ביקורת ComicON: ״מורטל קומבט 2״ - דם, אש וג׳וני קייג׳
- ליאם טרופר
- May 10
- 5 min read
תודה רבה לטוליפ אנטרטיינמנט על ההזמנה להקרנת הבכורה!
תקציר: טורניר ה-״מורטל קומבט״ הגדול מתקרב, בין השליט שאו קהאן (מרטין פורד) האוחז ביד רמה בממלכת אדוניה, ובין ממלכת-ארץ בהובלתו של לורד ריידן (טדאנובו אסאנו). בעוד שקיטאנה (אדלין רודולף) נאלצת להילחם בטורניר למרות הרצון שלה להשיב לאנשי אדוניה את עצמאותם החופשית, בממלכת-ארץ דואגים לגייס את הלוחם המיועד הבא - ג׳וני קייג׳ (קארל אורבן), שחקן קולנוע עבר שנמצא במשבר זהות בעידן המודרני. לצד לוחמים שזכינו להכיר, אויבים חדשים ממותג המשחקים האהוב ודמויות שיחזרו לחיים לא כפי שזכרנו אותן - הניצחון או ההפסד בקרבות האלו יקבע את גורלם של ממלכת-ארץ, אדוניה והאאוט-וורלד לעד.
הסרט הראשון מ-2021 היווה הקדמה ארוכה ונתן לנו טעימה מהעולם של ״מורטל קומבט״. לאחר הצפייה בסרט ההמשך, ניכר שהוא סוף סוף זורק אותנו עמוק יותר אל תוך העולם של Outworld, הטורניר והדמויות האייקוניות שלו. הפעם דאגו להציב את הזרקור בעיקר אל 2 הדמויות החדשות - הלא הם קיטאנה וג׳וני קייג׳. למרבה הפתעתי, הבחירה הזאת עובדת הרבה יותר טוב משציפיתי.
נתחיל מהדבר הכי חשוב - קארל אורבן פשוט סוחב את הסרט בתור ג׳וני קייג׳. הוא כריזמטי, מצחיק, מטומטם בדיוק במידה הנכונה ומרגיש כאילו יצא ישר מתוך משחקי ״מורטל קומבט״ הישנים. הדמות של קייג׳ מתאימה בול לאורבן. יש לו נוכחות על המסך, גם אם היא לעתים יותר קומית - עם האבסה של אזכורים לתרבות פופ, שהוא זורק בלי הרף. בכל רגע שהוא מופיע על המסך, הסרט הופך להרבה יותר חי, והרבה מהבדיחות וההומור שהוא שולף פשוט נוחתים בהצלחה לצחוק הקהל. אורבן ממשיך להוכיח את רצף הפילומוגרפיה המעט ״מוטה-חנונים״ שלו, ואף מתמיד בהיותו דינמי וקופצני גם בגילו, כי אין הגבלת גיל על אקשן טוב. אשמח להוסיף גם מילה טובה עבור ג׳וש לאוסון בתור קיינו - שממשיך להיות אחת הדמויות הכי טובות בפרנצ'ייז הזה, והדיאלוגים שלו תמיד עוקצניים עם הומור. הם מספקים מעט קלילות והנאה בפרויקט הזה, שכן לוקח את עצמו ברצינות יתרה לעיתים. ההופעה שלו, בשילוב המבטא האוסטרלי המיוחד שלו, היה אחד הדברים שהכי שמחתי לחזור אליהם בסרט ההמשך.
האקשן הוא האספקט העיקרי בו הסרט באמת מצליח לספק את הסחורה. הקרבות הפעם הרבה יותר גדולים, יותר אלימים ועם לא מעט רגעים שמרגישים כמו פריימים ישירים מתוך המשחקים עצמם. הפריימים האלו זוכים לנוכחות מורחבת בהקרנות ה-IMAX, בהם התמונה מתרחבת למלוא תפוסת המסך, ויוצרת תחושה קלאסית של חווית משחק אל מול קונסולה או מכונת ארקייד. כפי שניתן להבין, הסרט לא נפל רחוק מסדרת המשחקים בפיתוחו, והוא דואג לעשות לה כבוד ככל הניתן. יש המון Fan Service, אבל מהסוג הכיפי, כזה שגורם לך לחייך כמו אידיוט אם גדלת על הסדרה או שיחקת בכמה משחקים. מצאתי את עצמי לא מפסיק לחפש עם העיניים אזכורים נוספים שמתחבאים ברקעים או בתנועות הדמויות, או לנסות לצפות מי הדמות הבאה שתופיע (אך אל דאגה, ארסנל הדמויות של המותג לאורך ההיסטוריה שלו גדול מספיק לעוד הופעות מפתיעות בסרטי המשך).
