ניתוח ״פלוריבוס״: פרק 9 - לכל אחד שפה משלו ודרך משלו להגיד שלום (חלק ב׳)
- עידו שייביץ
- Feb 15
- 20 min read
שימו לב! זהו חלק ב׳ של הניתוח המלא של פרק 9 של פלוריבוס!
אנחנו ממליצים לקרוא קודם את חלק א׳ ורק לאחר מכן להמשיך לכתבה זו.
Let's Go Out With A Bang!
אנחנו עוברים למקום אחר, כאשר השעון קופץ לנו שוב על המסך ומעיד על קפיצת זמן נוספת. כעת אנחנו נמצאים כ-74 יום ו-18.5 שעות מאז ה-״התחברות״, כלומר בערך 3 ימים ו-5 שעות מהנקודה בה היינו לפני רגע עם קרול וזושה. באופן מעניין, זה בערך פרק הזמן שעבר בין ה-״התחברות״ לניסיון ההתקשרות הראשון של קרול עם מנוסוס (בתחילת פרק 3 נאמר לנו שעברו כ-3 ימים ו-3 שעות). אנחנו רואים ספרים רבים מונחים על השולחן ושומעים עפרונות כותבים. השוט הנע מציג לנו כי הספרים עוסקים בחקר ולמידה על שדות אלקטרומגנטיים, מערכות לאיסוף מידע, מעגלים חשמליים ויסודות הקריסטלוגרפיה - כלומר סדר האטומים בחומרים מוצקים. אנחנו רואים אדם כותב במחברת לעצמו בספרדית את הפירוש של המונח ״זרם חשמלי״. זהו כמובן מנוסוס, הנמצא עדיין בבית שניתן לו ועובד. בהקבלה מעניינת לעבודה הרבה שביצע במשרדו הקטן והמבודד בפראגוואי, על אף שרוב המקום חשוך, מנוסוס נמצא דווקא בחלקו המואר. הוא אף נמצא בסמיכות לחלונות שקופים, המאירים עליו מבחוץ. למרות שהוא יוצר לעצמו סביבה בודדה ושקטה לעבוד בה, כפי שהוא מרגיש בה הכי בנוח, הוא לא לגמרי חזר למקום האטום מהחצנתו אל העולם. סממן נוסף פוטנציאלי לכך הוא שכל הספרים המונחים לרשותו הם בעלי סימון מספרי וברקוד על שדרתם (הפס של צידו בין הכריכות), כלומר הם ככל הנראה חומרי קריאה השייכים לספריות. אנחנו יכולים להסיק מכך שהספרים האלו הגיעו אל מנוסוס כבקשה שלו אל מוקד ה-״אחרים״, שעדיין משרת אותו מרחוק כפי ששירת את קרול, וש-״אלו״ סיפקו אותם ישירות מספריות שיש ״להם״ גישה אליהם. אנחנו אף למדים מכך שמנוסוס לא מסתפק רק במידע שידוע לו, ומנסה להרחיב את אופקיו. עוד מוצג לנו בכך שבדומה לקרול, מנוסוס מנסה לנצל את זמן הריחוק שנכפה עליו על מנת להמשיך ולהתעמק במחקר שלו על תופעת ה-״אחרים״, במיוחד אל תוך הניצוץ שנוצר בראשו בשילוב תדרי הרדיו ותגובת הפרכוס שלהם.
מנוסוס אומנם מנסה לכתוב את נקודות המפתח לנושאים המדעיים שהוא מעוניין לחקור בספרדית, על מנת שיהיו לו כסיכומים וראשי פרקים שיוכל לחזור אליהם באופן אינטואיטיבי. אך הוא מוצא את עצמו פעם אחר פעם חוזר אל חומר המקור באנגלית. אנחנו רואים כיצד הוא מתמקד בפסקה המדברת על ״גלים עומדים״, שמציגה את הטקסט הבא: ״כשאנטנה ניזונה, או ׳נרגשת׳, על ידי מייצר תדרי רדיו (המשדר), אנחנו רואים שבנקודות מסוימות לאורך האנטנה, המופרדות במרחקים שאורכם הוא כחצי מאורך גל הפלט של המייצר, הזרם בעת מדידתו תמיד יהיה קרוב לאפס. אנחנו קוראים לנקודות אלו ׳צומת׳. בנקודות האמצע שבין צמתים אלו, אנחנו רואים שהזרם תמיד נמצא באיזור ערכו המקסימלי. אנחנו קוראים לנקודות אלו ׳אנטי-צומת׳, או ׳לולאות׳״. הפסקה המאוד מדעית הזאת שמעוגנת במציאות, רומזת לנו באופן די חינני על גישתה של קרול לאורך הסדרה. קרול היא למעשה ה-״אנטנה״ ולכיוונה נשלחו גלים של ״יחס״ מצד אנשים חיצוניים - הלן, זושה, ה-״אחרים״, יתר המנותקים ומנוסוס. במהלך הפרקים, ראינו את קרול נעה באופן רגשי מרגשות שנאה (זרם אפס) לרגשות אהבה ורצון להיכלל (זרם מקסימלי) בין נקודות עלילתיות שונות בנוגע לזושה, ל-״אחרים״ וליתר המנותקים, וכן בכיוון ההפוך בקשר להלן ולמנוסוס. השימוש בפסקה הזאת בנקודה הזאת נועד לסמל לנו שני דברים: הראשון הוא שפעולותיה האנושיות של קרול אינן כל כך שונות מהאופן שבו אותם גלים עומדים מאפיינים את ה-״אחרים״ - כלומר, יתכן שהפיצוח המדעי עבורים דווקא משכפל התנהגות אנושית טבעית. השני הוא שלמרות שנראה שקרול עשתה את בחירתה, שום דבר לא עוצר אותה, בהתקדמותה אל הנקודה הבאה, מלהתהפך בדעתה ובעוצמתה בשנית.
