ניתוח ״פלוריבוס״: פרק 1 - אם אני אני כי אתה אתה
- עידו שייביץ
- 9 בנוב׳
- זמן קריאה 22 דקות
הכתבה הבאה מתעמקת בפרק הבכורה של ״פלוריבוס״, וכוללת פירוק מלא של העלילה שלו, כולל ספוילרים שבו (אך ללא ספוילרים להמשך). אנו ממליצים לקרוא את הכתבה לאחר הצפייה בפרק.
לביקורת מלאה ונטולת ספוילרים לסדרה כולה, לחצו כאן.
הפרויקט הטלוויזיוני החדש של Apple TV והיוצר וינס גיליגאן יצא סוף סוף לדרך, כאשר שני הפרקים הראשונים של הסדרה עלו בבכורה לשירות שלשום (שישי) בשעות הבוקר (דבר שגם הקריס את השירות). ההרפתקה הנרטיבית שגילגאן רקח לצופים שונה במהותה מדרמת המתח והפשע שהיא ״שובר שורות״, ואפילו שונה מהדרמה המשפטית שהיא ״סמוך על סול״. הוא בונה יסודות באמצעות פרק פתיחה המספק אקספוזיציה ברמה קולנועית המבססת את המצב שבו קרול נמצאת, ומשם ממשיך לפרק שני שמראה לנו כיצד המצב המוזר הזה הוא בכלל מציאות שאינה כל כך בדיונית כמו שהיא נראית. אם כולם מחוברים בראש אחד, יודעים הכל, מוכשרים בכל דבר ומסוגלים לספק ללקוחותיהם כל מה שהם רוצים - גם אם אינו קיים מראש - זה נשמע כמו מצב אידיאלי, לא כך? תארו לכם שהיה שירות כזה, שהייתם יכולים לפנות אליו ולבקש ממנו כל דבר שירצה אתכם, והוא מיד היה נענה לבקשה עד גבול יכולותיו, הגדולות משניתן לתפוש. אה, יש כזה כבר? 🙂
גם בצפייה המבודדת שהייתה לי לזוג הפרקים הראשונים במנותק מהצפייה המוקדמת בשאר הסדרה, כחלק מאירוע החשיפה המצומצם שאפל הריצה בתחילת אוקטובר בניו יורק, ניכר בעיניי באופן בולט כי אחד המסרים המרכזיים שגיליגאן בא לחקור בפרויקט הזה הוא ההשפעה של עליית מערכות טכנולוגיות של בינה מלאכותית - הן מנועים ג׳נרטיביים (כמו ChatGPT, Gemini, Sora, Sono וכו׳) והן עוזרות וירטואליות (כגון Siri, Google Assistant, Alexa וכו׳) - על הפסיכולוגיה והסוציולוגיה האנושית המודרנית. האם היכולת לקבל וליצור מידע בקצות האצבעות שלנו בבקשה פשוטה, היא מה שתעשה לנו טוב כאנושות? בטור הניתוח של היום אנחנו נפרק את פרק הפתיחה המופתי ונדלה ממנו את הפרטים שאמורים לייצג את הביקורת הזאת, כמו כן את השאלות הגדולות שהסדרה פותחת בפנינו וניכר שהיא מתכננת לחקור לאורך העונה.
איך צ׳אט נולד?
הסדרה נפתחת בסיקוונס של 5 דקות, שבכלל לא מתחילות מלהתמקד על קרול. בקטע הפתיחה הזה, אנחנו נחשפים לכך שבתחנת מחקר מבודדת, היכן שיש צלחות לווין ענקיות שרק מחכות לקלוט מידע מהחלל, נמצאים חוקרים ״חנוניים״ למדי - שבפניהם נחשפה תגלית חדשה ומסתורית למדי. הם מצליחים לקלוט קלט ממקור בלתי ידוע עם משמעות בלתי ידועה, שרק דבר אחד ברור להם - שהוא חוזר על עצמו. כלומר, לא מדובר בהפרעה, במשהו מקרי או בתופעה בלתי מכוונת שקרתה בשוגג. מדובר בגילוי שתוכנו ידוע ועקבי, אך מלוא הפוטנציאל שלו לא ברור בשלב זה. מיום ליום, יותר ויותר חוקרים סקרנים מנסים לבחון את הגילוי הזה. הם מנסים להעלות השערות שאולי זה לא מה שהם חושבים שהוא, אולי זה רק נראה כמו פריצת דרך כשלמעשה מדובר בזיהוי טועה של משהו מוכר. אך גם כשהשערות אלו נופלות, ניכרת על השולחן השאלה - מה הפיצוח (האולטימטיבי) של אותו גילוי מהפכני? מה הוא מנסה לומר, או לחלופין, מה התועלת האידיאלית שלו למין האנושי?
למרות העובדה שבינה מלאכותית נשמעת כמו משהו יחסית חדש, כשהעלייה של הפופולאריות של התחום קרתה רק בשנים האחרונות, לא מדובר בטכנולוגיה שהתחילה בשנות ה-2020 המאוחרות. הרעיון של בינתיות של מכונה אפשר לתארך עשרות שנים אחורה, במיוחד עם עצם קיומו של מבחן טיורינג, אך מחקרים ממשיים לשימוש פיזי באלגוריתמיקה חכמה על מנת לייעל את חייו של האדם שומשו ונחקרו לעומק כבר בתחילת שנות ה-2000 המאוחרות. תחשבו על זה לעומק, מה שהאדם הממוצע מגדיר כמו ״האלגוריתם״ המסתורי של אתרים כמו פייסבוק, יוטיוב או אפילו גוגל, הם למעשה מחשב שלומד תוך כדי ניסיון, אוגר נתונים וכך גם יודע לבצע את השיקול של מה יהיה התוכן הכי טוב להראות לכם. לא מדובר בבן אדם שיודע באופן אינטואיטיבי לעשות בחירה שקולה ולוגית, אלא סט (גדול מאוד) של ערכים שלפיהם הוא משתדל לחקות לוגיקה אנושית. אפילו עבדכם הנאמן יכול להודות שכבר בשנת 2014 התבקשתי לפתח מוצר שמתבסס על ניתוח משפטים לשוניים כקלט, ולשם כך השתמשתי בספריית קוד ומחקר שהיו זמינים באותה התקופה מאוניברסיטת הארוורד, שכבר דאז כונו כבינה מלאכותית. אומנם זה לא היה שיא הטכנולוגיה כמו שהיא כיום, אבל אלו היו ניצנים של העולם הזה.
