ניתוח ״פלוריבוס״: פרק 2 - כמה נוח לאחד את המוח?
- עידו שייביץ
- 13 בנוב׳
- זמן קריאה 39 דקות
הכתבה הבאה מתעמקת בפרק 2 של ״פלוריבוס״, וכוללת פירוק מלא של העלילה שלו, כולל ספוילרים אליו ולפרקים הקודמים (אך ללא ספוילרים להמשך). אנו ממליצים לקרוא את הכתבה לאחר הצפייה בפרק.
לניתוחי הפרקים הקודמים: פרק 1
לביקורת מלאה ונטולת ספוילרים לסדרה כולה, לחצו כאן.
אחרי שירדנו לשורש העניין של פרק הפתיחה המסקרן מאוד של ״פלוריבוס״ וניתחנו איך סיפור הסדרה מציג לנו את הבסיס של ביקורת על התלות של האדם במערכות בינה מלאכותית, לצד הבלטת מאפיינים בולטים באישיות של קרול, אנחנו ממשיכים אל הפרק השני ששוחרר גם הוא בצמוד לראשון. בעוד שהפרק הראשון מציג לצופים את יסודות העולם שבו תתרחש העלילה שלנו, כפי שאקספוזיציה בסדרה חדשה מתבקשת לעשות, הפרק השני מקדם אותנו צעד אחד קדימה ומנסה לתקף אספקט מסוים של הביקורת שלו - כאשר קרול עדיין נמצאת במרכז ומביעה התנגדותה לכל ניסיון פנייה שהיא מקבלת מהגורם המפחיד והלא-מוכר שמנסה ליצור איתה קשר, ה-״אחרים״.
בפרק השני אנחנו נחשפים גם לרצון של האחרים לגרום לקרול יותר להתאים את עצמם אליה על מנת שתרגיש יותר בנוח, קונספט שהזכרנו גם בסיומו של הפרק הקודם בהקשר של התהייה הפסיכולוגית האם בחירתה היא עצמאית אם נעשים התאמות בנתונים ובפניות על מנת לגרום לה להתרכך. מעבר לכך, קרול מחליטה לחקור גם היא את התופעה המוזרה לפיה יש מספר אנשים שלא נסחפו כחלק מה-״התחברות״, ומעוניינת לנסות לשכנע אותם לשלב פעולה על מנת להפיל את אותו ״אויב משותף״ שלהם - נקודת מבט שאלו לא בהכרח חולקים איתה. בטור הניתוח של היום אנחנו נפרק את הפרק השני וננסה להבין האם אנחנו כאנושות מרגישים יותר בנוח לשתף פעולה עם רעיון כאשר התועלת שלנו ממנו נראית מפתה כל כך.
חלוקת משאבים
הפרק שלנו מתחיל במדינה מדברית זרה ולא מוכרת, כזו שלא ראינו בכלל בפרק הראשון. בחורה במראה מלוכלך למדי הולכת לה לבדה. היא מזהה בדרך מכונית שהתהפכה ובה היא מגלה גופה מתה. ברקע אנחנו רואים מספר תמרות עשן יוצאים מנקודות שונות מהעיר, וכפי שקרול ראתה בפרק הקודם, זהו סימן ויזואלי שגם המדינה הזאת עברה את תהליך ה-״התחברות״. אותה אישה מנסה להוציא את הגופה מהרכב, אך מתקשה מאוד לעשות זאת ועל כן גבר נוסף מגיע לעזור לה במשימה - מבלי שהביעה את הצורך הזה בקולה. אותו גבר מגיע לאיזור במשאית חלב עם כיתוב בערבית, מה שמעיד על כך שמדובר במדינה מהמזרח התיכון. השניים גוררים את הגופה החוצה באמצעות בד, ולאט לאט אנחנו רואים את השניים מעלים את אותה גופה אל תוך המשאית שמלאה בגופות נוספות. כך אנחנו לומדים ששתי הדמויות שאנחנו רואים הם לא רק אינדיבידואלים גשמיים שהם חלק מאותה תודעת ״התחברות״, אלא שהם בשלב זה מוקצים לעשות את המשימה שקרול ראתה ״אחרים״ מסוימים עושים בסוף הפרק הקודם - לפנות את הגופות בצורה חסרת כל רגש.
באמצע שהשניים מעלים את הגופה למשאית וללא כל מילה המוחלפת בניהם, אנחנו רואים אדם נוסף מגיע לזירה על קטנוע להחליף את אותה אישה, שלוקחת ממנו את הקסדה ועולה על הקטנוע בעצמה. האופן החלק וחסר הדיאלוג שגורם לאנשים נוספים להגיע ולפעולות להתבצע על מנת להגיע למטרה, שמועצם באמצעות בימוי ומשחק מוצלחים מאוד של הסצנה, מדגיש שוב את אחדות המוח של ה-״אחרים״ שהודגשה בסופו של הפרק הקודם. הם לא צריכים להראות צורך או אפילו לדבר בשביל לסנכרן בניהם פעולות וניהול כוח אדם, הרי שהם כולם תודעה אחת ואין על מה לדון או מה לבקש. אם יש איזה שהוא שינוי, הוא קורה באופן מוסכם, כתוצאה של למידה בזמן אמת ולא דורש עצירה ו-״חישוב מסלול מחדש״.
האישה שלנו נוסעת על הקטנוע הרחק, תוך כדי שהיא חולפת על נופים נוספים בהם ניתן לראות תמרות עשן נוספות וכן על גבי גופות אנשים נוספות - כאלו המפונות על ידי אנשים אחרים וכאלו שלא. אנחנו מקבלים כאן גם העצמה נוספת לכך שגם היא - כחלק מה-״אחרים״ - לא באמת מכילה בעצמה רגשות והמראות האלו אינם משפיעים עליה כשהיא מתקדמת במשימתה, שכן היא פשוט עוד גוף שמשרת את תודעת ה-״אחרים״. נשמע לכם מוכר? אפשר בהחלט לטעון שזו הקבלה יפה מאוד לסיקוונס מהפרק הראשון בו קרול נסעה מהבר לאחר ה-״התחברות״ עם הגופה של הלן, ולמרות שהייתה נסערת מאוד, לא עצרה להביע עניין או אמפתיה אמיתית כלפי גופות אחרים שנתקלה בהם בדרך כאשר הייתה ממוקדת במטרה שלה לעזור לבת זוגתה (או למגן שלה מהעולם).
אנחנו רואים את האישה שאנחנו מתמקדים בה מגיעה על מנת לעלות על מטוס, ממנו יורדים בסנכרון מושלם רכבים ואנשי צוות, המפנים לה את הדרך ואף לוקחים ממנה את הקסדה והקטנוע. אנחנו אפילו יכולים לראות שלמרות ששני אנשי צוות יורדים מתוך המטוס, אחד מטפל בקטנוע והשנייה נכנסת למשאית הובלה של דלק. הרגע הקטן הזה, בשילוב השוטים הקודמים של אותו סיקוונס, מדגישים לנו עד כמה בעיני ה-״אחרים״ אותם אנשים אינדיבידואליים הם ״כוח אדם״ במובן הכי מפושט של המילה. כלומר, אם הם צריכים שמשהו יצא לפועל, הם ינצלו משאב (= בן אדם) שיש להם פנוי לבצע את המשימה וזה לא ממש משנה מי הם או מהם הכישורים שלהם, שכן אלו חסרי משמעות במצב הזה. אדם שלרגע אחד הטיס מטוס יכול להיות מתדלק רגע לאחר מכן, זה לא משנה אם הוא עדיין זוג רגליים, זוג ידיים ומוח שעובד.
מעבר לעובדה שה-״אחרים״ משתמשים בבני אדם כמשאב בצורתו הפשטנית, הם גם משתמשים בכלים הפיזיים העומדים לרשותם על מנת לעשות את מה שהם צריכים (או מתבקשים) לעשות. במקרה שכאן אנחנו רואים שה-״אחרים״ מעוניינים להביא את אותה בת אדם מסוימת שאנחנו מתמקדים בה כרגע לנקודה אחרת ורחוקה מאוד מהמקור שלה. לשם כך, בקלות דעת, הם דואגים שתעשה דרכה אל מטוס צבאי, תעלה עליו ותטיס אותו לגמרי בכוחות עצמה. זה לא משנה מי היא האישה הזאת, והקהל יכול בקלות להטיל ספק שבעברה אי פעם אותה אישה מרופטת מעיר מזרח-תיכונית הטיסה מטוס שכזה לבדה, אך עם תודעה משותפת שיודעת כל מה שיש לדעת - יש לה את ניסיון הטיסה של כל הטייסים הטובים בעולם בראש אחד.
בכך אפשר להגיד שה-״אחרים״ לא בדיוק בוחלים באמצעים הנדרשים עבורם על מנת להשלים בקשה או רצון מסוים. ולמה להם לעצור? אם יש להם שליטה מלאה על כל מה שמגלגל את העולם, למה שלא ימריאו מטוס עם ״כוח האדם״ ההכרחי לאן שצריך? מישהו יעצור אותם? הם יצטרכו לשכנע מישהו כלכלית? האם זה בכלל יפריע למישהו אחר? האמת שלא - פשוט כי אין יותר כזה דבר ״מישהו אחר״. האישה ממריאה עם המטוס מעל מסלול הנחיתה, בקרבה גדולה מאוד לשרידי מטוס שהתרסק - ממנו ממשיכים לפנות עוד ועוד פצועים והרוגים מאותה ״התחברות״, ללא כל פחד מהמטוס הממריא מעליהם.
צייר לי כבשה
אחרי הפתיח אנחנו פוגשים שוב את קרול, שקרסה על הרצפה אחרי שהמשיכה לשתות ובכך להדחיק את הכאב שלה, עד עילפון. השעון על גבי המסך מראה לנו שנקודת הזמן שלנו היא כ-11 וחצי שעות לאחר ״ההתחברות״ (כשהפרק הראשון הסתיים כשעה לאחריה), מה שמעיד לנו שמדובר בבוקר שאחרי כל ההתרחשויות המסעירות שהיו בפרק הקודם. היא מנסה להתעורר ולהבין מה מצבה, ומבינה מבקבוק מטפטף בצידה האחד וגופתה השרועה של הלן בצד השני, כי אלו לא היו חלומותיה או סיוטיה, אלא מותה של זוגתה הוא ממשי וכך גם יגונה. בכוח מוחלש היא פותחת ארונית בביתן ומוציאה ממנה שמיכת טלאים, אותה היא מריחה בעדינות על מנת להרגיש עוד קצת מזוגתה שאינה עוד. מיד לאחר מכן, קרול משתמשת בשמיכה על מנת לעטוף את גופתה של הלן.
היא עוטה על עצמה עליונית שחורה (המתחברת מאוד לנושא האבל), ומביטה סביב בשוט הלוקח את המצלמה לסיבוב 360 מעלות שמטרתו אחת - להציג כי קרול מתחילה לעכל את העובדה שהיא כעת לגמרי לבדה בעולם. מעבר לכך, תחושת האבל שמובעת מפעולותיה הפשוטות והעדינות של קרול מהווה ניגודיות מוחלטת למה שראינו בסיקוונס הפתיחה של הפרק. בעוד שה-״אחרים״ לא מתרגשים ממוות ומתייחסים לפינוי הגופות בתור ״משימה שצריך לעשות״, קרול האנושית מרגישה את הכאב והצער העמוקים שבאובדן אדם כל כך קרוב לה. אפילו אנחנו רואים כי הבחירה של קרול לעטוף את גופתה של הלן מנוגדת לבחירה של ה-״אחרים״ להשתמש בסצנת הפתיחה במעטפת לגופה רק על מנת להקל את השינוע שלה, ואילו באחסון הגופות במשאית הם פותחים את העטיפה ומניחים אותן חשופות לגמרי. בכך שהיא בוחרת לשמור על גופת הלן, לעטוף אותה בבד שאהבה וליצור לה חלקת קבר בגינת ביתם, קרול מציגה אמפתיה וכיבוד כבוד המת בצורה הרבה יותר אנושית מאשר ה-״אחרים״.
