⚠️הכתבה מכילה ספוילרים לפרק התשיעי בעונה השנייה של ״ניתוק״
ארוחת הבוקר העצובה בהיסטוריה - מתוך ״ניתוק״ באדיבות אפל
אחרי שני פרקים, שמספרים בעיקר סיפורי רקע המבססים עולם ורקע חשוב לקראת העתיד לבוא (אם כי אני בהחלט טוען שלפחות פרק 7 קידם את העלילה אבל זה כבר לכתבה אחרת), בפרק התשיעי אנחנו חוזרים אל קו העלילה המרכזי ששועט קדימה בקצב מסחרר לקראת הסיום האפי, שיבוא עלינו לטובה בשבוע הבא. כיאה לסדרה כמו ״ניתוק״ ולארועים שהתרחשו במהלך העונה עד כה, (וכמו שנעשה בלא מעט סדרות אחרות), מטרת העל של הפרק היא לבסס עד כמה המצב בעולם הסדרה עגום, על מנת לנסות ולהפוך את הסוף האפי של הסדרה שיגיע אלינו בשבוע הבא למשמעותי יותר ומרגש יותר. כדי לבסס את עומק השפל והתבוסה (לכאורה) אותן חוות הדמויות השונות, הפרק בוחר להראות ולבנות לנו את אותה תחתית מדרגה אליהן מגיעות הדמויות השונות, בעזרת שימוש חכם במיוחד בקונספט של אובדן שמשמש כתמה המרכזית של הפרק. במהלך הפרק רוב הדמויות (אם לא כולן) מתמודדות עם אובדן אישי שהן חוו הן במהלך הפרק ולפניו. אלא שאף על פי שכל אותן הדמויות חוו סוג של אובדן משלהן, שבסופו של דבר מביא אותה אל אותה תחתית אפלה, כל אחת ואחת מהן מתמודדת איתו בצורה קצת אחרת, מה שמספק לנו פרספקטיבה שונה על קונספטים של אבל ואובדן. למעשה, כל אחת מחמש הדמויות המרכזיות המופיעות בפרק (מלבד מארק ס.), מתמודדת עם האובדן בצורה שמזכירה שלב אחר בחמשת שלבי האבל, מה שיוצר עבורנו הצופים סוג של חוויה מיוחדת במינה, בה אנחנו זוכים לעבור את כל תהליך האבל יחד עם הדמוית השונות. בכתבת הניתוח של הפרק הזה, נעבור על כל אחת מחמש הדמויות המרכזיות של הפרק, נראה איך היא מתמודדת עם אובדן, ואיזה חלק היא ממלאת בחמשת שלבי האבל, וכיצד בסופו של דבר הסיפור של כולם מתרכז לכדי תהליך אחד סינרגי ויפיפה, שמכין אותנו בצורה הטובה ביותר לקראת העתיד לבוא.
עולם עגום - מתוך ״ניתוק״ באדיבות אפל
הכחשה ובידוד
הדמות שמייצגת את השלב הראשון מבין חמשת שלבי האבל בפרק הזה היא דמותה (או יותר נכון דמויותיהן) של הלי/הלנה, שהתמודדות שלה עם האובדן בהחלט מתאימה לשלב ההכחשה והבידוד. האובדן אותו חוות גם הלי וגם הלנה במקביל (בלי שהאחת יודעת על השנייה), הוא למעשה אובדן החום ואהבה מצד הקרובים אליהם (במקרה של הלי חבריה המנותקים ובמקרה של הלנה אביה), מה שבעצם הופך אותן בכל כורחן למאוד בודדות ואולי אפילו מנודות. את מסע האובדן של הלנה אנחנו לא רואים במהלך הפרק (או הסדרה), אבל אנחנו מתוודעים להשלכות שלו עליה במהלך סיקוונס הפתיחה של הפרק. אותו סיקוונס מציג לנו את הלנה איגן בביתה הגדול (מה שעוד יותר מחזק את תחושת הבדידות שלה), שמתחבא מאחורי המפעלים של לומון ואת שגרת הבוקר המאוד עצובה שלה. היא קמה בבוקר, שוחה מספר בריכות בדממה מוחלטת, מתלבשת ומתארגנת לארוחת הבוקר דלוחה במיוחד ואז הולכת לאכול אותה עם אביה ג'ים איגן מנכ״ל לומון העכשווי. למרות שארוחת הבוקר היא האקט היחיד של הלנה אותו היא לא מבצעת לבד, הוא האקט שמדגיש בצורה הטובה ביותר עד כמה היא נמצאת לבדה בעולם. במהלך ארוחת הבוקר המאוד ביזארית הזו, ג'ים אביה, שבכל תרחיש נורמלי היה אמור לשבת ולאכול יחד איתה את ארוחת הבוקר ולהתעניין בשלומה, רק