סולומון
