לדרקון יש שאלה: ראיון עם יוצר ״בית הדרקון״ ראיין קונדל לכבוד העונה השלישית!
- עידו שייביץ
- 2 hours ago
- 19 min read
תודה לוורנר ברוס דיסקברי ו-HBO Max על ההזמנה למסיבת העיתונאים!
הראיון מכיל ספוילרים ל-״משחקי הכס״ וכן ל-2 העונות הראשונות של ״בית הדרקון״, לצד אזכורים קלים לפרקי הפתיחה של העונה השלישית.
״משחקי הכס״ מוכרת לכולם בתור אחד ממותגי הדגל הגדולים ביותר שיצאו אי פעם מבית HBO. עולם הפנטזיה המבוסס על סדרת ספריו של ג׳ורג׳ ר.ר. מרטין, ״שיר על אש וקרח״, הגיחה לחיינו בפעם הראשונה בטלויזיה לפני יותר מ-14 שנה ושינתה את חוקי המשחק של היצירה הטלוויזיונית באופן חסר תקדים. לאחר שזו הסתיימה, בחרו ב-HBO להרחיב את המותג עם סדרות נוספות המתרחשות באותו עולם פנטזיה מלא בפולטיקה, אלימות ודרקונים. הסדרה ״בית הדרקון״ הצליחה ללכוד מחדש את ליבם של המעריצים ברחבי העולם, שעקבו אחרי פרק בהשתוקקות כמו בשידורי הסדרה המקורית. העלילה המקדימה, המציגה לנו את תחילת נפילתו של בית טארגריאן, סיפקה זווית חדשה ומעניינת ללור ההיסטורי של האירועים שזכינו להכיר עד כה רק מסיפורים. כעת, הסדרה חוזרת לעונה שלישית וגדולה החושפת בעינינו קרבות וצעדים משמעותיים ביותר, בעודנו מתקרבים לקראת הסיום הצפוי לה בעונה הרביעית. לקראת חזרתה של הסדרה אל המסך, זכינו להשתתף במסיבת עיתונאים עם היוצר-השותף של הסדרה, ראיין קונדל. בראיון הרחיב ראיין על המאמץ שהושקע בפיתוח העונה החדשה, על האתגרים המוסריים שהדמויות הולכות לעבור, על האחריות הגדולה שבעיבוד ספר מוערך אל המסך ואיך העונה השלישית משתלבת במסלול השלם של הסדרה כולה בדרך לסוף הגרנדיוזי שלה.
שלום, ראיין, מה שלומך? האם משכנו אותך הרגע מחדר העריכה? אנחנו זוכרים שבאירוע ההשקה של HBO Max (בבריטניה) היית נראה מאוד מנותק, ואז חזרת מהר מאוד לערוך. איפה אתה נמצא כעת בתהליכים?
ראיין: אני בהחלט הרבה יותר רגוע עכשיו משהייתי באירוע ההשקה. העריכה נעולה ומוגמרת. אני שמח לומר זאת, אבל אנחנו מתעסקים המון במיקס הסאונד, ביצירת הפסקול ובהרבה אפקטים ויזואליים. האפקטים הויזואליים הם פחות או יותר הדבר האחרון שנותר לעשות. הם חייבים לקחת ממך את הכוננים הקשיחים לפני כן, אז אתה חייב להפסיק להוסיף עוד שוטים והערות. אבל כן, במצב הנוכחי, עדיין יש לנו כמות גדולה של פרסים לספק. זוהי טבעה של היצירה הטלוויזיונית, אבל זה מרגש. רק הבוקר הייתי נוכח בבמת המיקס לסאונד ובדקתי את פרק 5. ממש רואים את האור בקצה המנהרה.
איפה אתה מרגיש הכי בנוח? בחדר הכותבים? בעריכה? על הסט? איפה אתה מרגיש שהבית שלך נמצא?
ראיין: אני חושב שאני הכי פחות מתוח כשאני על הסט, כי הרי בנקודה הזאת, זו כבר בעיה של כל כך הרבה אנשים אחרים. אני יכול גם לסמוך על זה שכל העבודה הקשה כבר נעשתה בשלב הזה עם ההכנות להפקה, כל השחקנים יודעים איפה הם ואיזה סיפור הם מספרים, והבמאים יודעים מה הם עושים בפיקוח על הצילומים שלהם. בעקבות זאת, אתה עובד בעיקר על הדברים הקטנטנים שקוראים בכל יום. מסגור התמונה והניואנסים הקטנים בהופעות המשחק ופשוט... הרגעים הקטנים והלא צפויים שקורים אם כל העבודה שלך כבר נעשתה. אני חושב שאני מרגיש הכי בנוח, או הכי שמח, כשאני פשוט כותב. אני עדיין אוהב את התהליך האישי שכולל לשבת אל מול התסריט ולכתוב. זה עדיין הדבר שאני הכי אוהב לעשות. ובהינתן טבעה הציבורי מאוד של הסדרה, בדיוק כמו הראיון הזה והצוות הפשוט עצום שאני עובד איתו, יש חלק מופנם בתוכי שפשוט אוהב לרקוח תוצרים מתוך הבדידות הזאת. לבד במשרד שלי, עם החרבות וביצי הדרקון, פשוט כותב.
המשרד שלך באמת מעולה. מה היתרון הכי גדול בעיניך בתפקיד השואורנר?
ראיין: אני סוג של אספן. אני אוסף בעיקר מזכרות מסרטים ואני אוהב את היכולת לעבוד על הסדרה וליצור דברים מתוך מחשבה קונספטואלית. אם יש דבר שאני רוצה שיופיע בסדרה, האמנים הנהדרים האלה יוצרים אותו - בין אם מדובר במחלקות התלבושות, האביזרים, הנשקים, מה שנרצה - ואז אני זוכה לקחת אותו הביתה. אני כן צריך להיות מעט דיסקרטי בנוגע לכמות הדברים שאני לוקח, אבל הצלחתי לעשות זאת מספר פעמים. ובעיניי, זה דבר נפלא ונחמד שמשאיר אותי מחובר לפרויקט. אנחנו יוצרים פיקסלים בסופו של יום, אז יש מעט מאוד דברים שאפשר לקחת ולשמור. זו מעין מזכרת פיזית מהתוצר וזו המשמעות האמיתית של סרטים עבורי - אני פשוט מעריץ של הדברים שאני אוסף. זה חלק מאוד מאוד נחמד, ולאנשים קשה לסרב לי לעשות זאת.