מכאן אנחנו עוברים חזרה לאישה המסתורית שהכרנו, כאשר היא נוחתת בשדה התעופה של אלבקרקי. היא צועדת פנימה, נהנית מכוס של קפה שמוגשת לה מידי אישה נוספת שחיכתה לה שם (עוד ״כוח אדם״ זניח), פושטת את בגדיה ונכנסת למלתחות. באותן מלתחות אנחנו רואים צוות של ״אחרות״ שכבר עובדות קשה בלהכין כל מיני אביזרי לבוש ואופנה עבורה, החל בביגוד, דרך איפור וכלה בתוספות שיער. האישה שוטפת מעל גופה את החול והלכלוך שהיה עליה והוא זורם לביוב, שוט שחותך מיד לאחר מכן לקרול בעודה חופרת עמוק באדמה במאמץ רב. החיבור בין השוטים האלו מציג לנו שבמהלך אותה מקלחת שהאישה המסתורית עוברת, מנוקה ממנה כל סממן אישיותי שהיא הכילה בחייה הקודמים, כך כשהיא תהפוך להיות קליפה ריקה עבור שימוש ״האחרים״. כל ה-״בוץ״, האישיות שלה, מושלכת עמוק אל האדמה - כמו הלן שהייתה עולם ומלואו (במיוחד עבור קרול) וכעת בהיקברה אינה אלא גופה דוממת חסרת נשמה.
קרול מותשת ואפוסת כוחות כשבעת ייגונה הנפשי היא צריכה גם לבצע את עבודת החפירה הפיזית, כשלפתע אנחנו רואים את האישה המסתורית שלנו בפתח דלתה - בלבוש ותסרוקת מתוקתקים. אותה אישה מספקת את שורות הדיאלוג הראשונות של הפרק כ-12 דקות ו-15 שניות מתחילתו, ובדיבורה ניתן לקלוט בקלות את השימוש ב-״אנחנו״ כלשון הפנייה שלה, מה שמגדיר אותה באופן מובהק לקהל כחלק מה-״אחרים״. בעוד שאותה אישה מנסה להציע לקרול לקחת הפסקה ולנוח מהעבודה הקשה שלה, קרול מתמלאת דאגה ומאשימה אותה בכך ש-״הם״ עוקבים אחריה בלא ידיעתה. האישה אומרת לה שהם לא עוקבים אחריה, אלא שהיא בחרה להיות היום בחוץ והם משקיפים על המתרחש בחוץ באמצעות רחפן צבאי שנמצא כל כך גבוה בשמיים שהיא לא יכולה להבחין בו. זו גישה מאוד מעניינת לבטא את המצב הזה, משני פרשנויות שיכולות להיות לה. פרשנות אחת היא ההסתייגות המעניינת של ה-״אחרים״ מכך שהם לא עוקבים אחריה באופן ספציפי אלא רק כי במקרה קרול בחרה לצאת החוצה, המחזקת את ניתוח ההסתכלות שלהם שהובהרה בפרק הראשון כי אומנם הם מאמינים שהם לא מכריחים את קרול לעשות דבר, ועם זאת הם כן בפועל משתמשים בבחירות שלה בצורה שמתכתבת עם מה שהם מגדירים כדבר הנכון לעשות. פרשנות שנייה היא הקבלה של אותה סיטואציית מעקב למערכות ושירותים דיגיטליים שונים שאנחנו משתמשים בהם ביום יום, לדוגמה פייסבוק או טיקטוק, שכן אוספים עלינו מידע מהשימוש שלנו בפלטפורמה שלהם ומכך גוזרים אילו תכנים או פרסומות להציג לנו בפועל. הם אומנם ״עוקבים אחרינו״ בדרכים מסתוריות שאנחנו לא יודעים את האלגוריתמיקה מאחוריהן (= אפילו לא יכולים לראות את המטוס המפקח), ואילו החברות יכולות להיתמם ולומר שהן עושות את זה כי בחרנו להשתמש בשירותים שלהם - דבר שאנחנו לא מחויבים כלל לעשות.
האישה המסתורית מציעה לקרול בקבוק מים, באמירה כי הם ירגישו טוב יותר אם היא תדאג לעצמה. קרול מביעה ספקנות בנוגע לחומר שנמצא בבקבוק, ולא מסוגלת לסמוך על דעת ה-״אחרים״ שכן היא עדיין רואה בניסיון ליצור איתה קשר איום או התנחמדות מזויפת. אותה אישה שולפת מהראש לקרול כי כחלק מהתודעה המחוברת נמצא האדם שפיקח על מילוי הבקבוק הספציפי ההוא במפעל. אנחנו מקבלים תצוגה נוספת ליכולת של ה-״אחרים״ ממש כמו מנוע ג׳נרטיבי לדלות מידע רלוונטי ממקור המידע הזמין לו (כפי שראינו עם הילדים והמפתח הרזרבי בפרק הראשון), ובכך להביא נתונים אפילו ספציפיים ביותר על מנת לחזק את הטענות שלו. יתרה מכך, ה-״אחרים״ מציגים חוזקה משמעותית של התודעה המאוחדת שלהם, והיא שיש בזכרונם ובקונטקסט שלהם מידע מכל אדם בעולם - כולל אותו עובד ספציפי שפיקח על מפעל ספציפי ביום ספציפי. עם זאת, התגובה הישירה של קרול לאמירה הזאת היא לתהות למה היא זו שהגיעה אליה ומי היא בכלל. לשאלה הזאת היא מקבלת את התשובה ״מישהו שחשבנו שתחבבי״, תשובה שהיא לא מסכימה איתה. זו אמירה שתתקשר לנקודה שתתבלט ממש בעוד רגע.
כשאותה אישה מבינה שהיא לא מצליחה לשכנע את קרול דרך דאגנות פסודו-רגשית או אפילו על בסיס מידע היסטורי מחזק, היא פונה לשלב הבא באופן שגורם מלאכותי היה מתמודד עם הסיטואציה ומנסה להציג לקרול טענה לוגית - הסיכון הממשי שהיא על התייבשות מהחום, דעה שחולקים כל הרופאים על כדור הארץ (שכן כל חוות הדעת המקצועיות שלהן גם הן חלק מ-״ההתחברות״). קרול מחליטה להפגין את המרד שלה כלפי ניסיונות ה-״אחרים״ בגישה הצינית שלה שזכינו כבר להכיר, לוקחת מהאישה את בקבוק המים ומחליטה לשפוך את תוכנו על הרצפה. נקודה טובה ברגע הזה בסצנה הוא שלמרות שקרול עושה את זה ועל פי כל לוגיקה הגיונית מבזבזת משאב הכרחי למחייה (שלה או בכללי), אותה אישה מסתורית לא עוצרת אותה מביצוע הפעולה. גם אם זו לא הפעולה האידיאלית שהיו רוצים שתעשה, הם לא יכולים באמת למנוע מקרול לעשות את שעל רוחה, גם כאשר היא חסרת סבלנות. בחוסר התערבותה של אותה אישה, אנחנו רואים דווקא דוגמה ממשית לכך שחייה של קרול הם באמת עדיין נתונים לשליטתה המלאה, וביכולתה תמיד להתנגד לכל דבר שיוצע לה, ללא חסימה.
כל מה שנותר לאותה אישה היא להמליץ לקרול שתשתה את המים שיש לה בבית ותשקול להוריד את קצב העבודה, לפני שהיא עוזבת מתוך תוקפנותה של קרול והבנת המסר ש-״הם״ לא רצויים. קרול סוגרת את הדלת מאחוריה, כמעין ייצוג ויזואלי לכך שגישת הדחייה של קרול לאנשים גורמת להם בסוף להבין, להתרחק ולהשאיר אותה לבד, דבר שהיא עושה באופן אקטיבי גם אם היא לא מפנימה את זה. אלא שאז משהו עולה בזכרונה של קרול והיא יוצאת החוצה במהירות בניסיון לקבל מבט נוסף ומעמיק על אותה בחורה מסתורית. היא בוהה בה בניסיון להיזכר, ובו בזמן המחשבות שעולות לראשה גורמות לה לספקות עצמיים. האישה ממשיכה לייעץ לה מסקנות לוגיות ומג׳ונרטות ממידע נתון על כך שהיא זקוקה לציוד שיש בבית השכן שלה על מנת לחפור, ואילו קרול לא מקשיבה לה מרוב שהיא מרוכזת במחשבות שלה. היא רצה אל ביתה וחוזרת כשבידה עותק של הספר שלה, מה שמעיד לנו גילוי מסקרן במיוחד - עיצובה החזותי של אותה אישה, אותו לבוש ותוספות שיער שדאגו להוסיף לה באותה מקלחת בשדה התעופה, נוצרו על מנת לגרום לה להידמות ויזואלית כמה שיותר לדמות שודד הים מסדרת הספרים של קרול, הלא הוא ראבאן החתיך והשרמנטי. כשהיא מנסה להבין למה, היא מקבלת את התשובה שכבר הפכה להיות גנרית, ״רק רצינו שתהיי מאושרת״. מעבר לכך, כשהיא מנסה להבין למה מדובר בדמות אישה, אותה גברת מסתורית משתתקת וקרול מספרת שהיא רצתה במקור שראבאן תהיה דמות נשית, אך בסוף ויתרה על הרעיון - אותו רעיון שהיא והלן היחידות בעולם שידעו עליו. מכאן אנחנו מבינים שלא רק ה-״הם״ עושים שימוש ממשי בתודעה של הלן שהצטרפה אליהם (או שמא אפשר לומר ״הועתקה אליהם״) טרם מותה, אלא גם בסוג של רמיזה עקיפה כי ספריה של קרול היו אמורים להיות במקור ביטוא של מערכת היחסים האוהבת בינה לבין הלן. כשהיא היססה בפרק הקודם לספר לקוראות על מי מבוססת הדמות של ראבאן, היא בעצם היססה לומר להם שהוא מבוסס על הלן ושבכללי מדובר בעלילה בעלת נטיות לסביות במקורה.
את הבחירה הזאת אפשר לנתח בשתי דרכים. הראשונה היא המשך הרעיון שה-״אחרים״ מנסים לכופף את הדרך שבה הם מציעים את עצמם אל קרול, במטרה לגרום לה להתפשר ולהתאחד עם תודעתם. בהמשך לנקודת ״האם חייה נתונים באמת לשליטתה?״, הבחירה של ה-״אחרים״ לפנות אל קרול עם דמות שהיא מכירה מקרוב ואולי האנלוגיה ה-״מלאכותית״ הכי קרובה שהיה ניתן לספק להחייאה מחדש של הלן תחת אותה ״התחברות״, מעידה על הניסיון המודע שלהם לתקשר איתה ולחדור דרך חומות ההתנגדות שלה דרך הנקודות הרגשיות שהכי קרובות לה. אלו שמהוות עבורה הכי הרבה ביטחון ותשוקה, המשקפים אולי את האדם היחיד שהיא כן הסכימה לקבל לחיקה כשדחתה את כל השאר. הדרך השנייה היא הסתכלות על כל המהלך הזה, ובכללי על הקולד אופן כולו, כהקבלה ליכולת של מנועים ג׳נרטייבים ליצור תמונות וסרטונים כמעט יש מאין. אנחנו יכולים כיום לבקש מאותם כלים סוג של יצירה באמצעות מילים פשוטות ואלו ידעו להשתמש בעיבוד של מידע קודם על מנת לגבש ויז׳ואל תואם לבקשה הזו (כמובן בגדר היכולת וההתקדמות הטכנולוגית). כך גם ה-״אחרים״ למעשה ״ג׳נרטו״ עבור קרול בת אדם שתוכל לרצות אותה מעצם הבחירה החזותית המוכרת עבורה. הם לא הינדסו עבורה בת אדם באופן גנטי, הם לא יכולים לעשות דבר שכזה, אבל הם כן לקחו את האינדבידיואלית הכי מתאימה מבין ״כוח האדם״ על מנת לעצב אותה וליצור חזות אנושית כמה שיותר קרובה למקור (הלן) בשילוב אלמנטים נוספים שיתאימו לדרישה (ההתאמה לדמות הפיקטיבית של ראבאן). בכך קיבלנו תוצר שהוא לא אחד לאחד הדבר המקורי, אבל הוא כן הכלאה של נתונים על מנת לתת לנו תפוקה ויזואלית חדשה שאינה רחוקה מאוד מהדבר האידיאלי שהיה צריך לספק (במקרה זה, ״הלן״ חיה).
