ביקורת ComicON: ״מייק & ניק & ניק & אליס״ - את הפספוס אין להשיב
סרט הסטרימינג החדש של אולפני המאה ה-20 בדיסני פלוס לוקח את השחקן ג׳יימס מארסדן ללילה המלחיץ ביותר בחייו, כאשר דמותו עומדת בפני חיסול מתקרב ובא - או לפחות ככה טוען גרסתו מהעתיד של שותפו לשעבר, בגילומו של וינס ווהן. האם קומדיית האקשן שכוונה לטלויזיה מספקת את הסחורה בלהיות בידור קליל לצפייה ביתית?
תקציר: מייק (ג׳יימס מארסדן) הוא מתנקש לשעבר בארגון פשע בעולם התחתון, המגיע לחגוג בערב השחרור מהכלא של בנו של מנהל הארגון (קית׳ דיוויד), ג׳ימי בוי (ג׳ימי טאטרוֹ). בדרכו לדלג על מסיבות האפטר-פארטי ולהעביר ערב שקט עם בת זוגתו אליס (אייזה גונזלס), הוא זוכה לביקורו של שותפו לשעבר בעסקי הפשע - ניק (וינס ווהן). הוא מגלה עד מהרה כי אדם אנונימי הלשין בזדון ובשקר מוחלט לראש הארגון כי הוא המשת״פ שגרם לעצירת בנו, וכי ניק הוא למעשה נוסע בזמן מהעתיד - שחזר על מנת למנוע את ההתנקשות הנוקמת והמתקרבת בחייו של מייק.
סרטים שבהם שחקן אחד משחק שתי דמויות שונות בעלילה הם לא קונספט כל כך חדשני בימינו. רק בשנה שעברה יצא לנו לראות את זה קורה עם ״מיקי 17״ בכיכובו של רוברט פטינסון, ואף לאחרונה זכה מייקל בי. ג׳ורדן באוסקר על משחקו הכפול ב-״חוטאים״. הצורך של שחקן להביא כמה זהויות נפרדות במסגרת אותו הפרויקט ולעיתים אף לקחת בחשבון כיצד היה מגיב לעצמו באותה הסצנה, הוא אומנם לא משהו מהפכני, אך כן משימה שלרוב נחשבת לא קלה. יש יוצרי קולנוע שמוציאים אותה לפועל טוב, ויש כאלה שפחות מצליחים איתה (אני מסתכל עליך, ״ג׳ק וג׳יל״). גם סיפורי מסע בזמן הם לא דבר פורץ דרך בקולנוע, שכן אירועים תחת לחץ של ״אנחנו חייבים למנוע מהאסון לקרות״ נבחנו כמה וכמה פעמים על המסך - אפילו ממש לפני כחודש עם ״בהצלחה, תהנו אל תמותו״. ועם זאת, האלמנטים האלו כן שיחקו תפקיד מרכזי בסיבה שרציתי לבדוק את הסרט הזה. זאת מאחר והתקציר שפורסם ממנו והטריילר שיצא, שהשאירו את העלילה די מעומעמת במכוון, נראו כמו טייק די שטותי ומהנה לאלמנטים האלו. הכיוון למסך הקטן דווקא ניכר מטיב לפרויקט, שכן הוא מאפשר לקחת את העניינים הרבה יותר בקלילות ולהשתטות עם הרעיון מבלי הצורך להגזים הפקתית. הבחירה של אולפני המאה ה-20 אף להקרין את הסרט הזה בפסטיבל SXSW סימנה לי שיש להם לפחות מעט אמונה בו. נכון, השיטה הזאת לא הוכיחה את עצמה כשאותם האולפנים הציגו את ״אנמאצ׳ד״ ב-TIFF (שהפך לימים להיות השנוא עליי מכל הפסטיבל), אבל הפעם ניכר שקיים יותר פוטנציאל. התסריטאי-במאי עבד על הסדרה המעולה של ״סקוט פילגרים הולך על זה״, יש פה שחקנים שאני יותר מכיר ובכללי הסיפור נשמע יותר מהנה. על כן, יצאתי אל האיזור המסוכן שהוא סרטי סטרימינג על מנת לבדוק מה מתחבא מאחורי הכותרת הארוכה ומלאת האמפרסנדים.
