זכינו לראות בהקרנות מיוחדות את הסרט החדש של היוצר הדרום-קוריאני המוערך, פארק צ׳אן-ווק, ״אין ברירה אחרת״, בכיכובו של לי ביונג-האן (״משחק הדיונון״), כחלק מהקרנת הבכורה הצפון-אמריקאית שלו בפסטיבל הסרטים הבינלאומי טורונטו ה-50 (TIFF) והקרנת הבכורה שלו בארה״ב בפסטיבל הסרטים ניו יורק ה-63 (NYFF) - כאשר זכה ב-TIFF בפרס בחירת הקהל לסרט הבינלאומי הטוב ביותר! עכשיו, כשהסרט עומד לעלות למסכי בתי הקולנוע בישראל ולאחר שהועמד ל-3 פרסים בגלובוס הזהב הקרוב, בואו לשמוע מה חשבנו עליו!

תקציר: נציג דרום קוריאה לאוסקר. מן-סו (לי ביונג-הון) הוא עובד ותיק, מוערך וזוכה פרסים בחברת ייצור נייר, הנהנה מחיי היציבות הכלכלית שעבודה עם תנאי שכר כאלו מאפשרת לו ולמשפחתו. כאשר החברה נרכשת בידי תאגיד אמריקאי ומן-סו נמנה בין העובדים המפוטרים במיזוג, הוא נאלץ להתמודד עם השבירה הנפשית והמנטלית בירידת הערך הפתאומית שעליו לחוות, וכן בצורך של משפחתו לקצץ באורח חייה. על מנת לחזור מהר מאוד למרום כסאו, הוא שואף להבטיח לעצמו תפקיד בכיר בארגון נייר אחר - כאשר הוא חדור מטרה להפיל את כל המתחרים מולו על התפקיד, לא משנה באילו אמצעים קיצוניים יצטרך להשתמש.

זה אולי אחד הדברים היותר אישיים שיצא לי לשתף כאן בביקורות, אבל אני למעשה כרגע במהלכו של תהליך חיפוש עבודה. לאורך רוב שנת 2025, לקחתי על עצמי מעין שנת שבתון להתאפס וקצת לנצל את החיים מעבר לריצה האינסופית לעבודה (אם אפשר לקרוא לתקופה שבה כתבתי כאן עשרות ביקורות וסיקרנו אירועים בחו״ל ״התאפסות״), מה שגם מלכתחילה אפשר לי להקצות זמן עבור הפסטיבלים של טורונטו וניו יורק. על אף כך שאני מתעסק באופן שוטף בביקורות של קולנוע ובניתוח של תכנים, כפי שאתם יכולים לראות פה לא מעט, זה עדיין לא מה ששם קורת גג מעליי ותחום ההתמקצעות היומיומי שאני נמצא בו הוא למעשה פיתוח תוכנה. מאחורי שנים רבות של ניסיון, ועל כן, גם מנטליות של סטנדרט שהתרגלתי אליו. תנאי עבודה, תנאי שכר, אופי החברה, מרחק הנסיעה היומי ואפילו השם של הטייטל המוצע הם רק כמה מהפרמטרים שנשקלים מידי פעם כשאני בוחן לאילו משרות להגיש. ועל אף שאני מגיש קורות חיים הכוללים ניסיון רב שנים בחברות מובילות בהייטק הישראלי, כמות הפעמים שהתבשרתי במייל למסר ״החלטנו להמשיך עם מועמדים אחרים״ רבה מכדי לכמת במספרים. כמובן, אני הרי יכול ללכת למקצועות ולתפקידים המספקים תנאים פחות טובים או דורשים הרבה יותר עבודה פיזית מאשר לכתוב קוד מול המסך, אם הכסף הוא הבעיה. אך אחרי שאתה מתרגל לאורח חיים מסוים, במיוחד כשהוא מתקשר ישירות לתפיסה העצמית שלך לגבי רמת המקצועיות והדרג שתואמת לך, קשה לך להתפשר וחדירות המוטיבציה הזאת משתלטת על ההיגיון הבסיסי. לכן, זה מדהים לראות איך הסרט הזה משקף את כל הנושאים והתחושות האלו בדיוק בעת בחיים שבה אני הכי יכול להזדהות איתם. גם אם הוא עושה זאת בצורה קומית ומעט תיאטרלית, הוא מצליח לגעת בדיוק בנקודות המלוות בני אדם שמתמודדים עם סיטואציה כזאת, על אחת כמה וכמה כשגורל הזהות האישית שלהם והמחייה של המשפחה שלהם תלוי בכך.

הפרויקט הקולנועי החדש של פארק צ׳אן-ווק שואף להציג, דרך הרבה הומור והקצנה מהולים בריאליזם, את החוויה האישית שתופסת אדם כאשר הוא נופל בין הכיסאות ומאבד את אולי אחד ממקורות הערך הגדולים ביותר שמחזיקים אותו - העבודה שלו. אנחנו זוכים לראות מגוון רחב של אופנים בהם השינוי המהותי הזה יכולים להשפיע על האדם, בין אם זה גורם לו להרגיש בעל ערך נחות יותר ברמה האישית עבור מושאי אהבתו וילדיו, להזניח את עצמו פיזית לרמה של התנוונות מלבד להתמכרות אובססיבית לכל שביב של הזדמנות תעסוקתית, לוותר על הקריירה ארוכת השנים שלו ועל הניסיון הרב שלו רק בשביל להצליח להביא לחם הביתה, או להדחיק עומס וקושי נפשי רק על מנת לא להראות חולשה במעמסת העבודה. כל האלמנטים האלו משתלבים עלילתית על מנת להציג לנו בצורה חכמה במיוחד את התחרותיות הרבה שנוצרת בשוק העבודה, השואף כמעט בכל המקצועיות להתייעל למצב של כמה שיותר תפוקה בכמה שפחות הוצאות - כלומר עם כמה שפחות עובדים.