אותה אישה מספרת לקרול כי הלן באמת עברה את תהליך ה-״התחברות״ לפני שהיא מתה יום קודם לכן, דבר שגורם לקרול להפוך נסערת שוב ונשימתה נעתקת בשנית. בעוד שהאישה מספרת לקרול שהלן האמינה גם היא בשילוב המוחות האידילי שלהם, קרול מתכחשת לכך בתקיפות. היא לא מקבלת על עצמה את הרעיון שהלן היא עוד אדם מהעולם כולו, היא מאוד שמרנית לגבי בת הזוג שלה ורואה בה את הייחודיות שלה מהכלל. מעבר לכך, אותה אישה אומרת שלמרות שהלן איננה, זכרונותיה ורגשותיה נשארו כחלק מהתודעה המשותפת והם יכולים לספר לה בדיוק איך היא הרגישה כלפיה. קרול מגיבה לכך בצעקות ובתקיפות, באמירה שאין להם זכות לדבר בשמה אחרי שהובילו למותה. אנחנו יכולים להבין את קרול בסיטואציה הזאת שכן היא חשה פחד גדול מהניסיון של ה-״אחרים״ לזייף רגש של הלן כלפיה שבחיים לא יהיה אותנטי כמו חום ואינטימיות אמיתיים, אך גם הסיטואציה הזאת מבליטה את הצלקת של קרול באיבוד של הלן. היא לא מעוניינת במשהו אחר שיחליף אותה (אפילו לא בת זוג אחרת לצורך העניין), והיא מאוד קנאית לשמור אותה כמשהו שקרוב לליבה - באופן שלאף אחד אחר לא תהיה היכולת להבין.
הניסיון של ה-״אחרים״ לפנות דווקא אל המקום הרגיש ביותר של קרול על מנת לרכך אותה, הוא זה שגורם לה בפועל להתעצבן ולצאת מגדרה. הוא לא משמח אותה, הוא מרגיז אותה בצורה קיצונית, ועל כן היא מטיחה באישה ההיא קללות חריפות. ההבנה הנופלת על דעת ה-״אחרים״ שאפילו הדרך האולטימטיבית בה האמינו שיוכלו לגרום לקרול אושר לא מצליחה, מכניסה אותם למעין ״קריסה מחשבתית״. הלוגיקה שהאמינו בה לא פועלת כפי שהם חשבו, וזו מובילה להרבה סתירות פנימיות שמשביתות את אותה תודעה משותפת מלתפקד, שכן סט הערכים המשותף שלהם כבר לא תקין בצורתו הנוכחית. ממש כמו להכניס תוכנת מחשב ללופ אינסופי שבסופו של דבר תקריס את מערכת ההפעלה, כך ה-״אחרים״ חווים התעצמות גדולה מנשוא של סתירות לוגיות פנימיות - הכל בזכות התקיפות של קרול, הנוגדת באופן מובהק את ההיגיון לפיו חיו עד עכשיו.
קרול רואה את האישה משותקת על הרצפה ומחליטה לנסות בטנדר לנסוע ולהזעיק עזרה (מבלי לקחת את אותה אישה איתה בתא המטען), כאשר גם הפעם היא נתקלת בדרכה באנשים ״מחוברים״ אחרים שנמצאים במצוקה - כאשר יש עובד מנוף שתלוי חופשי באוויר כשהוא מעולף. הפעם, בניגוד לפרק הקודם, מחליטה קרול כן לעצור ולקחת יוזמה בניסיון לתקן את הבעיה המסכנת אחרים. מעבר לכך שמדובר בניצנים של פיתוח דמות עבור קרול, שכן היא מתחילה להיפתח לאמפתיות כלפי אחרים ואפילו להתעשתות ותפיסת פיקוד אישית בעת משבר, זה גם עלול להעיד לנו את רמת החומרה והחשיבות שהיא מקנה לאותה אישה מסתורית בהשוואה להלן. כשהלן הייתה משותקת בפרק הקודם, שום דבר לא הסיט אותה ממטרתה לעזור לה. לעומתה, כשאותה אישה המתחזה להיות ייצוג של הלן נמצאת במצב שיתוק, קרול לא מהופנטת באופן חד משמעי למשימה שלה ויכולה לעצור על מנת ״להשלים סייד-קווסטס״. על כן, לפחות בשלב זה, אותה אישה דמוית-הלן ודמויות-ראבאן לא נתפסת רגשית על ידי קרול בתור תחליף הממלא את החור במלואו.
לאחר ניסיון קצר וכושל לטפל בסיטואציה, ה-״אחרים״ מצליחים להתעשת על התקלה שתקפה אותם והם מציעים לקחת מקרול את המושכות חזרה. זה משקף לנו אומנם שה-״אחרים״ אינם במאה אחוז של כושר יציבות (כמו בני אדם למעשה), אך כאשר הם כן, הם מעדיפים להיות אלו שמחזיקים בסמכות - וגם קרול בשלב זה נותנת להם את היכולת הזאת, שכן היא עדיין בספק עצמי שהיא מסוגלת לשאת בסמכות הזאת בעצמה. קרול חוזרת הביתה עם הטנדר ומגלה שהאישה דמוית-ההלן נעלמה וכך גם המכונית שלה, אך שכלי העבודה שזו המליצה עליהם הגיעו לגינתה מתוך דאגה אמיתית שתצליח בעבודה. לפני שהיא ממשיכה לכתוש, היא נכנסת לביתה עם עותק הספר שנשאר על הרצפה ומחייגת לראשונה מיוזמתה אל מוקד ה-״אחרים״ שהוצג בפרק הקודם, עם פרומפט ראשון המגיע ביוזמתה המלאה - ״הפיראטית יכולה לחזור״. כשהיא מבינה שהמסר נקלט, היא מנתקת את השיחה לפני שהדוברת בטלפון תוכל לדלות ממנה פרומפט נוסף, כפי שראינו שה-״אחרים״ עושים.
חיים ומוות ביד הלשון
האישה הפיראטית חוזרת לביתה של קרול ורואה אותה מביעה את כמיהתה למחצבות כשהיא משתמשת במכוש לחפור באדמת ביתה, כפי שהמליצה אותה לעשות. קרול משתמשת בכפפות צהובות כשהיא עובדת, אותו צבע שעטף את המעיל שלבשה בפרק הקודם, ובעיניי נועד לשקף שהיא עדיין דואגת לשים חוצץ בין ההתמסרות שלה לעצות ה-״אחרים״ לבין מי שהיא באמת. כשאותה אישה פיראטית מנסה לפתוח איתה שיחה, הדבר הראשון שחשוב לקרול להבין זה אם היא זו שגרמה לכל ה-״אחרים״ לקפוא. היא מסבירה לה כי התודעה המשותפת אכן מושפעת מהרגשות השליליים, ואם אלו מכוונים ישירות אליהם במיודע, זה עלול להיות קשה להם לשאת. מצד אחד, האמירה הזאת הגיונית במובן הסוציולוגי, שכן פניות בוטות יכולות לפגוע קשות בבן אדם ולערער את מצבו הנפשי בדרכים אף בלתי צפויות. אך מצד שני, מביעה הפיראטית בעקיפין כי לתודעת ה-״אחרים״ יש קושי לעבד רגשות שליליים. הם כל כך רוצים להוביל לאושר בניהם ולאנשים שהם משרתים, שקיומה של שנאה היא בלתי נתפסת עבורם מבחינה לוגית.
קרול מנסה להבין בכמה אנשים היא פגעה אישית מעצם ההטחות שביצעה, אומנם הפיראטית מנסה לשכנע אותה שזו לא הדרך הנכונה להסתכל על הדברים, שכן הם לא רוצים לגרום לה לשאת עוד רגשות אשמה. כשקרול ממשיכה לתחקר האם יש אנשים שמתו מעצם השיתוק הזה, כפי שמתו ברגע ה-״התחברות״, הפיראטית שומרת על שתיקה ומתקשה לספק תשובות. היא יודעת שהתשובות שיש לה לתת לא ירצו את קרול, ועל כן חושבת שעדיף שלא לתת אותן. קרול ממשיכה לנסות לתחקר ולהבין בכמה מדובר, והפיראטית טוענת שאם מסתכלים על כלל העולם, מדובר ב-״מספר קטן״. היא מנסה לברר על מספר מדויק, ואילו השתיקה שהפיראטית מאמינה שהיא טובה יותר מלומר את האמת רק מאששת את המחשבה בראשה של קרול שהמצב חמור משחשבה. ההלם בוקע מתוך קרול וכפי שכמעט קרה בפרק הראשון כשראתה את מכונית השוטרים הפוכה בכביש, היא חשה בחילה מיידית שגורמת לה להקיא. הפיראטית, שאין לה משהו טוב לומר בשביל לטייח את הנתונים האלו, מגיעה לעמוד מאחוריה ולתמוך בה כשהיא מוציאה את הזעזוע הזה החוצה. עם כמה שהיא רוצה לגרום לה לאושר, ההקלה הזאת היא המקסימום שהיא יכולה לספק בשלב זה.
כשקרול מבינה שהיא על סף קריסה פיזית ומנטלית, היא מחליטה בפעם הראשונה להקשיב לעצתם של ה-״אחרים״ בדמות הפיראטית. היא לא רק מעבירה את המכוש לעבודתה הזמנית של הפיראטית על האדמה, אלא הולכת ממש לשתות מים מצינור ההשקייה, דבר שכזכור התנגדה לעשות לפני מספר דקות. בהמתנתה ברקע עבודתה של הפיראטית, היא מביטה על גופתה של הלן הכרוכה בשמיכת הפאצ׳ים העומדת בשמש, שמתחילה להסריח ולמשוך זבובים - מה שמעיד על כך שהיא ממתינה זמן רב מחוץ לקבר הולם. קרול מחליטה לחזור ולקחת את העבודה לידיים, אם כי ניכר שעדיין לא התייצבה לאופן שיאפשר עבודה נורמלית. הפיראטית מבינה את דאגתה של קרול ומציעה לה דרך להאיץ את החפירה - בכך שידאגו להטיס מסוק עם מחפרון אל הגינה שלה, שיוכל לחפור את האדמה בצורה יותר יעילה. זהו כמובן עוד מקרה שבו ה-״אחרים״ לא בוחלים באמצעים להשגת מטרה מאחר ואין להם סיבה מהותית באמת לבחול בהם, דבר שמשאיר גם את קרול חסרת מילים. בכניעה ובהתשת כוחות, היא זורמת עם ההצעה ויושבת להביט על העבודה מהצד.
למעשה, כל הסיקוונס הזה מטרתו להראות לנו שלמרות שקרול מונעת ממעט חוסר ברירה פיזי, היא מתחילה לראות את התועלת שבהסתמכות על ה-״אחרים״ לבצע משימות. יש להם רעיונות לוגיים ביותר להקל על תהליכים, יש להם כלים שלה בעצמה אין גישה אליהם ובכללי הם תמיד מחייכים להשקיע בה את המאמץ מבלי להתעייף פיזית. קרול, שעד כה הביעה התנגדות נחרצת בכלל לדבר עם ה-״אחרים״, מבינה שהם יכולים באמת לעזור לה מבלי שתצטרך להתאמץ יותר מידי. אנחנו יכולים להקביל את זה בקלות להסתמכות האדם על בינה מלאכותית, נושא שעוטף את הפרק הזה כולו. גם אנשים בחברה המציאותית שלנו שהיו מתנגדים בכל התוקף לשימוש במערכות ג׳נרטיביות שכן הן מחליפות עבודה אנושית, נוטים יותר ויותר עם הזמן לראות את היעילות שאותם מודלים יכולים להציע ובאמצעותה לשרת את המשתמשים ולחסוך להם זמן ומאמץ על משימות שהיו מגדירים ״קאדר״. על כן, גם אם הם לא משנים כיוון בבת אחת להסתמכות אך ורק על מה שיש לבינה המלאכותית להציע, הם כן לאט לאט מרגישים יותר בנוח לפנות אליה כשהם צריכים שעבודה תתבצע. וגם כל זה מוסיף לנו למצפון האישי שלנו ושל קרול, על המחשבה האם הבחירה להשתמש בכך היא באמת אישית שלנו, או מהונדסת לשרת אותנו כדי שנסכים לקבל אותה.
