לקראת היציאה הקרובה של סרט ה-״סופרמן״ חדש של ג'יימס גאן, שגם ישיק את היקום החדש של DC, נאמר בלא מעט סיקורים וכתבות שמדובר באחד הסרטים החשובים בתולדות הז׳אנר ושהרבה מונח על כתפיו של גאן. אך האמת היא, שלמעשה סרט גיבורי העל הקריטי והחשוב ביותר בכל הזמנים, הוא גם סרט גיבורי העל הראשון - "סופרמן: הסרט" של ריצ׳ארד דונר משנת 1978. בלעדיו, לא היה היקום של מארוול, לא היה קווין פייגי (שהחל את דרכו כעוזר במשרדה של אשתו של דונר), לא היו ״נוקמים״ קולנועיים, לא היו סרטי באטמן, לא היו סרטי DC, וככל הנראה גם האתר הזה לא היה קיים. 

החל מכותרות הפתיחה הכחולות המעופפות ברחבי הגלקסיה, המוזיקה של ג'ון וויליאמס מייצרת תחושה שאנחנו צופים באירוע מיוחד. זה לא סתם סרט, זה סרט על סופרמן! לא סתם הפסקול נשאר כל כך אייקוני עד היום (ואפילו משמש בגרסה מחודשת את הסרט החדש של גאן). וויליאמס, בעל כוחות העל משלו, הצליח לייצר צליל שראוי לשמו של סופרמן. 

בלא מעט סרטים שבנויים על כמות גדולה של אפקטים חזותיים, ישנה סכנה של איבוד רלוונטיות לצופה חדש עם השנים. אך לסופרמן מ-1978 אין שום בעיה כזאת. הוא עובד בצפייה כיום כי הוא סרט מעולה, שעובד רגשית ולוקח את הזמן לספר את הסיפור שלו, אליו הוא מתייחס בחרדת קודש. מרגעי הפתיחה בקריפטון, פרי וויט אומר במהלך הסרט לכתבי הדיילי פלאנט שראיון עם סופרמן יהיה הראיון החשוב ביותר מאז שאלוהים נגלה למשה. השורה לא באה כבדרך אגב, כי דונר מתייחס לסופרמן ולמיתולוגיה סביבו בקדושה תנכית לגמרי. 

העובדה שהסרט מחזיק כל כך טוב היום, הרבה יותר מסרטים דומים שנעשו 10 ו-20 שנה לאחריו, היא שהוא לא תלוי בכלל באפקטים או באקשן, אלא עומד לגמרי סביב האמפטיה שלנו לדמויות והאותטניות של העולם בו הן מתקיימות. דונר הבין שבכדי להעביר את הקומיקס לקולנוע, זה פשוט צריך להיות קודם כל ולפני הכל, סרט טוב.