Vince Vaughn, Vince Vaughn, James Marsden and Eiza González in "Mike & Nick & Nick & Alice"
התחושה הראשית בצפייה בסרט היא שהוא יושב על גבו של קונספט ראשוני לא רע בכלל, במיוחד לא עבור סרט אקשן טלוויזיוני. למרות שלקח לי כמה רגעים להבין מי הגורמים השונים בסיפור, מה רמת ההיכרות שלהם ומי בצד של מי, אני כן חושב שהסרט מצליח לבסס ״עולם״ ומקבץ דמויות שיהיה כיפי ״לשחק״ עלילתית איתן. כשלא מדובר עכשיו בדרמת פשע כבדה ברומו של עולם, אלא סרט שמראש מתוכנן להיות ערב רגוע על הספה, לא צריך יותר מכמה אנשים ״פשוטים״ בתוך סביבה ״מאיימת״ כדי לספק בידור קליל. הוספת האלמנטים המד״ביים אף נשמעים כמו דרך טובה להוריד עוד יותר מהרצינות, לכדי כך שנחוש ביזאריות המעוררת גיחוך חיובי. התסריט של הסרט אף בנוי כך שאירועיו מתרחשים לאורכו של ערב אחד בלבד, כאשר אנחנו מתקדמים בטיימליין שלו על בסיס אירועי האפטר-פארטי של המסיבה המרכזית בו. עוברים מהמסיבה, לאפטר-פארטי, לאפטר-אפטר-פארטי וכן הלאה. גם אם זה מעיד על כך שלסרט יש חציצה מובחנת וקשיחה כביכול במערכותיו, אני חושב שזה בסיס מהנה לראות כמה יכול להשתבש ככל שהלילה מתקדם, בציפייה שהדברים יגזימו ויסובכו יותר ויותר בכל שלב. אך למרות כל הפוטנציאל הזה, המגיע ככל הנראה משורות הפיץ׳ הראשוני שהתחילו בכלל את תהליך ההפקה שלו, לצערי הוא מוצא את עצמו מבוזבז לחלוטין בסך האירועים והשתלשלות העניינים. על כן, התחושה שמצטברת אצלי היא לא בהכרח שהסרט הוא ״סרט רע״, אבל הוא בהחלט מאכזב ביחס למה שהוא יכל להיות.
Rectangle · 300x250 · פרסומת
הבעיה העיקרית בחוסר המיצוי הזה ניכרת בכתיבת התסריט. ניכר שמי שהוקצה לכתוב אותו לא ידע מה לעשות עם הדמויות לאורכו של סרט שלם (במקרה הזה, שעה ו-46 דקות). לא מעט סצנות לאורכו של הסרט עוברות כמו קטעים שהוכנסו לתוכו בצורה מלאכותית, על מנת לגרור את המתרחש ולעבות את הנפח של התוצר הסופי. הדבר יוצר חוסר תכלית אצל רוב הפעולות שהדמויות ככלל עושות לאורך הדרך, כך שאני מתקשה להתחבר אליהם ולדרך שהן כביכול אמורות לעבור. כפי שציינתי, הבסיס האפיוני שלהם והעולם שבו הן חיות יכל להיות מאוד מסקרן לחקור ולקשר לנקודות הזדהות - אך זה לא מה שנעשה כאן. במקום זה, הדמויות נכנסות לשיחות צד ולסיקוונסים כלואים בתוך עצמם, שהשפעתם על הנרטיב הכולל אינה קיימת כלל. חלקם אומנם זורקים פרטים שקצת מרחיבים לנו על עברן של הדמויות, אך אין לאותם פרטים משמעות אפקטיבית במסגרת הסרט עצמו, והרי אנחנו לא מדברים כאן על משהו שיורחב ליקום שלם, אז למה להתעסק בזה בכלל? חלקם האחר בנויים כך שניכר שכוונתם להצחיק, אך ההומור שלהם מאוד שטחי ובסיסי או פשוט לא קומי באמת, שכמעט ולא הוציאו ממני תגובה באף ניסיון שלהם, אולי למעט גלגול עיניים. למיטב זכרוני, במהלך הסרט צחקתי מעט רק כ-2-3 פעמים, כולם מאותה הדמות - שאינה אחת משלושת (ארבעת?) הדמויות הראשיות בסיפור. כך או כך, הסצנות האלו מרגישות כמו ״סצנות כיס״, מהסוג שהיו יורדות בקלות בעריכה - שכן חוסר הכללתם בסיפור לא היה מפריע לדבר ואף אולי משפר את קצב ההתקדמות. הדבר גרם לי לתהות מספר פעמים במהלך הצפייה, ״למה זה נמצא בסרט? למה אנחנו מתעסקים בזה?״. התחושה הזו אף מחמירה כאשר לאורך הקרדיטים של הסרט, אנחנו מוצגים עם קטעים שבאמת ״ירדו בעריכה״. מראים לנו חלקים מסצנות שהיו מאריכות אותם. לא פספוסים, תוספות. אם היה לכם עוד הרבה שהסרתם ועדיין נשארתם עם חלקים מיותרים, כנראה שלא היה לכם הרבה מיצוי עלילתי מתחתם בכלל.