בסיום העבודה עם רדת החשכה, אנחנו רואים כי הלן נקברה, אדמתה כוסתה ומעליה הונח שתיל עם פרחי דובדבן פורח, מה שאמור לסמל לכאורה את סיום ההתאבלות של קרול על הלן והיכולת שלה להמשיך הלאה. אך היא עדיין בוהה בפרחים האלו, שתופסים את תשומת ליבה. היא מתחילה לשאול את הפיראטית אם גם אנשים שנמצאים במקומות מרוחקים ומבודדים ביותר לקחו חלק ב-״ההתחברות״, ומקבלת תשובה שדווקא אלו היו הראשונים שניסו להגיע אליהם כי ככה עדיף. מכך אנחנו מבינים שתהליך ההדבקה היה שיטתי ומטרתו היה קודם ״להפיל״ בו את הדרגים המנותקים יותר מהחברה, כדי שאלו לא יתחמקו ממנו בעקבות הבידוד. לאחר מכן, קרול מוודאת איתה כמה עוד אנשים שלא ״התחברו״ יש מלבדה בעולם, ומגלה שכרגע למעשה יש 12 - אחד נוסף התגלה בפראגוואי במהלך אותו היום. כשהיא שואלת אם מישהו מהם נפגע במהלך השיתוק שקרה מוקדם יותר, הפיראטית עונה לה תשובה די עדינה כי הייתה פגיעה אחת קלה במיוחד וכי רוב התגובות היו התקפי חרדה, אך הם בסדר.
קרול מעכלת סוף סוף שהיא לא באמת לבד בסיטואציה המוזרה והמורכבת הזאת שנפלה עליה, ומבקשת לדבר באופן מיידי עם אלו מהמנותקים הדוברים אנגלית, 5 במספר - זאת במטרה על מנת שתוכל לשוחח איתם ללא כל התערבות, תרגומית או אחרת, מצד ה-״אחרים״. כשהפיראטית מודיעה ש-״הם״ צריכים להשיג את רשות המנותקים האחרים ומתמקדת בכך, קרול מתחילה לדאוג שוב שאולי גרמה לה לקריסה ולפגיעה. אלא שמהר מאוד מתוך הדאגה שהיא מביעה אליה, היא מקבלת תשובה מאששת ש-״הם״ שומעים אותה ושלמרות השתיקה, היא לא הסבה להם כל רע. אנחנו זוכים פה לאיזו שהיא הצעה או רמיזה על המשמעויות השונות של שתיקה מצד ה-״אחרים״ וספציפית מצד הפיראטית - שכן היא יכולה להיות גם שתיקה של מניעת הסבת תחושה רעה וגם שתיקה של ריצוי מהרגע. אחרי שניות מספר, אומרת הפיראטית לקרול כי כל החמישה הסכימו, דבר שגורם לה לבלוע רוק במחנק. זאת הן כי היא מבינה שהיא עומדת לעמוד בפני אחרים ולנסות לשכנע אותם במטרתה כאישה סמכותית, משהו שהיא לא רגילה להיות אמיצה מספיק לעשות, והן מההלם שזה היה דבר כל כך קל עבור התודעה המשותפת לבדוק ולבצע.
אני ואתה נשנה את העולם
אנחנו עוברים לטיסת מטוס שונה מהסוג שאיתו הגיעה הפיראטית לאלבקרקי, אותו מטיסה נערה צעירה למדי. גם היא, ככל האנשים, עדיין התגלמות של התודעה המשותפת ועל כן ביכולתה להטיס את המטוס בדיוק כמו כל אדם אחר. אנחנו רואים כי למרות שמדובר במטוס מסחרי שמכיל מרווח רחב ואף מחלקות עסקים יותר יוקרתיות, הוא נושא רק את שלושתן - עוד עדות לפזרנות המשאבים הבלתי מתחשבנת של ה-״אחרים״ - וכן כי קרול בוחרת לשבת במושב האחורי ביותר של המטוס, הכי רחוק שאפשר מהפיראטית ומהטייסת ה-״אחרות״. אנחנו רואים שוינס גיליגאן טמן כאן על המטוס את לוגו חברת התעופה Wayfarer, כאיסטר אגג לאותה חברה הקיימת ביקום של ״שובר שורות״. הפיראטית, כעת בלבוש יותר מסודר, שואלת לשלומה של קרול ומציעה לה לבוא לשבת איתן בקדמת המטוס ואף להתנסות בהחזקה בהגאים, דבר שמפחיד אותה מאוד. זה מתחבר לנו יפה מאוד לצד בקרול שגורם לה לא להאמין שהיא מסוגלת להפגין סמכות ושליטה, גם אם היא מביעה רצון שתהיה לה כזו. קרול מווסתת את הפחד הזה בציניות האופיינית שלה, כשהיא אומרת לפיראטית לחזור ולהשגיח על הבחורה שמטיסה את המטוס, אותה היא מאפיינת בזלזול בתור ״ההיא שעובדת ב-TGI Fridays״. אמירה קצת אירונית, לנוכח העובדה שהשחקנית ריי סיהורן נהגה לעבוד בעברה ב-TGI Fridays.
רגע לפני שהיא הולכת, הפיראטית עוצרת את עצמה ומביעה בשם קרול את הדעה של ה-״אחרים״ לכך שהם ״מלאי תקווה״ בנוגע למפגש המתוכנן, אם כי לפי אותה אמונה כי ״חייהם נתונים לבחירתם המלאה״, הם לא יוכלו בהכרח להגן עליה מפניהם. המשפט הזה מביע שתי נקודות אינטרס שונות וספק ניגודיות בדעת ה-״אחרים״. מצד אחד, האמירה של-״אחרים״ יש תקווה במפגש ניכרת מנקודת מבטם פחות בכיוון של סיפוק הרצון של קרול להכיר אותם על מנת להלחם יחד בתופעה, ויותר באמונה שברגע שתכיר את דעות שאר המנותקים היא תפתח יותר לחיוב כלפי הרעיון של להצטרף אליהם. מצד שני, האמירה ההססנית כי לא יוכלו להגן עליה מפניהם נועדה להבליט את העובדה שקרול אוזרת פה אומץ להתמודד בישירות עם אנשים זרים, דבר שלא עשתה עד כה שכן היה לה את הלן כמגן אנושי, ואלו עלולים לפגוע בה פיזית או מילולית ולערער את נפשה. אפילו יותר מכך, ה-״אחרים״ מודעים מבעוד מועד על כעס של חלק משאר המנותקים על פעולותיה של קרול שהובילו להשבתת התודעה המשותפת לזמן מה, ומנסים להזהיר אותה מכך בצורה עדינה.
מטוסי כל המנותקים נוחתים בשדה התעופה בבילבאו שבספרד, וקרול והפיראטית נפגשות איתם באופן אישי. הפיראטית, כחלק ממוחה המשותף / הבינתי, מברכת את כולם לשלום בשפתם המקורית - סוג של פלקס ללא ספק, אך גם מראה לנו עוד סיטואציה חברתית בה ״דמוית-הלן״ לוקחת את המושכות ומביעה גישה מוחצנת בעוד קרול נשארת מפוחדת מאחור. קצת כמו ילד שהולך לסידורים עם אמא שלו ונבוך כשהיא מתחילה לדבר עם חברה שהיא פוגשת במקרה. הפיראטית מוודאת שכולם בסדר עם לדבר אנגלית, ומיד לאחר מכן משאירה את קרול להתמודד בפני עצמה. קרול מרגישה קצת את המחנק, אבל מצליחה להציג את עצמה בפני האחרים. ואז, אחד אחד, הם מציגים עצמם בפניה - אך לא בסדר העמידה שלהם, אלא במה שיתברר להיות סדר הפוך של רמת הקרבה שלהם ל-״אחרים״ שבחייהם, מההכי פחות קשור לקשורה ביותר. באופן מעניין, זהו יתגלה להיות גם הסדר של רמות ההתנגדות והכעס על גישתה של קרול, זו שהובילה גם להשבתת התודעה המשותפת.
האחרונה מתוך ארבעת האנשים שהיא זוכה להכיר היא לקשמי, אישה הודית המביעה איפוק רב לתחושותיה האמיתיים תחת מעטה של פאסיביות-אגרסיביות, המסרבת ללחוץ את ידה של קרול כשהיא מציגה את עצמה. אנחנו רואים על המצח שלה פלסטר, מה שמעיד לנו שהיא המנותקת שנפגעה פגיעה קלה מאותה הבשתה, שעליה דיברה הפיראטית קודם לכן. קרול מצד אחד מתייחסת למעמד המפגיש בין כולם כאירוע מרגש ואף מקל נפשית, אם כי נראה בהתנהגותה שהיא מתוחה ביותר ואפילו חשה חרדה חברתית ברמות גבוהות. היא מנסה לחפש מה לומר, כשהיא רואה קבוצה של אנשים עומדת מצידם. היא מנסה ללחוש לקבוצה אם הם יודעים מי האנשים האלו, ומקבלת מהם תשובה הרמונית כי הם בני המשפחה של המנותקים שפגשה. בניגוד להלן שהייתה הקרובה היחידה של קרול ואינה שרדה את האירוע, לכל אחד משאר המנותקים שהוצגו לה יש בני משפחה שממשיכים לתפקד כחלק ממנה למרות ה-״התחברות״. בנוסף לכך, אנחנו רואים בפעם הראשונה את תודעת ה-״אחרים״ פועלת ומחברת בין אנשים מיחסים שונים, מקורות אתניים שונים ואפילו מגילאים שונים. זה מראה מבלבל לקרול מהנראה לעין, שכן בנה בן ה-9 של לקשמי הוא בגדול אותה ״תודעה״ בדיוק כמו בעלה של מנותקת שנייה ובדיוק כמו דודתה של מנותקת שלישית. וכולם, כמובן, אותה תודעה כמו הפיראטית שלנו. אנחנו גם זוכים להכיר את ההגדרה של ה-״אחרים״ כלפי הגוף שלהם, אותו הם מכנים ״האינדיבידואל הזה״. כלומר, התודעה המשותפת יודעת להעיד על זהות גוף האדם הפרטי בסיטואציה, אך עדיין ״קונטקסט השיחה״ הוא בדיוק אותו אחד אצל כל אדם.
קרול קצת מסתחררת בהבנות החדשות, אבל רואה שמלבדה יש עוד 4 אנשים וצריכים להיות עוד 5. הפיראטית מספרת להם כי הבחור החמישי, בשם קומבה דיאבטה, שאמור להצטרף אליהם ביקש להגיע במטוס ספציפי, דבר שדרש מעט יותר זמן להוציא לפועל. אך עם זאת, הוא מוכן לחלוק עם שאר המנותקים את חווית המטוס המיוחד ברגע שינחת. בשוט הבא אנחנו רואים את כולם יוצאים החוצה להביט במטוס מתקרב בנסיעה אל המסוף, כאשר בטאצ׳ ויזואלי נחמד אנחנו יכולים לראות את כל ה-״אחרים״ אוטמים את אוזניהם מהרעש בבת אחת ובחיוך, בעוד שהמנותקים עושים זאת בחוסר סנכרון ובאופן עצמאי, ללא חיוך. אנחנו מגלים כי המטוס הנוחת הנבחר הוא האייר פורס 1, הלא הוא המטוס הנשיאותי של ארצות הברית, המשמש לתחבורתו האווירית של הנשיא המכהן. זאת הטעימה הראשונה שאנחנו רואים מתוך איפיונו של דיאבטה - הוא דוגל באותה שיטת פזרנות משאבים חסרת-התחשבנות, בדיוק כמו כל ה-״אחרים״. הכל בשביל לפנק את עצמו, כי מי יעצור בעדו?
דלת המטוס נפתחת ואנחנו רואים לראשונה את מר דיאבטה, כאשר עוטה על עצמו חליפה צבעונית ומפזר גישה נהנתנית חסרת-כל-דאגה כאילו הוא מלך העולם. הוא מזמין את כולם לעלות אל המטוס, כאשר המנותקים האחרים ומשפחותיהם ה-״מחוברים״ מתלהבים ממנו וממהרים להתקדם לשם. רק קרול נשארת מאחור במעין מבט מאוכזב וספקני, השופט בשקט את הבחירה במטוס ראוותני שכזה. מאחוריה מגיעה הפיראטית ואומרת לה כי המטוס למעשה היה זמין למי שהיה מבקש. זה גורם לכך שבאותו הפריים אנחנו רואים את שתי הגישות לנושא הפזרנות מתבטאים בהבעות הפנים של הדמויות, כאשר קרול האנושית מפקפקת בו ואילו ה-״אחרים״ לא רואים בכך בעיה כלל.