ולמה אני מספר לכם את הממבו-ג׳מבו הטכנולוגי הזה? מאחר והסדרה בשלב זה מציגה לנו את הגילוי המרעיש שבמרכזו של הסיפור בשלבים המוקדמים והלא כל כך ברורים שלו. למרות שאנשים שונים, על גבי צוותים עצומים, מעוניינים מאוד בנושא המסקרן הזה ורוצים לפצח את מלוא הפוטנציאל שהוא יכול להניב להם, הוא עדיין לא בשלב שהוא שינה את חייהם בצורה משמעותית. אותם אנשים מעלים השערות שונות כיצד אפשר לפרש אותו, כיצד הוא בנוי מלכתחילה ומה בכלל הסיבה שהוא קיים, אך לוקח להם לא מעט זמן להגיע למסקנה מה הוא בדיוק. כאשר עולה עוד פיצוח אנושי למהות הממשית שלו, אנחנו רואים איך החקר סביבו מתעצם באינטנסיביות ובגודל הצוותים שמקדישים לו את הזמן. ואכן, לאורך השנים חברות טכנולוגיה רבות ניסו לראות כיצד הן יכולות למצות את תחום הבינה המלאכותית, לרבות הכנסתו לשימוש ביתי ויומיומי.
מהר מאוד אנחנו רואים כי ההתכנסות וההבנה לפיה המסר שהתגלה הוא תרכובת RNA, מובילה בשלב הבא לניסוי המוני לשחזר את אותה התרכובת ולהריצה על כמות גדולה של עכברי מעבדה. בניגוד לדרמטיזציות קולנועיות אחרות שמקבילות ניסויים על בעלי חיים אל ניסויים בבני אדם, אני דווקא רואה את הניסוי הזה בעכברים כייצוג חזותי של תחום במדעי המחשב ובפיתוח מודלים גדולים של למידת מכונה, שנקרא ״למידת חיזוק״.
יש ביוטיוב סרטון נהדר וקל להבנה של היוטיובר GCP Grey בנושא, אך בגדול, הרעיון הוא שעל מנת ליצור ״בוט״ שיודע לבצע פעולה אנושית שאנחנו לא יודעים איך להסביר לו לעשות אותה כי היא יותר מידי אינטואיטיבית ופחות לוגית - כמו למשל להבדיל בין תמונה של הספרה 3 לתמונה של דבורה - נותנים לאותו בוט לעבור על מאגר של חומר נתון עם סט חוקים מוגדר, ובודקים את התוצאות שלו. בפרמטרים בהם צלח במשימה, שומרים את החוקים הקשורים אליהם. בפרמטרים בהם כשל במשימה (או לא הצליח בה במידה מספקת), משנים את החוקים הקשורים אליהם (באופן שרירותי או בהתאם). ולאחר מכן, זורקים את ה-״בוט״ הישן ויוצרים ״בוט״ חדש עם סט החוקים המעודכן - שניגש למבחן בעצמו. וכל המהלך הזה קורה שוב, ושוב, ושוב. עם מספר גדול מאוד מאוד של בוטים ומבחנים שקורים במקביל. כך נוהגים לאמן מודל בינה גדול בימינו (או לפחות ברוב המקרים), כולל אלו שעליהם מבוססים הצ׳אטים השימושיים שאתם משתמשים בהם ביום יום.
בחזרה לניסוי ולעכברים, אנחנו רואים את המדענים הרבים יוצרים את החומר על פי השדר שנקלט, במבחנות שונות ורבות, המוזרקות למכרסמים שונים בגודלם ובסוגם. הניסוי לוקח את המטרה שאנחנו רוצים להגיע אליה - מיצוי ה-RNA וההבנה של איך הוא משפיע על ייצור חי - ומנסה אותה על ״בוטים״/מכרסמים רבים עם סטים שונים של ערכים שעלולים להשפיע עליה. אומנם הניסוי מרובה מאוד גורמים, אבל אנחנו צריכים רק את התוצאה האחת והאופטימלית ביותר בשביל להגיע למיצוי שלנו (קצת כמו מקור שם הסדרה, ״מתוך רבים אחד״). וזו, שגם מילולית וגם פיגוריטיבית ״תיפול עלינו מהשמיים״ ביום בהיר אחד, יכולה להיות זו שתעשה את כל ההבדל. זה יכול להיות צעד קדימה, או צעד אחורה, אבל היא חד משמעית תעשה הבדל.
בסצנה הבאה של הקו הסיפורי הזה, אנחנו רואים את עמדת הכניסה למבנה המחקר של צבא ארה״ב, כאשר העובדים מגיעים למשמרת שלהם ומתבשרים בדונאטים לנחלת הכלל שהובאו לשם על ידי השומר. הוא מספר להם שהוא חושב שרובם טבולים בציפוי, אבל לבטח יש לפחות קופסה אחת של דונאטים שמעוטרים בצורה אחרת - רמז מטרים לאלמנט הייחודיות מתוך הרוב שעוטף את הסדרה כולה. המדענים מספרים לשומר שבמשמרת הקרובה שלהם, הם אמורים ״להמית״ קבוצה גדולה של חולדות (כלומר, כמו שתיארנו, ״להרוג״ את הבוטים שלא הראו מיצוי של המבחן). הם מספרים שהצוות שלהם די בטוח בכך שהצליחו להרכיב וירוס מתוך המסר שהתקבל, אך גם לאחר 8 חודשים של ניסויים (= מבחנים רבים) על מגוון רחב של בעלי חיים (= ״בוטים״ מסוגים שונים), עדיין לא התגלה שוני או פריצת דרך מהותית בשימוש בו.
אלא שאז, המדענים מגלים שאחת החולדות בניסוי כבר נראית כמתה בתא שלה. הם מנסים לבדוק את הדופק שלה, ומגלים שלמרות שהיא קפואה במקומה - יש לה דופק לב אפילו גדול מהרגיל. בכך הסדרה מנסה לשקף לנו שני דברים. הראשון הוא ש-״הבוט״/חולדה הספציפית הזאת הצליחו להגיע לאותו מיצוי ייחודי שניסינו לחפש, גם אם זה לא נראה ככה. אותו פיצוח מקביל רעיונית לנקודה בזמן, בשלהי נובמבר 2022, בה חשפה חברת OpenAI לעולם את ChatGPT בפעם הראשונה וטרפה באופן משמעותי את חוקי המשחק ואת ההיסטוריה הטכנולוגית האנושית לעד. השני הוא שבעוד שניכר שהחולדה מתה, כלומר החיים האוטונומיים שלה - או שמא הברירה והייחודיות המחשבתית - חדלו מלהתקיים, הרי שהיא עדיין פועלת ומעבדת דברים באופן אקטיבי ואינה מקבילה באופן חד משמעי למוות מוחלט. זו עוד נקודת השקה להסתכלות כי ״השתעבדות״ או ״הסתמכות בלעדית״ על אותו פיצוח טכנולוגי אומנם לא בהכרח הורגת את הבן-אדם כליל, אך היא כן מרדימה את הזהות האישית שלו. אנחנו עוד נפגוש את המסך הזה פעמים נוספות בעתיד.
לאחר מכן, ממש באותה הבדיקה, החולדה נושכת את האצבע של המדענית ובכך מעבירה אליה את הנגיף שנוצר. ממש כמו הרעיון החדשני והמהפכני של עוזר בינה מלאכותית שאפשר לדבר אליו כמו לכל בן אדם, וכן ההכרה בנוחות ובשימושיות הרבים מאוד שהיה ניתן לגזור מכך, הנגיף הופך למאוד ויראלי. המדענית נחשפת ראשונה וממנה הוא מועבר לשותף שלה, לדרגים הגבוהים ביותר וגם לדרגים הנמוכים בארגון, ומשם כולם יוצאים במשימה משותפת להדביק כמה שיותר מהעולם באותו הנגיף. הרי שאם כל העולם ידע על כמה AI יוכל להקל על החיים שלהם וכמה פשוט להשיג ממנו עזרה משנת מציאות, כדאי להפיץ את הבשורה ברבים לקהל הרחב ביותר, לא? שואל בשביל משפיעני טוויטר שחצנים למיניהם...