תמיד ישנו כובד משקל של ציפייה רבה בכל פעם שעונה חדשה של עולם ווסטרוז יוצאת לאור. האם העונה הזו מעצימה אותה? האם התרגלת לציפיות של המעריצים, של הכתבים, של כולנו?
ראיין: מצחיק שאתה חושב שאני נמצא במרכז העניינים, אבל האמת שאני חושב שהמחייה שלי בלונדון מאפשרת לי להיות קצת מחוץ לעניינים. אני זוכר שדברים נהגו להיות מוקרנים בבכורה בלוס אנג׳לס כשגרתי שם, בין אם הייתי חלק מהם או לא, ומתוך אופיה המוכר של העיר - מדובר בשיווק בלתי פוסק, עם שלטים מכל עבר. אני זוכר את התקופה בה הסרט הראשון שלי יצא. השלט הענקי מעל בית הקולנוע האהוב עליי עם שמי מתנוסס מעליו פשוט הטריף אותי. מרגישים את זה פחות כאן בלונדון. אתה כן שומע דיווחים מאנשים יודעי דבר, אבל ביום-יום, אני לא נתקל בסוכנים שלי או בחבריי התסריטאים מהתחום, כי אני כאן כמו על אי בודד, יוצר את הסדרה שלי. אני כן נרגש מהעניין, אבל במובן מסוים זה מאפשר לי להוריד רגל אחת מהגז כדי שאוכל להיות מחובר לקרקע. לצאת קצת מלונדון, או לשחק עם הילדים שלי, שזה דבר חשוב לא פחות.
אחרי התגובות החלוקות ביותר בנוגע לסוף העונה השנייה, האם אתה מרגיש שהיו דברים שדרשו שינוי בעונה השלישית? ואם כן, אילו דברים?
ראיין: לא. זאת אומרת, המשכנו הלאה, הייתה לנו תוכנית מההתחלה. הסדרה תמיד עבדה לפי תוכנית שהרכבנו. ידענו שאנחנו עומדים לדבוק בה ולא להקשיב לאף סוג של רעש שיגיע בדרך. אני מבין שמדובר בסדרה של 4 עונות ושצריך לחכות שנתיים בין עונות, אבל בסופו של דבר זהו סיפור אחד ויחיד שאנחנו מספרים. להתעצבן על משהו באמצע הדרך זה כמו להגיב באמצע מחזה שאתה לא אוהב את התפנית שהסיפור לוקח. ובכן, חכו, כי יש עוד שתי מערכות נוספות שמחכות לכם. אני מבין את הזעם. מדובר בתקופות רגיעה ארוכות בין עונות. פשוט לוקח זמן רב ליצור את הסדרה הזאת. הכנה וצילום של הסדרה, לאחר כתיבת כל התסריטים, לוקחת שנה. משם, לוקחים בערך 7-8 חודשים לבנות את הדרקונים. החשבון מצטבר. זה לא כל כך אפשרי להוציא עונה בכל שנה. אני מצטער, אבל אתם החלטתם להיות מעריצים של סדרה שנקראת ״בית הדרקון״.
כן, בהחלט רצינו דרקונים. זה מה שקיבלנו, לא?
ראיין: כן, אני מבין את זה, אבל עושים זאת בגדול. אנחנו נצמדים לתוכנית שלנו, ואני מאמין שהסבלנות וחוסר הסבלנות של כולם תשתלם, לדעתי, בעוד מספר שבועות.
איך עונה 3 מציגה טון שונה משל העונות הקודמות?
ראיין: אני חושב שהטון של הסדרה היה די איתן ויציב מתחילתה. זאת אומרת, התווית הטון היא אחריות גדולה מאוד של השואורנר. זו סדרת ווסטרוז. זו טרגדיה משפחתית שייקספירית. דיברנו המון על כך בהתחלה. אני מאמין שמשב הרוח של הסדרה כנראה משתנה מעט בעונה 3, ככל שהעניינים הופכים מעט אפלים וקודרים יותר. אני חושב שישנם מקרים של ניסוי וטעייה במהלך עונות 1 ו-2 שבהם יוצא לך לחשוב, ״אולי יש סיכוי שהם יניחו את הנשקים וימצאו דרך ליישב את ההדורים״. אבל אני חושב שככל שיותר התגרויות מוכוונות כלפי דמויות וככל שיותר אובדנות נחווים בשני צידי המתרס, נוצרת מעין גישת הסלמה של מידה כנגד מידה, שבאה לידי ביטוי כאשר אנשים די שכחו מה הייתה ההתגרות הראשונית. יש שיחה נהדרת בשלב מוקדם יותר של הסדרה, על מה הייתה המתקפה הראשונה ב-״ריקוד הדרקונים״? האם זו מותה של אישתו של ויסאריז, האם זו הייתה בחירתו לקבוע את רהאנירה כיורשתו, האם זו אובדן עינו של אאימונד? אנחנו לא יודעים, איבדנו כבר את היכולת להבחין. אך ישנם כל כך הרבה מטענים שליליים שנסחבים על ידי כל הדמויות האלו ודחייה בין-אישית שנבנית ונבנית ונבנית, למצב שהם מוכנים לזרום עם הדחף שבתוכם להשיג נקמה על הצד השני, או פשוט לנסות לנצח. זה גורם לנכונות המוסרית להרחיב את אופקיה ולדברים להפוך מעורפלים יותר ככל שהזמן עובר. אז אני חושב שישנו משב רוח אפל, שימשיך להתפרש לאורך שארית הסדרה - לא רק בעונה הזאת, אלא גם בעונת הסיום. ״שמירה על תאוצה״ היא בהחלט הביטוי הנכון לתיאור העונה.
