מנהרת הזמן: 5 שנים ל״וונדה-ויז'ן״ - הסדרה שגרמה לנו להאמין בטלוויזיה של מארוול

"What is grief, if not love persevering?" - Vision, WandaVision Episode 8

לאחר סיום סאגת האינסוף ועם השקת שירות הסטרימינג דיסני פלוס, אולפני מארוול הבינו שהקולנוע כבר לא מספיק להם והחלו לפתח סדרות טלוויזיה כחלק מהיקום הקולנועי. בינואר 2021, לפני קצת יותר מחמש שנים, הושקה הסדרה הראשונה של האולפנים בשירות דיסני פלוס, "וונדה-ויז'ן", בבימויו של מאט שקמן, שבשנים שלאחר מכן חזר לביים גם את הסרט "ארבעת המופלאים". פרטים ראשונים על הסדרה נחשפו כבר שנתיים לפני כן באפריל 2019 ובסן דייגו של אותה השנה, נחשפנו לפרטים הראשונים אודות העלילה, כאשר נודע לנו שהסדרה תעקוב אחרי שתי הדמויות האהובות, וונדה מקסימוף וויז'ן. עם זאת, פרט אחד מסקרן במיוחד בלט מהחשיפה: קווין פייגי חשף שהעלילה תתרחש לאחר אירועי "הנוקמים: סוף המשחק". הפרט הזה שבלט במוזרתו בהתחשב בכך שדמותו של ויז'ן נהרגה בסוף "הנוקמים: מלחמת האינסוף" הפתיעה רבים, ורק הגבירה את הסקרנות של, הציפייה והבלבול בקרב הצופים שהמתינו לסדרה.

https://www.youtube.com/watch?v=sj9J2ecsSpo

טריילר הסדרה ״וונדה-ויז'ן״

אבל עוד לפני שנגע במוזרות שלה, חשוב לציין שאחד הדברים שהפכו את "וונדה ויז'ן" למיוחדת היה ההשראה העמוקה שלה מהסיטקומים האמריקאיים הקלאסיים, כאשר כל פרק אימץ סגנון אחר, שפה חזותית והומור שהיו אופייניים לתקופה אחרת בטלוויזיה. החל מסיטקומים בשחור לבן של שנות החמישים, דרך הסיטקומים הקלאסיים משנות ה-80 וה-90 ועד לסיטקומים המודרנים, במארוול בחרו לעבור על ההיסטוריה של הסיטקומים, בלי לפספס אף עשור או מאפיין בולט של אף אחד מאותם סיטקומים שבמארוול בחרו לעשות להם מחוות. אבל לא די בכך, כי במארוול לא השתמשו ברפרנסים ובמחוות האלו, בכדי ליצור אווירה ססגונית ומיוחדת בימה, אלא גם ככלי סיפורי עבור דמותה של וונדה. הסגנון השונה של כל פרק סייע לחשוף את מצבה הנפשי, את האבל על ויז'ן ואת הדרכים שבהן היא מנסה להתמודד עם אובדן בצורה מפעימה ויצירתית ביותר.

במהלך הסדרה ניתן היה לראות כיצד הפורמט הסיטקומי משתלב עם העלילה המרכזית. הסיטקום העניק לוונדה מסגרת של "חסינת מציאות", שבה היא יכולה ליצור את עולמה ולחיות באשליה, תוך כדי מחשבה שהיא עוזרת גם לאנשים אחרים. יחד עם זאת, הצופים נחשפו לאט לאט לאמת, לאשליות שהיא בונה סביב עצמה ולדרכים שבהן היא מנסה להתמודד עם הכאב והאובדן. כל פרק כלל אלמנטים קטנים, כמעט כמו פרסומות, שרמזו על רגשותיה ועל העבר שלה, ובכך הצליחו במארוול לשקף את עולמה הפנימי בצורה חכמה ויצירתית. הקונספט הזה היה מהלך אמיץ וחדשני עבור סדרה במסגרת היקום הקולנועי, שלא נראה כמותו מאז ועד היום.

