בתחילת חודש יולי עמודי הבידור התפרצו בסערה על סדרה חדשה למבוגרים, ״בכיכובה של הזמרת נועה קירל״! וזה לא הכל, ״היא מתנשקת עם אישה״! ככה בחרו לשווק את הסדרה ״איננה״, סדרת דרמה שבועית חדשה מבית YES. אבל מאחורי ההבטחה השיווקית, מסתתרת סדרה שמנסה ואף מתיימרת להיות יותר מסתם ״כותרת לוהטת״, או עוד סדרה נשכחת בקטלוג סדרות המקור של YES. והשאלה הגדולה היא לא מה בדיוק קורה בסצנה המדוברת, אלא האם שאר הסצנות מצליחות להצדיק את הבאזז, או שמא מדובר בעטיפה נוצצת שמסתירה סדרה ריקה מתוכן וסיפור אמיתי?

משפחה עתידנית

״איננה״ עוקבת אחרי אבנר אוחיון (מוריס כהן), לשעבר קצין בכיר, שמחליט לחקור את מותה של בתו המתבגרת נויה, שנהרגה בתאונת דרכים מסתורית. על פניו, הסדרה מציגה קונספט שיכול לעבוד נהדר לסדרת דרמה ובמיוחד לסדרת דרמה ישראלית. אבל כאן, יוצרי הסדרה יאיר שגיא וישי אוריין מנסים לשבור את גבולות הדרמה הישראלית, ולהציג לנו סדרה שמתרחשת במציאות אחרת, אך לא מאוד רחוקה משלנו. ובדיוק כאן מתחילה הבעיה המרכזית של הסדרה - הרצון לשלב בין דרמה משפחתית ריאליסטית לבין אלמנט עתידני, מבלי באמת להחליט מה חשוב יותר.

הסדרה מנסה לבנות עולם ״על סף העתידני״, כזה שבו לכל מתבגר יש את ה-״וויראלס״ – גאדג'ט עתידני דמוי עדשות מגע חכמות. למרות שלא מדובר ברעיון מקורי או חדשני על הנייר, הרעיון מסקרן במיוחד בתוך הפקה ישראלית. מכשיר מתקדם שמרכז בתוכו את כל מה שאנחנו מכירים מהטלפון החכם שלנו: שיחות, הודעות, לייבים, הפצת סרטונים ועד למשחק מסתורי בשם ״וונדר״. אלא שבפועל, השילוב של הוויראלס בתוך העולם סף עתידני מוצג בצורה שטוחה, כמעט כקישוט חיצוני, עד שלעיתים נדמה שגם הכותבים עצמם לא באמת ידעו איך לשלב אותו בתוך הסיפור שהם רצו לספר.

כל מה שמעבר לוויראלס כמעט ולא שונה מהעולם שלנו. אין כאן בניית עולם קוהרנטית או ניסיון להרחיב את השפעת הטכנולוגיה על החברה, התרבות או אפילו על הדמויות עצמן. להפך, ברוב הזמן הגאדג'ט פשוט נשכח בצד לטובת העלילה הראשית, שמצדה מנסה להיות דרמה משפחתית מקורקעת על אבא המחפש את בתו. הפער הזה צורם במיוחד, כי הוא חושף את הוויראלס לא ככלי עלילתי משמעותי, אלא כתוספת קוסמטית. משהו שנזרק פנימה כדי להעניק לסדרה ״טאץ' גיקי״, אבל בפועל מרגיש מיותר.

כתוצאה מכך, כל ניסיון לחבר בין שני הרבדים - הדרמה המשפחתית והעולם העתידני - נכשל או מרגיש מלאכותי. ברגעים שבהם הסדרה מנסה "להיזכר" בגאדג'ט שלה ולשלב אותו בתוך העלילה הראשית, התוצאה פשוט לא מעניינת או מותחת, ובמקרים גרועים יותר, מרגישה כמו פרק פילר זול שלא משרת את העלילה הראשית ולא מייצר ערך מוסף (כן, אני מסתכל עליך, פרק 5).