דאפר דה הרויק: למה הכתיבה של ״דברים מוזרים״ עונה 5 חלק 2 טובה יותר משחשתבם

הכתבה הבאה מתעמקת בחלק השני של ״דברים מוזרים״ עונה 5, וכוללת פירוק מלא של העלילה שלו, כולל ספוילרים אליו ולפרקים הקודמים (אך ללא ספוילרים להמשך). אנו ממליצים לקרוא את הכתבה לאחר הצפייה בפרק.

לביקורת מלאה ונטולת ספוילרים לסדרה כולה, לחצו כאן.

'"Yeah. How could anyone else possibly understand? It’s like this… this thing that… ties us together forever. You know? It made me feel safe. But also… I don’t know" - Johnathan Byers, Stranger Things Season 5 Episode 6

אם קראתם את הביקורת המלאה שלי לחלק השני בעונה החמישית של ״דברים מוזרים״ שעלתה מוקדם יותר השבוע (ואם לא אז מה אתם עושים פה?), אתם יודעים שאני חושב שלמרות המחסור שלו באפיות, החלק השני מציג עלילה מבריקה וחכמה במיוחד. למרות שהמחסור ברגעים גרנדיוזיים גדולים הורגש, עדיין מצאתי את עצמי מרוצה מאוד מהתוצאה הסופית, כאשר אני מרותק ונפעם מהסגירה של לא מעט מקווי עלילה במשך אותם הפרקים. אני מודה שגם דמיינתי שרוב הקהל יסכים עם התחושות האלו שלי (במיוחד בהתחשב בעובדה שכל מי שדיברתי איתו בסמוך לביקורת הסכים איתי על הנושא), אבל לתדהמתי המוחלטת טעיתי ובגדול. נראה שבניגוד לחלק הראשון ולפרק הסיום שלו שאיחדו לגמרי את הקהל בהייפ ובתחושות סביב הסדרה, החלק הזה של העונה קרע את הקהל לשניים. חלק לא קטן וקולני מאוד החל לזעוק ולטעון ששלושת הפרקים האלו היו כתובים כל כך גרוע, שהם הרסו לחלוטין את הסדרה כולה. התגובה הזו הייתה כל כך עצימה וחדה, שהיא גרמה לי לתהות האם פספסתי משהו שמצדיק תגובה כל כך קיצונית? אבל ככל שחשבתי על זה יותר, קרה בדיוק ההפך. לא רק שהבנתי עד כמה התגובה הקיצונית של הקהל נובעת מחוסר יכולת להכיל את העובדה שהפנטזיות שלהם לא התגשמו, אלא גם עד כמה האחים דאפר הם תסריטאים חכמים, מבריקים ולא פחות חשוב מכך, גם אמיצים.

כתיבה בוגרת ומלאת מחשבה - מתוך ״דברים מוזרים״ באדיבות נטפליקס

היסטוריה זוגית

כדי להוכיח את הטענה הזו, אני אצטרך לדבר על שתי הסצנות המקטבות ביותר של העונה עד כה, לנסות ולהסביר את ההיגיון שעומד מאחוריהן ולתאר למה הן עובדות כפי שהן עובדות. הראשונה מאותן הסצנות היא כמובן סצנת הפרידה קורעת הלב של ננסי וג׳ונתן בפרק 6. אבל שנייה לפני שנפרק אותה באמת, ועל מנת שנוכל להבין למה היא מסכמת כל כך טוב את מערכת היחסים של השניים (ואף מביאה אותה לסוף הבלתי נמנע שתמיד היה שם), אנחנו צריכים לרגע לעצור ולהזכר בהיסטוריה של מערכת היחסים שלהם במהלך הסדרה. באופן כללי ובחלוקה גסה, ניתן לחלק את מערכת היחסים של ג׳ונתן וננסי לשני חלקים שונים. החלק הראשון שלה מופיע בעיקר בשתי העונות הראשונות, ובו מוצג לנו הרקע של אותה הזוגיות בין ג׳ונתן לננסי - מהשנייה הראשונה שהם נפגשים בסדרה ועד הרגע שבו הם הופכים לזוג של ממש. במהלך שתי העונות האלו, אנחנו רואים איך למרות שהם שני אנשים מאוד שונים אחד מהשנייה בכל המובנים, הטראומה המשותפת והמאוד אישית שלהם מקרבת אותם אחד לשנייה וגורמת להם לגלות צדדים חדשים זה בזו, שבסופו של דבר יהפכו אותם לזוג. יחד עם זאת, במבט לאחור אנחנו גם מבינים עד כמה שתי העונות האלו הציגו לנו שמערכת היחסים של השניים מבוססות באופן כמעט בלעדי על אותה הטראומה. במהלך שתי העונות הראשונות אין להם יותר מידי אל מי לפנות ולחלוק איתו את הטראומה הזו (במיוחד לא את החלקים שקשורים בבארב), ולכן אין להם מה לעשות אלא לעבד אותה ביחד. העיבוד המשותף הזה שנעשה באופן עצמאי על ידי ילדים בני 17 חסרי נסיון והכשרה גורם להם להגיע למצב שבו הם ממש תלויים אחד בשנייה ברמה הנפשית, מה שבחוסר הסבר טוב יותר, השניים מפרשים כסוג של אהבה מוזרה.