המעריצים מצפים שכל עונה תהיה גדולה יותר, מפוצצת יותר ומרגשת יותר. איך אתם ממשיכים לעמוד בדרישות האלה?
ראיין: זה אחד הדברים שמשאיר את כולנו ערים בלילה. למזלי, אני מוקף בצוות נפלא שעוזר לי ליצור את הסדרה הזאת. בשיאה של הסדרה הזאת, היו 2,500 אנשים שחתרו יחד באותו הכיוון על מנת ליצור חזון יצירתי אחד, וזה דבר יפהפה. יש לנו את האנשים הטובים ביותר בכל ענפי האומנות השונים - במאים, תסריטאים, צוות הפקה, בנאי סטים, מעצבי תלבושות... כולם מנסים להתעלות על עצמם ולספק את המיטב שהם יכולים, פשוט כי הם רוצים לעשות זאת. עשינו זאת בעונה הקודמת, עכשיו אנחנו רוצים לגדול אפילו יותר. זה אתגר גדול, ואני מאמין שהוא מתחיל בסיפור שלנו, הדברים שקורים בחדר הכותבים. אנחנו מנסים לערב את הקהל בצורה דרמטית, באופן שגורם להם להתעניין בדמויות ובכיוון שהסיפור מתקדם אליו. אז, אתה מנסה לבנות אירוע עוצמתי ומרשים אל תוך זה במקום להתחיל עם האירוע המרשים, ואז להבין מה הסיפור שאנחנו מנסים לספר. זה קורה בעקבות טבעו של הספר. אנחנו יודעים לאן הספר הולך, וזה נותן לנו סוג של נקודות הכוונה שימושיות לסיפור שלנו. העבודה שלנו היא להבין איך להעצים בו את הדרמה כשהוא מעובד לכדי מציאות, ולהפוך אותו לגדול, אפי ומרהיב. למזלי, יש לנו המון הפתעות מהנות בעתיד הסדרה, שאני חושב שימשיכו להרים את הרף שלנו. זו קופסת צעצועים טובה לשחק איתה. הטובה ביותר.
איך העונה השלישית מתחילה עם קרב גדול? למה החלטתם לשמור אותו לפתיחת העונה החדשה, במקום לסיים איתו את העונה השנייה?
ראיין: אני לא יודע אם ממש שמרנו אותו. אני חושב שפשוט היו אתגרים לוגיסטיים ושיקולים בנוגע למשאבים, לאופן שבו ניגש לנושא ולבחירה כיצד נוכל לעשות צדק לאחד מהקרבות הימיים הגדולים ביותר שנלחמו בהיסטוריית ווסטרוז - שזה לא אתגר פשוט כל כך לעמוד בפניו. בעניין הקצב של העונות, אני חושב שאנשים התרגלו מאוד לכך שעונות ״משחקי הכס״ נבנו לאט לאט, ואז לפתע יש פיצוץ, לעיתים באמצע וכמעט תמיד לקראת הסוף. אני חושב שהכיף הפעם היה טמון במחשבה שאנחנו עומדים לפגוע בכולם. הפעמון מצלצל בזירת האגרוף, כולם יוצאים ואנחנו הולכים להנחית על כולם את המכה החזקה ביותר שלנו על ההתחלה. אני חושב שהקרב הזה הולך להחזיר אנשים רבים לעמידה על קצות אצבעותיהם במובן החובי, כי הוא הופך כבד מאוד ובלתי צפוי. אבל הוא גם מתווה את הטון להמשך דרכנו עם שארית העונה. אנחנו לא מבזבזים את כל התקציב שלנו על הפרק הראשון, גם אם זה עלול להרגיש כך. ישנה המון אסקלציה שמגיעה החל מאותו הרגע. הוא בהחלט משנה את הטון והקצב של הסיפור של ״בית הדרקון״, אני חושב, וכן את הדברים שהקהל זוכה לראות על המסך. השינוי הוא שכעת אנחנו ״משחקים על אמת״, ואני לא חושב שאף אחד או שום דבר מוגנים מעתה והלאה.
אז זה אומר שהיה לכם זמן אופטימלי לתכנן אותו, נכון?
ראיין: הפרק הראשון הוא באמת תוצאה של 4 שנים של הנדסה, תכנונים, ניסויים ובדיקות מה נכון לעשות. אני שמח שלקחנו את הזמן להיסגר על הפרטים, כי אני חושב שזה מה שאפשר לנו ליצור את הפרק שיצרנו.
כמה העברת ״קרב הוושט״ אל עונה 3 השפיעה על התוכניות וציר הזמן הכללי של הסדרה?
ראיין: האם זו הייתה בחירה מכוונת? כן, ותמיד הסתכלנו על הקרב הזה כסוג של נקודת האמצע של הסיפור. הייתי מדבר על מבנה של סרט. כשהתחלתי את דרכי בתור תסריטאי קולנוע, הייתי תמיד כותב סרטים לפי 4 מערכות. אנחנו מדברים על מבנה של 3 מערכות בדרך כלל, אך המערכה האמצעית, השנייה, היא משהו כמו 60 עמודים - לפעמים אפילו יותר. זה נפח גדול מאוד להשתלט עליו. אז ניסיתי לשבור אותו לשניים, חלק א׳ וחלק ב׳, כאשר נקודת האמצע - לרוב נקודת האל-חזור - היא ״לוע האריה״. ב-״מלחמת הכוכבים״, למשל, זה כאשר המילניום פאלקון נשאבת אל תוך כוכב המוות והתהייה כיצד הגיבורים שלנו יצליחו לחמוק מהמצב הזה. זו די התחושה שהקרב הזה העביר כשקראנו את ״אש ודם״, והיא נישאה איתנו מאז. למרות שהתוכניות כן השתנו בנוגע לאיפה ומתי האירוע הזה יקרה מבחינת יצירת הסדרה, הוא לא שינה את היעד שאליו אנחנו מכוונים. הייתה לנו פרישת דרך טובה מאוד, וזמן רב שיש בידנו תוכנית בנוגע למה קורה משם ועד הסוף. התמדנו בה ואנחנו ממשיכים להתמיד בה. זו הזכות הגדולה שקיימת בליצור סדרה שאנחנו זוכים לסיים בקצב שלנו. אנחנו יודעים לאן אנחנו הולכים ואיפה הסוף נמצא, ואנחנו זוכים כעת לתכנן את כל הדרך לשם בשנתיים הקרובות.