Jimmy Tatro in "Mike & Nick & Nick & Alice"
Jimmy Tatro and Keith David in "Mike & Nick & Nick & Alice"
האופן שבו הסרט ערוך גם גרמה לי להתשה ולאכזבה. בסרטי אקשן, צריך לדעת טוב מאוד איך מראים דברים. השוטים אמורים מצד אחד להתקדם בקצב טוב כדי לשמור על רמת האנדרנלין אצל הצופה, אך מצד שני, לא להיות מהירים מידי על מנת שיתקשה לעבד את המתרחש. לצערי, העריכה כאן לוקה מאוד בחסר - דווקא לא מהכיוון של חוסר בה, אלא של הגזמה מיותרת בה. בלא מעט מהסצנות, ניתן לראות סיקוונסים בהם יש יותר מידי קאטים מהירים בין שוטים. באחרות, אנחנו מקבלים צילומים המתמקדים באדם מדבר בהם המצלמה נעה בתנועה מעגלית (כלומר, על ציר קשת), וכשאלו מודבקות אחת אחרי השנייה לאורך זמן, עוברת התחושה שהצופה מסתובב סביב עצמו ללא הרף ומקבל מכך סחרחורת. ובמקרים רבים נוספים, הפשע הכי גדול בעיניי - שימוש מוגזם ומיותר בקטעי סלואו מושן. הסרט חוזר פעם אחר פעם על שוטים שהוא מציג בהאטה ניכרת במיוחד. זוהי אינה האטה אומנותית על מנת להראות לנו שמשהו מגניב, סטייל ״המטריקס״, אלא האפקט הבסיסי ביותר להאטת וידאו שאפשר לקבל בכל תוכנת עריכת וידאו ממוצעת. אותה האטה גם נעשית על שוטים שכביכול לא קורה בהם אקשן פר סה, כך שהיא מובחנת וצורמת, וגורמת לסרט להיראות כמו אדיט חובבני ביוטיוב. אני לא חובב של קטעי סלואו מושן כשאין להם משמעות להעצמת המתח, אפילו אם אלו מופיעות פעם אחת בסרט, ובמקרה הזה הסרט ממש הוציא את המיץ מחמת הספק שיכולתי לתת לו על כך. אם כבר, זה גורם לי לחשוב על כך שזו עוד דרך של היוצרים להאריך את זמן הריצה של הסרט בדרכים מלאכותיות. מעל זאת, לא תורמת לכך העובדה שהסרט מכיל גם כמה וכמה סיקוונסים של סצנות מסיבה, בהם יותר שומעים שירים שרכשו להם את הרישיון מאשר רואים התקדמות של העלילה. מפתיע לראות כמה שירים מוזכרים בקרדיטים של הסרט.