רודה בה ופוקד עליה. זה מתחיל בזה שהלנה מציעה לו להצטרף אליה אל ארוחת הבוקר, אבל הוא מחליט רק לצפות בה כאילו היא באיזשהו מבחן מוזר, ממשיך בזה שהוא מתיישב במקום הכי רחוק ממנה שאפשר בשולחן וגם כשהיא מנסה לפתח איתו שיחת חולין הוא פשוט מנפנף את זה, ונגמר בזה שמיד אחרי שהיא פורסת את הביצה הקשה שלה לחלקים שווים וסימטריים, הוא נוזף בה ומודיע לה שהוא היה מעדיף שהיא תאכל אותן חיות. הסצנה הזו מוכיחה לנו שלג'ים לא אכפת אפילו קצת מהלנה, ובסופו של דבר הוא רואה בה רק עוד כלי או חיילת שלו ושל החברה, שצריכה לשרת את מטרותיו. הוא לא אוהב אותה, ואולי אפילו סולד ממנה בהתחשב בכל האינטרקציות שלהם העונה, ואנחנו מבינים שלמעשה שהלנה כל כך אומללה שמעבר לכך שהיא איבדה כמעט את כל האנשים והחברים שהיו בחייה, אלא היא איבדה גם את הכבוד, ההערכה והחום של בן המשפחה היחיד שלה (שאנחנו יודעים לפחות), ולמעשה נותרה בעולם בלי אף אחד שאכפת לו ממנה באמת.
קור וסלידה - מתוך ״ניתוק״ באדיבות אפל
קצת לאחר מכן, כשהלנה יורדת אל קומת המנותקים והופכת להלי, אנחנו רואים את הלי חווה תהליך מאוד מאוד דומה (אך בנסיבות אחרות) כאשר היא בהדרגה ממשיכה לאבד את החום האהבה והקרבה של כל חבריה המנותקים. את ארווינג הלי איבדה כבר בפרק הרביעי בעקבות ארועי ה-ORTBO המפורסם, את מארק היא לא ראתה כבר כמה ימים מאז שעבר את הפעימה השנייה של תהליך המיזוג מחדש, ודילן (שנגיע אליו ממש בקרוב) עובר תהליך אובדן משלו, מה שגם גורם לו להשליך את המצב שלו עליה ולהתנהג אל הלי בצורה מגעילה ולא חברית שפוגעת בה, אבל גם להחליט לעזוב את החברה, מה שבסופו של יום משאיר את הלי כעובדת היחידה שנותרה במחלקת זיקוק נתונים. כמו הלנה, רק מסיבות אחרות, בעקבות ארועי הפרק הזה אנחנו מבינים שנכון לכרגע אין בסביבתה אף אחד שאכפת לו ממנה, וגם היא נמצאת במצב שבו היא איבדה כל חום ואהבה מהאנשים שהיו יקרים לה ונשארה בודדה לחלוטין. אז מה הדרך של השתיים האלו להתמודד עם האובדן? כמו שראינו התשובה פשוטה מאוד והן פשוט בוחרות להכחיש אותו. הלנה ממשיכה לשדר עסקים כרגיל וממשיכה ללכת יום יום לעבודה למרות הבדידות והריקנות שלה, והלי ממשיכה גם היא לשדר עסקים כרגיל מהצד שלה ומחליטה בסופו של דבר להכחיש ולהתעלם מההערות הפוגעניות של דילן, ולבלוע את השקר של מילצ'ק שהכל בסדר עם מארק, ולהמשיך בתוכנית שלה. הלי הולכת לחדר ההפסקה ומוציאה את הפתק עם הוראות ההגעה למסדרון היצוא שארוויג השאיר להם שם, ולמעשה מכחישה את אובדן חבריה והבדידות שלה כל כך חזק, בכך שהיא מפנה את כל תשומת ליבה אל שינון הדרך אל מסדרון היצוא עד שהיא פשוט לא שמה לב לזמן שעובר. היא כל כך מרוכזת במשימה, עד שהיא לא שמה לב לזמן וממשיכה להשאר במשרד גם אחרי שנגמרות שעות העובדה, כי היא לא רוצה להפסיק את הסחת הדעת הזו ולהצמודד עם המציאות, דבר שמייצג באופן מושלם את השלב הראשון בחמשת שלבי האבל. עצם העובדה שגם הלי וגם הלנה עוברות טראומה ואובדן יחסית זהה ומחליטות להתמודד איתו באותה צורה, לא רק מצליחה להמחיש את שלב ההכחשה והבידוד בצורה טובה במיוחד, אלא גם מראה שלמרות הכל ולמרות שכל אחת שונאת את השנייה יותר הן עדיין מאוד דמות ובסופו של דבר יש להן מרכיבי אישיות זהים שאי אפשר להתעלם מהם.