כאמור, מלבד המחוות והשימוש הנפלא של הסדרה במחוות לסיטקומים אמריקאיים, לסדרה היה גם צד מסתורי ומוזר שהיה חשוב ומשמעותי לא פחות. במהלך הסדרה (ובמיוחד בפרקים הראשונים) התגלו לא מעט רגעים מוזרים שעוררו שאלות רבות, ובניהם ניתן למצוא מגוון סצנות ורגעים אייקונים במיוחד כמו המסוק הצבוע בעולם הסיטקום בשחור לבן, הסצנה שבה נשמע קול המדבר אל וונדה דרך הרדיו ועוד. הסדרה נשענה על מסתורין והולידה אינספור תאוריות ברשת, כשהבולטת שבהן עסקה בדמותו של מפיסטו, שרבים האמינו שהוא זה שמושך בחוטים מאחורי הקלעים. התאוריה התחזקה במהלך כל שבוע שבו יצא פרק, ולמרות שהתבררה בסופו של דבר כלא נכונה, היא הייתה כל כך חזקה ומשמעותית עד כדי כך שהיא המשיכה ללוות את הקהל גם לאחר סיום הסדרה (עד שבסופו של דבר דמותו של מפיסטו אכן הופיעה בסדרה "איירון הארט" בגילומו של סשה ברון כהן).

מעל כל אלו הסדרה גם מצליחה להציג ולגעת בנושאים מורכבים וקשים מנשוא בצורה רגישה ועדינה ביותר, שהוסיפה לה עוד מימד רגשי וחשוב מאוד. הנושא המרכזי של הסדרה שמוצג דרך שמותה של וונדה הוא כמובן נושא האובדן, כאשר כפי שציינו קודם לכן, אנחנו מתקדמים יחד איתה במסע האבל שלה בכל שלב ושלב בסדרה. בסוף אותו המסע וונדה מבינה שהניסיון שלה לעשות טוב גרם לפגיעה, והיא נאלצת להתמודד עם האובדן הקשה, ולהבין שלמרות שקשה לה היא לא יכולה להמשיך לחיות בפנטזיה ולפגוע באנשים אחרים. ההבנה הזו לא רק סוגרת את התהליך האישי שלה במהלך הסדרה, אלו גם גורם לה סוף סוף להפוך סקרלט וויץ' (תודה לזכויות של פוקס) עם התלבושת האיקונית מהקומיקס, ובסופו של דבר, כשהיא מתחילה להשלים עם האובדן שלה וממשיכה לה הלאה, אנחנו המבינים שזו רק תחילתה דרכה של וונדה החדשה. הכתיבה הנפלאה של אותו תהליך, לא רק היוותה את אחת הפעמים הבודדות שזיכינו להבין ולחוש את רגשותיה של וונדה, אלא גם להחזיק את הצופים מרותקים בכל שבוע ולגרום להם לחכות בסוף כל פרק מחדש, תוך כדי שהיא השפיעה על התרבות הפופולרית, כשמשפטים מהסדרה ושירים הפכו נחרטו בזכרון הציבורי הקולקטיבי, ובכל שבוע הפרק החדש הפך לשיחה ברשתות החברתיות.

אבל לא די בכך, כי הסדרה לא רק הרחיבה את הסיפור של וונדה אלא גם הציגה דמויות חדשות ומשמעותיות שהפכו לחלק בלתי נפרד מהיקום של מארוול. הבולטת שבהן הייתה אגתה הארקנס בכיכובה של קתרין האן הנפלאה. הדמות שהחלה כדמות שולית כשכנה המוזרה והרכלנית, הפכה לדמות הרבה יותר מורכבת ומעניינת ככל שהסדרה נמשכה, כאשר התאוריות על דמותה התבררו כנכונות והחשיפה שלה כנבלית שמאחורי הקלעים, לצד השיר שהפך לאייקון "Agatha All Along", הפכו אותה לדמות זכורה במיוחד. אגתה קיבלה גם סדרת ספין-אוף משלה שיצאה ב-2024 והמשיכה את סיפורה תוך הצצה לעברה, והפכה להיות החלק השני חלק מטרילוגיה שהחלה עם ״וונדה-ויז'ן״ ותסתיים עם הפרויקט "ויז'נקווסט" שצפוי לצאת במהלך שנת 2026.