מאותו הרגע שהדבר המהפכני הזה, ״הנגיף המדבק״ הזה, נחשף לאוויר העולם - אי אפשר לעצור אותו. הוא עובר בין כל שכבות הגיל, האוכלוסיה והמעמד הכלכלי. אפילו שומר פשוט שרוצה לצרוך חבילה של ״חטיף הצ׳יפס המקורי״ על גבי שקית ה-״תפוצ׳יפס״ הפופולרית על פי רוב, לא יכול לשלוח ידו אליה לפני שגם הוא נסחף בהידבקות בתופעה. ואכן, למרות שמנועים ג׳נרטיביים של בינה מלאכותית נדמו בהתחלה כמו מוצר מורכב שמיועד רק ליודעי דבר ומביני עניין, היום הם נמצאים בכל משק בית. החל מג׳ן זי וכלה בבומרים, כולם משתמשים במנועים שכאלה לשימושים שלהם. לי אישית יצא לשמוע לא מעט אנשים שאין להם גישה טבעית לטכנולוגיה חושבים אינטואיטיבית לפנות ל-״צ׳אט״ בכל בעיה שיש להם, ואני בטוח שגם אתם נתקלתם בזה לא פעם ולא פעמיים. בשלב הזה, כשהדבר מתחיל לתפוס ציבורית ולכסות יותר ויותר מהעולם, הדרך מכאן ועד האדם הקטן לא כזו רחוקה. במקרה שלנו, לאדם הקטן הזה קוראים קרול.
המכנה המשותף הנמוך ביותר
בתחילתו של סיפור הגיבורה שלנו, אנחנו נוחתים אל תוך חנות בארנס אנד נובל, וזוכים להכיר לראשונה את קרול סטורקה ובת זוגתה, הלן סטורקה. קרול היא סופרת מוכרת, הידועה בעיקר בזכות סדרת הספרים שלה ״רוחות ווייקארו״. מדובר ברומנים מסוגת העלילות ההיסטוריות-רומנטיות, תמהיל ז׳אנרים ספציפי למדי שנראה כמו נוסחה שנכתבה על פי ניתוח נתוני צפייה וצריכה על מנת לסמן כמה שיותר תיבות של תחומי עניין בקרב קהל קוראי הספרים ככלל, ועל פי המוצג בפרק, קהל קוראות הספרים בפרט. בדיוק כמו שכאשר נטפליקס רואה שהקהל צורך הרבה תכנים של ״דברים מוזרים״ אז הם יודעים שהם צריך לאשר סדרת ספין-אוף וכן סרטים עם מילי בובי בראון, או שדיסני רואים איך עיבודי הלייב-אקשן שלהם עושים ארגזים בקופות הקולנוע ולכן מאשרים להם המשכים או עיבודים נוספים, כך גם בחירת סוגת הסיפור שקרול כותבת מרגישה מחושבת ומדויקת על מנת לרצות את הקהל שלה, יותר מאשר ביטוי יצירתי אמיתי של רצונותיה.
וגם קרול בעצמה מאמינה בכך מאוד. מבחינתה, הספרים שהיא כותבת הם, כלשונה, ״חרא חסר תחכום״. במהלך אירוע ההחתמות בחנות הספרים, היא דואגת להקריא את תוכן הספר בחיוך רב ולהסביר פנים לכל המעריצים שמגיעים אליה ומספרים לה איך הספר שינה את חייהם, אבל היא לא מרגישה את זה בעצמה. למעשה, היא חשה מעין תחושה של תיעוב כלפי אותם אנשים, שבאים אליה באובססיביות חיובית כלפי תוכן רדוד ושטחי, או לפחות כזה שעובד בצורה מאוד נוסחאתית כדי לפגוע במטרות שיתנו להם תחושת ריצוי. כמו פס נע, קרול חותמת ספר אחר ספר ומקשיבה לכל מעריץ, בדיוק כמו שמצופה ממנה, בעיקר בשביל שיצאו מהאירוע מרוצים. היא אפילו לא מביעה עניין כשאחד המעריצים מבקר את הדיוק ההיסטורי של האופן בו היא תיארה ספינה. בעיניה, סדרת הספרים הזאת היא לא אומנות כנה. היא ״סלופ״, שאנשים משום מה ״אוכלים״ בהנאה.
בהמשך, אנחנו רואים את קרול והלן חוזרות בטיסה אל אלבקרקרי, עיר מגוריהן שבניו מקסיקו, ובמהלך הדרך שלהן החוצה מהשדה אנחנו נחשפים לנקודה מעניינת בנוגע לאופי של קרול. שתיהן חולפות על גבי חנות מצרכים בסיסיים לטיסות, המוכרת בין היתר ספרים. קרול מבחינה בכך שהספרים שלה מוצגים לקוראים במדף התחתון, איפה שהם עלולים לפספס אותו או לחשוב שהם פחותים בערך. היא מסמנת להלן ללכת ולהחליף את סדר הספרים במדפים, וכך גם הלן עושה - הכל על מנת לרצות אותה. בכך אנחנו לומדים שלמרות שהיא מרגישה את הזיוף שהיא עוטה על דמותה הציבורית והמקצועית כשהיא צריכה לכתוב ספרי ״ג׳אנק פוד״, עדיין מאוד מאוד חשוב לה התדמית הציבורית שנגזרת מכך. היא לא אוהבת להרגיש נחותה מאחרים, היא מאוד רוצה להרגיש ״בטופ״ ופופולרית. אנחנו גם יכולים להסיק מחיבור הנקודות שיתכן וקרול בחרה ביצירת סוג התוכן הזה ובז׳אנרים שהוזכרו קודם על מנת לצבור לעצמה כסופרת קהל מעריצים ״בדרך הקלה״ (ממש כמו משפיעני רשת שרוכבים על טרנדים), שכן להוציא פרויקט מקורי ומיוחד לשוק כיום לרוב מתגלה כצעד לא משתלם כלכלית.
אותו קטע גם מלווה במנגינה ברקע של השיר The Time of My Life, מהפסקול של הסרט ״ריקוד מושחת״. השימוש בשיר הזה הוא רמיזה דקה לעובדה שלמרות שקרול מתנהגת מאוד בציניות ואנטיפתיות, אלו הם דווקא הרגעים האידיליים של חייה. למרות גישתה הכנה הדוחה אקטיבית אחרים, היא חיה את ״שיא חייה״ כשיש לה את הלן לצידה. היא תצטרך לנצור ולהעריך את אותם הרגעים לקראת מה שעומד לבוא בהמשכו של הפרק, כשהאדם שהיא סומכת עליו ובאמת מסב לה אושר - גם אם היא לא לגמרי מחצינה את זה - עלול לא להיות שם יותר.