הכחשה במיטבה - מתוך ״ניתוק״באדיבות אפל
כעס
הדמות שמייצגת את השלב השני בחמשת שלבי האבל - שלב הכעס, הוא דמותו של מר סת' מילצ'ק מנהל קומת המנותקים, שנדחק לקצה גבול ההכלה שלו בפרק הזה. האובדן שמילצ'ק חווה הוא לא אובדן בפן האישי של חייו, אלא אובדן בפן המקצועי כאשר בפרק הזה אנחנו רואים שהוא איבד כל טיפה של הערכה וכבוד שלומון רכשו לו, והופך ממש למושא של לעג בפני החברה. אנחנו עדים לכעס המצטבר של מילצ'ק כלפי לומון כבר בתחילת הפרק כאשר הוא מזמן את מיס וואהנג אליו ומבשר לה בשורה לכאורה חיובית, על כך שסיימה את ההתמחות שלה אצלו, אבל בפועל מתעלל בה בדיוק כמו שלומון התעללו בו, ודורש ממנה להקריב קורבן את המשחק שכל כך אהבה, מה שמשמש כסוג של מראה לכך שלומון דרשו ממנו להקריב כסוג של קורבן את המילים הגבוהות שכל כך אהב ואפיינו אותו.
מעגל הכעסים - מתוך ״ניתוק״ באדיבות אפל
הכעס הזה נבנה עד שהוא מגיע לנקודת שיא, כאשר מי שמייצג את לומון וחבר המנהלים במקרה הזה (ובעונה כולה) מר דראומנד, קורא את מילצ'ק אליו לשיחה על מנת לנסות ולהבין מדוע מארק לא הגיע לעבודה, מה שהוביל לכך שתיק קולד הארבור לא הושלם במועד המתוכנן. דראומנד ממשיך את הקו שראינו בפרק החמישי, כאשר מילצ'ק עבר את שיחת הערכה שלו, וממשיך להשפיל ולהקטין את מילצ'ק בצורה שמגיעה לרמות חדשות של אכזריות, וגורמת לכך שבסופו של דבר כל בדל של כבוד ומקצועיות שלומון עוד רכשו כלפיו אבד לחלוטין. ברגע שמילצ'ק מבין את זה ומבין שאין לו יותר מה לאבד, הוא פשוט נשבר. הוא כבר לא מנסה להיות נחמד או להכיל ולהתעלם את ההתעללות שהוא חווה מהם שמופיעה במסווה של הביקורת. הוא עובר לשלב השני בחמשת שלבי האבל ופשוט משתלח במר דראומד ובלומון, תוך כדי שהוא משנה את ההתנהגות שלו ב-180 מעלות כדי לשדר להם שהוא כבר לא העבד הנרצע שלהם. מילצ'ק חוזר להשתמש במילים הגבוהות למרות הדרישה של לומון שיפסיק, ואומר לדראומנד (ולמעשה ללומון כולה) לזלול צואה מה שנקרא, ומנצל את המומנטום וההלם הרב שנוצר מכך אצל דראומנד (אבל באיזשהו מקום גם אצלו), על מנת להציב בפניו דרישות, ולהראות שפשוט נשבר לו מהיחס שהוא מקבל. הכעס ותחושת ההשפלה שלו כל כך גדולים עד שהוא למעשה הופך את היוצרות על דראומנד ומציב בפניו עובדות וביקורת, אף על פי שהוא לכאורה בעמדת הכוח הפחותה, ולמעשה גורם לו להבין שראשית, הם צריכים לכבד ולהעריך אותו, ושנית האשמה על מה שקורה עם מארק נופלת גם עליהם. דראומנד שלא ממש יודע איך להכיל את הסיטואציה הזו, פשוט נשאר שם בהלם והולך בזמן שמילצ'ק רושם לעצמו ניצחון מוחץ ראשון העונה.
