הכתבה מכילה ספוילרים קלים לסרט, אם כי אני מאמין שלא תכננתם לראות אותו גם ככה.

מי מכם שגדל במהלך סוף שנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000 בטח זוכר את רשת ״בלוקבאסטר״, חנות ספריית הוידאו והמדיה, וסביר להניח שדרכה צרך המון תוכן קולנועי בשנים אלו (או דרך ״ענק הוידאו״, למיטבי לכת). אני לא אשכח לעולם את החוויה בתור ילד של להיכנס לחנות המציגה בגאווה מגוון רחב של היצע מארזי דיוידי שונים, עם כריכות המציגות עולמות צבעוניים שונים שרק מתחננים שתשכירו אותם ותצפו בהם. אז, עם חוסר קיומם של סמארטפונים ואינטרנט סלולרי ברמה שהוא זמין כיום, לא היית ממהר ללכת לבדוק ביקורות לפני שהיית בוחר סרט. המסע אל החנות הטיל עליך משימה מאוד קשה: להחליט איזה סרט אתה הולך לראות השבוע, על בסיס הכריכה בלבד. ועל כן, יתכן שהיו כמה אופציות שמשכו לך את העין והתלבטת בניהם, אבל לרוב לא ידעת מה מחכה לך בתוך האריזה, עד שהיית מגיע הביתה. עצם הרעיון הזה גם היווה חלק מהרעיון האסטרטגי של מפיצות הדיסקים ושל ״בלוקבאסטר״ בעצמה, שדאגו להבליט כריכות של סרטים שהם רצו מאוד שלא תפספסו בקדמת החנות. האם זה אומר שכל סרט שהייתי לוקח היה בהכרח סרט טוב? בואו נגיד, שלא סתם אומרים אומרים לא לשפוט ספר על פי הכריכה. אני מדבר אליך, ״שרדרמן שולט״.

בכל אופן, למה אני מזכיר את זה? גם היום, לאחר עליית העידן הדיגיטלי, סגירתם של סניפי ״בלוקבאסטר״ והעובדה שיש כמות בלתי ניתנת לספירה של תוכן הזמינה בחינם במרחק הקלדת המילה ״יוטיוב״, יש לנו ״חנויות״ המושתתות בעיקרון על עיקרון מכירתי דומה. אלו הן רשתות הסטרימינג. כל חברה אשר מקימה שירות סטרימינג משל עצמה, היא כמו חנות DVD שמטרתה למשוך ולהשאיר את הצופים מנויים אליה, באמצעות טייטלים שירגישו מרעננים ומיוחדים לצפייה. שיהיו מספיק מלבנים צבעוניים במסך הפתיחה שיגרמו לצופים ללחוץ עליהם כשמשעמם להם בערב פנוי. להחזיק את אותו תחושת ריגוש שאולי, רק אולי, ככה הם יגלו את הדבר החדש והלא-צפוי שהם אוהבים - או שמא, להרבות בכותרות כדי שתהיה תחושה שלשירות יש באמת הרבה מה להציע. חברות יכולות להתרברב בכמות הכותרים האדירה שיש להם (וכך הן גם עושות), אבל האם אכפת להם מה האיכות המצטברת מכל הכותרים האלו? ככל הנראה שלא. ו-״מלחמת העולמות״ החדש הוא בדיוק דוגמה לכך.

סרט הסטרימינג החדש של ״מלחמת העולמות״, המשוחרר ישירות לאמאזון פריים וידאו בהפקתם המקורית של אמאזון בעצמם, אמור לכאורה להיות מבוסס על רומן המדע הבדיוני הוותיק באותו השם מאת ה. ג׳. וולס, שראה אור בשנת 1898. סיפור המציג באופן די מקורי לתקופתו פלישת חייזרים לכדור הארץ, תוך כדי שהוא מעביר ביקורת על החברה ועל קולוניאליזם. הסיפור עובד מספר פעמים, כאשר הבולטים מבניהם הם תסכית הרדיו השערורייתי ב-1938 שהתקבל בפני הציבור כאילו היה אמיתי, וכן סרטו של סטיבן ספילברג משנת 2005 בכיכובו של טום קרוז. מאז שנת 2016, בה עברו 70 שנה מתאריך מותו של וולס, נכנס הסיפור המקורי אל ״נחלת הכלל״ (Public Domain), ועל כן כל הרוצה בכך יכול להשתמש בסיפור כאוות נפשו, ללא צורך בתשלום תמלוגים או בשיחות על זכויות יוצרים. אז מה אמאזון עשו עם הבסיס הסיפורי המוכר שהיה זמין להם?

עלילת הסרט מתמקדת בוויל רדפורד, המשוחק על ידי השחקן והראפר אייס קיוב, סוכן במחלקה לביטחון המולדת של ארה״ב, האחראי על פיקוח על הציבור באמצעות כלי המעקב השונים הזמינים לו כחלק מתפקידו הממשלתי - ומנסה להפיל איומים כנגד הממשל, כמו שידור חי של דמות אפלה העומדת לחשוף מסמכים על תוכנית סודית במיוחד. במהלך עבודתו, רדפורד משתמש בכלים על מנת לעקוב גם אחרי שני ילדיו וזאת מתוך דאגה אליהם, למרות שהוא עובר את גבול הטעם הטוב וחודר להם לחיים האישיים מעט יותר מידי - כי הוא מסוגל. לפתע, כשחייזרים מתחילים לפלוש לכדור הארץ, חוזה רדפורד בכל המתרחש דרך המחשב שלו מתוך חדרו התת-קרקעי ומנסה לנצל את הכלים ברשותו על מנת להבין מה עומד מאחורי הפלישה, וכן להציל את ילדיו מהסכנה העומדת בחוץ. נשמע... סטנדרטי, נכון? אז מה הבעיה?