*ספוילרים לפרק השביעי בעונה השנייה של ״ניתוק״*

אני לרוב לא איש שצופה בסדרות טלוויזיה יותר מפעם אחת, אבל בפרק השביעי בעונה השנייה של ״ניתוק״ צפיתי עד כה 3 פעמים. הפעם הראשונה היתה בתחילת חודש ינואר, כשקיבלנו בהפתעה מאפל את החלק השני של העונה לביקורת (עם גישה מוקדמת ל-48 שעות בלבד), הפעם השניה היתה מוקדם יותר השבוע כאשר הגישה לפרק נפתחה מחדש באתר העיתונאים הרשמי, והפעם השלישית היתה בבוקר יום שישי, כאשר הסדרה עלתה לשירות הסטרימינג עם כתוביות בעברית. הסיבה לכך כמובן, היא העובדה שזה אחד הפרקים המרהיבים ביותר ששודרו בטלוויזיה בעשור האחרון (אם לא יותר). גם אם נניח לרגע בצד את תצוגת המשחק המופלאה בפרק הזה, ואת הבימוי האומנותי והמרהיב שלו (אבל רק לרגע! עוד נחזור לדבר עליהם בהמשך), הוא כתוב ומבוצע בצורה כה יחודית ומסתורית, שמכילה אינספור פרטים ואיסטר אגס שונים, ככה שבכל פעם שצפיתי בו (בטח אחרי שצפיתי גם בפרקים שאחריו) גיליתי דברים חדשים ומטורפים. יחד עם אותם הדברים, בכל פעם שצפיתי בפרק נפלה עלי ההבנה, שאף על פי שהוא בהחלט יצירה טלווזיונית מרשימה בהחלט, הוא למעשה רק כמעט מושלם. לפרק יש בעיה אחת ומציקה במיוחד, שאמנם שמתי לב אליה כבר בצפיה הראשונית, אבל ככל שחשבתי על הפרק הזה יותר (ותאמינו לי שחשבתי עליו לא מעט), ככה שמתי לב אליה יותר, והדבר שהכי מעצבן אותי לגביה, היא שהיה אפשר לפתור אותה בעזרת סצנה אחת קצרה.

כדי להבין מהי אותה בעיה, צריך קודם לכן לנתח את הפרק הזה ולנסות להבין מה היתה מטרתו. הפרק הזה למעשה מספר את סיפור המקור של ג'מה (דיצ'ן לצ'מן) ומארק (אדם סקוט), תוך כדי שהוא ממשיך את התקדמות העלילה והסיפור מעיניה של ג'מה / מיס קייסי מקומת הבדיקות של לומון. זהו למעשה סוג של ״פרק ספיישל״ (אחד מתוך שלושה שיש במהלך העונה), שמספר את הסיפור מנקודת מבט של דמות ספציפית (ג'מה במקרה הזה), ומצליח לאזן באופן מדויק ומצוין (למעשה באופן כמעט שווה), בין כמויות המידע החדש והמסתורין שאנחנו מקבלים לבין סיפור המקור והרקע על הדמויות השונות. את האיזון הזה הפרק מצליח להשיג בעזרת קונספט חכם מאוד, שכתוב בצורה מבריקה, והוא הדרך בה הסיפור מוצג. במהלך הפרק הסיפור מוצג דרך שתי מערכות יחסים מרכזיות מאוד שג'מה עומדת במרכזן. מדובר בשתי מערכות יחסים מאוד שונות גם בתכליתן וגם בתפקיד של ג'מה בהן, אך יחד עם זאת מאוד מקבילות והשילוב שלהן גורם לסיפור לעבור כמקשה אחת שלמה, שמצליחה להציג סיפור מיוחד ומעניין ביותר, שבפעם הראשונה מאז שהסדרה התחילה, משאיר אותנו עם יותר תשובות משאלות.

סיפור אהבה

מערכת היחסים הראשונה היא מערכת היחסים של ג'מה עם מארק. למערכת היחסים הזו יש מספר מטרות בפרק הזה. הראשונה שבהן היא בניה וחיזוק הקשר בין מארק לג'מה. במהלך כל הסדרה אנחנו שומעים עד כמה ג'מה היתה חשובה למארק, אבל זו למעשה הפעם הראשונה שאנחנו רואים את זה, מה שמספק לתחושות האלו סוג של ״אסמכתא״ לרגשות של מארק, והופך אותם להרבה יותר מובנים וקלים להזדהות עכשיו שיש לנו רקע ממשי. בנוסף לכך, הפרק הזה מראה לנו שלא רק שג'מה הייתה חשובה למארק, גם מארק היה חשוב לג'מה באותה המידה, מה שבעזרת הכימיה המעולה בין לצ'מן לסקוט עוד יותר מחזק את הקשר בינם ומראה שמערכת היחסים הזו הייתה לגמרי דו כיוונית. המסע של ג'מה (לפני המעבר ללומון) ומארק בפרק הזה מתחיל בפגישה הראשונה שלהם ונמשך עד אותה תאונה מצערת (לכאורה), ובמהלכו אנחנו רואים איך אט אט הם הופכים משני זרים מוחלטים למשפחה. אחת הסצנות שמדגישות את זה הכי טוב לדעתי היא הסצנה בה אחותו של מארק דבון (ג'ן טולוק) ובעלה ריקן (מייקל צ'רנוס) באים לאכול עם ג'מה ומארק ארוחת בוקר. הסצנה הזו מראה לנו איך ג'מה הפכה לחלק בלתי נפרד ממארק. דבון מתייחסת אליה כמו בת משפחה, וכאשר היא מבינה שג'מה ומארק מנסים להכנס להריון היא מתייחסת אליה כאילו היתה אחותה. קרבה כזו (בטח בהתחשב בעובדה מארק וריקן ממש לא קרובים באותה הצורה), מראה עד כמה ג'מה הייתה חלק בלתי נפרד מהחיים של מארק, ומדגישה כמה העדרה שינה את מארק מקצה לקצה.