״הסיפור הזה הוא הסיבה שעברתי לתאטרון״: השחקן עידו טאקו והבמאי אמיר וולף מדברים על ״החולה ההודי״.

קשה להאמין אבל המחזה "החולה ההודי" נכתב לפני 25 שנים ולמרות הזמן שחלף נראה שהוא ממשיך להיות רלוונטי גם כיום. המחזה נכתב על ידי המחזאי, תסריטאי, סופר, שחקן והסטאנדפיסט רשף לוי ומביא מפגש משפחתי מרגש בין שגב, בחור צעיר בן 21 לבין אחיו אבשלום אותו לא ראה שנים רבות. שגב יוצר קשר עם אבשלום על מנת ליידע אותו על מצבו הקשה של אביהם שאובחן כחולה בדימנציה ומצבו רק הולך ומתדרדר. המפגש מחזיר את אבשלום אחורה בזמן ומציף אותו בזכרונות שגרמו לנתק מאביו ומאידך, המפגש עם שגב נותן לו להרגיש מה זה להיות אח, את תחושת החום והאחווה הגברית אותה לא יצא לו להכיר לפני.

המחזה הקטן והאינטימי הזה עלה לראשונה בתאטרון בית ליסין בשנת 2005 בבימויו של אלון אופיר עם השחקנים אושרי כהן וליאור אשכנזי, גילת אנקורי ושלמה וישינסקי ואף זיכה את אושרי כהן בטייטל השחקן המבטיח לאותה שנה. בשנת 2012 אלון אופיר העלה את ההצגה שוב. הפעם בתאטרון הבימה עם השחקנים עידו ברטל, נתי רביץ, דוית גביש ודב רייזר ובשנת 2018 הועלה בתאטרון הספריה בבימויו של דניאל אפרת. כעת מועלה המחזה בפעם הרביעית בתאטרון הקאמרי בבימויו של הבמאי, שחקן ותסריטאי אמיר וולף וקאסט השחקנים הפעם מכיל את עידו טאקו ("החייל הנעלם"), תום אבני ("סברי מרנן"), שרה פון שוורצה ("זגורי אימפרייה") ומוטי כץ ("החיים זה לא הכל"). 

צילום: רדי רובינשטיין

"הוא הפך בעשרים שנה מאז שהוא עלה לסוג של קלאסיקה ישראלית מודרנית והוא רץ כל כך הרבה פעמים בהצלחה כך שזה מיד אותי מלחיץ. אבל המחזה כל כך טוב והקאסט כל כך טוב ומבחינתי יש פה כל כך הרבה סיפורים שהרי זאת דרמה משפחתית כל כך גדולה אבל הסיפור מבחינתי היה של הקשר בין האחים, הרומן הלא רומנטי - האחוות האחים הזאת שלדבר הזה אני נדבקתי מהקריאה הראשונה והזכיר לי סצנות שאני אוהב מתוך סרטים של שפילברג והוקס. הסצנות הגבריות האלה ועם הדבר הזה אני יצאתי לדרך ואני חושב שעזר לי שגם לא ראיתי את הגרסאות הקודמות, כלומר ידעתי, הכרתי, שמעתי אבל לא ראיתי אז אולי יכולתי להיות משוחרר מהכבלים של ההצלחות הקודמות", מספר וולף על השינוי בין הגרסה הנוכחית לגרסאות הקודמות.

קראתי שלגרסה הזו רשף עשה שינוי במחזה.

"רשף ישב איתנו המון בחזרות ושינה ושכתב תוך כדי ומחק והוסיף והמחזה התהדק והתקצר. אני חושב שהוא קצר יותר ממה שהוא היה כשעלה לראשונה דברים השתנו. אנחנו עלינו אחרי ה-7.10 ולדוגמא שיר הערש שמלווה את המחזה שהוא במקור 'שיר לינקינטון' החלפנו אותו ב'ערב אל מול גלעד' שהיום בעיניי מקבל משמעות אחרת והיות שכל הסיפור הזה הוא קצת רקוויאם לרוויזיוניסט האבוד או אפילו לצבר האבוד, מדברים על ישראל של אז שהייתה ואיננה ושאז הדברים היו פשוטים יותר, טובים יותר אולי אז משהו בפסקול הזה שרציתי להכניס פה שזה שירים של אריק אינשטיין, אילנית וחוה אלברשטיין וגם עם השיר הזה ששינינו אותו, שמנסה לתת המראה הזאת לאז".