שיזללו צואה - מתוך ״ניתוק״ באדיבות אפל
מיקוח
ארווינג הוא הדמות שמייצגת את השלב השלישי בחמשת שלבי האבל, שלב המיקוח, כאשר הוא מנסה להלחם עד כמה שהוא יכול באובדן ובגורל שלו אותו הוא לא יכול לשנות. למעשה, אפשר לטעון שארווינג הוא מי שחווה את האובדן הכי קשה בפרק הזה, כאשר הוא מאבד לא רק את הסיכוי היחיד שלו לאהבה אמיתית עם ברט, אלא גם את הבית שלו ועיר מגוריו (ואולי היוולדו?) ולמעשה נשאר בלי כלום ושום דבר מלבד ראדר, שמייצג עבורו את כל מה שהיה לו ואינו עוד. זו אולי הסיבה למה ארווינג בניגוד לשאר הדמויות גם מנסה להלחם נגד האובדן שלו, כאשר הוא מגיע יחד עם ברט (שלוקח אותו בעל כורחו) אל תחנת הרכבת ומאלץ אותו לברוח מקיר ולא לשוב אליה עוד לעולם. כפי שאנחנו מכירים את ארוווינג, אנחנו יודעים שהוא טיפוס לוחמני שלא מוותר בקלות, ולכן לא מאוד מפתיע אותנו לראות שהוא ממש רב עם ברט ומנסה לשכנע אותו (אבל גם את עצמו) שאפשר למצוא עוד פתרון ושהם לא חייבים לחוות את האובדן הזה. בדיוק כמו בשלב המיקוח של שלבי האבל ברט, שמייצג את קול ההגיון והמציאות, וארווינג שמייצג את קול הרגש והפנטזיה ממש רבים ביניהם בתחנת הרכבת, ויוצרים מעין קרב בו הרגש והפנטזיה של ארווינג (האדם שחווה את האובדן במקרה הזה) נלחמים ומתמקחים עם המציאות וההגיון, על מנת ולנסות לנצח אותן ולהשיב את מה שאבד לו. בדיוק כמו שקורה תמיד, בסופו של יום המיקוח הזה לא באמת אמיתי, שכן אי אפשר לשאת ולתת עם המציאות, ולכן דווקא ברגע בו ברט וארווינג נראים הכי קרובים ונראה כי הפנטזיה והרגש מצליחים לנצח את המציאות, ברט ממש צועק על ארווינג ״אנחנו לא יכולים!״, מה שמנתק את שניהם מאותה פנטזיה וגורם לארווינג להפסיד בויכוח. בעקבות כך ארווינג עולה על הרכבת שלוקחת אותו מקיר בחוסר רצון ותבוסה (ומסמלת באופן מאוד מוחשי את האובדן שלו) , וכאשר היא מתחילה לנסוע אנחנו רואים בעינו ניצוץ של הבנה וכאב שמסמל שלמרות שהוא עדיין לא סיים לגמרי לנסות ולהתמקח על המצב (גם אם זה רק עם עצמו בראשו שלו), הוא מתחיל לאט לאט לעבור משם ולהבין שבסופו של דבר את האובדן והאבל אי אפשר לנצח בויכוח.