מה האתגר המרכזי שעמדתם בפניו בצילומי העונה השלישית, בהתחשב בכיוון היותר אינטנסיבי ודינמי שלה?
ראיין: זה פשוט העניין, היא מאסיבית. זאת אומרת, כל עונה הייתה גדולה. העונה הראשונה לקחה לנו כמעט שנה של צילומים כי צילמנו במהלך הקורונה, יצרנו פיילוט נפרד שחרג מלו״ז ההפקה, ולקחנו אפילו קצת זמן הפסקה. זה פשוט הפך את הלו״ז לארוך במיוחד, אז זה היה מאתגר וחדש לכולם. עונה 2 הייתה הרבה יותר גדולה מעונה 1, וכעת עונה 3 הרבה יותר גדולה מעונה 2. מדובר ב-314 ימי צילום, מצולמים ב-2 מדינות שונות, על גבי 3 מיקומים שונים. לונדון, מחוץ ללונדון וצפון ויילס. לפעמים כל שלושת היחידות צילמו במקביל. זה היה פשוט דבר ענק לרדוף אחריו. תוסיפו על כך את הרגעים הענקיים שיש לנו לאורך העונה. רק מלשלוף מהראש, אני יכול לחשוב על 5 דברים גדולים שעבורם היינו צריכים להנדס, להרכיב סטוריבורד ולבנות. יש גם דברים קטנים בין לבין, שהופכים גדולים. הם אולי נראים קטנים על הנייר, אבל אז הם הופכים לדברים גדולים כשצריכים להבין איך מוציאים אותם לפועל, באמצע כל התהליך. כל רגע עם דרקון הוא עניין גדול שצריך להשקיע המון הכנה אליו, כי צריך לדעת מי נמצא עליו, איפה הוא נמצא והיכן הוא נוחת. כל ההכנה מושקעת במפעילי הטכניקות המכאניות ובצילום. זה דבר ענק להתעסק בו והוא נמצא בחלק נפרד לגמרי במוח שלך. אתה פחות או יותר צריך לחשוב בכובע של מפיק. אני נהנה לרוץ בין שני התפקידים האלו כי זה מה שמשאיר את הפרויקט חי ומעניין עבורי. אבל העונה הזאת הייתה פלונטר אחד גדול.
יש רגעים על הסרט שמפתיעים אותך, שאתה חושב בזמן אמת להתמקד בהם יותר? למשל בנוגע להופעות המשחק - זו של אמה [ד׳ארסי] בפרק השני ממש מעולה. כשאתה בשטח ומביט על המסכים, יש רגעים שאתה חושב שדברים צריכים לקבל יותר מיקוד משחשבת קודם?
ראיין: כן, יש דברים שמתפתחים. כלומר, אנחנו באמת רוצים להיצמד לתוכנית שלנו מתחילת הדרך. התסריטים מוכנים בשלב שבו אנחנו מצלמים. שוב, הכל מתוכנן בקפידה. אנחנו לא מצלמים את פרק 1 ואז את פרק 2. אנחנו מצלמים לפי סוג של סט או של לוקיישן. בעקבות זאת, המשכיות מסצנה לסצנה היא הדבר האחרון שאתה חושב עליו. אם יש רעיון שניתן לעשות אז עושים אותו, אבל הוא גם הדבר הראשון שיוקרב ויוסר, נטו בגלל התהליך הנדרש בצילום סדרה, מבלי שהתהליך יקח 5 שנים שלמות. יש דברים שהופכים ברורים יותר ואנחנו מנסים להתעמק בהם יותר על הסט, ולפעמים יש עניינים עם הדמויות שאנחנו מגלים אפילו בשלב העריכה. זה מה שטוב בלהיות אחראי על שלב הפוסט-פרודקשן של הסדרה והיכולת לעבוד עם כל כך הרבה חומר. אתה זוכר ליצור בעצמך קווי עלילה ובחירות שהשחקנים מבצעים על המסך. פעמים רבות שחקן טוב יגיע ויתן לך מספר רב של אפשרויות שונות בנוגע לאופן שבו הוא משחק סצנה. ולפעמים, אתה יכול ליצור - לא את ההופעה שלהם - אלא את מהלכיה של הדמות ואת הדרך שבה הקהל יחווה את הדמות, בהתבסס על משחק עם שילובים מגוונים של אפשרויות אלו. תמיד אמרתי שחייבים להישאר עם ראש פתוח בעניין הזה ולתת לסדרה להגיע אליך. עבדנו כך מאז ההתחלה, וזו הסיבה שהיא כל כך מצליחה. אני חושב שזו עדות לאיכות העילאית של הטאלנטים השונים - הבמאים, התסריטאים והשחקנים - שעובדים על הסדרה הזאת. הגמישות הזאת מגיעה אליך בסוף. יש לנו עושר של אפשרויות בפנינו, שמובילות אותנו אל 3 גרסאות מעולות ושונות. איזו אחת אנחנו בוחרים להביא למסך?
במהלך הסדרה, רהאנירה מוצגת ברובה כדמות סימפטית, כאשר העונה השלישית ניכרת להציג צד הרבה יותר אפל שלה. איך ניגשתם להתפתחות הזאת? ומה רציתם שהקהל יבין בנוגע עליה, בעודה מתחילה לעמוד בפני החלטות מורכבות מבחינה מוסרית?