אנחנו רואים כי מנוסוס קורא את הפסקה הזאת באנגלית, ומיד פונה לאחר מכן לחפש פרשנות של המילה ״לולאות״ במילון אנגלי-ספרדי. זו עוד דרך שבה אנחנו רואים שמנוסוס מנצל את ההזדמנות להרחיב את הידע שלו, כאשר הוא בוחר לפנות גם לחומרים שאינם בשפתו ולתרגם אותם, כי הוא רואה בהם ערך להחכים אותו. הוא אומנם לא משתמש באפליקציה בטלפון, שכן אין לו סמארטפון כמו לקרול, אבל הוא עדיין לא נותן למחסום השפה הזה לעצור אותו. אחרי שראינו מוקדם יותר בפרק את הבדל השפות ביניהם כגורם שמפריד בין דעות ומרחיק בין התרבויות שלהם, מנוסוס מתחיל יותר להיפתח ובאמת להסתקרן בידע ובזווית הראייה שיכולה להיות מהשפה האנגלית. בדומה למסר שנאמר על כך שאם היה שואל את ה-״אחרים״ יותר שאלות, היה יודע יותר מידע, כך גם אם יחקור יותר את מקורות המידע בשפה האנגלית, יתכן שיוכל להרחיב את חוכמתו מעבר למה שהיה זמין לו בספרדית בפראגוואי. אפשר אפילו לומר שזה די אירוני עבורכם שקוראים את הטקסט הזה - הניתוח הזה בשפה העברית מציג מסקנות של מחקר תכני סדרה שמקורם באנגלית. עם כמה שיכולה להיות לצופה ישראלי הבנה טובה באנגלית במהלך הצפייה בפרק, כשהמילים הגדולות והמושגים המורכבים פורקו כאן לאורך הכתבות בשפת אם אינטואיטיבית לקורא, הן מצליחות להוביל למסקנות חדשות ולפרספקטיבות שהוא לא בהכרח חשב עליהן במהלך הצפייה. זה אפילו נכון לגביי ככותב שלהן.
מנוסוס מסתכל על פירושי המילון ומוצא את התרגום ל-״לולאה״ כ-״Circuito״ - כלומר מעגל חוזר. הוא כותב לעצמו את הפרשנות הזו במחברת, ״לולאה = Circuito״, שגם בזה יש משהו קצת אירוני. הרי שאם משמעות המילה באנגלית והמילה בספרדית זהה, הרי שהשוויון הזה ״עובד לשני הכיוונים״ - כלומר היחס בין המילים האלו גם הוא, באופן מטא, מעגלי. יתכן שהבחירה במילים האלו מטרתו להראות לנו את ההבנה שצריכה להתבלט אצל מנוסוס - שלא משנה באיזו שפה משתמשים, הידע והמטרה האנושית הם זהים. משמעות המילים זהה וניתן להחליף בניהם בצורה מעגלית שוב ושוב ושוב. בזמן שהוא כותב זאת, מתחיל מנוסוס לשמוע רעש מתקרב מרחוק. הוא קצת חושד, מה זה יכול להיות? מצד אחד, מבחינת הסאונד, זה נשמע דומה מאוד לכתישות הקצביות הקבועות שהושמעו דרך הרדיו בכל פעם שה-״אחרים״ תפקדו כרגיל. מצד שני, זה נשמע גם קצת כמו משהו אחר. כמו להבי פרופלור שמסתובבים במהירות - גם הם בתנועה מעגלית. בדומה מאוד לקרול בדקות האחרונות של פרק 7 לפני חזרתה של זושה, גם מנוסוס מוצא את עצמו יושב בבית חשוך כולו מלבד האורות המקרינים מבחוץ, כשהוא שומע רעש של כלי תחבורה מתקרב לביתו - בפעם הראשונה מתחילת תקופת הבידוד שחווה על גבי שבועיים. אך בשונה ממנה, הוא לא קרא ל-״חזרתם״. עוד בשונה ממנה, אנחנו יכולים לראות עדיין את החור בקיר שנוצר מיריית הרובה של קרול והפיל את המדף היצירתי שהיה בבית. אין למנוסוס מקביל לציור ה-״Bella Donna״ להרהר בו. אותה אהבה כבר לא קיימת, ואף אין משהו תלוי שיכסה אותה. הפגיעה שנעשתה רק הותירה חור עמוק וחשוף.
מנוסוס מתקרב לדלת הבית, כאשר האיזור הזה מעט יותר חשוך. יתכן כי שמיעת הרעש הזה מעוררת בו מעט תחושת התגוננות. הוא מנסה להביט דרך הזכוכיות בצד הדלת, כמו קרול שניסתה מוקדם יותר בפרק להביט החוצה דרך העינית. גם אם הוא מרגיש יותר בטוח בתוך הבית, הוא יודע שאינו יכול לוותר על ההזדמנות להבין מה הדבר החריג שקורה בחוץ. כשהוא יוצא החוצה אל האור, אנחנו יכולים להבחין בשני דברים בולטים - הראשון הוא שמנוסוס עוטה על עצמו חולצה כחולה, בשונה מחולצתו האפורה שראינו לאורך שאר הפרק והסדרה. אנחנו יכולים להבין מכך כי מנוסוס מתחיל להיות פתוח קצת יותר גם עם הרגשות שלו ולהבחין בהם, לאחר תקופה ארוכה בהם סירס את עצמו לגמרי ו-״התכלב״ מכל הבעת תחושה שהיא. דבר מעניין נוסף בכך הוא שזה הצבע שהיה מאופיין עם פרטי הלבוש של זושה בתחילת הפרק ובסוף הפרק הקודם, ובכללי לא מעט עם זושה במהלך העונה. יתכן שזה נועד להראות כי דווקא קרול סוף סוף מסוגלת לראות את הצד הרגשי שבמנוסוס, ולא להתייחס אליו כמזיק בלבד. הדבר השני שבולט הוא שמנוסוס נעטף ברקע אבני הבית האדומות. ניכר שתחושתו היא שהוא הולך להיאגף בידי אינדיבידואליים אחרים, גופות אדם ״ממוכנות״ ש-״עלו עליו״ ורוצות להזיק לו, ומכאן מגיע החשש שמתחיל להציף אותו. על אף ניסיון הסתתרותו מאחורי קיר המבנה, הוא מציץ מעבר אליו על מנת לראות מה גורם לרעש הרב.