הדינמיקה בין הלן וקרול מוצגת לנו כסוג של תלות, כאשר הלן היא הדמות היותר אחראית ומסודרת מבין השתיים. היא אומנם לא שתלטנית והיא כן מנסה לתמוך בתחושות של קרול על מנת לעודד אותה, אבל היא מונעת ממנה לעשות דברים שעלולים להסב לעצמה נזק - כמו לנהוג תחת שיכרות. קרול מנסה לדרדר אותה לשתות, פתרון שקרול התרגלה אליו לסיוע בהדחקת סבל, אך הלן לא מבטאת תחושה של מעמסה או קושי כלפי חוץ - היא אף אומרת שהיא יותר מותשת (=״צריכה שינה״) ממיואשת (=״צריכה משקה״). השיחה של השתיים בבר לוקחת אותנו בפעם הראשונה לדיון יותר ״בפנים שלנו״ על רידוד התוכן למכנה המשותף הנמוך ביותר. קרול רואה את ״סיבוב ההופעות״ שלהן בתור מסע מייאש שצריך לסבול, ומתייחסת בציניות עוקצנית לפרטים הבנאליים והקיטשיים שמאפיינים את הספרים שלה ומלהיבים את הקוראות השונות. מאידך, הלן רואה בציניות של קרול מעין כפיות טובה, הרי שבסופו של דבר היא זוכה מכך לאהדה ציבורית גדולה ולרווח כלכלי גדול, אז ״איך אפשר להיות עצובה כשאת הילדה הכי יפה בגן?״.
רמת התוכן הירודה מפריעה לקרול עד כדי כך, שהלן מעלה את האפשרות שקרול תשחרר את הספר המקורי והרציני שכתבה - ובכך אנחנו מגלים כי קרול אכן עובדת על פרויקט מקורי שכרגע נשאר במגירה. היא אינה מרגישה בנוח לחשוף זאת לקהל עדיין, עם ביטחון עצמי רעוע על כך שלהיות אמיתית וכנה באמת יעבוד, ומתחבאת מאחורי הטענה שהוא זקוק לעוד קצת ליטוש. קרול למעשה ממשיכה להסתתר במודע מאחורי מעטה ה-״סלופ״ שמניב לה את הנאות החיים שיש לה והטיפוח לאגו שהיא אוהבת, ומתקשה להעמיד בפני שיפוט הציבור והעולם את מי שהיא באמת - מקצועית, וכמובן, גם אישיותית. היא אומנם מקבלת דחיפה ועידוד מהלן, שעליה היא בהחלט סומכת, אך זה עדיין לא משכנע אותה. אז הלן מתקפת אותה עם האמירה העמוקה ביותר עד כה שמתקשרת לנושא שלנו - ״אם את גורמת אפילו לאדם אחד להרגיש אושר, אולי לא מדובר באומנות - אבל זה משהו״. ומכאן אנחנו נותרים כקהל לחשוב, האם יתכן שלעשייה מלאכותית יש ערך מסוים אם במקרים מסוימים היא מצליחה לגרום לנו להרגיש טוב?
מוזיקה מתחילה להתנגן ברקע וקרול מעודדת את הלן לצאת איתה החוצה להפסקת סיגריה, למרות שהיא לא מעשנת. מתקיימת בניהן תחלופה מהירה שמעלה את הרעיון שמה שמנומס הוא בדרך כלל לדאוג לאחר לפני שאתה דואג לעצמך, סימפטיה פשוטה - דבר שקרול לא מצליחה להתחבר אליו ולא מאמינה בו. הן ממשיכות לקרוא תגובות קהל על הספר החדש, וצוחקות איך ההתלהבות יוצאת מגדר הפרופורציה הנורמטיבית - כאשר מירב הסיכויים שהסיבה לכך היא חוסר עמוק אצל הקוראת, שמתמלא בקריאת הספר. אנחנו מחזקים כך שוב את הנושא שחוסר והדחיפה לרצות אותו הם מה שמניע אנשים, גם אם הריצוי שלו נעשה לא בדרכים הכי אותנטיות. והאם דרך שאינה אותנטית היא בהכרח פסולה אם היא מצליחה בתהליך הריצוי?
קרול מביטה מעלה אל השמיים ורואה את מטוסי הריסוס משחררים חומרים בצורה מקבילה באופן מוזר, דבר שמעיד על תחילתה של ״ההתחברות״ ברקע הסיטואציה. אך היא מורידה מהר יחסית את הראש חזרה למציאות, ושמה לב שהיא עומדת עם הלן בחנייה ריקה מאדם. הדחף הראשוני שלה הוא להתעניין האם יש עוד תגובות נוספות, והשיחה מתמשכת על בסיס אותו עיקרון. אנחנו זוכים לראות עוד הצצה לפחד של קרול מדחייה, מבדידות ומלהרגיש מבודדת - ועל כן היא ״חיה״ על בסיס התפיסה הציבורית שלה, גם אם היא מעלה על פניה מצג של זלזול בה. הנקודה הזו ממשיכה כאשר הלן מעודדת אותה לענות לאחת השאלות שנשאלו בדיון אינטרנטי על הספרים, והשאלה הנבחרת היא ״על מי ביססת את הדמות של ראבאן״, דמות שודד הים הגברי והשרמנטי שבולט בעלילה. קרול מהססת לספר לקוראים מה התשובה האמיתית לשאלה הזאת, למרות העידוד מהלן שאין לה מה להפסיד, ומתעקשת שתענה ״ג׳ורג׳ קלוני״ במקום - כי זאת התשובה שבאופן יותר וודאי תרצה את הקוראות. קרול פוחדת מלהסתכן בלהיות עצמה, ובוחרת להעמיד פנים בכדי לרצות. היא לא יודעת שבעוד שניות מספר, כל מה שהיא הכירה עומד להשתנות.
אחת מתוך רבים
תאונת מכוניות מתרחשת בחנייה מאחוריה של קרול, ומרגע זה שוק עוטף את פניה כשהיא נותרת לבדה להתמודד עם אירוע מפחיד ביותר - כל בני האדם מסביבה קופאים במקום או מפרכסים. קרול, שכפי שראינו מבססת מאוד את תחושותיה לפי איך שאחרים מרגישים, וכן מאוד תלויה בהלן שתהווה לה מפלט בטוח, נותרת בפני עצמה להתמודד עם הסיטואציה בבעתה. למרות כל המתרחש סביבה, היא לא מביעה דאגה או יחס ספציפיים כלפי שאר האנשים שנפגעו מהתופעה - היא רק רוצה להביא את הלן לטיפול רפואי שיציל אותה. היא בלית ברירה לוקחת על עצמה אחריות לנהל את הסיטואציה, למרות שניכר מאוד שהדבר מקשה עליה גם ברמה הפיזית, שכן לא סביר שהיא הייתה רגילה לקחת יוזמה ולהביע אוטונומיות בעבר.