ראיין: שאלה טובה ותודה רבה ששמתם לב לכך. אני חושב שזה ״המתכון הסודי״ של הסדרה הזאת, לא? ״משחקי הכס״ ביססה כל כך טוב את ההבנה של הצופים לגבי אופיה של דמות. אתם יודעים, ג׳יימי לאניסטר שזרק את בראן מהחלון הוא שונה מאוד מג׳יימי לאניסטר שאנחנו רואים באמצע הסדרה. הוא שונה בין הרגעים שבהם הוא מתרוצץ עם בריאן, לבין סוף הסדרה עם סרסי. גם עם הדמויות הגדולות שלנו, שאתם מבלים איתם לאורך הסדרה, אתם הולכים לחוות חוויות דומות. עצם הסיבה שאופי של דמות מוצג בנקודה אחת בזמן, לא מעידה על כך שזה אופיה של הדמות תמיד. זה יהיה די משעמם לעשות זאת. אני חושב שזו לא סדרה שיוצרת דמויות חד-מימדיות. אנחנו מנסים להעביר אנשים חוויות, להפעיל עליהם לחצים חיצוניים מדמויות וקווי עלילה אחרים, ולראות מה השינוי שנוצר כתוצאה מכך. אני חושב שרהאנירה היא דוגמה מעולה לתהליך כזה בסיפור שלנו. ראינו אותה מטופחת בידי ויסאריז, שהוא מלך עם לא מעט פגמים. הוא בחר בה להמשך דרכו על פני הדוד שלה, ואז שמר עליה בתור ממשיכת דרכו, למרות שנולד לו בן לאחר מכן - בחירה שהובילה לעימותים רבים. ויסאריז עשה המון טעויות, אבל הוא כן השקיע לחלוטין ברהאנירה, ואני חושב שלאחר מותו, היא שומרת את העובדה הזאת קרוב ללב ומנסה לשלוט כפי שלמדה את שלטונו. אני חושב שרואים המון מזה בעונה 2. היא מנסה לשלוט על פי קונצנזוס, ממש כמו שהוא היה עושה, ו-ויסאריז ראה בדרקונים כוח כה רב עוצמה מכדי שאדם ישלוט בו. הוא לא ראה בהם ככלי נשק. הוא ראה בהם דבר לפחד ממנו ולהעריך.
אני מאמין שלמרות שהיא רואה גרסה שונה של זה, היא מסתכלת על כך באותה הדרך, עד הנקודה שבה היא צריכה לעשות התפשרויות מוסריות עבור המשפחה שלה, עבור עצמה, עבור השליטה שלה. חלק מזה לגמרי מונע מתוכה. הרעיון הזה של כוונה קדומה ונבואה ורעיונות גדולים נוספים משתלבים אל תוך האפוס הפנטסטי שלנו. באמת הסתקרנו לשחק עם הנושא הזה בעולם של ״משחקי הכס״ / ״שיר על אש וקרח״ - מקום בו אנחנו נוטים לאתגר את התבניות העלילתיות של ז׳אנר הפנטזיה. התבנית הזאת של ״הנבחר״ - לוק סקיווקר, הארי פוטר, פרודו או אראגון - זו תבנית מבוססת מאוד. בתוכנית הזאת אנחנו נוטים לאתגר את הכל. מה קורה כאשר אומרים לדמות ראשית שהיא האחת, שהאלים בחרו שהיא תשלוט ושכוחם של שישה דרקונים עומד מאחוריה? בשלב מסוים הם מתחילים להאמין ללחצים הפנימיים, לא כך? הם מאמינים שהם יכולים לעשות הכל. הרי זה מוצדק אם האלים כיוונו שכך יהיה. אני אוהב איך שהנושא הזה משתלב טוב אל תוך הפוליטיקה העכשווית וההיסטוריה האחרונה, הדרך שבה אנשים עולים לעמדות כוח וכל מיני סיטואציות מונרכיות / אוטוקרטיות. אני חושב שהדמות של רהאנירה כוללת אפיון מורכב ביותר של העניין הזה, שבתקווה יעורר סימפטיה, טרגדיה וגם אזהרה לבאות, הכל בבת אחת.
בעונה הקודמת, רהאנירה התחילה יותר ויותר לפנות לכיוון פנאטיות דתית, כך שזכותה מלידה הרגישה אף יותר מוצדקת. באופן אירוני, אליסנט עשתה דבר דומה לאחר הפרידה שלה מרהאנירה. איך היית מתאר את הקווים המקבילים בין הקשר של רהאנירה ואליסנט עם הדת?
ראיין: שאלות מעולות. יש שני סוגים של דתות שמופיעות בסדרה. זה בנוי לתוך המארג הבסיסי של הטרגריאנים בווסטרוז. הטרגריאנים סוג של מקבלים את ה-״שבע״ כי הם מבינים שהם צריכים לשמור על האנשים והמזון. הם צריכים שהאנשים יהיו שמחים, אז אנחנו מקבלים את האלים שלהם, למרות שאנחנו סוג של אלים בעצמנו. ומן הסתם, הדרקונים הם האלים. אני חושב שהם בעצמם יותר קרובים לאלים מאשר אל בני האדם. כל זה בנוי לתוך מארג הסיפור. אני חושב שאליסנט, שמגיעה מהעיר העתיקה - שהיא בעיקרון הוותיקן - היא המשפחה שיושבת במקום בו הדת הווסטרוזית הכי חזקה והכי נחגגת. אנחנו רואים את זה בסדרה גם בדמותו של אורמונד הייטאוור. כמה מהותי הוא המארג של ה-״שבע״ אל בית הייטאוור. ואז, יש לנו את רהאנירה בצד השני שמבינה שיש דת לבני עמי, אבל לי יש דרקון, וכך גם לבעלי/דודי. הגענו לכאן וכבשנו את כולכם, אנחנו מכירים באלים שכם רק כאנשים שקופים בשמיים. אלו שני דברים שמתנגשים אחד בשני, או שזו דרך מאוד מעניינת לחקור את הפוליטיקה של העולם הזה, אך גם לחקור את שתי הדמויות האלו במבט ממוקד. ואתם הולכים לראות את הדברים האלו ממשיכים ונרקמים אחד בשני, וכן מתנגשים ונפרדים. אני אומר שהחיכוך בין דרכם של הטרגריאנים לחיפוש אחר כוח אלוהי ובין ה-״שבע״ ימשיך להיות נושא מרכזי ככל שהסדרה ממשיכה להתקדם ולהאיץ לקראת סופה.