מעבר לקו השוט המפריד בין צד האדום המלא שניכר כהתייחסות לאנושיות כרק כ-״בשר״ ותו לא, לבין צד שמציג שמיים כחולים והאמבולנס הצהוב, המציגים ערבוב של רגשות אמיתיים, מפציע הליקופטר - הנושא עימו מכולה. ראינו בעבר את ה-״אחרים״ מביאים לפינת ביתה של קרול אמצעים גדולים שביקשה, כמו למשל בפרק 2 כאשר הביאו מחפרון לגינתה באמצעות מסוק כדי לסייע בחפירת הקבר של הלן. אך הפעם, הגעתו של המסוק עם המכולה ניכר הרבה יותר כמו הקבלה לרחפנים שה-״אחרים״ שלחו לקרול כאשר היו מרוחקים ממנה. אנחנו אפילו רואים בשוט את אחת ממנורות הרחוב, כסוג של אזכור לכך שאחד הרחפנים נתקע בהן בפרק 5. ניכר שאנחנו נרמזים כי על אף שחזרתה של קרול ועזיבתה את צד ה-״אחרים״ היא בחירה שלה, הגישה של ה-״אחרים״ אל הנושא היא כאילו הם ״זורקים בחזרה״ את קרול אל מנוסוס כאקט ״שירותי״ שהוא היה זקוק לו - אך עדיין ללא תקשורת ישירה. בשוט הבא, אנחנו רואים את מנוסוס מביט על המתרחש כשחצי אחד של פניו חשוף וחצי שני של פניו מוסתר מאחורי פינת הבניין - כאשר גוון הבניין כמעט זהה לצבע העור שלו. הוא אינו בטוח - האם מי שמגיע הוא ״בובת בשר״, או שהוא בן אדם אמיתי?
מנוסוס מבחין שהמכולה הנישאת גדולה במיוחד, ולא בדיוק ברור לו מה היא יכולה לשאת לכיוונו. מנוסוס מנסה להתקדם קדימה בהתכופפות ולאחר מכן בזחילה, על מנת לראות יותר מקרוב מה עומד לקרות כאשר המכולה עומדת להיות מונחתת. אנחנו רואים בשוט שהוא זוחל את הפריים נחצה לרוחבו בין גווני האדום לאבני החצץ האפורות, בניהן הוא מנסה להתחפר - הוא מנסה שלא להתבלט כיצור אנושי על מנת לא להראות כמטרה בעבור ה-״אחרים״. כשהמכולה מתקרבת להיות מונחת על האדמה, אנחנו רואים גם כי מנוסוס נמצא עדיין תחת שטח מוצל וחשוך - כלומר גם כשהוא בחוץ וסקרן לראות מה עומד לראות, הוא עדיין משתדל להיות במקום שבו לא יחושו בנוכחותו. גם בשוט הזה החצץ משרת את המסר הזה, שכן מנוסוס נשכב בדיוק בגבול שבו אבני החצץ האפורות מגינתה של קרול והאבנים האדומות מגינת הבית שבו השתכן, מתערבבות. לא רק שהוא מציב את עצמו על התפר שבין להידמות אנושי לבין להסתיר זאת, הוא גם נמצא על התפר שמערבב בין דעתו שלו לדעתה של קרול. אנחנו רואים מלמטה את המסוק משחרר את החבל הנושא את המכולה, כאילו הוא נפטר וזורק משקל עודף שנישא איתו. צבעה הצהוב של המכולה יכול להתקשר לנו מחשבתית לביטחון העצמי הכביכול מוחצן מצידה של קרול כשהיא נחושה בדעתה ונעולה עליה. ה-״זריקה״ של אותה מכולה והחיבור להסתכלות על מסירתה כמו ״השלכת״ קרול על מנוסוס, מייצרת אצלנו את ההבנה שלמרות שקרול עושה את כל הצעדים האלו על מנת להרחיק עצמה מה-״אחרים״ שבגדו בה, גם ה-״אחרים״ מרגישים שאין להם צורך בקרול - כל עוד היא עומדת על שלה. הם מעוניינים בתקשורת איתה רק כשהיא שבורה, כנועה וניתנת לפיסול חופשי כחימר ביד היוצר. קצת כמו שמוקים בסיטואציות מיניות, שאכפת להם מנשים רק כשהן קלות להשפעה, ואם הן מתנגדות, אז מתקבלת תגובה ישירה מהעולמות של ״מי רצה אותך בכלל״. הקבלה נוספת מעניינת שיכולה להיות לכך הוא שלמעשה המכולה היא ״התוצר״ החדש של ההתייחדות בין קרול וזושה, ולמעשה שחרור החבל מהמסוק הוא כמו ניתוק של חבל הטבור מתינוק שנולד. אך האם אותו ״תוצר״ חדש הוא בהכרח פלא הבריאה? האם הוא דבר מקסים שיש לשני אימהותיו אמפתיה רבה כלפיו?
בשוט הבא אנחנו רואים את המסוק עושה דרכו על מנת לנחות גם הוא. מהסתכלות קרובה יותר עליו, אנחנו יכולים לראות כי גווניו הם אדום-לבן, כאשר האדום הוא הרבה יותר דומיננטי. גם אם ראינו את חבל המכולה משתלשל מתוך החלק הלבן, כלומר הוא תוצר ״אהבתן״ של קרול וזושה, עדיין כל תחושה של רומנטיקה שהייתה בין השתיים מחווירה בצל התחושה ההדדית שכל התהליך היה אך ורק ניצול גופני פיזי. ה-״אחרים״ רצו שקרול תתמסר לחיקם, ובכך ״הזנו״ את גופה של זושה על מנת שתשתף ״איתם״ פעולה. ואילו קרול האמינה שזושה באמת תשמש עבורה כמושא אהבה וכפינה בטוחה להיות יציבה בה, ובכך התמסרה בגופה ל-״דרישותיהם״ ואף הורידה מגננות שהוכחו כפירצה הקוראת לגנב - אשר בסך הכל ״רצו״ לצרף אותה כבובת בשר אדם ל-״שורותיהם״. המטוס נכנס לאט לאט לשוט, כשאנחנו רואים שהוא מתקדם לנחיתה תוך כדי שהוא נע לאחור. כשהמכולה מונחת בנקודה קרובה למצלמה ואילו נע ומתרחק, אנחנו מקבלים שני מוטיבים ויזואליים בבת אחת: אחד - אנחנו רואים יכולים להבין כי מה שיש במכולה הוא בעל הרבה יותר חשיבות בעיניה של קרול כרגע, מאשר ההתייחדות והקרבה אל זושה וה-״אחרים״. השני - הן המסוק והן המכולה אוגפים בשוט משני צדדיו את מנוסוס. בתור אדם מופרד שלא היה חלק מהאירועים מעוררי החיכוך בין קרול לזושה, הוא נקלע לאמצע המוראלי שבין ״אחרים״ שהם אינם דבר מלבד בובות בשר חסרות נשמה, וקרול עם ה-״תינוק״ החדש שלה שהיא מעדיפה על פניהם. לי זה מרגיש ממש כמו ילד שנקלע למרכז של סכסוך בין שני הורים, ומבחין מהצד באופן חסר אונים על תהליך הגירושים שלהם. בתיאוריה, יתכן מאוד שזהו חלק מהחוויה שמנוסוס עבר בילדותו - הרי שבהסתכלות על התמונה שלו עם אביו בדירה ממנה לקח מצרכים בסוף פרק 6, יכול להיות שגירושים רעים הם אלו שהטו את מנוסוס ואימו אחד כנגד השנייה.
