תודה רבה לטוליפ אנטרטיינמנט על ההזמנה להקרנת הבכורה!

תקציר: טורניר ה-״מורטל קומבט״ הגדול מתקרב, בין השליט שאו קהאן (מרטין פורד) האוחז ביד רמה בממלכת אדוניה, ובין ממלכת-ארץ בהובלתו של לורד ריידן (טדאנובו אסאנו). בעוד שקיטאנה (אדלין רודולף) נאלצת להילחם בטורניר למרות הרצון שלה להשיב לאנשי אדוניה את עצמאותם החופשית, בממלכת-ארץ דואגים לגייס את הלוחם המיועד הבא - ג׳וני קייג׳ (קארל אורבן), שחקן קולנוע עבר שנמצא במשבר זהות בעידן המודרני. לצד לוחמים שזכינו להכיר, אויבים חדשים ממותג המשחקים האהוב ודמויות שיחזרו לחיים לא כפי שזכרנו אותן - הניצחון או ההפסד בקרבות האלו יקבע את גורלם של ממלכת-ארץ, אדוניה והאאוט-וורלד לעד.

הסרט הראשון מ-2021 היווה הקדמה ארוכה ונתן לנו טעימה מהעולם של ״מורטל קומבט״. לאחר הצפייה בסרט ההמשך, ניכר שהוא סוף סוף זורק אותנו עמוק יותר אל תוך העולם של Outworld, הטורניר והדמויות האייקוניות שלו. הפעם דאגו להציב את הזרקור בעיקר אל 2 הדמויות החדשות - הלא הם קיטאנה וג׳וני קייג׳. למרבה הפתעתי, הבחירה הזאת עובדת הרבה יותר טוב משציפיתי. 

נתחיל מהדבר הכי חשוב - קארל אורבן פשוט סוחב את הסרט בתור ג׳וני קייג׳. הוא כריזמטי, מצחיק, מטומטם בדיוק במידה הנכונה ומרגיש כאילו יצא ישר מתוך משחקי ״מורטל קומבט״ הישנים. הדמות של קייג׳ מתאימה בול לאורבן. יש לו נוכחות על המסך, גם אם היא לעתים יותר קומית - עם האבסה של אזכורים לתרבות פופ, שהוא זורק בלי הרף. בכל רגע שהוא מופיע על המסך, הסרט הופך להרבה יותר חי, והרבה מהבדיחות וההומור שהוא שולף פשוט נוחתים בהצלחה לצחוק הקהל. אורבן ממשיך להוכיח את רצף הפילומוגרפיה המעט ״מוטה-חנונים״ שלו, ואף מתמיד בהיותו דינמי וקופצני גם בגילו, כי אין הגבלת גיל על אקשן טוב. אשמח להוסיף גם מילה טובה עבור ג׳וש לאוסון בתור קיינו - שממשיך להיות אחת הדמויות הכי טובות בפרנצ'ייז הזה, והדיאלוגים שלו תמיד עוקצניים עם הומור. הם מספקים מעט קלילות והנאה בפרויקט הזה, שכן לוקח את עצמו ברצינות יתרה לעיתים. ההופעה שלו, בשילוב המבטא האוסטרלי המיוחד שלו, היה אחד הדברים שהכי שמחתי לחזור אליהם בסרט ההמשך.

האקשן הוא האספקט העיקרי בו הסרט באמת מצליח לספק את הסחורה. הקרבות הפעם הרבה יותר גדולים, יותר אלימים ועם לא מעט רגעים שמרגישים כמו פריימים ישירים מתוך המשחקים עצמם. הפריימים האלו זוכים לנוכחות מורחבת בהקרנות ה-IMAX, בהם התמונה מתרחבת למלוא תפוסת המסך, ויוצרת תחושה קלאסית של חווית משחק אל מול קונסולה או מכונת ארקייד. כפי שניתן להבין, הסרט לא נפל רחוק מסדרת המשחקים בפיתוחו, והוא דואג לעשות לה כבוד ככל הניתן. יש המון Fan Service, אבל מהסוג הכיפי, כזה שגורם לך לחייך כמו אידיוט אם גדלת על הסדרה או שיחקת בכמה משחקים. מצאתי את עצמי לא מפסיק לחפש עם העיניים אזכורים נוספים שמתחבאים ברקעים או בתנועות הדמויות, או לנסות לצפות מי הדמות הבאה שתופיע (אך אל דאגה, ארסנל הדמויות של המותג לאורך ההיסטוריה שלו גדול מספיק לעוד הופעות מפתיעות בסרטי המשך).