הצילום של הסרט לא מצליח להרשים או לייחד אותו משאר דומיו בפלטפורמות הסטרימינג. יש שיגידו שאני לא צריך לצפות להרבה מסרטים שמיועדים ישירות לטלויזיה, ויש בזה משהו - אבל גם אם אני שם את סרטיהם של נטפליקס (שהגיעו לקולנוע בסוף) בצד, קיבלנו בשנים האחרונות לא מעט סדרות HBO ו-Apple TV שמביאות סינמטוגרפיה עוצרת נשימה למסך הביתי. בכל אופן, בסרט הזה, הצילום ניכר כיחסית רגיל ובעיקר מכוון על הדמויות, מבלי מסר נוסף להעביר או סטייל ייחודי בעל פואנטה. מידי פעם יש שוטים עם מיקום ספציפי למצלמה, משיכה של הפוקוס או תנועה שאמורה ליצור הלם שניכרת כיותר מבוססת אפקטים ומצלמה ממוחשבת, אבל אין באלו אמירה המתוקשרת דרך בחירות אלו. הקולורציה של הסרט באופן נקודתי הייתה ממש מוזרה ולא טובה בחלק מהסצנות, וכן תוספות כבדות של קונטרסט, שלפעמים תהיתי אם מדובר בתקלה בהגדרות הטלויזיה שלי או בשינויים שנעשו לסקרינר. עיצוב הסטים או התלבושות ניכר די בנאלי, שכנראה מבוסס על בדים וסגנונות שכבר היו זמינים לאולפן, ולא פותחו בתהליך מורכב מאפס על מנת שיהוו שפה עיצובית ייחודית. בית מהודר נראה כמו בית מהודר, מסיבה נראית כמו מסיבה, חדר יוקרתי במלון נראה כמו חדר יוקרתי במלון - אין הפתעות באספקט הזה. גם מבחינת האפקטים הממוחשבים שמופיעים בסרט לעיתים, ישנם חיפופים שקופצים לעין. חלק מהם נראים סבירים, ברמת המתקבלים על הדעת, ואחרים (לרבות פצעים, פזרי דם ויריות אקדח) לוקים בחסר.
Vince Vaughn in "Mike & Nick & Nick & Alice"
from "Mike & Nick & Nick & Alice"
אני כן אזקוף לחובתו של הסרט שסצנות הקרב שהוא מציג בנויות בצורה די טובה. אומנם לצערי אין הרבה מהן, אך כאשר הדמויות נתקלות לקרבות יריות או לעימותים פיזיים עם שחקנים אחרים, ניכר שהמתרחש בסצנה כן משוחק, מצולם ונערך בצורה חיה מספיק. אני גם נוטה להאמין שאלו לא היו אלתורים מלאים של השחקנים, אלא סיקוונסים שתוכננו עם כוריאוגרפיית לחימה, וזו מוסיפה מאוד לחוויה של רגעים אלו. אני בהחלט אציין שאלו הרגעים שיותר נהניתי מהם מהסרט בסך הכל, והם היוו תוספת מרעננת עבורי. יתכן מאוד שזה מה שאתם מחפשים בפרויקט הזה, ועל כן, אומר שאני לא חושב שהן בהכרח יאכזבו את הציפיות הקז׳ואליות שלכם (במיוחד אם אתם רגילים לסרטי אקשן חסרי-עלילה שנזרקים על הטלויזיה) - רק שתדעו שאינן מהוות חלק נרחב מהאורך של הסרט (וזה די חבל, כי גם אני הייתי שמח לראות יותר מהן). כמו כן, אציין מבלי להיכנס לספוילרים שקטעי הסיום של הסרט הרגיזו אותי. מדובר ברצף של סצנה נמתחת שמנסה לשקף עומק אמוציונלי שהסרט לא פיתח טוב בשביל שלצופה יהיה יותר מידי אכפת, שלאחריה מועלה נקודה עלילתית ״שלופה מהמותן״ וחסרת כל היגיון למה שקדם לה, עליה אנחנו סוגרים את הסיפור. עם כמה שיכולתי למצוא נקודות שבגינן אני יכול ״לזרום״ עם הסרט ובאמת הרגשתי שהוא חוצה את הסף של סרט קביל להמלצת צפייה, זה הרגע שבו חשתי שהיוצרים מזלזלים בי. הם פשוט החליטו לסגור את קצוות הסרט בתירוץ ולהיפטר ממנו, ללא כל אכפתיות לצופים שישבו מולו כמעט שעתיים. הציון של הסרט בעיניי נפגע בעיקר בגלל הבחירה הזאת.