קרול מעלה את הלן לתא אחורי של משאית ודוהרת במהירות לבית חולים. כשהיא שומעת ורואה סירנה בדרך החשוכה, היא זוכה להקלה בנשימה שלה כשהיא יודעת שהיא עוד רגע תפגוש אנשים בעלי סמכות שיוכלו לטפל במצב במקומה. אך לא כך המצב, כאשר מתגלה שהסירנה מגיעה ממכונית משטרה שהתהפכה באמצע הדרך והשוטרים שהיו בה שרועים על הרצפה. קרול נכנסת להלם יותר קשוח, שגם מעלה לה תחושה של בחילה שהיא משתדלת לעצור. היא עוקפת אותם ואז חוזה דרך הנוף במימדי האסון - מוקדים רבים ברחבי העיר עולים באש. הנפש שלה מתקשה מאוד להתמודד עם זה.
קרול דוהרת ישירות אל כניסת בית החולים, שם היא גם חוזה באנשים שרועים על הרצפה, וכן באמבולנס שנכנס בעמוד חשמל שזורק ניצוצות. גם כאן, בדומה לדיון שהיה לה עם הלן על הפקפוק העצמי שלה ב-״לעזור לאחרים לפני שאתה עוזר לעצמך״, קרול נחושה בדעתה בראי כל המצוקות האלו עדיין לדאוג בראש מעייניה להשיב את הלן לבריאותה. היא שועטת אל תוך בית החולים, שם היא גם מגלה כי כל הנוכחים - כולל הרופאים - משותקים לחלוטין. בקול רועד היא פונה אל הרופא הראשון שהיא רואה, הדמות הסמכותית והמיודעת הראשונה שהיא פוגשת שעדיין לכאורה בחיים, ומתחננת בדמעות שיתעורר ויעזור לה להגיב לסיטואציה - אך ללא הצלחה. קרול מרגישה חוסר אונים כאשר נופלת על כתפיה האחריות לדאוג ולנהל את הסיטואציה, בלי היכולת להתחבא מאחורי אנשים אחרים. היא מנסה לחפש עזרה נוספת, כשהיא רואה אמא שעומדת להפיל ערסל ובתוכו תינוק אל הרצפה. קרול מצילה אותו מנפילה ברגע האחרון, אך מהר מאוד ״מתעשתת״ למטרה שלשמה באה וחוזרת להתמקד בהלן. בכך קרול מפגינה שאכן ביכולתה לעשות את הדבר הנכון, היא פשוט לא בעלת אומץ וביטחון עצמי מספק להאמין שכך בשלב הזה.
היא לוקחת מיטת חולים ממחלקת הטיפול הנמרץ ויוצאת על מנת להעביר אליה את הלן, אך היא שמה לב שהלן פוקחת עיניה. היא מחייכת אליה, וקרול מצליחה לחזור לנשימה קצת יותר סדירה. אלא שהחיוך הרחב של הלן משמעותו דבר אחר שיתברר בקרוב - התודעה של הלן הצטרפה אל ״האחרים״. שניות מספר לאחר מכן, נשימתה נעצרת, החיוך שלה יורד וראשה נזרק הצידה. קרול צריכה כעת להתמודד עם העובדה המרה שהיא איבדה את בת זוגתה - ומגן החוסן הנפשי שלה - (כביכול) לנצח. מדובר באירוע שהוא לא רק מכונן עבור הסדרה כולה, הוא גם רגע סימבולי שמעיד באופן פיזי עבור קרול שמעתה והלאה, בסיטואציה אליה היא נקלעה, היא תהיה חייבת לדאוג לעצמה. במקביל לכך, קרול מעכלת שהדבר היחיד שהסב לה אושר אינו עוד - דבר שישפיע על היכולת שלה לקבל ניסיונות לעודד אותה בהמשך.
מיד לאחר מותה של הלן, ״האחרים״ מתעוררים ומתחילים לאגף את קרול, שנותרת בהלם מוחלט. היא מנסה לחתור לקבל תשובה לשאלה מה קרה בדיוק. ״האחרים״ שולחים נציג שמנסה לצרף אותה גם ל-״התחברות״, כסוג של כוונה לגאול אותה מייסורה, ואילו ניכר שזה לא משפיע עליה כלל ואף מחמיר את המצב. כשהיא שואלת אותם פעם נוספת מה בדיוק מתרחש מסביבה, היא מופתעת לקבל תשובה הרמונית מההמון - ״אנחנו רק רוצים לעזור, קרול״. זו למעשה הפעם הראשונה שקרול עומדת חשופה לגמרי, רגשית ונפשית, אל מול המון של אנשים שממקד את דעתו כולה בה, בהתגלמות האמיתית שלה. היא לא מסוגלת לעמוד בזה, ובורחת באופן מיידי מהמקום. גם בדרך נסיעתה, היא דואגת לעצור כשהיא רואה רכב נוסף נוסע ואולי מכיל עוד כוח סיוע, אך מהר מאוד אנשים מתקהלים סביבה מחדש - דבר המפעיל עליה לחץ כבד.
היא מגיעה לחניית ביתה בכיכר מבודדת על ראש הר, והדבר הראשון שהיא עושה ביציאתה מהרכב הוא להסתכל סביב ולוודא שאף אחד לא עקב אחריה. רק כאשר היא מוודאת ששם, בפינת הרחוב הפרטית שלה, היא אינה צריכה להתמודד עם ״לחץ חברתי״, היא מצליחה להסדיר את נשימתה וכן להתאבל על מותה הפתאומי של בת זוגתה באופן הולם. היא גוררת את גופתה אל דלת הבית, אך מהר מאוד מגלה שהיא לא מוצאת את מפתחות הכניסה. היא מנסה להוציא לפועל דרך יצירתית (ואפילו מעט ניאנדרטלית) להיכנס בכל זאת, כמו לדפוק על הדלת אבן גדולה, אך זאת לא מקדמת אותה. ואז, מתוך השקט, חווה קרול את האינטראקציה הראשונה שלה עם החוויה שהיא עזרה מבינה מלאכותית.
״האחרים״ פונים אל קרול בדמות שני ילדים, ומזכירים לה שיש לה מפתח רזרבי. היא אומנם מתחילה באופן אינסטנטיבי להילחץ מחדש ולהרתיע אותם, אך הם מרגיעים אותה שהם לא מתכננים לפגוע בה ובכוונתם רק לעזור. הם מזכירים לה אירוע דומה שקרה לפני מספר שנים, שבו היא גם ננעלה בחוץ ועל כן השאירה לעצמה מפתח מוחבא בשתיל שליד הכניסה. למעשה, כמו מודל מידע, הם שולפים דוגמאות ספציפיות מרחבי ההיסטוריה - במקרה הזה, ספציפית זו של קרול, שיש להם גישה אליה כאמור מהתחברותה של הלן - ועל פי כך נותנים עצה או פעולה. ה-״מוח״ שלהם מאומן ומבוסס על מידע נגיש וקיים, וכל המסקנות שהם מגיעים אליהם הם תוצאה של עיבוד, סריקה והסקת מסקנות מאותו המידע. אין להם את היכולת האוטונומית שיש לבני אדם להמציא דברים מאפס, אלא רק לשלוף ולרקוח מידע נתון בשביל ליצור תוצאה משולבת של כל הדברים. על כל העיקרון הזה מבוסס ה-G ב-GPT - הג׳נרטיביות, היכולת לחולל מידע בהתבסס על היגיון מסוים שנלמד ממידע קודם.
