הרושם הראשוני מהסרט הזה לפני השחרור שלו שם אותי במצב חלוק מאוד. מצד אחד, הטריילרים שלו לא הצליחו לעניין אותי יותר מידי, ונראו די גנריים לסרט אקשן. מצד שני, הביקורות של הקהל היללו אותו כאילו הוא הדבר הגדול הבא שבוודאות הולך לזכות באוסקר בלי למצמץ. למרות הסקרנות הרבה שלי לקראתו, לא יכולתי לצפות בו בהקרנה מוקדמת או ישר עם יציאתו בגלל שהייתי תקוע באמצע הים כשהוא יצא (זה לא כמו מה שזה נשמע, הייתי על ספינת קרוז). לכן, לקחתי את ההזדמנות הראשונה לצפות בו ברגע שחזרתי אל היבשה. ואם כבר הזדמנות, ניצלתי את זה שאני בניו יורק על מנת ללכת לצפות בסרט בפורמט הקרנה שקיים רק ב-4 בתי קולנוע בכל רחבי העולם - VistaVision.

אני חייב לומר, אני דווקא התרשמתי לטובה מהסרט הזה. למרות שחשבתי שהוא יפול בקלות מאוד לקלישאות מאוד שטחיות בשביל להציג כמה שיותר פיצוצים ויריות, הוא דווקא הצליח באופן מפתיע לתפוס את תשומת הלב שלי לכל אורכו - דבר לא פשוט כשמדובר בסרט של שעתיים ו-50 דקות. למרות שקצב התקדמות העלילה היה לא אחיד, שכן ההתחלה הרגישה שהיא רצה מהר מידי ואילו האמצע של הסרט הרגיש שהוא מרשה לעצמו לקחת את הזמן, הרגשתי שהסיפור מתקדם באופן יחסית טבעי משלב לשלב. אפשר לומר שהסיפור ממש הולך עקב לצד אגודל מסצנה לסצנה באופן עקבי, ואני לא מרגיש שדברים ״נופלים עליי מהשמיים״. ממש אפשר לומר ש… סצנה רדפה סצנה.

אני כן חייב בראש ובראשונה לציין בהשתאות גבוהה את עבודת הצילום שהושקעה בסרט הזה, שהרשימה אותי מסיקוונס לסיקוונס. היה פה מספר רב מאוד של סצנות שקיבלו מסגור חכם במיוחד, תנועת מצלמה מתמשכת שמכניסה אותנו בדיוק לאווירת המתח שהדמויות שרויות בו ומחשבה ניכרת שהושמה בכל שוט שבו דמויות מתעמתות אחת עם השנייה - אפילו לפעמים אותו הלוקיישן מקבל מסגור אחר כשמדובר בסצנה אחרת באותו המיקום.