מנוסוס מנסה להסתיר את עיניו מחול ורוח חזקה שעלולים לעוף לכיוונו, כשהוא רואה מה נמצא בתור המסוק הזה. הוא תוהה, הוא רואה נכון? השוט הבא נע ומראה לנו שמנוסוס עדיין נמצא בנקודתו הרחוקה, כשאנחנו ״נחשפים״ לכך שבמסוק נמצאות קרול וזושה. מזווית הראייה הזאת, קרול וזושה נראות לנו כאילו שתיהן נמצאות באותו צד של החלון, בתוך מרחב פנימי מוצל. מנוסוס קם על רגליו על מנת להבין טוב יותר - הרי שמבחינתו קרול וזושה נמצאות כרגע באותו הראש. למה שהן יחזרו כך סתם? אלא שמנוסוס הוא לא הפוקוס של השוט, וכך גם הוא לא הסיבה המרכזית לחזרתן. אנחנו מודגשים ויזואלית לכך שקרול שבה לביתה לא בגלל שהיא חשה חמלה פתאומית למנוסוס או למטרתו, אלא כי היא רוצה להיות רחוקה ככל האפשר מזושה - הפעם באופן מודע, שלא לומר, ״בחירת חייה החופשיים״. אנחנו רואים כי על אף שהן ביחד בתא הטייס, קרול מתאמצת שלא להסתכל לכיוונה של זושה, למרות שזושה מנסה ליצור איתה קשר עין. למעשה, השקפותיהם של זושה הקרובה ושל מנוסוס הרחוק מקבילות, כאילו ה-״אחרים״ מנסים בכל זאת לחסום מפני עיניה של קרול את מנוסוס, בכדי לפתות אותה להישאר בכל זאת. כשעיניהן מתלכדות סוף סוף אחת בשנייה, אנחנו רואים כי מבטה של קרול עצוב ושברירי. בלי מילים, היא משקפת לה מסר של ״זו לא הבחירה שרציתי לעשות, אבל אני נאלצת לעשות כך, כי פגעת בי״. זושה מצידה עדיין מנסה להפנות אליה מבט של חיוך לשירותיות, אם כי היא מבינה את צעדיה גם היא ללא מילים. האינטראקציה הזאת מציגה היפוך תפקידים לרגע שקרה מוקדם יותר בפרק, בו זושה אמרה לקרול כי היא ״יודעת מה אנחנו חייבים לעשות״ לאחר אירועי הפרכוסים. המסר של קרול כעת ברור לגמרי - ״רגשותיי אליך לא השתנו, זושה. אבל אחרי כל מה שקרה, אני צריכה קצת מרווח״.
אנחנו גם יכולים להבחין בלבוש שעוטף את השניים. זושה לבושה כולה בעליונית בצבע חום, שמתחברת לנו לצבע האדמה המשוטחת בכפר של קוסימאיו ולרצפת הדק בבית הנופש. מבחינת קרול, זושה היא כבר ״גדועה״ - כלומר, אין אדם אמיתי המסתתר מאחורי האינדיבידואלית הזאת המופעלת על ידי ה-״אחרים״. אין בת זוג עם נפש ורגש לחפש מתחת לשכבות החיצוניות האלו. קרול בעצמה, לעומת זאת, לובשת בגדים שחורים לגמרי. זו הפעם היחידה בסדרה שאנחנו רואים אותה עוטה אך ורק שחור. היא נפגעה כל כך מהפרת האמון העמוק שנרקם איתה, שהיא עוברת למצב הסתגרות אישית ונפשית יותר אטומה מאי פעם. היא כבר לא רוצה להחצין כלפי העולם שום רגש שהוא, שכן היא יודעת שבבוא היום שזה יפעל לרעתה. היא מעדיפה להיות הכי מבודדת, הכי מנותקת, הכי מלוכדת ואטומה שהיא יכולה להיות - הרי שאין אף אחד בחוץ שראוי לקבל את אמונה המלא. בעיניה, גם האישה המושלמת בחייה התגלתה כזאב בעור כבש. גם הפרח היפה ביותר בגינתה התגלה כדוקרני.
לאחר התקשורת חסרת המילים האחרונה שלהן, אנחנו מקבלים שוט שבו קו האמצע האדום של החלון הקדמי של המסוק מפריד בניהן. הן כבר לא נמצאות יחד במקום מבודד משלהן, אלא כל אחת נמצאת ב-״בדידות״ משל עצמה. קרול ממהרת להוריד את האוזניות חוסמות הרעשים מאוזניה ולצאת מהמסוק, כאשר הבעות הפנים שלה מעידות כי גישתה הצינית מהווה לה חסם מלהפוך את הרגע הזה ליותר אמוציונלי ממה שהוא, והיא נוטשת כפי שהייתה נוטשת בראוותנות כל אדם שמביע בה זלזול (כפי שראינו לאורך הסדרה). אנחנו רואים אותה מחוץ למסוק, כשהיא נועלת באופן יזום את הדלת החוצצת ביניהן - כאילו קבעה סופית שאינה מעוניינת לתקשר איתה שוב לעולם. אנחנו גם רואים כי זושה מרימה את המיקרופון שבצד האוזניות שלה. ללא קרול, אין לה מישהו במסוק - או בעולם - שהיא צריכה לתקשר איתו במילים. מבטה האחרון של קרול לכיוונה של זושה כולל פנים מאוכזבות-כועסות, שחותמות כי היא ״שרופה״ בעיניה. קרול מתרחקת מהמסוק אל עבר מדרכת ביתה, כשהיא עדיין מבחינה לראות את זושה עוזבת. אפשר להבין מכך שבניגוד להתרחקות ה-״אחרים״ מוקדם יותר בסדרה, קרול לא לוקחת את עצמה ברכבה ומתרחקת מזושה המסבה לה אי נוחות. למעשה, היא מורה עליהם כבקשה שירותית, ״שימו אותי פה ותתרחקו ממני ככל האפשר״. במעמדה ה-״אימהי סמכותי״, היא כאילו אומרת לזושה, ״אם זה מה שאת מאמינה בו, אני לא רוצה לראות אותך יותר״, ואף ממתינה בפאסיביות-אגרסיביות שתלך. אך מצד שני, חשוב לנו לזכור שתלות בפרשנות ה-״אחרים״ למשימות שמוקנות בידי מנותקים עלולה לא בהכרח להוביל לתוצאה אידיאלית. אם קרול מסתמכת על כך שה-״אחרים״ ישמרו ממנה מרחק רק כי היא ביקשה, והיא לא תעשה אף צעד אקטיבי בנושא, זה עלול בהמשך הדרך לא להחזיק מעמד. אבל... יתכן שהפתרון שהגיעה איתו לקח זאת בחשבון.
