ביקורת קומיקאון: Saros - שוב תזרח השמש
ארבע שנים אחרי המשחק הקודם שלהם, אולפני Housemarque מבית Playstation Studios חוזרים עם משחק Roguelike חדש בשם Saros.
אז האם הוא מצליח להתעלות על הציפיות? והאם לסוני יש עוד ביצת זהב בידיים? הנה כל מה שחשבנו על המשחק החדש
תודה רבה לפלייסטיישן ישראל על העותק לביקורת!
הביקורת אינה מכילה ספוילרים למשחק Saros
אחד מהמשחקים שאני מתבייש להודות שעברו לי מתחת לרדאר עד לאחרונה הוא Returnal, אחד מהמשחקים הדומיננטים והמשמעותיים שיצאו, גם של המפתחת Housemarque בפרט וגם של דור ה-Playstation 5 בכלל. כשהמפתחת הכריזה על Saros, שאמור להוות כמעין המשך רוחני של המשחק הקודם שלה, החלטתי שאני צריך לתת לו את הצ'אנס שמגיע לו. לא היה מדובר בטבילה הראשונה שלי בז׳אנר ה-Roguelike, ויצא לי בעבר להתנסות במשחקים מהסוג, אבל עם Returnal היה מדובר בצלילה האמיתית הראשונה שלי, שהעניקה לי חוויה פשוט נהדרת אבל מאוד מענישה ומאתגרת. הגעתי ל-Saros עם ציפיות גבוהות, ורק חיכיתי לגלות איך אפשר להתעלות על מה שקיבלנו כבר מהמפתחת, גם מבחינת הגיימפליי וגם מבחינת הסיפור שהיא תחליט לספר כאן. אחרי שהשקעתי לא מעט שעות בלמות ולחזור יותר מדי פעמים משאפשר לספור - הנה כל מה שחשבתי על Saros.
כמות ואיכות
במשחק אנחנו מגלמים את ארג׳ון דבראג׳ (Arjun Devraj), חייל של תאגיד Soltari שיוצא למשימת חילוץ לכוכב הלכת קרקוסה (Carcosa), אליו נשלחו מספר משלחות בחסות התאגיד על מנת לשאוב את הכוכב מהמשאבים שלו. ארג׳ון צריך למצוא את המשלחות שיצאו לכוכב והקשר איתם נותק, ולהבין מה בדיוק השתבש בדרך. במהלך המסע הזה הוא מגלה שהכוכב נמצא תחת נוכחותו החוזרת של ליקוי חמה, שמשנה את פני הכוכב וגורם לשוכנים בו להשתגע. בשונה מ-Returnal, שם הסיפור היה מועבר אלינו דרך סצינות שבאופן כמעט בלעדי היו מוחזקות אך ורק ע״י הדמות הראשית, ב-Saros הוחלט ללכת לכיוון ההפוך, וכאן אנחנו מקבלים סיפור שהוא הרבה יותר קבוצתי, עם המון סצינות שונות וקטעי דיבור שנוכל לחוות בבסיס האם שלנו יחד עם חברי הצוות השונים שיצאו עם ארג׳ון למשימת החילוץ.
על פניו זה נשמע כמו שינוי מרענן, אבל לצערי כבר בשניות הראשונות בו התחילה הסצינה הראשונה של ארג׳ון עם דמות משנה כלשהי, הרגשתי באופן ניכר את הירידה ברמת המשחק והדיבוב, והייתי אומר שזה היה אפילו קצת קרינג׳י מכמה שזה היה לא אמין. יש סצינות טובות יותר וכאלה שהן טובות הרבה פחות, אבל באופן כללי הדיאלוגים והדיבוב של הדמויות המשניות לא מתקרבים לרמת האיכות שקיבלנו ב-Returnal, והיה לי יותר קשה ״לקנות״ את מה שהדמויות האחרות מנסות להעביר בסצינות השונות. לגבי ארג׳ון, השחקן שלו - ראול קוהלי (Rahul Kohli) כנראה עושה את העבודה הכי טובה מהבחינה הזאת, ומצליח להחזיק גם את הסצינות החלשות יותר לגמרי לבד וברמה גבוהה.
גיימינג
כתבות נוספות מקטגוריית
ביקורת ComicON: ״Forza Horizon 6״ - מפריחת הדובדבן אל טוקיו דריפט
ביקורת ComicON: ״המעניש: חיסול אחרון״ - ג’ון ברנטל הוא המעניש ולפעמים זה לגמרי מספיק
ביקורת ComicON: ״מורטל קומבט 2״ - דם, אש וג׳וני קייג׳
גיא דהן