המעריצים האדוקים יוכלו בקלות לזהות מהלכים קלאסיים ויכולות אייקוניות של דמויות, שהפכו מזוהים עימן לאורך השנים. לעומת הצמד הקלאסי של סקורפיון וסאב זירו שקיבלו את רוב הפוקוס בסרט הקודם, הפעם הדמות שעומדת במרכז הסיפור בסרט היא קיטאנה (אדלין רודולף), הזוכה לקו עלילה דומה לזה מהמשחקים. מאידך, גם דמותו של ג׳וני קייג׳ זוכה כאמור לחלוק את אור הזרקורים, עם סצנת פתיחה לדמות שבלבלה כמה אנשים באולם (כוכב הוליוודי שמשחק את עצמו כבר אמרנו?). כיאה ל-״מורטל קומבט״, הסרט לא חוסך ב-Fatalities (מהלכי הריגה סופיים) מדממים וברוטאליים. הוא גם אינו מפחד להרוג דמויות שחשבתי שישרדו יותר, משהו שדי הצליח להפתיע אותי - ונראה שגם את הקהל.
אבל עם כל הכיף, קשה להתעלם מזה שהעלילה עצמה די חלשה. הסרט מאוד צפוי בחלקים מסוימים, ולעתים מרגיש כאילו הוא פשוט רץ קדימה בלי הגיון. יש גם תחושה מוזרה של ניתוק מסוים מהסרט הקודם - כאילו קרו לא מעט דברים בין הסרטים. אנחנו פחות או יותר נזרקים פנימה, מבלי לקבל יותר מידי הסברים או ניסיונות גישור על הזמן שחלף. אך עם זאת, הבחירה הזו הופכת את הסרט לנגיש יותר. אין באמת הכרח לראות את הסרט הראשון כדי ליהנות מהסרט החדש, והוא כן זורק בכמה משפטים את המאפיינים הבסיסיים של הדמויות החוזרות בכדי ליישר קו. בהתחשב בכך שיתכן ורבים לא נחשפו לסרט הראשון במלואו, שכן הוא שוחרר בשיא מגפת הקורונה ויצא ל-HBO Max במקביל לשחרורו לאקרנים, מדובר במהלך עסקי יחסית חכם מצד וורנר ברוס.
נראה שהבמאי סיימון מקוויד (שביים את הסרט הקודם גם כן) שמע לביקורות הציבור, בעיקר אלו על דמותו של קול יאנג, דמות הפרוטגוניסט הראשית של הסרט הקודם. לאחר שבפרויקט הקודם, הקהל ליווה את יאנג כאשר הוא זוכה להכיר מקרוב את העולם של ״מורטל קומבט״ כ-״דג מחוץ למים״, הפעם הוא נדחק מאוד הצידה לטובת דמויות המותג המוכרות. כתוצאה מכך, זמן המסך של דמותו של קול ירד אל פחות מ-10 דקות. צעד נועז, אבל היי, אנחנו זוכים לעוד ג׳וני פאקינג קייג׳ וקיטאנה, אז ממני אין תלונות. שאו קאהן, שהוזכר בסרט הקודם, מגיע במלוא הדרו כנבל הראשי של הסרט, בגילומו של מרטין פורד המרשים. בגובה של כשני מטר וקריירת פיתוח גוף, אין ספק שהוא אכן האדם המתאים לתפקיד. מספר דמויות כן חוזרות מהסרט הקודם למסך שלנו, אך מרגיש שחלקן מבוזבזות על עלילות צד בלי מיקוד אמיתי. למשל, הדמויות של סאב-זירו וסקורפיון אינן מקבלות את הזוהר הראוי להן בסטר ההמשך. הרי הירויוקי סנאדה האגדי בתור סקורפיון מתאים לתפקיד כמו כפפה ליד. אבל בלי שורה אחת ביפנית וזריקה לתוך עלילת ״נקמה״ נוספת, מתקבלת תחושה שהחזירו את שניהם בתור איזכור ליציאת ידי חובה, ופחות בשל הדמויות האגדיות שהן.
