עידו שייביץ

סרט האנימציה החדש של סוני פיקצ׳רס אנימיישן, בהפקתו של אגדת הכדורסל סטף קרי, שואף ללמד ילדים את הערך החשוב והמעודד שגם קטנים יכולים להתגבר על גדולים ולשבור כל תקרה שנראית מאיימת. אך כאשר האולפנים בוחרים לפנות לילדים ״בשפה שלהם״ ולרדד את התוכן לרמת ה-״בריין רוט״ שהם רואים בטיקטוק, כל ניסיון לקלוע לרגש או להומור מחטיא את הסל לגמרי.

הסרט החדש של גור ורבינסקי בכיכובו של סאם רוקוול מגיע עם משקל טעון מאוד כנגד ההשפעות של הבינה המלאכותית על החוויה האנושית. אך למרות הצד הברור בדיון הציבורי הסוער של ימינו, בוחר הסרט להציג את משנתו בצורה מעניינת במיוחד, כשהוא לא מתמקד בתוצאות ההרסניות שעתידות לבוא - אלא במצב הנוכחי והבלתי-אנושי שכבר נטמע בינינו. האם היצירה האנושית הצליחה לרקוח פיצוח עלילתי יצירתי המבקר בחוכמה את הנושא שכולם לא מפסיקים לדבר עליו?

הפרק התשיעי והאחרון לעונה של פלוריבוס מביא את המתחים לשיאם כאשר המפגש בין קרול למנוסוס סוף סוף מתרחש, אך לא בדיוק באופן שבו שניהם דמיינו אותו. קרול שכבר הביעה התמסרות מחשבתית לחיקה של זושה וה-״אחרים״, היא כבר לא אותה המהפכנית שמנוסוס יצא למסעו לקראתה. בעוד שהשוני השפתי בניהם יראה כמו פער עקרוני גדול מכדי לגשר, הם עלולים לגלות שיש הרבה יותר דמיון בין שניהם - מאשר בין ה-״מחוברים״ ובני האדם. בניתוח הפרק נתעסק בסתירה בין רצונות ורגשות, בכאב הנוצר מחוסר קבלת השונה ובצלקות הורות רעילה העוברות בתורשה.