אותה אינטראקציה ראשונה של קרול עם ״האחרים״ מציגה את האופי השירותי שלהם. אופי שמתבטא מצד אחד בכך שהם פונים אליה באדיבות וברוך, בשמה האישי ובקלילות כמו שרגילים לדבר בדרך כלל אל ילדים, במטרה לגרום לה להרגיש בנוח לקבל אותם בצורה יותר נינוחה. ואילו אותו אופי מתבטא גם בנכונות המיידית להיענות לבקשותיה, אלו שהיא בקושי שמה לב שהיא מצווה עליהם להיענות להם. היא גם מזהירה אותם שלא להתקרב, מה שגורם להם לעצור במקומם, והיא גם אומרת להם לעזוב אותה במנוחה, מה שגורם להם לנטוש את המקום במהרה. בכך ״האחרים״ מתבטאים לא רק בהיותם מנוע חיפוש והסקת מסקנות, אלא כמעטפת למודל שמטרתה לשרת את המשתמש בה באופן שיראה הומני ומתחשב. כמו שבעוזרות אישיות שנטמעו לחיינו אנחנו רגילים לשמות כמו ״אלקסה״ או ״סירי״, ואנחנו רגילים שאלו גם יתנו לנו תשובה מותאמת אישית עם הצעה לפרומפט נוסף, כך גם ה-״אחרים״ פועלים באופן שמנסה לחקות גישה אנושית. אפילו עצם העובדה שהכינוי ״הצ׳אט״ השתרש בשיח הישראלי ביחס ל-ChatGPT ומשומש במשפטים בתור גורם מאופיין (״נשאל את הצ׳אט״, ״הצ׳אט אמר לי ש...״), מעיד על כך שחלק עיקרי מהחוויה שלנו עם מערכות כאלו מבוססת על הגורם האנושי שלהן. גורם שככל הוא יהפוך טוב יותר ויותר, יצליח לשים את ידו העליונה במבחני טיורינג ועל כך להקשות עלינו להבדילו מאדם אמיתי.
בעוד שה-״אחרים״ מתחילים להתפנות מהמקום על פי בקשתה, הבעת התנחומים מצידם על מותה של הלן גורם לה להסתגר במהירות בתוך ביתה. היא יוצרת לה הרמטיות, מעטפת המבודדת אותה מהעולם החיצון - הפעם באופן פיזי. מבין החריצים היא רואה איך ה-״אחרים״ מתפזרים ברכבים ומתרחקים מהמקום, אך אחריהם מגיעה גם משאית עם גרר שמפנה מהמקום גם את הגופות של שאר האנשים שמתו כחלק מתהליך ה-״התחברות״. בעוד שזה ממשיך את קו הבקשה של קרול לכך שיתרחקו ממנה, היא מרימה גבה על מה בדיוק הם הולכים לעשות עם הגופות - כאשר היא לא מוכנה בשום צורה שיגעו בגופתה של הלן שנשארה אצלה. גם הצעד הזה מרמז לנו על מאפיין של האופי המאוחד במנוגד לאישיות יחידה, ועלול להעיד לנו של-״אחרים״ אין באמת אמפתיה כלפי אינדיבידואליים באופן ספציפי לאחר לכתם, אלא נועדו לשרת את אלו החפצים בשירותם. עם כמה שהם יסבירו פנים כשתרצו את עזרתם, הם לא יהיו שם לבכות את חסרונכם.
קרול רצה אל הטלוויזיה על מנת לנסות לבדוק האם היא תוכל לקבל מידע נוסף על כל המתרחש, שכן זו אחת הפלטפורמות שעוד נותרו לה לקשר עם העולם החיצון בתוך המסגרת המלוכדת והמוגנת שבנתה לעצמה בביתה. היא מזפזפת בין הערוצים בניסיון נואש לחפש כל שביב של מידע, אך כל התחנות מנותקות ואינן מעבירות אות. כשהיא נופלת על ערוץ שמצליח סוף סוף להציג לה תמונה, ועוד תמונה של אדם מכובד על רקע פודיום מסיבות העיתונאים של הבית הלבן, היא נושמת לרווחה שסוף סוף יש מישהו סמכותי שיכול להביע דעה על כל המתרחש ולבצע פעולות במקומה. אבל לא עוברת דקה והיא שמה לב שהבחור בטלויזיה ממתין בחיוך ואינו מדבר, ואילו מתחתיו מופיע מספר טלפון ופס רץ עם הכיתוב ״קרול, כשתהיי מוכנה, תוכלי ליצור איתנו קשר במספר הזה. בלי לחץ. אנחנו יודעים שיש לך שאלות״. קרול מבינה שאין לה ברירה, ובעודה רועדת, מחליטה לאזור יוזמה ולהרים את הטלפון. כמובן לא לפני שהיא מוזגת לעצמה קצת אלכוהול, הדרך היחידה שהיא מכירה להתמודד בעצמה עם קושי.
אנו זה מי שאנחנו
קרול מחייגת את המספר ומתקבלת בברכה על ידי ״האחרים״ בגופו של האדם המכובד העומד מולה בטלויזיה. הוא מתחיל את אמירותיו בכך שהוא ״מאמין שהאירועים שהיא חוותה באותו הערב זעזעו אותה כל כך״ - ביטוא המחביא הסתייגות מילולית על כך שאינו מסוגל באמת לחוש את אותן הרגשות שקרול חווה, אבל מסוגל לוגית להבין שזו התוצאה המתבקשת. לאחר מכן, הוא דואג להדגיש לה כי היא אינה נמצאת בסכנה, מוגנת לחלוטין, וכי חייה עדיין נתונים לשליטתה המלאה - דבר שאומנם קל לה ולצופים להטיל ספק בו, אך ל-״אחרים״ חשוב להבהיר זאת על מנת שלא תיתקף פאניקה בכל תקשורת איתם. זאת, בשילוב האמירה ששמירה על איכות חייה היא ערך עליון עבורם, מתקשרים שוב לאופי השירותי שמנסה להקנות חיבור אישי באמצעות גישה אינדיבידואלית - מזויפת או לא היא בדיוק מרווח הספק - דבר שאמור להקל את ״בליעת הגלולה״ שבתקשורת עם גורם שניכר כל כך זר, מרוחק ואמורפי בהתחלה.