Rectangle · 300x250 · פרסומת
קאסט השחקנים שלוהק לפרויקט ומוצג בו מכיל כמה וכמה שמות מוכרים, שעל פי מה שאני מכיר אותם מפרויקטים אחרים שלהם, הם שחקנים שיש להם לפחות כישרון במידה מה ומסוגלים להחזיק דמות בצורה מעניינת. עם זאת, דווקא כאן ניכר שאף אחד מהם לא באמת מתאמץ להביא את ה-A Game שלו, מה שיותר מבליט את התחושה שעבור כל העוסקים במלאכה מדובר בהכנסה צדדית. השחקן שמביא את הופעת המשחק הכי חביבה בקאסט הוא למעשה בן שוורץ, אבל התפקיד שלו מאוד קטן. הוא מופיע למספר סצנות בודדות ואינו אינטגרלי למרבית העלילה המוצגת בסרט, אך הסצנות שלו הן הזכורות ביותר בראשי מהצפייה. אחריו, השחקנים ג׳ימי טאטרו וקית׳ דיוויד מצליחים להיות גם הם די מבדרים וכיפיים לצפייה, זאת כאשר הם מקבלים זמן מסך (שבהחלט יכל להיות יותר רחב מהמצב בפועל). עם זאת, למרות שהם כביכול דמויות חשובות לסיפור, הם לא נשזרים בצורה מאוד עמוקה עם קו העלילה הראשי, ועל כן, המשחק שלהם מרגיש ״לצד״ הסיפור ולא חלק ממנו. לבסוף, וינס ווהן וג׳יימס מארסדן שנמנים בין השחקנים הראשיים בסרט עושים עבודה סבירה, שאני יכול לקבל ולהסתדר איתה במסגרת הסטרימינג. הם אומנם לא גרועים, אבל ניכר מאוד שהם לא משקיעים יותר מידי, למרות שהם מוצבים במרכז. ווהן ספציפית לא עושה משהו מיוחד עם כפל הדמויות שניתן לו - הן אומנם שכפול אחת של השנייה במכוון, אבל זה לא בא לידי ביטוי בצורה מעניינת. אך הוא ומארסדן בהחלט כן עוברים בתור הדמויות הנדרשות מהם, בניגוד לשחקנית אייזה גונזלס, שבעיניי מביאה תצוגת משחק חלשה ובלתי אמינה (אך בו בזמן, לא מזעזעת).
James Marsden and Eiza González in "Mike & Nick & Nick & Alice"
Ben Schwartz in "Mike & Nick & Nick & Alice"
״מייק & ניק & ניק & אליס״ הוא סרט שהיה לו את הבסיס הנדרש על מנת להיות קומדיית אקשן למסך הקטן שאינה לוקחת את עצמה ברצינות, אך חוסר הרצינות הזאת זולגת להפקה, שהופכת אותו לפספוס גדול של הפונטצינאל שיכל להיות לו. אומנם הוא לא נוראי, והוא בהחלט סרט שניתן לזרוק על הטלויזיה בזמן שעושים דברים אחרים. הוא יוציא מכם צחקוק אחד או שניים לאורכו, יציג סצנות לחימה כיפיות וקלילות וישתטה קצת עם קונספטים מד״ביים. אבל הן כבידור קולנועי והן כבידור טלוויזיוני, הסרט מתקשה להחזיק כאירוע ייחודי, זכיר או אפילו משעשע מספיק בשביל להמליץ עליו הלאה. הסרט לא משקיע ואף מחטיא במיצוי העולם והדמויות שהוא בונה, ויותר מחפש להטמיע בריצתו כמה שיותר ״פילרים״. השחקנים אינם רעים ברובם ויש בהם את הכישרון לעשות הרבה יותר עם הדמויות שלהם, אבל היוצרים לא מתאמצים ולכן גם הם לא ממש מתאמצים. השפה העיצובית והויזואלית שלו די בסיסית, מה שמשאירה אותו מאחור אל מול פרויקטים אחרים בזירה הביתית. והתקדמות העלילה שלו לא שוזרת מספיק את הדמויות השונות הקיימות באמתחתו, לא יוצרת חיבור מעניין בינן לבין הצופים וסוגרת את המסע בפתרון לא פחות מומצא, פתאומי ומגוחך מסוף העונה השלישית של ״השמינייה״. אני לא סבלתי במהלך הצפייה ואני לא חושב שגם אתם תסבלו. כתוכן רקע או ״סקנד-סקרין״ הוא לא בעייתי עד כדי כך, ולא הייתי אומר שהוא משעמם. אבל עדיין נותרתי עם טעם רע, מאחר ואני יכול לראות מספר גורמים מעניינים בסרט הזה, שכל חטאם הוא שאינם מסודרים בצורה הנכונה. אך במציאות שלנו, אי אפשר לחזור בזמן ולתקן את מה שכבר יצא לדרכו.