ויכוח עם המציאות - מתוך ״ניתוק״ באדיבות אפל
דכאון
מי שממשיך את התהליך של ארוויג באופן ישיר הוא לא אחר מאשר דילן הפנימי, שהאובדן שהוא חווה במהלך הפרק גורם לו להיות הדמות שמייצגת את השלב הרביעי בחמשת שלבי האבל. שלב הדיכאון. האובדן שדילן הפנימי חווה הוא כמובן אובדן הקשר עם אשתו גרטשן, שמגיע בעקבות העובדה שהיא מספרת לדילן החיצוני על הנשיקה ביניהם, מה שגורם לכך שהיא מגיעה למסקנה שהיא צריכה לעזוב ולהיפרד מדילן הפנימי ולא לראות אותו יותר לעולם. כשגרטשן מגיעה אל דילן הפנימי על מנת לספר לו את זה, הלב שלו נשבר לרסיסים. בהתחלה הוא עובר תהליך מאוד מזורז של מיקוח, כאשר הוא מנסה לשכנע אותה לשנות את דעתה מה שלא ממש צולח לו, ולכן כאקט אחרון וכסוג של הייל מרי שכזה, דילן שולף טבעת מיוחדת מנייר שהכין לכבודה ומציע לה נישואים, מה שמעיד בפנינו כי האובדן שדילן הפנימי חווה, לא רק קשה מנשוא אלא גם מגיע בנקודה הכי לא טובה שאפשר. גרטשן נאלצת לסרב בצורה מנומסת להצעה (עד כמה שאפשר), וברגע הזה שדילן הפנימי מבין שהוא הפסיד במיקוח הזה, אנחנו רואים אותו בסוג של אנטיתזה לארווינג עובר לשלב הרביעי בחמשת שלבי האבל, ונכנס לדכאון עמוק, שמתחיל בצעקה אחת גדולה, שמזקקת באופן מושלם את הטראומה והאבל שלו. ברגע שזה קורה דילן נהיה צל חיוור של עצמו, הוא יושב בחוסר מעש בוהה בקיר ובקפה שלו, והדברים שריגשו ועניינו אותו פעם, כמו מחקים או מלכודת אצבעות מרגישים בעיניו כמו הבל הבלים. הוא נמצא בדכאון כל כך עמוק שאפילו כשהלי מנסה לעודד אותו, ולשמח אותו הוא לא ממש מתייחס אליה וגם כשכן הוא רק פוגע בה ומשפיל אותה כסוג של מנגנון הגנה בעקבות הדכאון העמוק שלו.
הצעת הנישואין שלא צלחה - מתוך ״ניתוק״ באדיבות אפל
הדכאון של דילן הפנימי כל כך עצום, שהוא מחליט בסופו של דבר לנקוט בצעד חריג ביותר ולהגיש בקשת התפטרות (במהלכה הוא מסמן את כל הסיבות לבקשת ההתפטרות כנכונות, למרות שמבקשים ממנו רק אחת, דבר שעוד יותר מדגיש את הדכאון שלו). הצעד הזה חריג משתי סיבות עיקריות. ראשית, דילן נחשב לעובד הכי מסור של מחלקת זיקוק הנתונים ובמשך שתי העונות, ראינו שהוא היה זה שברוב הפעמים נטה הכי הרבה לכיוונם של לומון. הוא צידד בהם פעמים רבות ובזכות הטריקים הפסיכולוגיים של לומון עליו הוא לגמרי היה נתון בשליטתם רוב הזמן. לכן, אם העובד המושלם של לומון מחליט להגיש בקשת התפטרות שכזו (ועוד בצורה כה אגרסיבית), אין ספק שהדכאון שלו בעקבות האובדן קשה מנשוא. שנית, בקשת התפטרות היא בסופו של דבר מוות עבור הפנימי. דילן יודע שאם וכאשר בקשת ההתפטרות שלו תאושר הוא למעשה ימות, שכן הוא קיים אך ורק בקומת המנותקים, ועצם בקשת ההתפטרות היא בסופו של יום התאבדות. דילן הפנימי יודע את זה ובכל זאת בוחר להגיש את בקשת ההתפטרות, מה שמסמל עד כמה הוא סובל ושרמת הדכאון שלו כל כך גבוהה, עד כדי כך שהוא פשוטו כמשמעו רוצה למות. דילן למעשה מייצג דמות של מישהו שלא צולח בהצלחה את חמשת שלבי האבל, שכן חסרה לו התמיכה הנפשית המתאימה, על מנת להתמודד עם אובדן שכזה, ולכן הוא לא מצליח להגיע אל השלב החמישי והאחרון - שלב הקבלה. עצוב לחשוב על זה ככה, אבל הסיבה היחידה שדילן עדיין לא מת בשלב הזה היא אך ורק כי הוא תלוי בחסדיו של