עבודת האפקטים מרגישה גם היא לוקה בחסר, כאשר בעיקר בסצנות עם תאורה שמנסה לחקות את אור היום, אפשר לשים לב בבירור לניסיון להסוות מסך ירוק. קווי המתאר לעתים בולטים לעין יותר מידי מן הרקע ופשוט לא נראים טוב, בלשון המעטה. זאת כמובן לעומת התלבושות והתפאורה, שם הצוות עשה עבודה לא רעה כלל, עם ארון ביגוד שנראה כאילו נתלש מהמשחקים. ניכר ששם לפחות שמו דגש לא קטן על הצמדות לחומר המקור, והתוצר הסופי בהחלט משלים את המראה של כל דמות. אם על תפאורה עסקינן, גם עיצוב הסטים נראה כמו העתק הדבק מתוך זירות הקרב מהמשחקים. תשומת הלב לפרטים האלו אכן קיימת, עם סינמטוגרפיה שהייתי שמח לשמור בתור שומר מסך למחשב - אך כאן היא נגמרת. לצערי, יש מספר קרבות בהם ניכר כי תועדף קו עלילה רוחבי מאשר קרבות ארוכים, מה שיצר הרבה קאטים בין קרבות מקבילים שקרו באותו זמן במקומות שונים. זו בחירה עלילתית מעניינת, שכן תרמה קצת לתחושת הלחץ באוויר עם כל מה שנמצא על כפות המאזניים. אך כמות החיתוכים בין הפריימים הייתה מעט מוגזמת בעיניי, וקטעה את תשומת הלב שהייתי שמח שהיו נותנים לכל קרב בנפרד.
נקודה חיובית בקטנה על העלילה - אף על פי שמורגש כי התסריט כאן נוצר לאחר הכוריאוגרפיה כתוספת מאוחרת, הניסיון להצמד לסיפור מהמשחקים - בין אם של ממלכת אדניה או על הקונפליקט הפנימי של קייג׳ - בא לידי ביטוי בצורה לא כזו רעה כמו שחשבתי. ובכל זאת, יש לו כמה מגרעות משלו שלא ניתן להתעלם מהם. זה סרט שבא בעיקר לעשות בלגן, דם ואקשן, ובזה הוא דווקא מצליח לא רע בכלל, גם אם הסיפור תופס הרבה פחות פיקוד בחוויה. מן הסתם, אי אפשר להתעלם מזה שהסוף צועק ״סרט המשך בדרך״, במיוחד אם הסרט הזה יהווה הצלחה כלכלית. הסטאפ הסיפורי שם לגמרי, ונראה שבכוונה של וורנר להמשיך ולהפוך את עולם התוכן הזה לפרנצ'ייז סרטים ארוך יותר.
בשורה התחתונה, ״מורטל קומבט 2״ הוא לא סרט עמוק או מתוחכם במיוחד, אבל הוא כן מבין הרבה יותר טוב מה הקהל שלו רוצה. אם באתם בשביל עלילה, זה כנראה פחות בשבילכם. זה פחות ניסיון להיות ״סרט רציני״ או לספר סיפור שיעורר אצלכם מחשבה, ויותר כאוס מוגזם עם דמויות אהובות, פאנצ'ים בוטים והמון דם על המסך. אם אתם מחפשים אקשן טוב, קרבות וקצת הומור קליל, זו כנראה הבחירה הנכונה. לפעמים, זה בדיוק מה שאנשים מחפשים בסרט ״מורטל קומבט״.
הציון שלי לסרט: 7 מתוך 10! 🔥
מה דעתכם? האם נהניתם יותר או פחות מהסרט? והאם אתם יוצאים לקולנוע לסרטים שהם יותר אקשן ופחות עלילה? ספרו לנו בתגובות!
״מורטל קומבט 2״ זמין כעת בבתי הקולנוע בישראל, וב-IMAX, ScreenX ו-4DX.
Comments