ביקורת קומיקאון: Saros - שוב תזרח השמש

גיא דהן
1 day ago
5 min read

תודה רבה לפלייסטיישן ישראל על העותק לביקורת!

הביקורת אינה מכילה ספוילרים למשחק Saros

אחד מהמשחקים שאני מתבייש להודות שעברו לי מתחת לרדאר עד לאחרונה הוא Returnal, אחד מהמשחקים הדומיננטים והמשמעותיים שיצאו, גם של המפתחת Housemarque בפרט וגם של דור ה-Playstation 5 בכלל. כשהמפתחת הכריזה על Saros, שאמור להוות כמעין המשך רוחני של המשחק הקודם שלה, החלטתי שאני צריך לתת לו את הצ'אנס שמגיע לו. לא היה מדובר בטבילה הראשונה שלי בז׳אנר ה-Roguelike, ויצא לי בעבר להתנסות במשחקים מהסוג, אבל עם Returnal היה מדובר בצלילה האמיתית הראשונה שלי, שהעניקה לי חוויה פשוט נהדרת אבל מאוד מענישה ומאתגרת. הגעתי ל-Saros עם ציפיות גבוהות, ורק חיכיתי לגלות איך אפשר להתעלות על מה שקיבלנו כבר מהמפתחת, גם מבחינת הגיימפליי וגם מבחינת הסיפור שהיא תחליט לספר כאן. אחרי שהשקעתי לא מעט שעות בלמות ולחזור יותר מדי פעמים משאפשר לספור - הנה כל מה שחשבתי על Saros.

https://www.youtube.com/watch?v=rj_1CzKUR4w

טריילר ההשקה של Saros

כמות ואיכות

במשחק אנחנו מגלמים את ארג׳ון דבראג׳ (Arjun Devraj), חייל של תאגיד Soltari שיוצא למשימת חילוץ לכוכב הלכת קרקוסה (Carcosa), אליו נשלחו מספר משלחות בחסות התאגיד על מנת לשאוב את הכוכב מהמשאבים שלו. ארג׳ון צריך למצוא את המשלחות שיצאו לכוכב והקשר איתם נותק, ולהבין מה בדיוק השתבש בדרך. במהלך המסע הזה הוא מגלה שהכוכב נמצא תחת נוכחותו החוזרת של ליקוי חמה, שמשנה את פני הכוכב וגורם לשוכנים בו להשתגע. בשונה מ-Returnal, שם הסיפור היה מועבר אלינו דרך סצינות שבאופן כמעט בלעדי היו מוחזקות אך ורק ע״י הדמות הראשית, ב-Saros הוחלט ללכת לכיוון ההפוך, וכאן אנחנו מקבלים סיפור שהוא הרבה יותר קבוצתי, עם המון סצינות שונות וקטעי דיבור שנוכל לחוות בבסיס האם שלנו יחד עם חברי הצוות השונים שיצאו עם ארג׳ון למשימת החילוץ.

Saros PS5 — משחק קבוצתי - מתוך Saros צילום מסך

על פניו זה נשמע כמו שינוי מרענן, אבל לצערי כבר בשניות הראשונות בו התחילה הסצינה הראשונה של ארג׳ון עם דמות משנה כלשהי, הרגשתי באופן ניכר את הירידה ברמת המשחק והדיבוב, והייתי אומר שזה היה אפילו קצת קרינג׳י מכמה שזה היה לא אמין. יש סצינות טובות יותר וכאלה שהן טובות הרבה פחות, אבל באופן כללי הדיאלוגים והדיבוב של הדמויות המשניות לא מתקרבים לרמת האיכות שקיבלנו ב-Returnal, והיה לי יותר קשה ״לקנות״ את מה שהדמויות האחרות מנסות להעביר בסצינות השונות. לגבי ארג׳ון, השחקן שלו - ראול קוהלי (Rahul Kohli) כנראה עושה את העבודה הכי טובה מהבחינה הזאת, ומצליח להחזיק גם את הסצינות החלשות יותר לגמרי לבד וברמה גבוהה.