החיצוני, ואילולא היה אדם עצמאי כנראה שהוא באמת היה כבר מתאבד. לאחר בקשת ההתפטרות, מילצ'ק מבקש מדילן ללכת ולחכות ליד המעלית, וכשדילן מגיע לשם הוא מתיישב בצורה כזו שמתלכדת באופן מושלם עם הציור מאחוריו, מה שיוצר את התחושה כאילו קיר איגן בכבודו ובעצמו עומד לערוף לו את הראש. זה פריים שתופס את התחושה של דילן הפנימי באופן מושלם וגורם לנו להסתכל עליו כעל מישהו שנידון למוות ומחכה לרגע בו יעלה על הגרדום, ובסופו של דבר הגרדום הזה אכן מגיע בדמותה של המעלית האפורה שלוקחת את דילן בחזרה אל העולם החיצוני, אליה הוא נכנס בעצב וחווה את מה שעלול להיות הרגע האחרון בחייו.
עריפת הראש - מתוך ״ניתוק״ צילום מסך
קבלה
מהצד השני של המתרס מי שמשלימה את חמשת שלבי האבל ומייצגת את השלב החמישי והאחרון היא לא אחרת מאשר גברת קובל, שחוזרת היישר מצוואר המלח אל קיר, ומייצגת בפרק הזה את שלב הקבלה. את האובדן והאבל של קובל ראינו למעשה בכל הפרק הקודם, ומעבר לתרומה שלה לסיפור של מארק להופעתה בפרק יש מטרה אחת בלבד. השלמת תהליך האבל שלה והגעה לשלב הקבלה, ולמסקנה שהיא צריכה לפעול נגד לומון. קובל חוזרת אל קיר אחרי אותו מסע מפרך שעברה בעיירת הולדתה, ופוגשת את מארק ודבון איתם היא דיברה בטלפון לפני ביער נידח ליד העיירה. כשקובל מגיעה לראשונה היא רק עומדת בשקט ונראית מסתורית ומתלבטת, ואנחנו מבינים מהשיח שמתקיים בינה לבין דבון ומארק, כי רק הם סיפקו לה מידע ושהיא עדיין לא נתנה להם שום דבר בתמורה, מה שאומר שהיא עדיין נמצאת במצב שבו היא יכולה להתחרט ולחזור חזרה. אחרי שמארק כועס עליה גם באופן אישי אבל גם כפריקת עצבים כללית שלו על לומון, אותו היא מתיימרת לייצג בעיניו, היא מבינה שהיא חייבת לצאת נגד לומון ומחליטה לחצות את הריביקון ולספק למארק ודבון מידע קונקרטי ראשון. היא מספרת בנימה איטית ומאוד מאוד רגועה שג'מה בחיים, כל עוד מארק לא סיים את פרוייקט קולד הארבור. זה אמנם פרט מידע שלא ממש עוזר לנו כצופים או למארק ודבון כדמויות, אבל הוא כן רגע משמעותי כי הוא מסמל את הקבלה וההשלמה של קובל עם המצב שצריך להפיל את לומון כמה שיותר מהר. ברגע שהיא חושפת בפניהם את המידע הזה, אין עבורה יותר דרך חזרה ללומון והיא רשמית עוברת לצד של דבון ומארק (גם אם הם לא קונים את זה עדיין) ומצטרפת באופן רשמי למאבק בלומון. באופן די מפתיע קובל היא הדמות הראשונה, שמגיעה לקתרזיס שכזה ולשלב הקבלה שלה, ובמעשיה היא בעצם סוללת את הדרך גם לשאר הדמויות להגיע אל השלב הזה, מכיוון שברגע שקובל משתפת את פרט המידע הראשון ומבינה שאין דרך חזרה, היא מתחילה לפלוט עוד ועוד פרטים ולרקום עוד ועוד תוכניות עד שבסופו של דבר היא זו שמשתלטת על העניינים, והופכת ממישהי שרק עמדה בצד והקשיבה בתחילת הפרק, לזו שמובילה את כל התוכנית של יצירת הקשר עם מארק הפנימי, כי תכלס בשלב הזה מה כבר יש לה להפסיד? ככל שהפרק מתקדם אנחנו רואים אותה יותר ויותר פעילה, עד שבסופו היא מובילה בהצלחה את מארק ודבון אל בקתת הלידה של המנותקים, מכניסה אותם אליה, ונעמדת מול מארק המנותק כשהיא כבר לגמרי בצד השני של המתרס, בפריים יפיפה שסוגר את הפרק ומעיד בפנינו על המסתורין שהיא עומדת לחשוף בפניו ובפנינו ועל העתיד לבוא בפרק הסיום של הסדרה.