עד כמה היית מעורב בליהוק?

 "רשף (המחזאי) וגלעד קמחי (המנהל האמנותי של הקאמרי) דיברו על טאקו. ובאמת עשינו הרבה מאוד אודישנים לחבר'ה צעירים וטאקו והגיע והוא היה 'הדבר'. אני לא הכרתי אותו לפני כן והפכתי להיות מעריץ והוא באמת נהדר וזה תפקיד שהוא לא פשוט. רשף כתב סוג של גרסה של עצמו של סטנדפיסט – אדם שחווה המון משברים וקשיים, אבדן וכאב ומוציא את הכול דרך פריזמה צינית, סרקסטית ומצחיקה. והעניין למצוא מישהו שיודע לעשות זאת באופן מיידי ושזה לא יראה מעושה זה קשה וטאקו הצליח מיד להתחבר למקומות האלה".

ומה לגבי שאר השחקנים?

 "עם שרה (פון-שוורצה) עבדתי לפני כן ועם תום ומוטי מעולם לא ובאמת התברכתי בארבעה שחקנים פנטסטיים שעובדים נהדר גם ביחד. היום ישבתי בין הקהל ושמעתי את הצחוק וראיתי את הטישו ואני רואה אותם מגיבים לארבעת המופלאים האלה שמקיימים את הדבר הזה".

צילום: שמחה ברבירו

קאסט השחקנים מורכב משלושה שחקני תאטרון הקאמרי שמופיעים בו כבר שנים בהצגות השונות – תום אבני, שרה פון שוורצה ומוטי כץ. עבור עידו טאקו, שחקן קולנוע ("החיים הנעלם") וטלוויזיה ("הגרמני") שכבר היה מועמד פעמיים לפרס האופיר על משחקו (ב2023 על הסרט "החייל הנעלם" וב2025 על הסרט "מכולת"), זוהי טבילת האש הראשונה בתאטרון אך כולי תקווה שגם לא האחרונה, כי הוא מוכיח את הטוטאליות שלו גם בתאטרון ואשמח לראות אותו בעוד הפקות תאטרון. "יש הרבה יותר אחריות על סיפור כשחקן. בתאטרון אתה חייב לספר אותו ולהיות אחראי על לקיים רגעים כדי שהקהל יבין אותם ויעבור. זה ממש אחריות אחרת וזה דבר שיש לי אליו הרבה קרדיט לתום אבני ולאמיר וולף הבמאי שהנחילו בי את הדבר הזה. זה דבר שאני גם לוקח לקולנוע", מסביר טאקו עם חיוך על ההבדל בין משחק בתאטרון לבין משחק בקולנוע ובטלוויזיה.

עידו, איך זה לעבור מקולנוע לתאטרון?

"זו פעם ראשונה בתאטרון וזה מרגש. בסופו של דבר אני מאוד אוהב לספר סיפורים אז היה תהליך של לרכוש את הכלים הנכונים למדיום כדי לדעת לספר את הסיפור הזה. הסיפור הזה הוא הסיבה שעברתי לתאטרון. זה לא בשביל התאטרון אלא כי כל כך אהבתי את המחזה הזה ובתהליך זכיתי להתאהב גם בתאטרון בגלל הבמאי המהמם והקאסט המדהים והכותב המדהים – הם גרמו לי להתאהב".

יש עוד פרויקטים בתאטרון?

"כרגע לא. אני כרגע מאוד עמוס".

איך אתה משלב את זה?

"קושי וכיף".

פרויקטים עתידיים בקולנוע או בטלוויזיה?

 "יש כל מיני דברים".

ההצגה ״החולה ההודי״ מציגה כעת בתאטרון הקאמרי