השמש העולה

איפה שהמשחק זורח הוא כמובן, במשחקיות שלו, ואין ספק שהפן הזה הוא גולת הכותרת של Saros. המשחק מתפקד כמו כל משחק רוגלייק שראיתם, כך שהקונספט לא יהיה זר לכם בכלל אם הרמתם אי פעם משחק בסגנון. בכל פעם שארג׳ון יצא מבסיס האם שלו אל קרקוסה, אתם תעברו בין מגוון אזורים, Biomes אם תרצו, כשכל אחד מהם יציג סוגים שונים של אויבים, סביבות ואתגרים. מעצם היותו משחק רוגלייק, בכל פעם שתתחילו ריצה, גם אם אתם נמצאים באותו אזור, אתם תעברו ב״חדרים״ שיהיו שונים ממה שחוויתם בריצה הקודמת שלכם, תתחילו עם נשק אחר, ותמצאו שדרוגים וחיזוקים שיהיו אחרים ממה שמצאתם בפעם הקודמת. כמעט בכל חדר תמצאו תיבות שתוכלו לפתוח שיעניקו לכם חפצים או שדרוגים אקראיים, החל מנשקים חזקים יותר, שיפורים לארג׳ון שבאים לידי ביטוי מהדברים הכי פשוטים כמו כמות חיים גבוהה יותר ועד לשדרוגים שמגיעים עם חיסרון כלשהו, כמו האפשרות לקבל מגן אחרי כל הריגה בתמורה לכך שיכולת ההתחמקות שלכם תיקח יותר זמן להיטען עד שתוכלו להשתמש בה שוב. בכללי כל הרעיון של תמורה נגד סיכון מבוצע פה הצורה מאוד מהנה, ולא משנה מה תמיד תמצאו את עצמכם מנחשים או מסתכנים בכל חדר שתיכנסו אליו. בחדר אחד תמצאו למשל, בחדר השני תמצאו ריפוי שמאוד הכרחי לכם בשלב קריטי של הריצה, או תיבה עם שיפור שיכול להפוך את הכל להרבה יותר קל, אבל בחדר השלישי אתם תמצאו חדר מלא באויבים שלא תוכלו לברוח ממנו, שיכול גם להיות הסוף של הריצה שלכם.

מוות 101

אני מאוד יכול להבין אנשים שעצם הרעיון של משחק בו כאשר אני מת, אני מתחיל את כל המשחק מההתחלה, מעורר בהם בחילה - אבל Saros הוא כנראה אחד המשחקים הנגישים ביותר שנתקלתי בהם בז׳אנר, ואחד שעושה לכם עבודה קלה מאוד בלרצות לחזור אליו למרות התסכול שאתם עלולים להרגיש ממנו. אני אומר שהמשחק מתסכל כי אין מה לעשות, למות מול בוס שלקח לי חצי שעה להגיע אליו, ולהתחיל ריצה חדשה בידיעה שעכשיו אני צריך להתחיל את כל האזור מחדש כדי לחזור אליו היא לא חוויה שתקסום להרבה אנשים. אבל תהליך הלמידה שהמשחק מעביר אתכם, יחד עם השדרוגים שהוא נותן לכם לא רק בזמן הריצה שאתם נמצאים בה אלא גם כאלה שנשארים איתכם באופן קבוע, הוא לופ משחקיות ממכר שגרם לי לחזור פעם אחר פעם, ריצה אחר ריצה, לסשנים שנמשכו שעות ארוכות.

