קשה להאמין אבל המחזה "החולה ההודי" נכתב לפני 25 שנים ולמרות הזמן שחלף נראה שהוא ממשיך להיות רלוונטי גם כיום. המחזה נכתב על ידי המחזאי, תסריטאי, סופר, שחקן והסטאנדפיסט רשף לוי ומביא מפגש משפחתי מרגש בין שגב, בחור צעיר בן 21 לבין אחיו אבשלום אותו לא ראה שנים רבות. שגב יוצר קשר עם אבשלום על מנת ליידע אותו על מצבו הקשה של אביהם שאובחן כחולה בדימנציה ומצבו רק הולך ומתדרדר. המפגש מחזיר את אבשלום אחורה בזמן ומציף אותו בזכרונות שגרמו לנתק מאביו ומאידך, המפגש עם שגב נותן לו להרגיש מה זה להיות אח, את תחושת החום והאחווה הגברית אותה לא יצא לו להכיר לפני.

המחזה הקטן והאינטימי הזה עלה לראשונה בתאטרון בית ליסין בשנת 2005 בבימויו של אלון אופיר עם השחקנים אושרי כהן וליאור אשכנזי, גילת אנקורי ושלמה וישינסקי ואף זיכה את אושרי כהן בטייטל השחקן המבטיח לאותה שנה. בשנת 2012 אלון אופיר העלה את ההצגה שוב. הפעם בתאטרון הבימה עם השחקנים עידו ברטל, נתי רביץ, דוית גביש ודב רייזר ובשנת 2018 הועלה בתאטרון הספריה בבימויו של דניאל אפרת. כעת מועלה המחזה בפעם הרביעית בתאטרון הקאמרי בבימויו של הבמאי, שחקן ותסריטאי אמיר וולף וקאסט השחקנים הפעם מכיל את עידו טאקו ("החייל הנעלם"), תום אבני ("סברי מרנן"), שרה פון שוורצה ("זגורי אימפרייה") ומוטי כץ ("החיים זה לא הכל"). 

"הוא הפך בעשרים שנה מאז שהוא עלה לסוג של קלאסיקה ישראלית מודרנית והוא רץ כל כך הרבה פעמים בהצלחה כך שזה מיד אותי מלחיץ. אבל המחזה כל כך טוב והקאסט כל כך טוב ומבחינתי יש פה כל כך הרבה סיפורים שהרי זאת דרמה משפחתית כל כך גדולה אבל הסיפור מבחינתי היה של הקשר בין האחים, הרומן הלא רומנטי - האחוות האחים הזאת שלדבר הזה אני נדבקתי מהקריאה הראשונה והזכיר לי סצנות שאני אוהב מתוך סרטים של שפילברג והוקס. הסצנות הגבריות האלה ועם הדבר הזה אני יצאתי לדרך ואני חושב שעזר לי שגם לא ראיתי את הגרסאות הקודמות, כלומר ידעתי, הכרתי, שמעתי אבל לא ראיתי אז אולי יכולתי להיות משוחרר מהכבלים של ההצלחות הקודמות", מספר וולף על השינוי בין הגרסה הנוכחית לגרסאות הקודמות.

קראתי שלגרסה הזו רשף עשה שינוי במחזה.

"רשף ישב איתנו המון בחזרות ושינה ושכתב תוך כדי ומחק והוסיף והמחזה התהדק והתקצר. אני חושב שהוא קצר יותר ממה שהוא היה כשעלה לראשונה דברים השתנו. אנחנו עלינו אחרי ה-7.10 ולדוגמא שיר הערש שמלווה את המחזה שהוא במקור 'שיר לינקינטון' החלפנו אותו ב'ערב אל מול גלעד' שהיום בעיניי מקבל משמעות אחרת והיות שכל הסיפור הזה הוא קצת רקוויאם לרוויזיוניסט האבוד או אפילו לצבר האבוד, מדברים על ישראל של אז שהייתה ואיננה ושאז הדברים היו פשוטים יותר, טובים יותר אולי אז משהו בפסקול הזה שרציתי להכניס פה שזה שירים של אריק אינשטיין, אילנית וחוה אלברשטיין וגם עם השיר הזה ששינינו אותו, שמנסה לתת המראה הזאת לאז".