הביקורת כוללת התייחסות ישירה לתוכן הסרט הקצר, מה שמכיל ספוילרים לתוכן וכן איזכורים והתייחסויות לאירועים מדיניים/פוליטיים.

תקציר: שם טוב האבי (תמיר בר) חי תחת שם בדוי לאחר שהצליח לברוח מהכלא בסוף הסרט הראשון, אך כעת עולים עליו והוא צריך לברוח בשנית. בדרכו הוא מגיע מעבר לים אל עיר משונה ובדיונית לגמרי בשם ״יהוד״, שם חוגגים את בואו בטענה שהוא ״השליח״. לאט לאט יגלה האבי כי ״יהוד״ היא עיר מפולגת בדעותיה על אפליקציות ניווט, מכורה בכניעה לשייק קבאב ועומדת בפני האיום של כיבוש בכפייה על ידי העיר הבדיונית השכנה, ״נווה מונוסון״.

לא חשבתי שאמצא את עצמי בסיטואציה הזו היום כותב את המילים האלו, אך חטיבת הדיגיטל של כאן תאגיד השידור הישראלי בחרה לשחרר לעולם הבוקר - ללא התראה מוקדמת - את סרט ההמשך לפרויקט המוזיקלי-סיפורי האייקוני שלה, ״עלייתו ונפילתו של שם טוב האבי״. הסרט הקצר שוחרר בקיץ 2020, במרכזה של מגפת הקורונה, והפך לתופעה ויראלית לא פחות ממנה - כשסחף את המדינה בהומור, במוזיקה וליריקה קליטים, בהפקה ברמה מפתיעה ובעיקר במסר מבקר על החברה הישראלית ומערכות הממשל שלה. הפסקול שלו נכנס לרשימות ההשמעה של המדינה כולה, העלאת הסרט ליוטיוב זכתה לתואר הסרטון הטרנדי ביותר בישראל ב-2020 ואפילו האלבום המוזיקלי זכה בפרס אקו״ם להישג השנה. אין ספק ש-״שם טוב האבי״ הייתה תופעה שהפתיעה את הישראלים, אך הייתה בדיוק מה שהם היו צריכים ברגע של משבר - ציניות והפקה על רמה.

הסרט החדש תופס אותנו בתקופה אחרת של ישראל. ישראל שמאז ידעה אסון ומלחמה ארוכה וקשה מאוד, שברקע האמירה ״יחד ננצח״ רק המשיכה לשסע בכל זאת את החברה שחיה בה על רקע חברתי ובעיקר פוליטי. בפרויקט החדש מנסה תמיר בר, שבנוסף לכיכובו הראשי גם כתב את התסריט, להעביר את האבי תהליך סאטירי לחוויות הבסיסיות של עם ישראל במדינתו - אלו שהביאו אותו אליה ואלו שגם עלולים בעתיד להוביל לפירוקו ממנה. הוא אומנם עושה זאת פעם נוספת בשירה קצבית ובמילים שעל הנייר נשמעות כמו נונסנס, אך הביקורת - הן על הציבור והן על הממשלה - לא פסחה מעל ראשו גם הפעם. הייתי אומר שאף הפעם, היא מושחזת ובוטה הרבה יותר משהייתה בסרט הראשון, באופן שמצליח להפתיע מחדש כשהוא מגיע מתאגיד במימון ממשלתי.