קרול עולה למטוס וזוכה להכיר מקרוב את מר דיאבטה, המדבר אליה במבטא צרפתי. אילו הוא מביע מעט יותר עניין בדמות הפיראטית, שכידוע מעוצבת לחן, כוללת גישה אופטימית יותר ובאופן כללי יותר מוחצנת - שכן היא מה-״אחרים״. באינטראקציה הזאת קרול חשה את הדחייה הצידה בעבור מישהי אחרת ואת ערכה הפחות באופן השוואתי, דבר שבהמשך לסיטואציה עם הספרים בשדה התעופה מהפרק הראשון, פוגע בה במידה מה. דיאבטה אף מציג בפניהם את שלל הנשים היפהפיות שליוו אותו בטיסתו, שאיתן אין ספק שהטיסה עברה בנעימים. זוהי עוד דוגמה להסתכלות התואמת שלו לעיקרון ״כוח האדם״ של ה-״אחרים״, כאשר מבחינתו למרות שתודעת כל הנשים האלו אחידה, הוא יודע לדרוש ולקבל את האינדיבידואליים הספציפיים שהוא מעוניין בהם למטרה שלו (במקרה הזה, מטרות שירותיות ומיניות). הוא רואה ב-״אינדיבידואליים״ משאב של ה-״אחרים״, כמו כל משאב אחר.
דיאבטה שואל את הפיראטית מה מביא אותה לסיפון המטוס, וקרול עונה בציניות כי היא ״הייתה זמינה לכל מי שביקש״, כפי שענתה לה לגבי המטוס. את העקיצה הזאת אפשר לפרש בכמה דרכים. מחד, קרול טומנת בה את הביקורת המאופקת שלה על אותה פזרנות משאבים, כשהיא מתייחסת להכללה של בני אדם בפזרנות הזאת ואף רומזת שהפיראטית - ככל הנשים שהיו איתו על המטוס - דוגלת בגישה די ״זנותית״ שאומרת אמן לכל מה שיתבקש ממנה. מאידך, קרול מציגה ניגוד לתחושותיה האישיים, בכך שהיא עוקצת את הפיראטית על כך שכאילו אין לה סטנדרטיים ופתוחה לכלל, כשהיא בעצמה מאוד סגורה נפשית ולא מסוגלת להיפתח לאחרים אחרי שאיבדה את הלן. ובנוסף, קרול עלולה להתכוון באמירתה להתייחסות שלה אל הפיראטית כמעין Trophy Wife, כלומר נכס בבעלותה שמקנה לה ערך. כפי שהשחצנות על דיאבטה על בעלות המטוס מעידה כביכול על ערכו, אולי עצם זה ש-״היא תפסה אותה ראשונה״ מקנה לקרול ערך גדול יותר.
כולם נכנסים פנימה יותר אל המטוס וחוקרים אותו, כאשר לבסוף הם מתכנסים בחדר הדיונים. אנחנו רואים בשוט די יצירתי את דיאבטה צוחק ללא דאגות על הדברים השונים שנמצאים במטוס הזה, כולל גורמי נשק שיכולים להסב נזק, בעוד שקרול מביטה עליו מאחורה בפנים בלתי מסופקות. למרות שמוצע לה אלכוהול, שכאמור משמש אותה להתמודד עם מתח, היא דוחה אותו על מנת שלא תהיה כלל השפעה לדעתה במהלך השיחה. היא מנסה להשמיע את קולה ולקדם את המפגש, אך אף אחד לא מקשיב לה. רק כאשר הפיראטית מבקשת את מיקוד כולם, אפילו לא בקול רם, החדר משתתק - עוד סימן לחוסר הכריזמה והשליטה של קרול לעומת ה-״אחרים״ שבצילם היא עומדת. קרול מבקשת מכל הגורמים ה-״מחוברים״ לעזוב את החדר, ולהותיר את ששת המנותקים לבדם. תחילה, חלק מהמנותקים מביעים תמיהה על כך שהמשפחות שלהם נדחות החוצה, אך קרול מזכירה להם שמטרת כינוס הפגישה הייתה לשוחח אך ורק בניהם. אנחנו רואים בכך את הקשר האישי והרגשות שמחברים בין המנותקים האחרים ובני משפחותיהם ה-״מחוברים״, דבר שישפיע מאוד על דעתם בשיחה הקרובה.
לפני שקרול משחררת גם את הפיראטית, היא מוודאת מולה אם למטוס יש מיקרופונים כלשהם, ולאחר מכן מבקשת ממנה לכבות אותם. אפילו דיאבטה שהעביר זמן מה במטוס לא ידע שאלו נמצאים שם, מה שזורק לנו כאן אמירה מרומזת שלא משנה כמה בני אדם פרטיים יתאחדו לחשוב יחדיו, בסופו של דבר אותן תודעות מחוברות גדולות / בינות מלאכותיות יהיו יותר מיודעות מהם. קרול מוודאת שכל ה-״אחרים״ עזבו את המטוס ומובילה ישר לפתיחת השיחה בין הקבוצה. ״אז... מה אנחנו הולכים לעשות בקשר לה?״, היא שואלת, בעוד שכולם יושבם שם עם שמפניות ומקשיבים לסיפוריו של דיאבטה. לא נראה שהם הולכים להיות כולם באותו הראש.
אני רוצה להיות שם
שאלתה של קרול לא מניבה תשובה מהמנותקים, שמרגישים מבולבלים מאוד. היא מנסה לדלות מהם מידע נוסף שעלול להיות רלוונטי, כמו למשל אם למישהו יש ניסיון מעשי בתחום מדעי. עם כל שאלה שלא מניבה תשובה, קרול סוגרת חלון של המטוס ומרחיבה את הסקופ של השאלה הבאה, עד שהיא נותרת ללא תשובה אפילו על התהייה אם מישהו מהם אי פעם בנה הר געש מאבקת אפייה. בכך נופלת על קרול ההבנה שלפחות בחדר הזה לא נמצא אף אדם עם ידע מדעי מקצועי רלוונטי, ועל כן כל קצה חוט שהיה לה לחקור את הנושא עולה בתוהו. קרול, בתחושה נואשת ומובסת, כאילו שואבת אומץ מרקע הסמל של נשיא ארצות הברית המוקרן על טלויזיה מאחוריה, ומכריזה בפני החדר כי עתיד האנושות תלוי בהם ועליהם למצוא פתרון למצב. אך גם נאומה מעורר המוטיבציה נענה בשקט שסורר בחדר. אותו שקט שמסתיר מאחוריו תשובה שקרול לא כל כך תשמח לשמוע, ממש כמו קודם לכן עם הפיראטית.
אלא שאז פוצח דיאבטה בשאלה הפשוטה: ״למה?״. הוא מעלה על המוקד את נקודת מבטו, והיא שהמצב הנוכחי שנוצר בעולם נראה לו דווקא טוב ומוצלח, אז מה האינטרס בלהחזיר אותו לאחור? דיאבטה מגיע מנקודת מבט מאוד נהנתנית, כזו שמאוד פתוחה להצעותיהם של ה-״אחרים״ וידע לדלות ממהם אושר מירבי כפי שהוא מגדיר אותו - בממון, באלכוהול ובמין. הוא מייצג אדם שרואה את קלות החיים שבשימוש קבוע בבינה מלאכותית כדבר שהוא ברכה, לא משנה אם הוא מוריד מריבוי הדעות של אנשים אחרים. למעשה, הוא רואה בחוסר ריבוי הדעות דבר חיובי, שכן הוא לא זוכה להתנגדויות על תאוותיו. מדובר קצת באיזה שהוא מקום בשיקוף של ההסתכלות של מנהלי תאגידים גדולים, שרואים בחיסכון הכסף והזמן הפוטנציאליים שניתן להשיג בארגונים דרך השילוב של מערכות AI כתרנגולת המטילה ביצי זהב. קרול מנסה לשכנע את החדר שהמצב הזה הוא לא איך שדברים צריכים להיות ושיכולות להיות לכך השלכות מפחידות מאוד, אך אנשי החדר עדיין נותרים לא משוכנעים.
אז לקשמי מעלה לנושא השיחה את ההבנה לפיה קרול היא הגורם שהוביל להשבתת התודעה המאוחדת. היא מספרת לה כי ברגע אותה ההשבתה, היא נסעה ברכב עם סבא שלה - ה-״מחובר״ - בעמדת הנהג. הפסקת התפקוד של סבא שלה הוביל להתרסקות הרכב ולמותו המיידי. עכשיו, אני רואה בנקודה העלילתית הזאת דווקא הקבלה נוספת להסתמכות הרבה של אנשים ככלל - והמנותקים האחרים האלו בפרט - על עזרתם של ה-״אחרים״, כלומר של בינות מלאכותיות ואלגוריתמים לומדים. הסיפור של לקשמי יכול באותו האופן להיות בינה מתקדמת השולטת ברכב אוטונומי, כאלה המפותחים בימים אלו על ידי אפל, גוגל וכיוצא בזה, שברגע הלא נכון כשהיא מתחילה לקרטע יכולה להוביל לתאונה קטלנית של ממש. בתור אחד שנסע בעצמו ברכב אוטונומי של כזה מספר פעמים בקיץ האחרון, באמת התרשמתי מהיכולת שלו לעבוד בעצמו, אם כי חוסר היכולת לעשות את ההחלטה הנכונה ברגע הנכון יכלה להיות מאוד פטאלית עבורי ועבור חבריי שהיו בו.
אבל אני חושב שהסיפור של לקשמי הוא דוגמית אחת שאמורה לשקף מקרה הרבה יותר כללי. האופן שבו אנחנו רואים את ה-״אחרים״ (= הבינה המלאכותית) מציגה את עצמה בעלילה כשימושית ומקלה, מושכת אותנו ואת הדמויות להשתמש בה יותר ויותר. הבעיה היא שכאשר אנחנו מתרגלים להסתמך עליה בהרבה מאוד אספקטים, כאמור מתוך שאיפה לחיסכון בכסף, זמן או מאמץ, אנחנו גם הופכים את עצמנו פגיעים כאשר היא מפסיקה לעבוד כראוי. בעוד שלקשמי מבקרת את קרול על כך שהעזה לפגוע ביציבות של אותה תודעה משותפת, אני רואה בזה דווקא ביקורת על אנשים כמו לקשמי שנותנים לחייהם להיות מוטים על גבי תפקודה של מערכת מלאכותית. אולי היום זה לא בהכרח ברמה של חיים ומוות בתפוצה רחבה, אבל כאשר ה-AI יהפוך להיות שורשו של כל שירות ומוצר, או יהפוך להיות מקור התפוקה היחיד של האדם, ככה אנחנו נקרוס בצורה פטאלית יותר כשהוא עלול לא לעבוד לזמן מה כמו כל שירות טכנולוגי אחר.
קרול מתנצלת על כך שהובילה לקריסה הזאת ומבטיחה שלא תעשה זאת שוב, אך מעידה על כך שכמו שאיבדה את סבא שלה בתאונה, כך גם היא והשאר איבדו את בני משפחותיהם ב-״התחברות״. שכולם אולי ״נראים כמו בן, מתלבשים כמו בן, אבל הם לא בן״. גם על כך מפקפקים שאר אנשי החדר. לקשמי בטוחה שהבן שלה הוא אותו דבר, למרות שקרול מטיחה בפניה שהוא חולק תודעה עם עוד אנשים רבים, כולל הגניקולוג שלה. בעוד שקרול צודקת בעניין הזה, הדבר מציג לנו דיון מנוגד למשהו שעסקנו בו מוקדם יותר בניתוח כאן. המנותקים האחרים משוכנעים שבני משפחותיהם הם בדיוק אותם אנשים, פשוט משום שהם נראים מבחוץ בדיוק אותו דבר כשהיו קודם, גם אם הם השתנו מבפנים. מנגד, קרול לא הצליחה להשתכנע שהפיראטית היא אותו דבר כמו הלן, גם אם היא אותו דבר מבפנים - ולו בגלל שהיא נראית מבחוץ כמו זיוף פיקטיבי. האם הדבר שמונע מקרול להיפתח אל הפיראטית כמו אל בת זוגתה הוא המראה בלבד? ואם קרול מזהה את הזיוף מבפנים גם אם זה שמבחוץ הוא טוב מאוד, האם ל-״אחרים״ יש את היכולת לכופף את הפנימיות בשביל לשכנע אותה לגמרי כמו שאר המנותקים?