ציון שלנו:
בינוני😐
הטוב
+הוא יוציא מכם צחקוק אחד או שניים לאורכו, יציג סצנות לחימה כיפיות וקלילות וישתטה קצת עם קונספטים מד״ביים
הרע
−״מייק & ניק & ניק & אליס״ הוא סרט שהיה לו את הבסיס הנדרש על מנת להיות קומדיית אקשן למסך הקטן שאינה לוקחת את עצמה ברצינות, אך חוסר הרצינות הזאת זולגת להפקה, שהופכת אותו לפספוס גדול של הפונטצינאל שיכל להיות לו
פסק הדין
במציאות שלנו, אי אפשר לחזור בזמן ולתקן את מה שכבר יצא לדרכו
אני בטוח שהיה אפשר לחשוב עוד קצת על שם טוב יותר לסרט, שהוא לא פשוט שמות הדמויות. קצת יותר אכפתיות, לא ביקשתי הרבה.
ביקורת ComicON: ״צעצוע של סיפור 5״ - בקשת החברות התקבלה
הסרט החדש בסדרת ״צעצוע של סיפור״ של פיקסאר מעמיד את הצעצועים במלחמה אל מול החברה החדשה של בוני - הטאבלט ליליפאד. הנחישות של ג׳סי לנתק את בוני מהמסך, לחבר בינה לבין ילדות אחרות בנות גילה ולהימנע מנטישה מדאיגה נוספת תוביל אותה למסע בלתי צפוי, במהלכו שתיהן יכירו קצת יותר טוב את החברים שעלולים להימצא במסך ומעבר לו. האם ההתמכרות של האנושות לעליית הטכנולוגיה מצליחה להצדיק את חזרתו של המותג הותיק והאהוב לסרט נוסף וחמישי במספר, גם אחרי כל הסגירות העלילתיות?
18 ביוני 2026
עידו שייביץ
סרטים
ביקורת ComicON: ״קופה ראשית: הסרט״ - זן נדיר של קולנוע ישראלי
ב-8 השנים האחרונות כולנו נחשפנו בצורה כלשהי לסדרת הטלוויזיה ״קופה ראשית״. היא התחילה בתור סדרה קטנה מסוג ה-״מוקומנטרי״ (דוקומנטרי מתוסרט) והפכה מהר מאוד לאחד מסדרות הקאלט הגדולות והאהובות ביותר בתעשייה הישראלית. אחרי חמש עונות, ועונה שישית שתעלה בהמשך השנה, עובדי הסופר מגיעים בפעם הראשונה למסך הגדול! אך האם יש הצדקה לקיומו של הסרט? או שזאת מסחטת כספים שאיבדה את הקסם שלה?
16 ביוני 2026
עומר בר-חי
סרטים
ביקורת ComicON: ״התגלית״ - מפגשים מהסוג הממוסחר
סרט המתח החדש של סטיבן ספילברג, בכיכובם של אמילי בלאנט וג׳וש אוקונור, שואף לעלות שאלה מסקרנת: אם העולם היה נחשף להוכחות חד משמעיות על קיומם של חייזרים, איך זה היה משפיע עלינו, על האמונות שלנו ועל היחס שלנו אחד לשני. האם פרויקט שמחזיר את ספילברג לז׳אנר המדע הבדיוני, בו יצר קלאסיקות רבות בעבר, מצליח להוכיח שהבמאי האייקוני עדיין מסוגל להמם, להפתיע ולהניע את הרגש של הקהל המודרני?
עידו שייביץ