בשלב הזה, נראה שאליסנט הרחיקה את עצמה לגמרי מ-״הירוקים״, אאיגון ואיימונד. למרות זאת, היא עדיין רועדת כשהיא רואה את אביה מת ואת רהאנירה יושבת על כס הברזל. האם עדיין יש קונפליקט פנימי אצל אליסנט בנוגע לאיזה צד היא באמת שייכת, או שהיא ממוקדת לגמרי על הדרך שהיא מאמינה בצדקתה?
ראיין: עוד שאלה מעולה. אליסנט היא דמות מאוד מתוסבכת, ואני חושב שהיא הייתה כזו מאז שהכרנו אותה כשהייתה בת 14. היא הייתה מעין בובה במשך רוב חיה, ששומשה כמפתח לכוח פוליטי בידי אביה. הוא הכניס אותה ממש למיטה עם הבוס שלו, המלך, בכדי להביא אותו קרוב יותר לשושלת הדם שלו - קרוב יותר לכס. אני חושב שיש רגעים בחיים של אליסנט שבהם היא היא הבוגרת האחראית והרציונלית לעצמה. יש לה המון עצמאות, אבל קשה להתנתק מהדברים האלו שמושרשים במוח שלך כשאתה כל כך צעיר. במובן מסוים, אליסנט גדלה בתוך כת של שאיפות פוליטיות. אני חושב שיש כמה היבטים לאישיותה של אליסנט שסותרים אחד את השני. יש את ההיבט שרוצה לחזות בשושלת דמה מגיעה אל הכס. אבל אאיגון, וגם אאימונד שהוא רוצח המונים בשלב הזה, הוכיחו עצמם מאכזבים ביכולתם להיות מנהיגים של שבע הממלכות. אני חושב שהיא מרגישה סתירה בכך שהיא לא רוצה שמשפחתה תמות, אך גם לא רוצה לראות את הממלכה נשרפת סביבה. היא מבינה שהיא מחזיקה בכמות עצומה של כוח, במובן שהיא יכולה לכופף את כיווני המלחמה הזו. אני מאמין שהיא תקועה במקום הזה, של ״איך אני רוצה שיזכרו אותי? מישהי ששואפת גבוה ללא פשרות כמו אבי, שהיה עושה הכל ומקריב כל אחד על מנת לראות אותי מתקרבת יותר ויותר לעמדת כוח? או שאני רוצה להיות האדם שאולי לא יזכר לחיוב על ידי בית הייטאוור, אבל עושה את הדבר הנכון לממלכה כולה כשאני מוקפת באנשים רבים אחרים, שכולם עשו פשרות מוסריות רבות״. יש לה את מערכת היחסים הגדולה הזאת עם הלנה, שהיא מאוד מגנה ושמרנית. היא מרגישה כאילו היא אכזבה את הלנה ושזו הסיבה שג׳האהריס מת. היא אכזבה את הלנה כנראה במובן שאפשרה לויסאריז לחתן בין הלנה לאאיגון, אח ואחות במסורת הטארגריאנית. היא כנראה רצתה לדאוג שתשאר קרובה ולא לתת לך ללכת בידיעה שהיא שונה מאנשים אחרים. אני מאמין שיש לה מחויבות אמיתית להלנה בעונה הזאת, ושהיא מוצאת את עצמה בקונפליקט בדרך להבין מה החלטתה בנושא. וכמו בקשר לכל שאר הדמויות בסדרה, אני מאמין שתרצו לראות את אליסנט עוברת דרך עליות ומורדות משלה, כשהיא מפלסת את דרכה.
הסדרה מתמודד עם מחרי המלחמה על משפחות, וביתר שאת על נשים בעמדות כוח. אתה חושב שהמצב הפוליטי כיום שינה את האופן שבו אתם ניגשים לנושאים האלה בעונה?
ראיין: הכוונה שלי בסדרה היא לא לכתוב אלגוריה של הזמנים. התחלנו ליצור את הסדרה ב-2019. הסדרה תסתיים באיזור 2028. זו תהיה טעות מצידנו לנסות להפוך את הסדרה לאלגוריה מדויקת של הדברים שמתרחשים כיום. אני מאמין שיש המון דברים מוחשיים תמאטית גם ב-״אש ודם״ וגם ב-״בית הדרקון״, הסיפור שאנחנו מספרים, שהם נושאים די אוניברסליים לאורך ההיסטוריה והתקופה המודרנית. אני חושב שנשים וכוח תמיד היה נושא גדול, שאינו רלוונטי רק לימינו אנו. אני בהחלט לא משנה כיוון או נסחף בידי אירועים עדכניים בכלל, ולא מעיד על אף סוף של ביקורת מודרנית. אני בהחלט מנסה להשאיר אותה מחוץ לסדרה הזאת, אם זה בכלל אפשרי. אני לא יכול לשלוט באופן שבו אנשים מפרשים את מה שאנחנו עושים, אבל אנחנו מספרים כאן סיפור, ואנחנו לא מסנים להיות מסמך על אירועים עכשווים או פוליטיים.
בנוגע לדמויות החדשות יותר, שהוצגו לראשונה בעונה הקודמת או בעונה הנוכחית, איזו דמות הרגשת שיש לה הכי הרבה פוטנציאל להרחבת סיפור אל מעבר לזה המוצג ב-״אש ודם״?