קרול מנסה לעצור את עצמה מללבות את הדיון ואומרת בקול מצוקה שחייבים לעשות משהו בנושא, אם כי היא לא בדיוק יודעת מה אפשר לעשות. מצידו השני של השולחן ושל הדיון, היא מקבלת טיעונים מדיאבטה למה אין מה לפעול לשינוי המצב. בראשם: ההרמוניה האנושית בדעה המשותפת לכולם מונעת מהאנושות ככלל לעשות דברים המסבים נזק וצער אחד לשני ולעולם. אין פשיעה, אין רצח ואין גזענות. למעשה, בראות עיניו ובהסתכלות כוללת, מדובר בשלום אוטופי בין בני האדם. קרול אומנם לא מקבלת לגמרי את הואלידיות של הטענה הזאת, אבל עדיין מניחה את השאלה על השולחן - ״באיזה מחיר?״. על כך היא לא מקבלת תשובה והתייחסות רצינית מהשולחן. במקום זה, השולחן מדבר על שחרור חיות כלואות לחופשי - דיון שקצת מתחבר לנו לאירועי הסדרה. האישה המבוגרת טוענת שנתקלה בג׳ירפה שאכלה לה מן העלים וניסתה לגרש אותה, אך זו לא הקשיבה - מקביל לבקשות של קרול מה-״אחרים״ לעזוב אותה, ללא הואיל. היא אומרת שהיא לא מוכנה לוותר על הכלב שלה - מקביל לרכושנות של קרול על גופתה של הלן. ולבסוף, דיאבטה טוען שכשהם שיחררו את האריות והטיגריסים, הם התמודדו עם כמה תקיפות פראיות - כמו התקיפה הקולנית והפיזית של קרול אל הפיראטית בנסיונה לשכנע אותה לתמוך ב-״התחברות״. מצחיק שבסוף כל אלו, קרול היא זאת שמעוניינת להחזיר את נושא הדיון לבני האדם.
קרול מעלה על השולחן את התהייה מה עלול לקרות כשה-״אחרים״ יבינו איך להפוך את המנותקים לחלק מהם, ומקבלת תשובה לא צפויה - הנערה שלצידה אומרת לה בקול עצוב כי זה בדיוק מה שהיא רוצה. היא מאמינה שאם היא תצטרף אליהם, היא תוכל לחיות בשלווה וברוגע לצד בנות משפחתה. בעוד שקרול מנסה לומר לה שהיא לא באמת רוצה בכך, לקשמי גוערת בקרול לא לנסות להטות את מחשבתה. אותה אמירה של לקשמי היא די אירונית, שכן היא אומנם מגיעה מהכיוון הנגדי, אבל מחזירה אותנו שוב לנקודת ״החיים כבחירה חופשית״. גם אם לקשמי חושבת באופן נחרץ שהיא מביעה דעה עצמית, אי אפשר להיות לגמרי בטוחים שכך המצב. קרול אז פונה באופן אישי וקרוב יותר לנערה ומסבירה לה באופן מילולי את מה שהיא מרגישה בתוך עצמה ועדיין לא יצא לה לגבש במילים עד כה - גם אם היא מרגישה בודדה ומפוחדת, הבחירה להצטרף אל ה-״אחרים״ הולך להוריד ממנה כל אלמנט אישיותי שהופך אותה להיות מי שהיא. בעצם המסר מאחוריה דבריה של קרול, באנלוגיית הבינה המלאכותית, היא שהתפשרות לשימוש בכלים האלו להקלת החיים ובכללי לתוצר עלולה להוריד מהעשייה כל אלמנט שהוא אנושי, יצירתי, ייחודי ואף אפילו לנוון את מוחו של אדם כשאין לו את הכמיהה להמשיך ליצור. ולכך גם מתאימה התגובה שהיא מקבלת מאותה נערה על כך, ״יהיה לי אותם. אחלוק אותם״. סוג של הסתכלות על כך שהיא מוכנה להעניק לאחרים את מה שמיוחד בה, את ״האומנות״ שלה, על מנת שהמערכת לטובת כלל תהיה עשירה יותר - העיקר שהיא תזכה להנות ממנה גם בעצמה.
קרול חושדת שה-״אחרים״ ניסו למכור לאותה נערה סיפורים מניפולטיביים והבטחות על העץ שישכנעו אותה להתמסר, אך אותה נערה אומרת שלא הובטח לה כלום. היא רק ביקשה לשמוע איך זה מרגיש, והתיאור שקיבלה נשמע נפלא במיוחד. אז מתקבלת המסקנה בשולחן כי קרול היא היחידה מבין המנותקים שלא שאלה את ה-״אחרים״ איך מרגישה התחושה ה-״מחוברת״, נקודה המעצימה את האופי של קרול כמעט אנטיפטית. בניגוד לאחרים הנמצאים בשולחן אותם היא ביקרה כחסרי מאפייני אנושיות סטנדרטים, היא לא חשבה לרגע לשאול לשלומם ולתחושתם של ה-״אחרים״ שפגשה ככלל ולאלו של הפיראטית שעזרה לה בפרט. לקשמי אפילו מציגה את הנושא הזה בתור כך שקרול מביעה שיפוטיות רבה כלפי ה-״אחרים״ כמכלול, מבלי להבין אותם לעומק בשביל להבין האם אותה שיפוטיות היא מוצדקת מלכתחילה. קרול עדיין נשארת חשדנית ומלוכדת בדעתה - כמו שאר המנותקים בדעתם הנגדית - בטענה שהיא לא סומכת על מה שיש להם להגיד ואולי ינסה לפתות אותה להתמסר. היא פונה לחדר כולו פעם נוספת בניסיון לשמוע הצעות מה ניתן לעשות בעניין, כאשר גם בניסיון הזה ניכר שאין פרטנר. קרול לבד בדעתה אל מול קבוצה של אנשים שמשוכנעת שהזווית שלהם היא הצודקת. למעשה, אפשר לומר שדה פקטו אותה קבוצת מנותקים מכילה ״התחברות״ משל עצמה על בסיס העיקרון הזה, ואין להם אינטרס לעזור לה לשנות את זה. מה שכן יש להם אינטרס לשנות זה את נושא השיחה, ודיאבטה מנסה לסיים את הדיון באופן שהוא רואה לנכון לנהל את החיים - באמצעות פרופמט שהוא שולח אל כלל ה-״אחרים״, שידאגו להם לארוחה. אלו לא אומרים מילה, רק מהנהנים לקראתו.
לא פוגעים אפילו בזבוב
באתר נופש פסטורלי קרוב מתאספים המנותקים וה-״מחוברים״, כאשר אנחנו רואים כי ה-״אחרים״ המיוצגים על ידי אינדיבידואליים שירותיים - כלומר, הנשים של דיאבטה והפיראטית - הכינו לכל אחד מהאורחים את הארוחה האישית האהובה עליהם ביותר, באופן שתפור לאופן שהם מכירים. זה מעיד פעם נוספת על הצורך של ה-״אחרים״ לרצות את המנותקים בצורה שתפורה למידותיהם, ומקבילה לאינדיבידואליים שמוקצים למשימת הליווי של המנותקים כך שיתרככו כמה שיותר. דיאבטה, הממשיך להיות דמות לא שקטה במיוחד, מביע הנאתו מהמנה שקיבל, אך תוהה למה קיבל אותו ולא לובסטר כפי שהזמין. הם מספרים לו שלא הצליחו למצוא לובסטר מת בנמצא, ומתפכח לגלות יחד עם המנותקים האחרים והקהל פרט מהותי בלוגיקה של ה-״אחרים״ - הם אינם מסוגלים להרוג אף יצור חי. גם לא כאלה שבני אדם צורכים בדרך כלל כמזון, וגם לא חרקים ומזיקים שרוב בני האדם ימחצו בהיתקלות איתם. הם כן מסוגלים לבשל חיות שכבר נשחטו או פולטו ותקינים למאכל אדם שהם מוצאים למכירה בשווקים השונים, אך הם לא יפעלו באופן מכוון לסיום חיים של בעל חיים ולו הקטן ביותר. הדגש בין מילותיה של הפיראטית על ההסתייגות ״באופן מכוון״ היא זו שתצרום ותוביל להרמת גבה אצל הצופים חדי ההקשבה בבית, הרי שלרוב דברים כאלה נאמרים עם רמיזה מטרימה לעתיד.
בזמן שכל האנשים בארוחה נהנים מהמזון שהוגש להם, קרול אינה נוגעת בסלמון שקיבלה ובמקום זה מטביעה את עצמה שוב באלכוהול - הפעם יין לבן. השיכרות גורמת לדרך ההתבטאות שלה להיות קצת יותר מסוחררת ומעט יותר צינית מהרגיל, אם כי היא עדיין מודעת לעמדותיה גם תחת השיכרות. קרול מאמינה שהגישה שהוצגה על ידי ה-״אחרים״ היא צבועה, שכן הם אומנם לא רוצים לפגוע בכל מה שחי אבל פועלים על בני האדם בעל כורחם. הפיראטית מנסה להעביר לה את הרעיון שה-״התחברות״ היא ההפך המוחלט משיעבוד (פעם ראשונה שהמונח נאמר בסדרה, שגם עליו יש לקרול מה לומר בציניות), ואילו קרול בטוחה בעמדתה, באמירה כי ה-״אחרים״ מעולם לא שאלו את דעתם של האנשים השונים לפני שצירפו אותם - הן אינדיבידואלית והן דמוקרטית. הפיראטית מציגה בפניה את הרעיון שה-״התחברות״ לא נעשתה מתוך בחירה של ה-״מחוברים״, אלא מתוך דחף קיומי שלהם המקביל לנשימה, שמוביל בסופו של דבר לתחושה טובה כל כך שקשה להתנגד לה. דיברנו על כך באריכות בניתוח של תחילת הפרק הקודם, אבל באמת אותם נדבקים בתופעה חיים במעין צורך קיומי להפיץ את הבשורה. ברגע שאתה קולט כמה שמצב יכול להיות מהפכני, כמו למשל כלי שחותך את הזמן שיקח לך לכתוב קוד לפיצ׳ר חדש לעשירית ממנו, אתה לא תפסיק לדבר על זה ולנסות לגרוף אחרים אחריך. קצת כמו אקטיביזים, אפילו.
קרול נחושה לנסות ולהבין כמה אנשים מתו בתהליך ה-״התחברות״ הראשוני, אם הם מתייחסים לאירוע כדבר כל כך טוב ומתנגדים באופן מהותי להריגה מכוונת. נקודתה אומנם מתעכבת בהפרעתה של לקשמי, המובילה את קרול להוכיח לה את הנקודה ממקודם על כך שהבן שלה גם מכיל ידע של גניקולוג למרות גילו הצעיר, אבל היא ממשיכה לעמוד על שלה ולקבל תשובה לשאלה הזאת. הפיראטית מנסה שוב להצדיק את הרקע בטענה כי ההצטרפות המקורית הייתה חסרת הריגות, אך התנגדות מצד הצבא אילצה אותם להאיץ את התהליך בשביל למנוע עוד הריגות של ״מחוברים״. קרול תחת שיכרות לא מוכנה לקבל יותר את ההתחמקות המילולית של הפיראטית שקיבלה לשאלה דומה לזו מוקדם יותר בפרק, ודורשת פעם נוספת לקבל תשובה. למרות שה-״אחרים״ יודעים שהתשובה עצמה לא תרצה את קרול, הם מביעים יותר חשש מהעובדה שקרול תתעצבן עוד יותר מחוסר קבלת התשובה ומחליטים לתת לה אותה - 886,477,591 איש, כמות אנשים מטורפת לכל הדעות. התחלופה הזאת מראה לנו עד כמה אותם ״אחרים״ מנסים באופן אקטיבי לנסח את ההתבטאויות שלהם ככה שתהיה להם הצדקה לוגית או מובנת על ידי הפונים אליהם, גם אם הם לא כוללים את כל הפרטים בפועל. האם אולי לא עושים את זה בזדון מודע לעצמו, אבל הם כן מתאימים את עצמם לאיך שהם חושבים שהפונה יתמודד עם הסיטואציה בצורה ההגיונית ביותר.
