

ביקורת ComicON: ״דברים מוזרים״ עונה 1 - משחקי הכס של המד״ב
העונה הראשונה של ״דברים מוזרים״ היא דוגמא ומופת לא רק לאיך בונים עולם עשיר ומסועף שמלא בדמויות נפלאות, אלא גם לאיך יוצרים טלוויזיה אייקונית.
“Friends don’t lie” - Mike Wheeler
קשה להאמין, אבל סוף סוף השבוע יחלו שידורי העונה החמישית והאחרונה של ״דברים מוזרים״. כן כן, זה אשכרה קורה. עברנו לא מעט משוכות בדרך לרגע הנכסף הזה, וכמעט כל דבר שהיה יכול להשפיע על הסדרה קרה (החל משביתות הוליוודיות, ועד בעיות בהפקה ובצילומים), אבל בעוד קצת יותר משבועיים, כשבארצות הברית יורידו את תרנגול ההודו מהשולחן אחרי סעודת חג ההודיה, ארבעת פרקי העונה החמישית והאחרונה של ״דברים מוזרים״ סוף סוף יהיו זמינים לצפייה בנטפליקס. כתבנו לא מעט בחודשים האחרונים על העונה הזו, המשמעות שלה עבור נטפליקס ומה אפשר ללמוד ממנה על העולם הטלווזיוני של ימינו בכלל ועל נטפליקס כגוף תוכן בפרט, אבל עכשיו הגיע הזמן לעצור לרגע ולעבד את המסע שעברנו בדרך לאותו רגע נכסף. לכן, כדי להתכונן כמו שצריך לעונה החדשה (ובשילוב העובדה שהפעם אחרונה שראיתי את העונות המוקדמות של הסדרה הייתה בעשור הקודם), החלטתי לחזור מחדש אל הסדרה, ולנסות לבחון האם גם היום היא שורדת את מבחן, ואלו דברים חדשים אני יכול לגלות עליה, אחרי צפייה מחודשת בהפרש של כל כך הרבה שנים.

מהפכנית כבר מהשנייה הראשונה
באופן לא מפתיע את הצפייה החוזרת (וגם את כתיבת הביקורות השונות) התחלתי בצפייה בעונה הראשונה של הסדרה, שעלתה לשירות הסטרימינג אי שם בקיץ 2016, כשהמילה סטרימינג הייתה די נישתית וזניחה. מאז אותו קיץ ועד היום, הטלוויזיה ודרך צריכת התוכן שלנו כקהל השתנו, אבל האמת היא שבאופן מדהים למדי כבר מהפרק הראשון שלה, ובמיוחד אחרי שסיימתי לצפות בעונה כולה, נפלה עלי ההבנה לא רק עד כמה הסדרה עומדת במבחן הזמן, אלא גם עד כמה היא עיצבה והשפיעה על התרבות הפופולארית של ימינו. פחות או יותר מהשניה הראשונה שלה האחים דאפר הצליחו להציג תמהיל מיוחד ומאוד יחודי בנוף (במיוחד אז) של סיפור מותח ומסתורי, אך בו זמנית מאוד אישי וחברי ועם רקע כיפי ונוסטלגי של שנות ה-80', כך שכל אחד שמתחיל לצפות בה מתחבר אליה מזווית אחרת וכשמסיימים אותה, כבר כל כך מושקעים בכל הרבדים השונים של הסיפור, שכבר קל מאוד לשכוח מה משך אותנו מלכתחילה.