מהר מאוד תרגישו על עצמכם שאתם פשוט טובים יותר ממה שהייתם לפני שעתיים, לא רק מבחינת הנתונים היבשים שלכם כמו כמות החיים שיש לארג׳ון או יכולת הספיגה של המגן שלו, אלא גם באיך שאתם רואים את שדה הקרב. האויבים במשחק יתקפו אתכם בעיקר דרך יריות שבאות לכיוונכם בסגנון Bullet-Hell - המון כדורים בגדלים ומהירויות שונות שנעים לעברכם, חוסמים לכם נתיבי מעבר והופכים לכם את החיים לקצת יותר קשים. המשחק מצריך מכם לא מעט קואורדינציה במצבים האלה, כשיש המון דברים להסתכל ולחשוב עליהם בו זמנית, החל מהכדורים שעפים עליכם, אויבים שתוקפים מהצד השני, סביבות עוינות כמו ביצות חומצה שיגרמו לכם נזק עם תדרכו בהם ומקפצות שתוכלו להשתמש בהם כדי להגיע לפלטפורמות גבוהות. הקרבות המתקדמים יותר במשחק כאוטיים ומלאים באדרנלין שיאתגר את כל מה שלמדתם, וככל שתתקדמו, תפתחו מעין שריר שיאפשר לכם לקרוא את השטח בצורה טובה יותר ולצאת מסיטואציות מסובכות כשידכם על העליונה. גם בבוסים זה המצב, והפעם החמישית שלכם מול בוס מסויים תהיה שונה מאוד מהפעם הראשונה שהגעתם אליו, גם כי תגיעו חזקים יותר, אבל גם כי אתם כבר יודעים את המהלכים שלו ולמה לצפות מהקרב מולו. הנשקים והציוד שתמצאו בכל ריצה ישתדרגו ככל שתתקדמו, אך המשחק דואג גם להציג כל כמה זמן תוספת כלשהי למשחקיות שמעלה את החוויה הילוך אחד למעלה. מהנשקים השונים כמו אקדח עם קליעים שקופצים מאויב לאויב, רובה ציד שהופך גם למטול רימונים, כלים כמו וו טיפוס שיאפשר לכם להשתגר לחדרים חדשים, יכולות מיוחדות שנקראות Power Weapon שמעניקות מתקפות חזקות והרסניות במיוחד ואפילו האפשרות לבצע הדיפה (Parry) למתקפות מסוימות - יש פה הכל מהכל, וזה פשוט כיף אחד גדול.

מסנוור את העיניים

מבחינת הגרפיקה, מדובר במשחק עם המון השקעה בכל תחום. מהדרך שבה הנשקים מעוצבים, לפירוט הטכני שהוכנס למודלים של הדמויות, הבעות הפנים ועוד - ניכר שנעשתה פה לא מעט עבודה בתחום הטכני, אבל אם נתעכב שנייה על הצד העיצובי של המשחק - אני אשמח לציין לשבח את הדרך שבה האויבים של Saros ועולם המשחק שלו מוצגים. אני חושב שאם תיקחו לארג'ון את הנשקים והיכולות המיוחדות, תזרקו אותו במסדרון חשוך ותתחילו להכניס את האויבים של המשחק, תקבלו משחק אימה שלא מבייש אף במאי יפני. המפתחת גם ציינה את זה, ואמרה שההשראה שלה לעיצובים השונים של המשחק הם אנימות ומנגות יפניות שמשלבות בתוכן חוויה של "אימה קוסמית", ומהר מאוד אל תוך המשחק מבינים שהם די קלעו למטרה. כל מפלצת שתיתקלו בה מרגישה כאילו היא נשלפה מדפי מנגה של הסדרות הכי שנויות במחלוקת שתוכלו לחשוב עליהם. כאלו שיגרמו לכם לתהות יותר מפעם אחת איפה הפה שלה אמור להיות ולמה יש לה יותר ממאה שיניים. הדבר ניכר בעיקר בבוסים שנעים מ"רובה ענק שיורה עליכם כדורים" ל"אחיו הקטן והמכוער יותר של קת'ולו". לסיום, אציין גם את הפסקול הפשוט מעולה של המשחק שמספק מוזיקת רוק סוחפת ואנרגטית בכל קרב עם שילוב מעניין של סינתיסייזר שנותן את הטוויסט הקוסמי שהמשחק משדר שפשוט גרמו לי להתאהב.

לסיכום, Saros הוא ניצחון נוסף ל-Housemarque שהוכיחה שהיא אחת השחקניות המרכזיות בז'אנר ה-Roguelike, ויודעת לבנות לופ ממכר שלא ישחרר אתכם. למרות שהיא קצת פספסה בתחום העלילתי עם סיפור שמספק מעט מאוד הסברים ודמויות משנה לא מאוד מעניינות, הוא דוחף אתכם יותר אל הכיוון של המשחקיות שלו ששם הוא יודע שהוא זורח הכי חזק, כמו שמש לפני ליקוי חמה.