הנקודה הזו ממשיכה כאשר לקשמי מבינה שקרול משתמשת בנתון הזה על מנת לפגוע בלגיטימציה של ה-״אחרים״, וחושפת בפניה שבמהלך השבתת התודעה משותפת לה גרמה קרול, נהרגו 11 מיליון אנשים - כמות רחוקה מאוד מלהיות ״מספר קטן״ כפי שהפיראטית תיארה לה מוקדם יותר בפרק. קרול מביטה אל הפיראטית שמרכינה את מבטה (יתכן שבפחד מתגובתה), מה שגורם לקרול להבין שהנתון הוא דבר אמת שאותה פיראטית, וככלל תודעת ה-״אחרים״, ניסו להסתיר ממנה על מנת לשמור עליה. זוכרים כשבמטוס הם אמרו לקרול שהם לא יוכלו לשמור עליה מהאחרים? על כך בדיוק הם דיברו. על חשיפה לפרטים שהיא לא תדע לעכל אותם. וכך גם באמת קורה - קרול מתחילה לרעוד, אולי אפילו לפתח מעין בחילה פעם נוספת, וניגשת לשולחן על מנת למזוג לעצמה במהרה עוד כוס יין לבן שתוכל לעזור לה להתמודד עם המתח. בעוד שכמה מיושבי השולחן שמים לב למתח שמצטבר אצל קרול, דיאבטה מחליט להמשיך את הדיון ולברר מה היה קורה לו הוא היה מבצע את שלב הריגת החיות בעצמו. הוא מקבל את האישור שלמרות שהדבר היה גורם לאבל גדול אצל ה-״אחרים״ (עם כמה שהם יכולים לחוש אבל אמיתי), הם כן היו מבשלים אותם במצב הזה.
קרול מורידה כוס ועוד כוס בצרורות, כאשר לקשמי מופתעת שהפיראטית לא מונעת ממנה להמשיך בדבר הזה שבוודאות יפגע בה. אך עם זאת, כפי שביססנו מוקדם הרבה יותר בפרק בסצנה עם בקבוק המים, לפיראטית ולכל אינדיבידואל שמייצג את ה-״אחרים״ אין באמת את היכולת הפיזית למנוע מהמנותקים לעשות את הבחירה העצמאית שלהם על בסיס עיקרון ״החיים כבחירה חופשית״. זאת כמובן, כל עוד הם מספיק חזקים להתנגד, וקרול הטראומטית והשיכורה בהחלט חזקה מספיק להתנגד. הפיראטית מנסה להזכיר לקרול שיש להם עוד פעילויות מהנות להמשך היום כמו טיול במוזיאון הגוגנהיים, דבר שרק מכביד על מצבה הנפשי שכן זו הייתה אטרקציה שהיא והלן תכננו לעשות יחד. השיכרות הרבה עולה לקרול לראש והיא נפרדת מהסיטואציה בגישת ״פאק איט״ כשהיא מכריזה שהיא רוצה לחזור הביתה במטוס שלה.
קרול עושה את צעדיה הרחק, עד שהיא שומעת את לקשמי אומרת ״ברוך שפטרנו״ - דבר המטרגר את החשש הפנימי של קרול מדחייה חברתית, אותו חשש שהרגישה בחנייה המבודדת בפרק הראשון. בנקודה זו, קולה הפנימי של קרול (המושפע מרמות אלכוהול גבוהות) חייב לסובב את הנרטיב. היא לא יכולה לעזוב כשהמילה האחרונה שנאמרת שמחה על עזיתבה, היא חייבת למען טובתה האישית לשקף שהיא נוטשת את הסיטואציה כשהיא זאת שדוחה את הקבוצה השלמה ממנה. היא חוזרת אליהם וצועקת עליהם בקריאה אישית אחד אחד שהם אולי יכולים להמשיך להנות מהטבות החיים שהם מקבלים בכניעה ל-״אחרים״, אך שהם למעשה בוגדים במין האנושי. באמירה הזאת אנחנו יכולים אולי לצודד בקרול מהבחינה הלוגית, אך אין ספק שהאמירה הזאת היא סוג של מגן נפשי עבורה. אנחנו יכולים ממש לראות את המחנק בגרונה של קרול כשהיא אומרת את זה. סוג של אמירה מוסתרת שהם לא רק בוגדים במין האנושי, אלא גם בה, ועל כן הם לא שווים את הזמן שלה. בכך, גם קרול יודעת שעבורה, ערכם של המנותקים האחרים שווה לערכם של ה-״אחרים״ המחוברים. לפחות מנקודת המבט שהיא תופסת את עצמה כרגע, שהיא מחוץ לאותו מעגל.
קרול ממשיכה בדרכה הזועמת והשיכורה הרחק מהסיטואציה, כשהיא לפתע - או די כצפוי - קורסת על הרצפה. ה-״אחרים״ השירותיים מנסים להיחלץ לעזרתה המיידית ולבדוק לבריאותה, אך כאשר קרול מתפכחת ורואה אותם רוכנים מעליה, היא צורחת את נשמתה שיעזבו אותה ומקללת אותם פעם נוספת. הדבר כמובן מוביל את ה-״אחרים״ שוב להיות מושבתים ולפרכס על האדמה, שכן התודעה המשותפת קורסת בשנית כשגם הפעם היא מקבלת פידבק שלילי קיצוני על פעולה בסיסית עבורה בהיגיון שלה לעשיית טוב, והיא יוצאת מאיזון. הפעם קרול רואה את ההשפעה של ההשבתה לה גרמה לא רק על הפיראטית או על ״אחרים״ שירותיים, אלא איך זו מקריסה כל אחד ואחד מבני המשפחה ה-״אחרים״ של המנותקים. קרול גם מבינה שכשהיא רואה את מספר האינדיבידואליים האלו משותקים, למעשה יש ברחבי העולם מיליונים משותקים ברגע זה, ואלו יובילו להרוגים רבים נוספים בטווח המיידי בדיוק כמו בפעם הראשונה.
מבין כל הכאוס המתרחש, אנחנו רואים את לקשמי מבוהלת מהפרכוסים של הבן שלה, שלא מגיב לדאגותיה וקריאותיה אליו. היא קמה מכיסאה ומתחילה לקלל את קרול בשפת המקור שלה בצעקות. קרול שומעת את הקללות האלו שנזרקות לעברה, ובתמהיל עם כל המתח הנפשי על הנזק הבלתי נתפס שהיא גרמה לו בזה הרגע, היא מרגישה פשוט משותקת גם בעצמה. אנחנו רואים אותה רועדת, חנוקת נשימה, מנסה למלמל מילים שלא מצליחות להישמע מגרונה. בדיוק ברגע זה, קרול משקפת אחד לאחד את תגובתם של ה-״אחרים״ להתבטאויות המלוכלכות שלה. כפי שהם מבולבלים מאיך עליהם לפעול כשמוטחת עליהם קריאת שנאה כל כך ממוקדת וכל כך חריפה, כך גם הנפש של קרול לא מסוגלת להתמודד עם האשמה והכאב שנערמים עליה, והיא פשוט קופאת במקומה.
אני בוחרת שלא לבחור
אנחנו קופצים בזמן ורואים את קרול ישנה בחדר באתר הנופש. השעון מראה לנו שאנחנו כרגע נמצאים יומיים ו-16 שעות לאחר ה-״התחברות״. בהתחשב בעובדה שהיינו בתחילת הפרק ב-11 שעות בלבד ואילו אנחנו יודעים שעבר לילה בעלילת הפרק כשקרול והפיראטית קברו את הלן, ניתן להניח כי קרול ישנה כמעט יממה שלמה לאחר המקרה שראינו בסצנה הקודמת. היא מתעוררת שפוכה ופונה ישירות לבקבוק הוויסקי שהיא מוצאת בחדר, אם כי לפני שהיא מוזגת אותו, היא מחליטה לחייג למוקד של ה-״אחרים״. מהשיחה שלה עם המוקד, אנחנו זוכים לראות את קרול מעבדת את החרטות הרגשיות שלה מהסיטואציה החברתית שחוותה ומנסה באמת ובכנות לקחת אותם לתשומת ליבה וללמוד מהם. הדבר הראשון שהיא שואלת את התודעה המשותפת במוקד זה ״איך אתם מרגישים?״, כפי שלמדה שמנומס לעשות מהשיחה הקבוצתית. הדבר השני שהיא שואלת הוא ״האם יש לכם משהו שיגרום לי לעשות את זה?״, שכן היא מבינה שההתפרצויות שלה לא עושות טוב לסביבה והיא חייבת ללמוד לשלוט בהן. וגם כאשר ה-״אחרים״ מנסים לעודד אותה עם אוכל מיוחד שתפור למידותיה מהחוויות הקולינריות הטובות ביותר בחייה, היא מביאה שאלה שלישית שמעידה על חשבון הנפש שלה - ״כמה רע פישלתי עם שאר החמישה? האם הם עזבו?״. קרול לוקחת על עצמה את ההבנה הכואבת כי ההתנהגות הקיצונית שלה במהלך כל האינטראקציה הזו, אינטראקציה שזר לה לפגוש בחייה, היא זו שהובילה לדחייה שלה מתוך הקבוצה. גם בדף חלק עם אנשים שהיא לא הכירה קודם לכן ולא אמורה לפגוש בשנית ביום יום, קרול עדיין לא הצליחה להחזיק קשר חברתי בסיסי ונותרה, למרבה החשש שלה, כמעט לבדה.
״כמעט״ כי אדם אחד כן נשאר באתר הנופש והוא דיאבטה. במהלך שינתה של קרול, הוא ניכס את הפיראטית לשרת את תאוותו כמו שאר נשותיו ה-״אחרות״ - מה שקצת מגשים את עקיצתה המוקדמת של קרול על כך שהיא ״זמינה לכל מי שיבקש״. קרול ניגשת לסלון היכן שהוא וכל הנשים יושבות, כאשר ניכר במראה שלה שהיא פרוקה מאנרגיות ובעיקר נושאת על עצמה סוג של מטען דכאוני. אפילו כשדיאבטה שואל לשלומה, היא מטילה על עצמה אשמה שהיא רוצחת המונית. הוא מנסה להרגיע אותה בכך שהוא מראה לה שהתודעה המשותפת ממש לא רואה את זה ככה, אך כפי שעשתה עד כה, גם הפעם קרול לא יודעת אם בדיוק להאמין לדעה שלהם. למרות שהפעם זה לא ניכר בהכרח כמו ספקנות בהגינות שמגיעה מהמקור הזר שהוא ה-״אחרים״, אלא ספקנות עצמית שמגיעה מדיכאון וקולות בראש שמושכים אותך למטה חזק יותר מכל מה שחיזוק מילולי חיצוני יכול לעזור. בכל זאת, מזהה דיאבטה את חוסר ההתחברות של קרול לקול ה-״אחרים״ ושולח את נשותיו החוצה מהחדר, כדי שיוכלו לדבר אחד על אחד. הוא מנסה להציע לקרול קפה שיעזור לה להתעורר, אך קרול אפילו לא במצב נפשי לזה.
אנחנו מבינים מהשיחה של השניים כי למעשה דיאבטה קרא לה לשיחה הזאת. הוא מנסה לפתוח בהתרברבות חולין כפי שהיה רגיל לעשות על המטוס, אך היא מהר מאוד מנסה למקד אותו לנקודה. הוא מספר לה שהוא מתכנן לשכון בקרוב בסוויטה של אלביס בלאס וגאס, עוד אלמנט ראוותני שמגיע מפזרנות חסרת-חשבון כפי שכבר אפיינו שדמותו מייצגת, ואפילו קרול מסכימה עם כך. עם זאת, הוא מבקש מקרול את רשותה לאפשר לזושה להתלוות אליו לשם, כי היא זקוקה להחלטתה על מנת להיענות לבקשה. מי זו זושה? מסתבר שזו שמה של הפיראטית, אותה זהות ״אינדיבידואל״ של האישה המסתורית שמלווה אותנו מתחילת הפרק ושאלה שיכלה לקבל תשובה בשלב מוקדם יותר אילו קרול הייתה מביעה אליה יותר אמפתיה ואדיבות בהתחלה. מה שעוד מעניין לדעת הוא גילוי מסקרן שעלה ברשתות החברתיות, לפיו המילה ״זושה״ באיטלקית משמעותה ״כפילה״. כך גם באיפיון הדמות מבחינת בסיס הסדרה, גיליגאן מחביא לנו בתוך שמה של זושה את הרמיזה כי מטרתה היא להיתפס בעיניי קרול כמחליפה וממלאת מקום מדויקת של הלן.