זושה מביטה על קרול, ולאחר מכן מטה את מבטה להסתכל על מנוסוס. בעיניה, קרול ״בחרה״ בו על פניה. היא בחרה במנותק על פני ה-״מחוברים״. ולמרות שהדבר מעורר חשש לוגי מטעם זושה, בהמשך לכך שה-״אחרים״ יודעים שבמטרת מנוסוס לפגוע בהם וכי הוא עלול לדרדר את קרול לעשות כן גם בעצמה - אין ״להם״ ברירה אלא לכבד את בחירתה החופשית ולעוף משם. זו ניגודיות לסוף פרק 2 - בעוד שקרול ראתה את זושה מבעד לחלון המטוס שלה ורגשותיה הובילו אותה לדרוש שתשוב לחיקה, לזושה אין רגשות אישיים ודעה עצמאית שיכולה להתנגד לעקרונותיה הבסיסיים. אם זה מה שקרול רוצה, זה מה שהיא תקבל. זושה לא יכולה לערער באופן יזום על כך - או על האופן בו הקולקטיב ה-״אחר״ עובד. אנחנו רואים את המסוק ממריא, כאשר הוא מתחיל את סיבובו מזווית פנייה לכיוונה של קרול, אל הכיוון הנגדי לגמרי. עבודת ה-״אחרים״ בשכנוע להתמסרות כבר לא מופנית אל קרול, אשר מאמציהם בנושא שלה כשלו. אנחנו גם רואים את מנוסוס נעמד יותר ויותר על רגליו, כך שבשוט מלמעלה, קרול ומנוסוס למעשה אוגפים את המסוק. הם אולי מעט שונים אחד מהשני, אבל הם שני מנותקים עם שנאה משותפת כלפי ה-״אחרים״, דבר שיכול לשים את ה-״אחרים״ בעמדת פגיעות ונחיתות. ובנוסף לכך, אנחנו רואים את הצל של המסוק משתקף בשחור על האספלט של כיכר רחוב ביתה של קרול. אם קריאתה לשובם של ה-״אחרים״ לחיקה נכתבה שם קודם בצבע לבן ובענק, הרי שצללית שחורה מסמלת את ההפך הגמור - קריאה ללכתם מקרבתה.
בעוד שהמטוס עושה דרכו מעלה ומסתובב, אנחנו רואים דרך החלון הקדמי לכמה פריימים בודדים את זושה עדיין מסתכלת לכיוונה של קרול. ה-״אחרים״ מתקשים לוותר על קרול כמטרה. אם כבר, מן הצפוי שהקושי בהשגתה רק יהפוך אותה לאינדיבידואלית שהם יותר מעוניינים ״ללכוד״. אבל בשלב זה, אין להם הרבה מה לעשות בנושא. כאשר המטוס ממשיך את סיבובו ואנחנו עוברים לראות את זושה באוויר מחלון הצד, היא כבר לא מביטה לכיוונה של קרול. כמו כל האינדיבידואלים ברשות ה-״אחרים״, היא מוקצית כרגע מחדש לעשות עבודה הרבה יותר יעילה והכרחית עבורם ברגע זה. בהרף עין, כל האופי שהכרנו ממנה ביחסה לקרול ״מודחק״ כאילו אינו קיים. זושה כבר אינה אחראית להביע רגשות אהבה ודאגה עבור קרול - היא בובת בשר אדם עם מטרה אחרת לגמרי לשרת. אנחנו רואים כי בשמיים מעליהם של קרול ומנוסוס, אין כלל עננים. אין שום תחושת אהבה מורגשת בשטח שביניהם, שכן כל זו שהייתה קיימת בין מי מהם לזושה התפיידה לגמרי. המסוק אף ממשיך לעוף קדימה לנוף רחוק יותר שבו ניכר שיש עננים, מה שעלול לרמוז לנו כי משימתה החדשה של זושה היא לתמוך במאמצים ״לחבר״ מנותקים אחרים - שאצלם התלות הרגשית ב-״אחרים״ עדיין מורגשת ויציבה.
כשהיא מביטה על השמיים, אנחנו רואים את קרול מבינה את התוצאות של מעשיה. היא מבינה שעשתה את הבחירה היזומה להרחיק ממנה את מי שהאמינה שיכולה להיות בת זוגתה. זה אולי כואב לה, אבל היא יודעת שזה היה הדבר הנכון לעשות. מהרוח שנוצרה והעיפה את קצוות הז׳קט שלה לצדדים, אנחנו רואים כי למעשה מתחתיו היא לובשת חולצה בגוון כחול-כהה. השוט מגלה לנו שעם כמה שקרול מנסה להינעל במחשבתה ולא להחצין אף רגש אחרי הפגיעה המטלטלת הזו, משהו בהתרחקות הזאת עדיין גורם לה למעט תחושת שבריריות. גם אם היא פועלת לוגית ואוטמת את עצמה, מעט רגש מנסה לזלוג החוצה. כשזושה מתרחקת מספיק וכבר אין רוח חזקה בכיוונה, קרול מסדרת את הז׳קט ואת השיער - מה שמחזיר אותה למצב המגננה שלה ומסתיר כל חלק כחול. היא בטוחה שזה הכיוון בו היא דובקת כרגע. היא מנענעת את ראשה לצדדים, כאילו מצקצקת בכך ש-״לא יאמן שככה היא התייחסתה אליי״, או לחלופין, ״איזה מטומטמת אני שנתתי לזה לקרות״. אבל זה לא משנה, כי הדברים קרו ואין להשיב את הנעשה. קרול נאנחת במקומה בחוסר כוחות, כשהיא עושה את דרכה חזרה לביתה השקט.