הדבר הבא שהוא אומר לה זו המלצה להישאר בסביבת הבית בימים הקרובים, על מנת שלא תיאלץ להיחשף למראות קשים נוספים כאשר הם יתמודדו עם עבודת הניקוי של האסונות. הוא מדגיש שמדובר בהמלצה מאחר ואין באמת ביכולתם למנוע ממנה באופן פיזי לעשות אחרת אם הייתה רוצה בכך. גם שיחה קונטקסטואלית עם מנוע ג׳נרטיבי אולי יוכל להציע לך לבצע או להימנע מביצוע של פעולות מסוימות, אך בסופו של דבר אין ביכולותו למנוע ממך ללכת כנגד הצעתו, גם אם אלו יפגעו בך. זו נקודה מעניינת שבעולם האמיתי מרחיקה את הקונספט של בינות מלאכותיות מלשבור את חוקי הרובוטיקה של אסימוב, קונספט שעוד נחקור בהמשך, ובעיקרו את החוק השני - המעיד כי רובוט חייב לציית לפקודותיו של אדם. אומנם סרטי מדע בדיוני אוהבים לשחק בדיוק על התפר הזה, אך דווקא כאן בהסבר של התופעה המד״בית שלה, ״פלוריבוס״ בוחרת להיצמד יותר לריאליזם ולא לזלוג לסיפור ״השתלטות החייזרים״ / ״עליית המכונות״ התבניתי שראינו עשרות פעמים.
הדובר בשם ״האחרים״ מבסס עבור קרול את העובדה שהם ישמחו לשרת כל צורך שעלול לעלות על רוחה, כולל אוכל, תרופות ואפילו טיפול בגופתה של הלן (אשר לכך היא מסרבת), כאשר כל מה שעליה לעשות הוא לחייג ״0״ ולמסור את בקשתה. גם האלמנט הזה ממצב את ״האחרים״ במקום הדומה לתוכנות ג׳נרטיביות עוזרות כאלה ואחרות, בכך שלמעשה אינם יכולים לפעול בנוגע לקרול על דעת עצמם המלאה והם זקוקים תמיד לפרומפט ממנה בשביל להחיל מהלך. אך מצידו של האדם המשתמש, כל אחד יכול לגשת בקלות לכתובת האתר או לאייקון האפליקציה של השירות המועדף עליו ברגע שהוא צריך עזרה. כעת, גם לקרול יש את הגישה לסיוע הזה בלחיצת כפתור. הדובר גם מבטיח לקרול שהם ידאגו ״להשיב את המצב על כינו״, למרות שבנקודה הזו בזמן לא בדיוק מובהר מה ההגדרה לכך בראי ״האחרים״. בעוד שטבעי שקרול תרצה להחזיר את הגלגל לאחור ואת תפקוד האנשים למצב הנורמלי, לא בטוח שכך האידיאל הלוגי של ״האחרים״.
כשנגמר לו מה לומר מצד עצמו, הוא מסיים - כיאה לעוזר שמעוניין להביע התחשבות ועניין - בלעודד את קרול לספק אליו עוד פרומפט בכך שהוא מעוניין לדלות ממנה שאלה מנחה נוספת. קרול, נסערת ביותר, מתפרצת עליו בניסיון נוסף להבין מה בדיוק התרחש. היא רועדת, מתבטאת בדרך לא הכי קוהרנטית, כשהיא מנסה לסדר את המילים שיבטאו את הביזאריות של ההתרחשות, כמו התנועה הרובוטית והמאוחדת של כל האנשים והעובדה שהם יודעים את שמותיהן של הלן ושלה. הוא מהר מאוד דואג לבטל את חשדותיה הראשוניים - לא מדובר בפלישת חייזרים ולא מדובר בקריאת מחשבות, פעולה שהם לא מסוגלים לעשות (בהמשך, כאמור, לצורך שלהם לקבל פרומפט על מנת לתפקיד).
מכאן, הוא מרחיב ומציג בפני קרול את הסיפור השלם שאנחנו כבר מכירים: כיצד 14 חודשים קודם לכן, מדענים גילו אות ממרחק 600 שנות אור, פיצחו שניתן להמיר אותו ל-RNA, יצרו אותו במעבדה ובכך הוא נטמע בין אנשים - כל הדרך היבשה שכבר דנו בהקבלתה לפיתוח מנועי בינה מלאכותית. מה שהוא דואג להוסיף הוא שהחומר הנוצר הוא לא יצור חי וגם לא ממש וירוס, כלומר זה לא דבר בעל תודעה משלו החודר לכדור הארץ במטרה להשתלט על האנושות. הוא טוען שהחומר הוא למעשה כמו דבק, המחבר בין התודעה והמחשבה של כל הנוגעים בו לגורם אחד, הפועלים בתודעה משותפת. זה חיבור מושלם לנושא שלנו, שכן מודל בינה מלאכותית הוא למעשה ההגדרה המעשית של כמויות עצומות של מקורות שונים ומגוונים המתאחדים לכדי תודעה אחת המסוגלת לעבד אותם. זוכרים את המבחנים והתוצאות שדיברנו עליהן בהתחלה? בסופו של דבר המסקנות הרבות המתקבלות עבור המודל הכללי נשמרות כ-מה שמוגדר ״פרמטרים״, ואלו הם מאפייני המידע שלפיהם המודל עובד, מפורטים ורבים ככל שיהיו. ככל שלתודעה האחת של ״האחרים״ יהיו יותר בני אדם, כפי שככל שלמודל בינה מלאכותית אחת יהיו יותר ״פרמטרים״, כך התוצאה באידיאל תהיה יותר עשירה בידע ומדויקת במטרה. (אזרוק כעובדה נחמדה כי GPT-1 התחיל עם 117 מיליון פרמטרים, ואילו ב-GPT-4 מוערכים להיות קרוב ל-2 טריליון פרמטרים)
קרול מנסה להבין את הנושא הזה לעומק ולהבין איך למעשה התקשורת ביניהם עובדת במצב החדש, ומבינה כי הבחור שהיא מדברת איתו אומנם עוטה את גופו של מישהו במשרד החקלאות האמריקאי, אך השיח מתבצע עם ראש אחד ותודעה אחת המאחדים את העולם כולו. כלומר, הם חולקים זכרונות, ידע מקצועי וגם קונטקסט אל מול קרול, לא משנה אל מי היא תפנה. נקודה מאוד מעניינת שקרול שואלת לגביה היא איך בדיוק הדבר הזה עובד, והיא זוכה לתשובה שאין להם באמת מושג, אלא ״זה פשוט עובד״. ולמעשה, גם לנו במציאות אין פרקטית מושג ממשי איך מודלי הבינה המלאכותית המורכבים ביותר פועלים לפרטי פרטים. הנקודה הזאת גם מוזכרת בסרטון שקישרתי קודם, אך בפישוט העניינים, מודל נפוץ עם כאמור מעל ל-2 טריליון פרמטרים משמעותו שהוא מכיל מספר עצום של ״מסקנות של בוטים שעברו מבחנים״ - כל כך עצום שאף אדם לא באמת יוכל לחקור את סט הערכים הזה באופן ידני לפרטים. אותם מודלים מובלים כמובן מלוגיקה ואלגוריתמיקה, אבל רמות הפירוט והספציפיות של המשתנים הרבים באותה אלגוריתמיקה הן כל כך מורכבות וכל כך סבוכות שזה לא בגדר היכולת האנושית לתפוש אותה בשלב הזה. כן, אני יודע שזה נשמע מוזר, אבל בני אדם אכן מסוגלים ליצור מכונות שהם לא יכולים להסביר כיצד הן נבנו. זה בעיקר בזכות זה שהם לא בונים את המודלים, אלא בונים את המכונות שבונות את המודלים.