ראיין: אני מכווין אתכם לאורמונד הייטאור, שהוא דמות חדשה בעונה הזו, פשוט מכיוון שאורמונד היה פשוט שרטוט בספר. הוא שירת מעין נקודה עלילתית בספר, ואנחנו לא באמת זוכים להבין מי הוא בכלל. הספר מטבעו כתוב כהיסטוריה ואנחנו לא זוכים לראות את הדברים מנקודת מבטו של אורמונד. אתה לא בראש שלו, או בראש של כל דמות אחרת במהלך הספר. אז זו נראתה כמו הזדמנות מעולה - רצינו להביא משתנה חדש אל תוך הסדרה ואורמונד נדמה היה כמו דרך מעולה לעשות זאת. האיש החזק ביותר בבית הייטאוור שלא רוכב על דרקון. הוא השר העליון, אז הוא אוחז בשליטה על מה שבית הייטאוור וחבריו עושים. זה ניכר כמו קמט חדש וממש מעניין להציג. ג׳יימס נורטון עשה עבודה מעולה בתפקיד הזה. אני כל כך נרגש שכולכם תראו לאן הוא לוקח אותו, כי זה באמת אדיר. הוא נותן לי את אותה התחושה שקיבלתי כשצ׳ארלס דאנס נכנס לסיפור, כשהוא פשט את עורו של הצבי ב-״משחקי הכס״. אתה פשוט נדהם. הוא מביא לכך פשוט תחושת שלמות. יש לנו קאסט שחקנים נפלא, מגוון ורב מימדים, וכשמוסיפים את ג׳יימס נורדון ואורומנד אליו, הדברים פשוט נהיים הרבה יותר מלהיבים. יש קמט חדש - איך הוא הולך להשפיע על הטרגריאניים ועל ״השחורים״, או על בית הייטאוור, הצד שלו וה-״ירוקים״? זה מאוד מלהיב. והוא גם נראה ממש טוב בשיריון. הוא אדם חתיך בצורה מעצבנת, אם יורשה לי לומר.
מעריצים נוטים לשנות את דעתם על דמויות ביקום ״משחקי הכס״ לאורך זמן. האם יש דמות בעונה 3 שאתה חושב שתפתיע אותנו?
ראיין: כן, אני חושב שיש הרבה הופעות בעונה 3... אני כן אצביע על אאיגון טארגריאן, על טום גלין-קארני והופעת המשחק הנהדרת שלו. אנחנו מכירים מהספר שאאיגון סוג-של נעלם מהעלילה לזמן מה, ואין שום מסמך היסטורי אמיתי שמתעד להיכן הוא נעלם או מה הוא עשה. יש לנו נקודה א׳ ונקודה ת׳, אבל אנחנו לא יודעים מה קרה לו בין האותיות האלו. זו הייתה הזדמנות מהנה עבורנו ליצור תשובה לכך. לגלות מה קרה, לאן הוא היה צריך ללכת. אבל זה גם שם את אאיגון בתהליך דמות מורכב ומאתגר, שמסתקרן לראות לאן הוא יגיע מכך. אני מצפה לכך שאנשים יראו לאן הסיפור הזה מוביל.
מה השאלה הכי גדולה שמקבלת תשובה בעונה הזאת? בין אם מדובר במלחמת הטרגריאנים, הדמויות או העולם שהן חיות בו. מה אנחנו זוכים לעשות עם התשובה?
ראיין: על סוף העונה נשוחח בסוף העונה. אני חושב שהמון המון שאלות גדולות יקבלו תשובה במהלך השנה הקרובה, ואני מאמין שיש המון תעלומות קיימות בנוגע לאמונות הדמויות שיקבלו תשובות. אבל מן הסתם, צריך לשאול שאלות חדשות על מנת שאלו ידחפו אותנו קדימה אל עבר הסיום הגדול. העולם הופך הרבה יותר חד וברור, והדבר הגדול בעונה הזאת - כמו בכל סיטואציה מציאותית - הוא שאתה לומד המון על מישהו כשאתה רואה אותו תחת לחץ. קל מאוד להיות הבחור הזה שנח ליד בריכה, שותה קוקטייל, רגוע ושליו. אבל כשאתה שם אותם במצב של חיים או מוות, בו אנשים אחרים מסביבם נמצאים במצב כזה גם כן, אתה זוכה להבין באמת מי הם כדמויות. הלחץ האטומי שהעונה הזאת משרה על רוב חברי הקאסט שלנו באמת תפנה זרקור על הזהות האמיתית והעמוקה של האנשים האלו.
בעוד שהעולם של ווסטרוז ממשיך להתרחב, ״בית הדרקון״ נשארת סדרה עם טון אפל במכוון. בהינתן המצב הזה, כמה תקווה יכולה להיות לקהל בנוגע לסוף שמח?
ראיין: אני לא יודע... תגדיר שמח. אתה באמת מצפה לסוף שמח בווסטרוז? הסדרה הולכת למקומות מאוד אפלים, בין אם מקומות שהיינו בהם כבר או כאלה שעדיין לא הגענו אליהם. אני כן אגיד, אחד האתגרים הגדולים ביותר בעיבוד ״אש ודם״ היה לא להפוך אותו לצעדת מוות חסרת רחמים וקודרת, כתוצאה מאווירת היסטוריית הסיפור. הוא מבוסס על האנרכיה, שזו תקופה מאוד אפלה. אם חשבתם שבית טיודור היה תקופה אפלה בהיסטוריית ימי הביניים, זרקו מבט אל האנרכיה. משפחה אחת שקורעת את עצמה לגזרים בשאלת העיקרון האם אישה ראויה לשבת על הכס. זו תקופה גדולה בהיסטוריה הבריטית. האלימות שהופעלה על ידי כל אחד מהצדדים, בסיפורים אפלים במיוחד... אפילו לא צוהר קטנטן של קרני אור ותקווה. אתה יודע שבסופה החזקה מכולן, קרן אחת של אור מבעד לעננים תיראה בוהקת מתמיד. אני מאמין שאנחנו בשלב הזה יוצרים עיבוד מאוד נאמן של ״אש ודם״ ושל ההיסטוריה של ווסטרוז, אבל אני מאמין שאחד האתגרים שלנו הוא לנסות להשאיר אנשים עם תחושה מסוימת של תקווה ואנושות. אנחנו מתחילים את דרכם את הטרגריאנים לקראת הפרק הבא של השלטון שלהם. אני לא חושב שיש סוף שמח באופק, אבל אני כן אגיד שהשארת הקהל עם משהו להיאחז בו הוא בהחלט דבר שחשוב לי מאוד, בעודנו כותבים בימים אלו את העונה הרביעית.
מה הקשר שלך עם המלהקת של הסדרה ואיך עבד תהליך הליהוק לעונה?