לצידה של אגתה בולטת גם מוניקה רמבו בכיכובה של טיונה פאריס, שחזרה ליקום הקולנועי לאחר הופעתה כילדה בסרט "קפטן מארוול". במהלך הסדרה מוניקה קיבלה את הכוחות שלה מהקומיקס והפכה לגיבורת על רשמית. היא מסוגלת לשנות את גופה לכל צורת אנרגיה שבספקטרום האלקטרומגנטי, לספוג ולהקרין אנרגיה ולעוף, אפילו בריק החלל. יכולות אלו זכו להצצה רחבה יותר בסרט "המארוולס", שבו היא הפכה לדמות משמעותית יותר ביקום של מארוול, והן רומזות שהיא תמשיך לשחק תפקיד מרכזי בפרויקטים הבאים. אבל בתכלס? זו לא הסיבה שדמותה של מוניקה רמבו משמעותית עבור הסדרה. הסיבה המרכזית לכך, היא שאנחנו זוכים לקבל דרכה הצצה ישירה, להשלכות של הבליפ וארועי שני סרטי ״הנוקמים״ שקדמו לסדרה. החשיפה הזו דרך סיפור הרקע של מוניקה, היתה עשויה בצורה נפלאה ונתנה לנו לחוש בהשפעות הקשות של המאורעות הללו על היקום כולו, בצורה יצירתית במיוחד שלא רק קידמה את הסיפור של הסדרה, אלא גם הוסיפה עוד כמה וכמה נדבכים חשובים ליקום הקולנועי כולו.

מה שהופך את "וונדה-ויז'ן" לסדרה עוד יותר מיוחדת היא ההקפדה על הפרטים הקטנים שלה. בין אם זה בתלבושות, בתפאורות, בפסקול, באופן בניית הסיטואציות הקומיות או אפילו באופן הצגת הקונפליקטים הפנימיים של וונדה, המחשבה האדירה מאחורי כל שורה וכל פריים מורגשת בהחלט והופכת את הסדרה להרבה יותר איכותית ומעניינת. ההקפדה הזו גורמת לצופים לחוות את שלל התחושות של הסדרה במקביל .החל מהכאב של וונדה על אובדן יקיריה, דרך ההומור והפן הסיטקומי שלה, ועד המסתורין והמתח שהסדרה מנסה (ומצליחה ליצור) הצופים מקבלים הכל מהכל בכל פרק מחדש, מה שהופך את הצפייה בכל פרק ופרק לחוויה שגדולה מסך כל חלקיה, מה שאפשר לכל פרק ופרק בסדרה להצליח להחזיק את הקהל מרותק אל המסך.

עכשיו, כשאנחנו מציינים חמש שנים לעלייתה לשידור של הסדרה "וונדה-ויז'ן", ברור לנו יותר מתמיד שהסדרה הייתה אחת מנקודות המפנה החשובות והגדולות ביותר למארוול בכלל, ולסדרות שלהם בדיסני פלוס בפרט. הסדרה שינתה לחלוטין את הדרך שבה הצופים מסתכלים על וונדה והציגה סיפור של אובדן וכאב, תוך שילוב של הומור, מסתורין ורגש בתוך פורמט ייחודי. הציגה לא מעט דמויות חדשות ומעניינות, כמו אגתה ומוניקה, שהפכו לחלק נוסף ביקום של מארוול, כאשר כל אחת מהן זכתה להמשך לפיתוח בפרויקטים נוספים. תוך כדי היא גם הצליחה להפוך להיות אחד הפרויקטים המסתוריים ביותר של מארוול, ולגרום לפתח תאוריות שהחזיקו גם שנים אחר כך (כמו דמותו של מפיסטו), מה שהוביל למעורבות עצומה בקרב הקהל. על כך, ניתן להוסיף גם כתיבה מרגשת ומדויקת במיוחד, שגרמו לה להפוך לאחד הפרויקטים המשפיעים ביותר של מארוול , כאשר משפטים, שירים ורגעים מהסדרה הפכו לרגעים אייקוניים ודיברו אל הצופים מעבר למסך. כל אלו ועוד הובילו לכך, ש״וונדה-ויז'ן״ הצליחה להשאיר חותם עצום במעריצים השונים, וגם היום חמש שנים אחרי הבכורה המסתורית שלה, וונדה ממשיכה להישאר אחת הדמויות המרתקות והפופולאריות ביותר בעולם מארוול, כאשר הצופים השונים ממשיכים לספור את השניות עד שהיא תשוב בעתיד הקרוב.

הסדרה ״וונדה-ויז'ן״ זמינה לצפייה בדיסני פלוס