בהתקרבותה לכיוון הבית, היא מבחינה במנוסוס, עומד על האספלט ומשקיף על כל המתרחש. הוא לא מנסה לפנות אליה במילים, אלא רק מפנה לכיוונה מבט ששואל, ״את רוצה לדבר על זה?״. בפעם הראשונה בדינמיקת הסמכותיות ההורית בין שלושתם, מנוסוס נתפס כדמות אבהית אוהבת, שדואג לקרול ולתחושותיה אחרי מה שניכר כמו פרידה כואבת. זה גם משתלב יפה עם אפיונו הרגיש בחולצתו הכחולה. אך קרול מצידה מגיבה במבט חסר כל סבלנות, כאילו היא נערה מתבגרת שחוותה על בשרה כאב שגרם לה לאבד אמונה בכל המין הנשי כמכלול. לבושה השחור, כולל נעלי העקב, אף יוצר לה מראה בסגנון המזכיר טעמים פאנקיסטיים-אימואים, כיאה לגישה המתמרדת בגילאי ההתבגרות (מה שמכונה אצלנו בסלנג הישראלי ״ילדי סנטר״). היא אומרת למנוסוס בכניעה, ״ניצחת״ - באותה נימה כאילו הודתה בפני אביה ש-״צדק״ כשניסה לגונן עליה בחירוף נפש מפני בני זוג מסוכנים והיא זלזלה בכך. בפועל, היא זו שגוננה על זושה, כך שמנוסוס לא בדיוק מבין למה היא מתכוונת. קרול משפילה את מבטה ומבהירה - ״אנחנו נציל את העולם״. בחזרה לשאלה שמנוסוס שאל אותה לפני שעזבה אותו ולאופן שבו התייחסנו אליה כעניין של ״פרו ורבו״ אל מול התמדה במושא אהבה, קרול למעשה משקפת כך שהיא איבדה כל קונספט של אהבה. מבחינתה, אהבה לא קיימת. על כן, ״להשיג את הבחורה״ זה לא דבר ואין לה מה לפעול עוד בכיוון הזה בכלל, כלומר אין לה מה להמשיך את נטיותיה הלסביות, כי ״כל הנשים״ בוגדניות בעיניה. זה לא שונה ממישהי שזוכה ליחס משפיל או מרמה מצידו של גבר, ובעקבות כך מאבדת את אמונה במין הגברי. הודאתה הכנועה מראה כי היא מעכלת את אובדן ערכה העצמי. היא משלימה עם ההבנה העגומה שקיומה על הכדור הזה נועד אך ורק על מנת לדאוג שהאנושות תתקיים - מבחינה ביולוגית ומינית - ואילו רצונותייה האישיים והרגשיים לא משנים. הכניעה הזאת יכלה באופן זהה להיאמר מפי קרול אל אימה, כאילו זו צדקה כל השנים כשניסתה למנוע ממנה לרדוף אחרי נשים - הרי שאלו רק פגעו בה בזדוניות מאחורי גבה.
קרול ממשיכה בדרכה לביתה, כשגופה שמוט לגמרי. אנחנו רואים אותה חוצה מן האור אל תוך החושך - היא בדרכה שוב להסתגרות ממושכת. כמו בשוט מתחילת הפרק עם קוסימאיו ה-״מחוברת״ כאשר היא ממשיכה להתקדם לאחר שהיא משחררת את החיות, כך גם קרול נעה באופן מונוטוני. פניה אומנם חסרות רגש מובחן, אם כי הן לא מחייכות, אלא ״מותשות מהחיים״. מנוסוס ממהר ללכת אחריה, כשהוא קורא לה בשמה המלא פעם נוספת - ״קרול סטורקה״. הוא מנסה שוב להעמיד אותה במקומה, אך על מנת שתתן לו הסברים בנוגע למה קרה. הוא לא מנסה לנזוף בה, אלא לדבר אליה בצורה אנושית ואישית, באמת מתוך דאגה. אך קרול כבר מאולחשת לעולם. לכל קשר עם מישהו אחר שאינו היא. היא עברה תהליך שהוא ההפך הגמור מ-״התחברות״ - היא עברה ״התנתקות״ אפילו מחלקת עולמה החברתית הקטנה. לא זושה ולא מנוסוס יכולים באמת לגרום לה להיפתח בפניהם. מי יודע אם יש לטראומה החדשה הזו תרופה או דרך ביטול כלשהי שתגרום לקרול להחצין את עצמה בפני אדם אחר אי פעם שוב. עד אז, ה-״נגיף״ הזה אוחז בה. בעודה מתקדמת הלאה, מנוסוס מצביע אל עבר המכולה הצהובה הגדולה ושואל ״מה זה״. למיטב ידיעתו, זה דבר שיכול לזעזע את עולמו ״כ-אב״. ובהמשך לדימוי ה-״תינוק״ שהצגנו קודם, זו בהחלט יכולה להיות סוגייה מטלטלת אם ״בתו״ תחזור מפרידה כואבת מבת זוג עם ״היריון״ לא צפוי. אך לתשובה האמיתית מנוסוס באמת לא ציפה. מדובר במשהו שיש לא פחות אחריות ניצבת בטיפול נכון בו, וכל טעות עלולה להיות פטאלית.
קרול זורקת בנונשלנטיות אל עבר מנוסוס את האמת על תוכן המכולה - היא הביאה לחצר ביתה פצצת אטום. בהמשך להבנה מפרק 3 שה-״אחרים״ יספקו לה כל מה שתרצה ולא משנה כמה מסוכן הוא, קרול החליטה ללכת על הנשק הקיצוני ביותר. בעיניה, אין עוד תקווה לעולם. אין עוד תקווה לאנושות. המין האנושי אבוד בקידוש מטרות פסודו-אלטרואיסטיות שיובילו לדיכוי מוחלט מדור לדור. אי אפשר להציל את העולם הנגוע. הדרך היחידה למנוע מהחולה הרעה הזאת להתפשט ברחבי היקום והזמן היא להשמיד את המין האנושי כולו. מצד אחד, עוצמת הנזק של פצצת אטום משקפת לנו את כעסה המודחק של קרול. היא מבחינתה כועסת כפי שלא כעסה בעבר, לרמה שברצונה להביע כמה שיותר זעם, ליצור כמה שיותר נזק ולהפגין כי מבחינתה אין אדם אחד חף מפשע בפגיעה בה (ולמעט מנוסוס, באמת כל יתר ה-״אנשים״ מעורבים). מבחינתה, זהו הפתרון היחידי למטרה ״להציל את העולם״. מצד שני, אם אנחנו מתקשרים למובנים מדעיים ותאיסטים שדנו בהם בעבר, קרול מאמינה שהעולם הגיע למצב כל כך ״דפוק״ שחייבים למחוק הכל ולהתחיל מחדש. כמו מעין תסביך אלוהים, קרול מאמינה ש-״בני האדם״ חטאו והגיעו לשפל המדרגה, שאין מנוס אלא ליצור ״מפץ גדול״ חדש. אין בה שביב של אמונה שבעולם הקיים, האושר - עבור מישהי כמותה - הוא בר השגה.