חצתה את הרוביקון - מתוך ״ניתוק״ באדיבות אפל
שילוב כל האובדנים ותהליכי התמדדות של הדמויות השונות מוביל לכך, שאנחנו כצופים חווים את מעגל האבל בשלמותו, ומגיעים מוכנים בהחלט אל פרק הסיום של הסדרה, כשכמעט כל הדמויות נואשות, עצובות ובודדות ואנחנו מבינים את מטרתן, וכעת כל הכלים מסודרים על הלוח לקראת הקרב האחרון של העונה נגד לומון…
פרקי הסדרה ״ניתוק״ זמינים לצפייה באפל טי וי פלוס.
תגובות
הוסף תגובה
עוד בקטגוריה
סרטים
ביקורת ComicON: ״צעצוע של סיפור 5״ - בקשת החברות התקבלה
הסרט החדש בסדרת ״צעצוע של סיפור״ של פיקסאר מעמיד את הצעצועים במלחמה אל מול החברה החדשה של בוני - הטאבלט ליליפאד. הנחישות של ג׳סי לנתק את בוני מהמסך, לחבר בינה לבין ילדות אחרות בנות גילה ולהימנע מנטישה מדאיגה נוספת תוביל אותה למסע בלתי צפוי, במהלכו שתיהן יכירו קצת יותר טוב את החברים שעלולים להימצא במסך ומעבר לו. האם ההתמכרות של האנושות לעליית הטכנולוגיה מצליחה להצדיק את חזרתו של המותג הותיק והאהוב לסרט נוסף וחמישי במספר, גם אחרי כל הסגירות העלילתיות?
18 ביוני 2026
עידו שייביץ
סרטים
ביקורת ComicON: ״קופה ראשית: הסרט״ - זן נדיר של קולנוע ישראלי
ב-8 השנים האחרונות כולנו נחשפנו בצורה כלשהי לסדרת הטלוויזיה ״קופה ראשית״. היא התחילה בתור סדרה קטנה מסוג ה-״מוקומנטרי״ (דוקומנטרי מתוסרט) והפכה מהר מאוד לאחד מסדרות הקאלט הגדולות והאהובות ביותר בתעשייה הישראלית. אחרי חמש עונות, ועונה שישית שתעלה בהמשך השנה, עובדי הסופר מגיעים בפעם הראשונה למסך הגדול! אך האם יש הצדקה לקיומו של הסרט? או שזאת מסחטת כספים שאיבדה את הקסם שלה?
16 ביוני 2026
עומר בר-חי
סרטים
ביקורת ComicON: ״התגלית״ - מפגשים מהסוג הממוסחר
סרט המתח החדש של סטיבן ספילברג, בכיכובם של אמילי בלאנט וג׳וש אוקונור, שואף לעלות שאלה מסקרנת: אם העולם היה נחשף להוכחות חד משמעיות על קיומם של חייזרים, איך זה היה משפיע עלינו, על האמונות שלנו ועל היחס שלנו אחד לשני. האם פרויקט שמחזיר את ספילברג לז׳אנר המדע הבדיוני, בו יצר קלאסיקות רבות בעבר, מצליח להוכיח שהבמאי האייקוני עדיין מסוגל להמם, להפתיע ולהניע את הרגש של הקהל המודרני?
עידו שייביץ