עוד אלמנט שהוא דואג להבהיר לה הוא שבעוד שמספר אינדיבידואליים בכירים של ממשל ארה״ב לא שרדו את תהליך ה-״התחברות״ ולכן הוא הדמות עם החזות הכי סמכותית שהייתה בקרבת מקום, לא קיימת יותר מבחינתם ההפרדה בין ״ממשל״ ו-״אזרח״, או בפישוט יותר רלוונטי לקרול, ״סמכות״ ו-״נתינים״. קרול, שרגילה להתחבא מאחורי סמכויות וייצוגים במקומה, צריכה להתמודד עם ההבנה שכעת כל בני האדם המחוברים הם אחד, וזה כולל גם מבחינת אחריות ומעמדות. מאידך, הוא חושף בפניה כי קיימים עוד 11 אנשים מלבדה בעולם שגם הם לא נפלו עדיין תחת השפעת ה-״התחברות״, ובאופן מובן הם אדיבים ושירותיים אליהם בדיוק כמו שהם אליה. עצם קיומם של אנשים לשרת גורם לנו כצופים להבין שעדיין קיים איזה שהוא משחק של מעמדות בשלב הנוכחי, בו הכיסוי של ״ההתחברות״ על כלל העולם אינה הרמטית, ועל כן ״האחרים״ לא חיים לבדם בעולם, אלא צריכים ״לשרת״ את אלו הלא נגועים. כאן אנחנו מציבים את עצמנו במשחק שחמט מעניין שהסדרה ככל הנראה תהיה מעוניינת לחקור - בחברה בה האדם וה-AI חיים בדו-קיום, מי קובע את סדר הדברים? הצד שמגוון במחשבותיו במצפונו וברגשותיו, או הצד שיש לו אחיזה יותר גדולה באורח החיים? עוד על כך נדבר בהמשך הדרך.
כנקודה אחרונה ומשמעותית ביותר לשיחה שלהם, מבטיח הדמות הסמכותית מהטלויזיה כי הם יעשו כל שביכולתם על מנת להבין למה קרול שונה מאחרים, על מנת לתקן זאת ולדאוג שתצטרף אליהם. באנלוגיית ה-AI שלנו, הוא למעשה מבין שהיא לא מצליחה להתחבר מחשבתית למוצרים ולמהפכות הטכנולוגיות שנמצאות בהישג יד, זאת על אף הסברת הפנים והנוחות שבדבר. הוא משוכנע שאם הם יעבדו קשה ויעשו את ההתאמות הנכונות, מה שמחזיר אותנו שוב ל-״בוטים שעושים מבחנים ומסיקים מסקנות״, הם יוכלו לפצח מודל שיוכל למשוך אליו גם מישהי כמו קרול. היא באופן מיידי מתכנסת לכדי כדור בפחד, ותוהה איך ההבטחה שיעשו זאת לא סותרת את הטענה שחייה נתונים לשליטתה המלאה. הוא מנסה להרגיע אותה באמירה שחייה עדיין שלה, אך ״האחרים״ משוכנעים שהאיחוד הוא דבר כל כך נפלא שבסופו של דבר היא לא תרצה - באופן עצמאי - להתנגד לכך. ומכאן עולה תהייה נוספת - האם בחירתה של קרול היא עצמאית, אם נעשות התאמות שונות על מנת לגרום לה לבחור בחירה מסוימת? אם ההתפתחות של כלי ה-AI תתקדם לא רק לרמה איכותית מספיק אלא לתחומים שרלוונטיים לנו באופן אישי, כך שהשימוש בהם יקל עלינו מאוד במגוון תחומים, האם אנחנו באמת נוכל להתנגד לשימוש בהם? גם לכך עוד נחזור.
קרול ממהרת לנתק את הטלפון ולכבות את הטלוויזיה, בניסיון להמלט מהאמירה המשמעותית שנמסרה לה, שהיא תופשת כאיום מסוכן ביותר. אנחנו סוגרים את הפרק כשאנחנו רואים את קרול נשארת שכובה על הספה, מתקשה לנשום, כשברקע מתנגנת הקלטת המשיבון של הלן - תזכורת כואבת לקרול על החיים האנושיים ורבי האושר שהיו לה ולזוגתה עד לפני רגע, ולאחריה הודעה קולית מאותו נציג סמכותי של ה-״אחרים״ שמנסה ליצור איתה קשר - בתזכורת חדה על כך שאין יותר אנשים אינדיבידואליים ובהבטחה שכל מה שהם רוצים זה לעשות את קרול מאושרת. הסדרה מציגה את ההקלטות האלו כהקבלה של שתי אינטרפטציות לאושר, אנושי ומלאכותי, ואילו קרול אפילו לא מאפשרת למחשבה לחלוף בדעתה שאושר מלאכותי אי פעם יוכל להשתוות או להתעלות על חיי הזוגיות המאושרים שחוותה עם הלן.
בנקודה הזאת אנחנו מסיימים את הפרק הראשון, עם טיימר שמזכיר לנו שאנחנו בעיצומה של תחילת תופעת ה-״התחברות״, כשעה מתחילתה. לאורך הפרק חקרנו את ההקבלה של אותה ״התחברות״ למודלים של בינה מלאכותית ובכללי לעלייתו של התחום, וגם ירדנו לפרטים על כך שהאירועים בסדרה לא כל כך רחוקים מהאופן הפרקטי וההנדסי שלפיו אותם מודלים עובדים. זכינו להכיר גם מקרוב את קרול, על איכויותיה ועל פגמיה, זיהינו מספר נקודות חולשה בה וראינו איך גם היא כבת אדם נעה בין ההתבטאות האותנטית לבין הסתתרות מאחורי כל מה שיעשה את העולם מאושר - גם אם זה ידרוש ממנה להתפשר. בסופו של פרק פתיחה חוויתי במיוחד, קיבלנו ביסוס לדינמיקה המרכזית של הסדרה, בה קרול תצטרך לנווט בעולם החדש שנקלעה אליו ולהמשיך להתנגד לאותה ״מהפכה״ בשאיפה להחזיר את הגלגל לאחור לאחור, דברים שלבטח לא יהיה לה קל לעשות.
אנחנו נתראה ממש בעוד מספר ימים עם ניתוח חדש ומפורט בהתאם גם לפרק השני של העונה (שכבר זמין לצפייה), ובו נחקור קצת יותר גישות ודעות שונות מאלו של קרול על אותו שינוי מוניומנטלי - ומה השיקולים והמחשבות שמלווים את דעות אלו.
הכתבה הזו והניתוח שמוצג בה נכתבו במלואם על ידי בני אדם.
לא נעשה כלל שימוש ב-AI בגיבוש הרעיונות, הכתיבה והניסוח של אף משפט מכתבה זו.
״פלוריבוס״ זמינה כעת לצפייה בשירות הסטרימינג Apple TV עם 2 פרקי פתיחה, כאשר פרק חדש ישוחרר אחת לשבוע בימי שישי.
תגובות