כשקרול עוזבת את הפריים וכך גם את מיקוד המצלמה, אנחנו רואים את מנוסוס נותר מאחור. הוא עדיין עומד בחוץ תחת אור השמש, נכון לשתף עם קרול פעולה להציל את העולם - אך לא בטוח מתשובתה שצעדיה הבאים זהים לשלו. הוא נותר מבולבל כשהוא מביט הצידה אל המכולה המסוכנת, גובהה כמעט כגובהו. בשוט העולה מן גג המכולה אל השמיים, אנחנו רואים את מנוסוס והמכולה ברחבה בחוץ, כשביתה של קרול מטיל צל ענק על שניהם. עם זאת, בעוד שמנוסוס מוצל, המכולה עצמה עדיין מוארת. למרות הסיכון הגדול בקיומה של הפצצה בעולם, מנוסוס נאגף מכל צדדיו בצל דכאונה ו-״התנתקותה״ של קרול. הוא יצטרך להבין מהר מאוד איך לנתב את תחושותיה החדשות ולגרום לה להתמודד בהיגיון עם מכאוביה, לפני שהמתח האצור בה יוביל ל-״נזק קטסטרופלי מעבר לתודעתה״, ולומר שהוא יהיה ״ציבורי״ יהיה אנדרסטייטמנט. מה שניכר ממבט העל - מי שלא משקיף משם, הן צופי הסדרה והן נציגי ה-״אחרים״ במטוסים בשמיים - הוא שהחבלים בראש המכולה יוצרים סימון מעוקל לכיוונו של מנוסוס. אך כמו עם חתיכת הצ׳יטוס ממקודם, יש ספק לאן העיקול פונה. מנקודת מבטו של מנוסוס, הכיוון הוא עגום, ״:(״. הוא מפחד מההשלכות הפוטנציאליות. מנקודת מבט נגדית, הכיוון הוא חיובי ״(:״, כאשר מנוסוס משמש כאחת העיניים בחייכן - מה שמסמל כי קרול חסרה בתרכובת הזאת בתור העין השניה ובתור גורם חיוני בהשבת האושר לעולם. ואילו לפי המבט מעל, ניכר כי מדובר בסימן ״<״ אל מנוסוס, המציג למראית עין שקרול מתעדפת את האנושות המנותקת על פני ה-״אחרים״. כך או כך, באיזה כיוון שלא תבחרו להסתכל, דבר שלבטח ניכר לכל צופה הוא אחד - קרול מאמינה בלב שלם כי השימוש בפצצת האטום הוא גלגל ההצלה האחרון שנותר למחילת המין האנושי כולו.
וכאן, אחרי מסע לאורך 9 פרקים מלאי רגשות, מחשבות ופרשנויות, אנחנו מסיימים את העונה הראשונה של ״פלוריבוס״! זאת כאשר ה-״אחרים״, אשר ״שאפו״ לתת לקרול אושר גדול יותר משהיא יכולה לתאר לעצמה, ״הצליחו״ לגרום לפגיעה הכי קשה ועמוקה שנפשה חוותה. למרות שטענו במילותם ש-״אינם״ מסוגלים להוביל לסבל במתכוון, פעולותיהם המתמידות באילוץ השקפת עולמם על בני האדם הראו כי ״אינם״ מסוגלים להבין את הדבר הבסיסי ביותר באושר האנושי - תחושת קבלה בין-אישית אמיתית וכנה. בניגוד למנותקים האחרים בעולם, לקרול לא חשוב בהכרח להיות חלק מקבוצה גדולה. היא אומנם לא רוצה להיות מודרת, אבל היא לא שואפת לשנות את עצמה על מנת להיות אחת מתוך רבים. חשוב לה יותר מכל שהעולם יצליח לקבל אותה כמו שהיא, על סך רגשותיה, מחשבותיה וגבולותיה האישיים. היא רוצה שיראו בה בת אדם ראויה להערכה בזכות עצמה - לא כזו שחושבים עליה ישירות ״אני יכול/ה לתקן אותה״ ולא כזו שצריך להסתיר ממנה דברים כדי שתעריך אותך. ה-״התחברות״ הפחידה את קרול בעומקי נפשיה לא רק בגלל קונוטציות ״הפלישה החייזרית״, אלא כי אם העולם כולו מאוחד בדעתו ובתודעתו - מספיקה פגיעה עמוקה מאינדיבידואלית אחת על מנת להבין שאין ולו אדם אחד נותר שיכבד אותה. הרי שכל אדם אחר יפעל בדיוק אותו הדבר. על גבי הפרקים גם חווינו בין השורות את צלקות החיים של קרול ומנוסוס, המראים לנו פעם אחר פעם איך הם סוחבים טראומות המערערות את נפשם מימי ילדותם בעקבות קשריהם עם הוריהם. הם חוו זלזול על השקפת עולמם ואף ניסיונות כוחניים ביותר לגרום להם להשתנות, באופן ששבר את האמון הכי ״קדוש״ שאמור להיות, במקום הכי בטוח - התא המשפחתי. ואם במשפחה אי אפשר לבטוח, איך בכלל אפשר להיפתח אל מישהו זר? האם בכלל אפשר לאהוב מישהו זר כמו משפחה? בעוד שמנוסוס כעת אט אט מסביר פניו יותר וככל הנראה עומד לנסות למצוא לעצמו קשר ״משפחתי״ חדש בחיקה החברי של קרול, זוהי דווקא קרול שעומדת להרחיק עצמה מכל יישות אנושית ולסלוד מכל קונספט מאחד, בין אם ״משפחה״ או ״חברים״. אין לה יותר ״אמפתיה״, היא לא מעוניינת בקרבה או בחווית החיים עצמה ככלל. זה לא שהיא חוזרת לנקודת ההתחלה המפוחדת שלה מפרקי הסדרה הראשונים. ה-״התנתקות״ שהיא חווה לוקחת אותה הרבה יותר עמוק לתוך עצמה בבידוד הרמטי מן העולם - כך שהיא למעשה מציבה עצמה בדיוק במקום הנפשי שבו פגשנו את מנוסוס לראשונה. בדיוק כפי שהתגונן בעצמו, גם לה יש סיבה מאוד טובה לכך. ״האקסית שלה כלבה״.
