יש סרטי אימה שמפחידים בגלל המפלצות שלהם, ויש כאלה שמפחידים בגלל כמה שהם מרגישים קרובים למציאות. אולפני בלומהאוס מביאים לנו את הסרט ״אובססיה״, סרט אימה חדש שמתיימר להיות מהפכני בז׳אנר החזרתי הזה. האמת, לא ציפיתי למשהו מיוחד בו. הרי כולנו לאחרונה מצפים לסרטי אימה גנריים לאור היובש בז׳אנר, אז מה הוא כבר יכול לחדש? עוד בהלות פתע זולות ללא עלילה מתוחכמת? מה שקרה בפועל זה שיצאתי עם אגו פגוע ולא עצמתי עין כל הלילה. ולמה לא ישנתי, אתם שואלים? זה הזמן לגלות!

״אובססיה״ מביא לנו סרט אימה פסיכולוגי עם עלילה מקורית מהבמאי והתסריטאי קארי בארקר. בקצרה, הסרט מדבר על מה קורה כאשר בחור אשר נואש לקבל אהבה, שובר עץ משאלות ומבקש שהאישה שהוא אוהב תאהב אותו בחזרה יותר מכל אדם אחר בעולם. נשמע חמוד לא? רומנטי אפילו? גם אנחנו חשבנו. עד שהאהבה הזאת הפכה לאובססיה רצחנית. למרות שמדובר בסרט אימה, אתם תתגלגלו מצחוק באותה מידה שבה תשקשקו מפחד. הסרט מעביר אותנו בין רגעים קלילים לרגעים אפלים מאוד, כמו רכבת הרים משוגעת ביותר. קצב העלילה בסרט מנוהל בחוכמה רבה - הוא מתחיל בהדרגה איטית וצובר תאוצה דרמטית ומשמעותית בדיוק בזמן הנכון, על מנת להגיע לשיא המתח בצורה מושלמת. בכך, הוא מצליח בחוכמה למנוע מהצופים תחושת מריחה או עומס. אחרי שהכל נגמר, כל מה שיצא לי מהפה במשך שעתיים היה פשוט ״מה לעזאזל ראיתי עכשיו?״.

בעלילת הסרט, ״בר״ בסך הכל רצה ש-ניקי תאהב אותו בחזרה, אז הוא הולך לקנות לה מתנה. אבל במקום מתנה, הוא יוצא עם עץ משאלות מפוקפק.ואחרי שהוא לא מצליח להתוודות ברגשות שלו כלפיה, אין לו מה להפסיד והוא בוחר להביע את המשאלה - ״הלוואי שניקי תאהב אותי יותר מכל אדם אחר בעולם״. מה כבר יכול להשתבש, הא? אז בדיוק כששאלתי את השאלה הזאת, גיליתי יפה מאוד מה יכול להשתבש. זה מתחיל בשקר, זה ממשיך לתלות ונגמר, טוב, באובססיה של ממש. לאורך כל השלבים האלה, אנחנו יכולים באמת לראות את התהליכים המנטליים של האובססיה שנוצרת ומתגברת בתוך ניקי. מעבר לסיפור האימה הפסיכולוגי הישיר, הסרט גם מעז לצלול לשאלות פילוסופיות עמוקות יותר סביב טבעה האמיתי של האהבה. האם מדובר ברגש טהור או בכלי לשליטה? בכך הוא הופך ליצירה סמלית ורב-שכבתית. הסאונד המשוגע והצילום המדויק (שארחיב עליהם בהמשך) סייעו אף הם להדגשת הסיטואציה פי מאתיים.

אהיה כנה, לא ידעתי על קיומו של הסרט הזה בכלל עד שהגיע כל ההייפ הציבורי עליו. פוסטים רבים בכל הרשתות החברתיות הרימו לסרט הקטן הזה, עם שבחים אין קץ שלא ניתן לפספס. אני לא צוחק שלרגע חששתי לקבל גם מכתבים בדואר שיקראו לי לבוא לראות את הסרט הזה. גם כשהייתי צריך להמתין שבוע עד לצפייה, הדיבורים לא הפסיקו להופיע מכל עבר. ובכן, אני לא זוכר סנסציה כזאת רצינית כלפי סרט אימה מאז ״סמייל״, ויתכן שאפילו הוא הגיע לרמת התפוצה הציבורית הרחבה של המותחן ״עוזרת הבית״. ובדיוק כמו שני הסרטים האלה, ההצלחה של ״אובססיה״ תהיה זהה. להערכתי, מדובר אף בסרט שעלול לעקוף את שניהם ברווחים אם ימשיך באותו הכיוון. אבל איך הסרט התפוצץ פתאום? הרי השחקנים ברובם לא מוכרים, הבמאי עצמו בלי הרבה ניסיון, השיווק לא היה בסדר הגודל של האולפנים הגדולים ביותר... האם היה פה מזל, או שפשוט המפיקים והאולפנים היו כל-כך בטוחים בסרט הזה? לדעתי מה שקרה פה היה שילוב של שניהם. הרי ידוע שצריך שהמזל ישחק לטובתנו כשמדברים עם הקהל. כשאני בא לצפות בסרט עם קלפים שהם לא הכי טובים ואני ״משחק״ בידיעה שמדובר בבלוף, או במקרה הזה מדובר בשיווק ששואף למינימום ובלי הרבה נסיון בצד הטכני, קל מאוד להתאכזב. אלא שאם מגלים בהפתעה שהקלפים היו מעולים, כלומר הסרט למעשה יוצא דופן, ופשוט היינו צריכים להאמין בבלוף מספיק זמן ולא להרים ציפיות מראש - אז נוצרת התלהבות מיוחדת כשמגלים יהלום לא מלוטש. כשהמפיקים הבינו את זה, הם כבר הפסיקו לדאוג למה יהיה - כי הם ידעו שהסרט הזה הולך לשבור קופות, במיוחד ביחס לתקציבו ולאחר השבחים מהבכורה בפסטיבל טורונטו.