בהמשך השיחה שלהם, מביע דיאבטה את רצונו שזושה תצטרף לדרכו על מנת שתהווה לו עוד ״נערת שעשועים״. הוא מנסה לומר לקרול כמה הוא זכה להכיר אותה מקרוב ונוצר בניהם חיבור, אך הבקשה הזאת יותר מעידה על האופי האישיותי שנבנה לו בעקבות הגישה הראוותנית שלו. מרוב האופציות שהוא יודע שזמינות לבקשתו, הוא הופך מעט מכור לכך בצורה לא בריאה. דמיינו לעצמכם את השיר של להקת קווין, ״I Want It All״. יש לו כבר באמתחתו סוויטה יוקרתית, מטוס ייחודי במינו וצוות של בחורות שקיימות אך ורק על מנת לענג אותו, והוא עדיין רוצה לאסוף לידו בחורה נוספת ששם עליה עין. מעבר לכך שמדובר בחמדנות כפייתית, הייתי אומר שזו דרך מסוימת עבורו להתמודד עם המצב העולמי כפי שהוא נקלע אליו. לאורך הפרק אנחנו רואים כי הוא האדם היחיד מלבד קרול שאין לו בני משפחה נוספים תחת השפעת ה-״אחרים״, מה שמעיד על כך שהוא כנראה מאוד בודד בדיוק כמוהה. אך במעין מיצג מראה לקרול של הפרק הזה וביותר חיבור לדמותה של קרול כסופרת, הוא בוחר לעטות על עצמו כמה שיותר מעטה יוקרתיות והון עצמי כדי להרשים אחרים. אני מאמין שהחלק הכפייתי שלו לא בהכרח מגיע מחמדנות יתר. אני מאמין שהוא מגיע דווקא מכיוון המחשבה כי ככל שישיג יותר, יהיו לו יותר קרובים שיתעניינו בו, וכן כי מה שיש לו עכשיו פשוט לא מספיק.
קרול לא מצליחה לאפיין את הגורם שמוביל לגישתו של דיאבטה, צוברת קצת מהכעס שלה מחדש ואפילו עוקצת אותו בסרקסטיות על כך שיש לו בעיה רפואית שמונעת ממנו להפסיק להיות חרמן. הוא מתנצל אם הוא התייחס בזלזול אל זושה אם היא משמשת כבת זוג שלה, אך קרול מבהירה לו שהיא שום דבר בשבילה שכן אין להן באמת זכות בחירה משלהן - אך הוא בכל זאת בוחר לקיים איתן יחסי מין. דיאבטה נפגע מהאישום שהוא מנצל את מצבו ובוחר לקרוא לזושה על מנת להוכיח שכל מה שהוא עושה כשר. הוא שואל את התודעה המשותפת, דרך זושה, האם הוא הראה למי מהן חיבה מיוחדת בצורה שלא הייתה רצויה. היא עונה שמבחינתם, חיבה זה תמיד דבר רצוי. היא שמחה לראות שהתשובה מרצה את דיאבטה, אם כי מדאיג אותה לראות שהיא גורמת לקרול תסכול. בכך אנחנו לוקחים את שיקול התוצאה של ה-״אחרים״ שחזר על עצמו במהלך הפרק, ומציב אותו בסיטואציה יותר מורכבת של חילוק דעות.
בתגובה לתשובה המוזרה בעיניה, קרול מציגה בעיניה בדיוק את אותה השאלה בניסוח שלה, כשהיא שואלת זושה האם כל מה שמפריד בינה לבין הפיכה לאחת מנערות המין של דיאבטה הוא האישור שלה. לשאלה הזו זושה לא ממהרת לענות, היא דוגלת בשתיקה ובמבט מדאיג כפי שעשתה במקרי תשובות שאינן ירצו את קרול גם מוקדם יותר בפרק. הדבר מוביל את קרול להתעצבן עוד יותר ולהתווכח עם דיאבטה על כמה הזוי הרצון שלו להנות עם כמה שיותר בחורות בזמן שהעולם קורס, ביקורת לגיטימית מנקודת המבט שלה, ואילו הוא מנסה להרגיע אותה באמירה שהתפרצות שכזו עלולה להוביל להשבתה נוספת ולנזק כללי רב עוד יותר. שניהם מביעים חשש שהמשך בכיוון המחשבה של האחר בהכרח לא יוביל לתועלת, ואינם באמת מסוגלים להבין אחד את השני לעומק. קרול מחליטה לספוג את האמירה שהיא עלולה ליצור נזק נוסף, כחלק מאותה לקיחת אחריות שקיבלה על עצמה לאחר השינה הממושכת וכן הדיכאון שמעליה על כך שכל הרע קורה באשמתה, ומחליטה בכניעה להתיר לה ללכת איתו אם זה מה שהיא רוצה. כלומר, היא מחליטה להעביר את הבחירה החופשית לידיה של זושה - דבר שלא יתגלה ככל כך פשוט.
זושה מבהירה בפני שניהם כי ה-״אחרים״ לא יכולים להחליט על מועדף מבין המנותקים, או על גורם צודק יותר מבניהם, מאחר וזה באופן ודאי ישאיר אחד מהם מאוכזב ובכך הם יגרמו לפגיעה במתכוון - דבר שהם לא יכולים לעשות. אולי ה-״אחרים״ לא מסוגלים לעשות זאת לפי סט הערכים שלהם, אבל מה שקרול מדגימה בסצנה הזאת הוא שבמקרים כמו זה שהם ניצבים בו, זה למעשה ״שחמט״ - לא משנה מה תעשה, זו עדיין תהיה בחירה ויצא מכך מרוצה ומאוכזב. למעשה, זושה מוצבת בסיטואציה הזאת בדיוק תחת הצד החד של הלהב שהיא ״חיים כבחירה חופשית״. כמו שה-״אחרים״ משתמשים באמירה הזאת ובנוחות להגדיר פעולות של המנותקים כבחירה חופשית שלהם, כך גם זושה בתגובתה או בשתיקתה ״עושה בחירה״ גם אם היא לא אקטיבית ובמודעות מלאה מתכוונת לכך. דיאבטה עומד לצידה של זושה באמירה כי הוא לא מאמין שגישה כזאת יכולה להיות סוף העולם כפי שקרול רואה את זה. היא מבחינה שבקונפליקט הגדול שבבסיס העלילה הוא למעשה חולק עמדה עם זו של זושה (כלומר, של ״האחרים״), מה שמציב אותה מתוך השלישייה הזאת בעמדת מיעוט וכמוחרגת. היא מסתכלת על שניהם, מנסה לעצור את עצמה מלדמוע על התגשמות נוספת של צלקותיה ומחליטה לעזוב את המקום ולעלות למטוס שלה. זושה כמובן לא מרגישה בנוח עם כך שאיכזבה את קרול, אך אינה יכולה לעשות דבר אקטיבי בנידון - לא להתנגד לרצונו של דיאבטה שתצטרף אליו אם טכנית קיבל מקרול את האישור, ולא למנוע מקרול לקיים את בחירתה המלאה לנטוש את הסיטואציה.
אנחנו רואים את קרול מתיישבת שוב במושב האחורי של המטוס, עם כאב גדול על ליבה. המצלמה מציגה לנו אותה תחילה רק מעיניה ומעלה, כאילו אותו כאב גורם לה שוב להסתגר ולהתחבא רק על מנת לא להיות חשופה לצילוק חברתי נוסף. עם זאת, כפי שהציצה מבעד לחריצים בביתה בסוף הפרק הקודם, היא בוחרת להסתכל החוצה דרך החלונות הפתוחים של המטוס. שם, ב-״בחוץ״ שהיא כל כך מפחדת ופגועה ממנו, היא רואה אנשים שונים מעלים ציוד אל האייר פורס 1 ואחריהם זושה ודיאבטה עולים במדרגות. כאשר כל האנשים נכנסים פנימה, זושה עומדת על מפתן הדלת ומסתכלת חזרה אל קרול דרך החלון במבט מאוכזב. היא יודעת שהיא גרמה לה להרגיש רע והיא לא מרוצה מזה, כי זה לא היה בכוונות שלה באף שלב. זושה, כמעין שיקוף של שכבה רגשית פנימית יותר של קרול, מראה כמה כואב לה לפגוע באחרים כשהיא באמת לא מתכוונת לזה ובכל זאת זה קורה מתוך הכרח החיים. דיאבטה שם לב שהיא נעצרה וקורא לה להיכנס פנימה, מה שמוביל את קרול לסגור את החלון ולאטום עצמה לגמרי. קרול נותרת לבדה עם המחשבות שלה, מה שגורם לה לשקול בשנית את רגשותיה החברתיים של זושה. היא מבינה שלמעשה זושה היא הדבר הכי קרוב שהיה לה לחברה אמיתית בזמן האחרון, מלבד הלן. שגם דרך כל הכאב שקרול גרמה לזושה במהלך הפרק, היא תמיד לאחר מכן עמדה לצידה כשביקשה. היא מחליטה לאסוף את דבריה, לרוץ במהרה ולעשות כל שביכולתה לעצור את המטוס של דיאבטה מלהמריא. היא לא מוכנה לוותר בכזו קלות על האדם היחיד בחייה שבאמת אכפת לו ממנה בעולם הזה. למרות שקצת קשה להגדיר זאת בכנות ״אדם יחיד״.
כאן אנחנו מסיימים את הפרק השני, כאשר קרול מתחילה לראות לא רק את הערך השימושי בחייה במישהי כמו זושה עם תודעה משותפת, אלא גם את הערך הרגשי שיש באדם שבאמת רוצה מעומק ליבו בטובתך. הצגנו איך ה-״אחרים״ דוגלים בשיטת פזרנות משאבים מבלי לדפוק חשבון, הכוללת גם את האינדיבידואליים שהם משתמשים בהם כ-״כוח אדם״, הכרנו את הדמות של זושה מיצירתה המג׳ונרטת על ידי ה-״אחרים״ ועד איך היא אמורה להוות תחלופה מקבילה להלן, חקרנו גישות שונות להתמודדות האנשים עם התופעה העולמית (הן ה-״התחברות״ והן עליית הבינות המלאכותיות) ואתגרנו את המשפט המנחה את ה-״אחרים״ לפיו חיי המנותקים נתונים לבחירתם החופשית. אפילו ניסינו להעריך את המוטיבים מאחורי דמותו האקסצנטרית של דיאבטה. הפרק השני מעביר אותנו ואת קרול דרך רגשית וכואבת, שמציבה אותה במרכזה של סיטואציה חברתית שהייתה רוצה להמנע ממנה אך היא בלתי נמנעת, וממנה אנחנו גם זוכים לראות ביטוי כואב של הפחדים הגדולים שלה מתגשמים אל מול עיניה. אני מקווה שעכשיו כשהיא מעריכה את זושה מעט יותר, היא תדע לשמור עליה קרוב.
אנחנו נתראה ממש מחר עם ניתוח חדש ומפורט באופן דומה (אם כי בתקווה יהיה קצת יותר קצר במילים) לפרק השלישי של העונה, שעולה גם הוא מחר ל-Apple TV. בניתוח נתעמק בניסונות לפצח גבולות גזרה ואיך הניסיון לריצוי יכול להיות מעט מוגזם.
הכתבה הזו והניתוח שמוצג בה נכתבו במלואם על ידי בני אדם.
לא נעשה כלל שימוש ב-AI בגיבוש הרעיונות, הכתיבה והניסוח של אף משפט מכתבה זו.
״פלוריבוס״ זמינה כעת לצפייה בשירות הסטרימינג Apple TV עם 2 פרקי פתיחה, כאשר פרק חדש ישוחרר אחת לשבוע בימי שישי.
תגובות