במהלך הפרק האחרון, ראינו איך ריבוי תרבויות בין בני אדם הוא דבר הכרחי לחברה מתפקדת ברת קיימא, שכן דווקא השוני והייחודיות המתפתחת בזרמים שונים יכולים להפוך את העולם למקום הרבה יותר עשיר ומגוון, ולהציע פרספקטיבות שונות ומעניינות על אותה חוויה אנושית. חווינו דרך קרול כיצד היצמדות לסט ערכים של קבוצה כ-״אמונה מבחירה״ עלולה להיות דבר שלא מרגישים שלמים איתו נפשית, ובכל זאת, הקיבעון בו והחשש לאבד אינטרסים וקשרים אישיים יכול להוביל להדחקת תחושות ולהגנה עליו בחירוף נפש. ניתחנו כיצד מאפייני ההתנהגות של כל אחת מהדמויות משקפים אופי הורי, בין אם מגונן או מסרס, המתייחס לאדם שמולו כילד הזקוק לחינוך ״שיישר אותו״ בעל כורחו - כולל קישור לחוויותיהם האישיות וכיצד הם משמשים בפועל כצל של הוריהם. הבלטנו מספר מקרים בפרק הזה והקודם בהם התרת הסדרה לשימוש האחרים בביציות המוקפאות של קרול נרמזו, הן מילולית והן ויזואלית, והטרימו לספר לנו על הפולשנות שבדבר. זיהינו איך לחץ מתעצם הנוצר מאגיפה של רעיונות סביב אדם אחד עלול לגרום לו להישבר ולהשתכנע שעליו ללכת עם הזרם, וכיצד זה מוצג לנו באופן חזותי בשוטים השונים. גילינו איך שיוך אדם לזרם רעיוני יכול להפוך אותו בקלות למיסיונר, שאינו שונה מבובת אדם על חוטים שניתן לנצל אותה בכל דרך שהיא - ללא תלות בכבוד העצמי שלו כנפש חיה. הרגשנו איך רגשות אהבה שמוצגים ברגע אחד יכולים להתנדף ולהתפייד ברגע שאדם כבר נופל ״שבוי״ לקסמו של אחר. והבנו איך חוסר היכולת לקבל את האחר במלואו ובכנות אמיתית יכולה להוביל לכאב כל כך עמוק. כזה שעלול לא רק לשבור את ליבו, אלא לערער בנפשו את תכלית קיומו מיסודה.
אנחנו עוזבים את אלבקרקי לתקופה שתיקח זמן מה, כשאנחנו נרמזים על כך שיש פיצוח מסוים לשבירת חומת ההשפעה של ה-״אחרים״ על האינדיבידואליים, הקשורה באופן כלשהו לגלי רדיו ולתדר המסוים שבו הם משדרים. אנחנו גם ניצבים בסיטואציה המציגה דינמיקה הפוכה לגמרי מזו שליוותה אותנו לאורך העונה הזאת - ה-״אחרים״ שהחלו כקבוצה הנמצאת בכל מקום ותמיד מסבירה פנים, גם הבינו שנוכחותם מזיקה מעצם ״קיומם״, וגם התבקש ״מהם״ להתרחק ולהפסיק לשרת - כך שאינם נמצאים בסביבה. מנוסוס שהחל כאדם מופנם באופן כפייתי ולא בטח בעזרתו של אף אדם אחר, מתחיל להביע חמלה חברית כלפי קרול ואף פתיחות מסוימת לשירותיהם הטלפוניים של ה-״אחרים״. ואילו קרול, שהחלה דרכה כאחת הזקוקה לחיזוק נפשי ולאשרור חברתי על מנת שתוכל לחוש ולהכיר בערכה העצמי, כעת אינה מעוניינת באף תקשורת שהיא, מתוך האמונה שאלו יכולות רק לרסק את ערכה עוד יותר. האם מנוסוס יצליח להתקדם במחקרו המדעי ובאמת לגרום לאינדיבידואליים ״להתנתק״? איך אינדיבידואלים ״מנותקים״ יגיבו לעולם לאחר ״ההתחברות״ ומה תהיה דעתם על התחושה שחוו (אם בכלל חשו דבר)? האם אדיבותו החדשה של מנוסוס תצליח לשכנע את קרול לבטוח בו מחדש ולהצטרף להצלת העולם בדרכו שלו? האם ה-״אחרים״ ישלימו את מחקרם ויצליחו לאלץ את קרול ״להתחבר״ כפי שהתכוונו? והאם איום פצצת האטום, המרחף מעל כל הגורמים, ישומש באמת - ובהכרח למטרת ההתחלה מחדש שלשמו הוא נועד?
התשובות לכל השאלות הרבות האלו, לצד המשך דרכן של הדמויות שזכינו לאהוב, לשנוא ולנתח, ואף ככל הנראה התעמקות נוספת אל תוך העבר המסקרן שלהן, יחכו לנו בצד השני של ההמתנה הארוכה ביותר שלנו, כאשר העונה השנייה של ״פלוריבוס״ תעלה ל-Apple TV, לכל המוקדם בשנת 2027. אחרי כל המילים הרבות שכתבתי על עונת הפתיחה של הסדרה המורכבת והרבודה הזאת, אני רוצה להודות לכל אחד ואחת מכם שהשקיעו שעות רבות לקרוא את כל כתבות הניתוח בפירוט. בכל כתבה הושקעו ימים כלילות על מנת להעריך את איכות התוכן הרבה המסתתרת בין הגלוי של הסדרה הזאת. כל אחד מכם הקוראים הוא העדות שקיימת אצל הקהל סקרנות ועניין רב לחשוף עוד ולהבין יותר על התוכן שבו הוא וצופה - דבר שאינו מובן מאליו, במיוחד לא במדינתנו הקטנה ובשפתנו הנישתית. אני אשמח לראות כאן שוב את כולכם עם אותה הסקרנות, כאשר בניתוח הבא בסדרה נזכה לחזור ולהמשיך לנתח את העולם המסקרן והחדש של וינס גיליגאן, בשובו המצופה לעונה שנייה בשנים הקרובות. עד כאן, אני הייתי עידו - תודה ש-״התחברתם״ 🙂.
הכתבה הזו והניתוח שמוצג בה נכתבו במלואם על ידי בני אדם.
לא נעשה כלל שימוש ב-AI בגיבוש הרעיונות, הכתיבה והניסוח של אף משפט מכתבה זו.
כל פרקי העונה הראשונה של ״פלוריבוס״ זמינים כעת לצפייה בשירות הסטרימינג Apple TV.
Comments