הכתבה מכילה ספוילרים לפרק השלישי בעונה השנייה של ״האחרונים מבינינו״ והתייחסות לקווי עלילה מהמשחק שמתרחשים עד לאותה נקודת זמן

מי שמכיר אותי וקרא את סדרת הכתבות שפרסמתי יחד עם רז לקראת העונה השנייה של ״האחרונים מבינינו״, או את הביקורות לפרקים שכבר שודרו, יודע כמה אני אוהב את סדרת המשחקים הזו. מבחינתי, The Last of Us Part II הוא לא רק אחד המשחקים הטובים ביותר ששיחקתי בהם, אלא גם מהאהובים עליי ביותר באופן אישי. אחד מאותם הדברים שגרם למשחק הזה להתחבב עליי באופן מיוחד, ומה שהפך את The Last of Us ליצירה כל כך עוצמתית, לא היה רק העולם האפוקליפטי או האקשן המצמרר, אלא מערכת היחסים האנושית והמטלטלת שבמרכזה.

ג'ואל, שורד קשוח שאיבד את בתו בתחילת המגפה ואיבד איתה גם את המצפון שלו, פוגש את אלי, נערה שמחפשת קרן אור של חום אנושי בעולם מנוכר ומפורק. ומה שמתחיל כמסע משותף בין זרים גמורים, מתפתח אט־אט לקשר של אב ובת כמעט בלתי נפרדים. זהו לב הסיפור, ולפחות עבורי, זה מה שהפך את המשחק לא רק לסיפור הישרדות עם זומבים, אלא לדרמה אנושית שנוגעת בעומק הלב.

לצד הקשר הזה, היו גם מערכות יחסים נוספות שנכנסו לי עמוק ללב כמעט באותה המידה, כאשר בראשן היה ניתן למצוא את הקשר בין ג'ואל לאחיו הצעיר, טומי. שני האחים ששרדו כל אחד בדרכו, התרחקו בעקבות פערים מוסריים ואידאולוגים, אך תמיד נשארו מחוברים באיזשהו חוט פנימי, דק אך חזק. מערכת היחסים הזו, שהייתה נוכחת ברקע לאורך שני המשחקים, נבנתה לאט ובזהירות, והצליחה להציג עומק רגשי נדיר.