ראיין: אני אוהב את קייט רודס-ג׳יימס. אפשר לצטט אותי על זה. אני עבדתי עם קייט. אני חושב שקייט היא ראשת המחלקה הראשונה שגייסתי לסדרה הזאת, מעבר לתסריטאים. קייט היא השותפה הכי ותיקה שלי. אני לא מתכוון שהיא מבוגרת כמובן, אלא האחת שאני עובד איתה הכי הרבה שנים על הסדרה מלבד שותפתי לכתיבה, שרה האס. קייט הצטרפה אלינו עוד לפני שבכלל עברתי לאנגליה, מאחר וליהוק סדרה בסדר גודל כזה, במיוחד בעונה ראשונה שדורשת שתי גרסאות של הדמויות, הוא תהליך ארוך במיוחד. התחלתי לעבוד עם קייט מלוס אנג׳לס. הכרתי אותה תחילה רק כפנים דו-מימדיות דרך Zoom ב-8 החודשים הראשונים לעבודה. אבל היא אדירה, והיא תחזור ותלהק איתנו גם את עונה 4. אני לא חושב שהייתי מסוגל לעשות את העבודה הזאת בלי קייט, בגלל שלמדתי לסמוך על הטעם והאינסטינקטים שלה כל כך. היא יכולה לגרום לי לחשוב בשנית על הדברים. כל השותפים שלי מוכנים לומר לי כשהם חושבים שאני טועה, והם לא מתביישים בכך, דבר שאני מרוצה מאוד ממנו. זו הייתה שותפות אדירה. אני זוכר שהייתה לנו תכתובת קצרה שבה היא חשבה: ״רודי ההורס - טומי פלאניגן״, ואני הייתי כזה - ״שיט!״. זה העניין, אתה יכול להציג לה דמות והיא תעלה מיד הצעות. היא לא מגייסת לפי פרופיל, היא מגייסת שחקנים מעולים. והיא אוהבת את ההתאמה שעולה אצל בין מישהו שלא שיחק זמן מה לתפקיד שאתה נותן לו, שעובד בצורה בלתי צפוי, כמו למשל פאדי קונסידיין (ויסאריז).
איך אתם מצליחים להרחיב את ״אש ודם״, יצירה בודדת, אל 4 עונות של ״בית הדרקון״?
ראיין: ובכן, יש כאן קו עלילתי די עבה. יש לנו בערך 200 עמודים של פרוזה לעבוד איתה, כשל-״משחקי הכס״ המקורי היו ספרים בעובי של 500 דפים. הם הלכו וגדלו. למעשה, הם היו צריכים לנפות אותם בכדי להבין איך לעשות מהם עונה. במקרה שלנו, אנחנו צריכים להבין את החלק של הסיפור שאנחנו מספרים. כי הרבה יותר ראשי פרקים לעבוד איתם. יש לך את הנקודות, ואת רוצה לחבר אותן ולצבוע את הציור. זה אתגר יצירתי עצום, שהוא בעיקר מהנה. זה אתגר ייחודי לתוכנית הזאת, כי נדיר שאתה זוכה להיכנס לראש של אדם אחר ולנסות לספר את הסיפור שלהם. אתה יודע מה קורה, אתה פשוט לא יודע למה או מה המוטיבציה מאחורי האירועים. האם הם היו שמחים או עצובים מזה? קשה מאוד להבין זאת, במיוחד עם ההיסטוריונים שאינם מסכימים אחד עם השני על הפרשנות של הדברים. יש נקודות שאתה חייב לשים עליהן דגש, וזה כיף. אנחנו מספרים את הסיפור באופן סובייקטיבי, כאילו מדובר בדרך האובייקטיבית לפיה קרה.
כמה במדויק העונה החדשה עוקבת אחרי אירועי הספר? לאילו הפתעות הקהל יכול לצפות?
ראיין: במדויק מאוד. זהו עדיין עיבוד נאמן ביותר. ישנם דברים בודדים שאולי לא יתרחשו בדיוק באותה הדרך שאתם חושבים או מפרשים את הדברים, או באופן שבו היסטוריון אחד פירש אותם. אבל בסך הדברים, אנחנו עוקבים אחר הקצב ודרך הסיפור של ההיסטוריה המורכבת הזאת מקרוב מאוד. והפתעות יש הרבה מהן. תצטרכו לצפות בעונה בשביל לגלות.
מה תוכל לרמוז בנוגע להמשך העונה, אם בכלל?
ראיין: ״אש ודם״. כמה שזוג פרקי הפתיחה משוגעים, אני מאמין שיש לנו כל כך הרבה עוד לפנינו. זה באמת רק זינוק פתיחה, המערכה הראשונה של הסיפור, ואנחנו הולכים לכל כך הרבה כיוונים. אתם תזכו לראות את כל השחקנים האלו מביאים את המיטב שלהם. סצנות גדולות ומרשימות, דרקונים, ואנחנו מסיימים במקום מרהיב במיוחד, אם יורשה לי לומר.
איפה אתם עומדים כרגע עם העונה הרביעית? אתה בחדר חשוך עם נייר ועט?
ראיין: כן, אנחנו בתהליך אקטיבי של כתיבה. האמת שהתחלנו להגיש טיוטות ל-HBO. זה שלב מוקדם, אנחנו עוד נמשיך לחזור על הדברים. אני לא רוצה לעזוב תסריט עד שהם לוקחים אותו ממני בהפקה, אז יש עוד חודשים רבים עד שנגיע לשם. אבל זה הכי רחוק שאי פעם הגענו בפיתוח עונה חדשה לפני שסיימנו את הפוסט-פרודקשן של הנוכחית. זה מעיד על כך שהמערכת עובדת, פעילה ונמצאת בשיא כוחה. אך זו גם העונה הרביעית, הסוף. המערכה האחרונה היא סיפור שחיכינו שנים רבות לספר, וכולנו ממש נרגשים סוף סוף לעשות זאת.
העונה השלישית של ״בית הדרקון״ זמינה בשירות הסטרימינג HBO Max, עם פרק חדש בכל יום שני.
עונות 1 ו-2 של ״בית הדרקון״ וכל העונות של ״משחקי הכס״ זמינות לצפייה ב-HBO Max.