ביקורת ComicON: ״בית הדרקון״ עונה 3 - ההתחלה של הסוף
העונה החדשה של ״בית הדרקון״ ב-HBO Max מחזירה אותנו אל תוך העולם של ווסטרוז, היישר לנקודה שבה עצרנו בסוף העונה השנייה. אחרי הכנות רבות לקראת קרב משמעותי שישנה את סדרי הכוחות בממלכה, אנחנו סוף סוף זוכים לראות אותו במלוא הדרו. האם העונה החדשה מצליחה לספק לצופים שוב את הדרמה ואת האקשן שהם כל כך אוהבים לראות בעולם ״משחקי הכס״?
תודה לוורנר ברוס דיסקברי ול-HBO על הגישה ל-4 הפרקים הראשונים של העונה החדשה!
תקציר: בעוד שהסכסוך הפנימי בתוך בית טארגאריין ממשיך להתרחב ורוחות של מלחמה נושבות בווסטרוז, רהאינירה (אמה ד׳ארסי), היורשת החוקית של הכתר, תצטרך להתמודד עם ההשלכות הכבדות של הסכסוך - במקביל להצעת הכניעה של מי שהייתה בעבר חברתה, המלכה אליסנט (אוליביה קוק).
הפעם האחרונה שבה נפגשנו עם הסכסוך בין בית הייטאוור לבית טארגאריין, אותו הסכסוך שעתיד להביא למפלתו של בית הדרקון ולהוביל כמעט ישירות לאירועי העונה הראשונה של ״משחקי הכס״, הייתה בקיץ 2024. הגעתי אז עם ציפיות בשמיים לעונה גדולה. עונה עוצמתית. כזו שתתרגם את המתח והסיום קורע הלב של העונה הראשונה לקרבות אפיים וסצנות אקשן שטרם ראינו בעולם של ווסטרוז. אבל איך אמרה מרי ג׳יין ב-״ ספיידרמן״? ״אם תצפה לאכזבה, לעולם לא תתאכזב״. וזה בדיוק מה שקרה (טוב, אלא אם כן באמת ציפיתם להתאכזב). העונה השנייה של ״בית הדרקון״ הייתה פשוט החמצה. במקום להיכנס לעומק הסכסוך, למחלוקות הפוליטיות ולקרבות, קיבלנו שמונה פרקים שנמרחו על פני כמעט שעה כל אחד, והוקדשו בעיקר להכנות מתישות לאותו קרב מסתורי שלא הגיע. במקום אקשן, קיבלנו מסע רוחני מיותר, מלא בסיוטים והזיות, שרודף את דמותו של דיימון טארגאריין בהארנהול. כל זאת תחת התירוץ שהוא ״מגייס לוחמים״ לצבא של אחייניתו, אשתו והיורשת החוקית, רהאינירה. למעט פרק אחד שהציג קרב דרקונים אפי במיוחד, העונה כולה התפזרה לעלילות צד לא רלוונטיות ודמויות חדשות שלא עניינו אף אחד. זה היה רחוק שנות אור מהאיכות המופתית של העונה הראשונה.
עכשיו, שנתיים אחרי, קיבלתי סוף סוף את ההזדמנות לצפות בקרב המיוחל - זה שבשבילו שרדתי שמונה פרקים שלמים שהובילו לשום מקום. הדלקתי את הטלוויזיה וצפיתי בארבעת הפרקים הראשונים של העונה השלישית של ״בית הדרקון״, בתקווה ובציפייה שמהנקודה הזו, יש לסדרה רק לאן לעלות. והאמת? כבר מהדקות הראשונות של העונה השלישית מרגישים שיש שינוי ברור בטון ובסיפור שהעונה הנוכחית רוצה לספר. בדומה לעונה הקודמת, גם הפעם אנחנו נזרקים ישירות לתוך המים העמוקים, כשהעלילה ממשיכה בדיוק מהנקודה שבה עונה 2 עצרה: רהאינירה מתלבטת לגבי הצעת הכניעה של אליסנט, ובמקביל, משני צדי המתרס, המאבק רק הולך ומחריף.
וזה עובד. ככה בדיוק אני זוכר את ״בית הדרקון״ בשיאה - תככים, מזימות ובעיקר הלב האמיתי של הסיפור הזה, המאבק בין אליסנט לרהאינירה. שתי חברות ילדות טובות שהפכו לקשורות בדם, ובסופו של דבר לאויבות מרות, שכל אחת מהן מייצגת אידיאולוגיה שונה לחלוטין לגבי הכתר. הניצוץ הזה, שהיה חסר כל כך כשהן היו מופרדות פיזית בעונה שעברה, חוזר להניע את העלילה קדימה.
סדרות
כתבות נוספות מקטגוריית
ביקורת ComicON: ״בית הדרקון״ עונה 3 - ההתחלה של הסוף
ביקורת ComicON: ״צעצוע של סיפור 5״ - בקשת החברות התקבלה
ביקורת ComicON: ״קופה ראשית: הסרט״ - זן נדיר של קולנוע ישראלי
ליאם סולומון