במקביל לכך ובמהלך אותו החלק, אנחנו מקבלים תמונת מראה מושלמת למערכת היחסים של ננסי וג'ונתן דרך נקודת המבט על מערכת היחסים של סטיב וננסי. סטיב וננסי, שמתחילים את הסדרה כזוג קלאסי של שני בני נוער, מתחילים לאט לאט להתרחק אחד מהשני עד הפרידה הבלתי נמנעת שלהם במסיבת ההלוואין המפורסמת. מעבר לכך שמדובר בסוג של נבואה ורמיזה לעתיד לבוא על מערכת היחסים של ג'ונתן וננסי (כפי שנוכיח בהמשך) , אנחנו גם מבינים לעומק עד כמה הטראומה והאסונות שננסי חוותה הפכו לחלק משמעותי בחייה שלא ניתן להכחיש אותו. אנחנו רואים איך למרות שעל הנייר יש לננסי הרבה יותר אמונות ותחומי עניין משותפים עם סטיב מאשר עם ג'ונתן, היא לא מסוגלת להמשיך להיות איתו, שכן הוא מייצג עבורה את החיים של פעם, שכן במהלך אותן העונות הוא מנסה לגרום לה להדחיק את החוויות שלה, ולחזור לקשר שלהם כמו שהוא היה פעם. אבל לצערה של ננסי ולמרות שהיה לה מאוד כיף ונחמד עם סטיב בפרקים הראשונים של הסדרה, החיים של ננסי עברו שינויים מקצה לקצה במהלך העונה שעוברת, ואחריהם היא כבר לא אותו בנאדם. העובדה שסטיב בוחר לנסות להכחיש את אותה הטראומה ולנסות לגרום לננסי לשכוח אותה אולי נובעת ממניעים טובים, ועובדת עבור סטיב, אבל ננסי היא פשוט לא אדם שכזה. ככל שהוא לוחץ עליה יותר חזק, ככה אנחנו רואים איך היא יותר מתקשה ומתקשה להכיל את המצב. עד שבסופו של דבר, היא עוזבת אותו ובורחת היישר לזרועותיו של ג'ונתן, שעוזר לה לעכל את אותה הטראומה, ובונה איתה מערכת יחסים שכאמור מבוססת פחות או יותר רק עליה.

מה שהיה כבר לא יהיה - מתוך ״דברים מוזרים״ באדיבות נטפליקס

זוגיות תלותית

החלק השני של מערכת היחסים בין ננסי לג'ונתן, שמתפרש בעיקר על עונות שלוש וארבע (וגם קצת על תחילת חמש), מציג לנו שבדיוק כפי שהיא לא יכולה לחיות חיים נטולי טראומה עם סטיב - היא גם לא יכולה לחיות חיים מבוססי טראומה בלבד עם ג'ונתן. למרות שבמהלך שתי העונות האלו, ננסי וג'ונתן נמצאים בשלבים הראשונים של הזוגיות שלהם (שאמורים להיות השלבים השמחים ביותר בחייהם של זוג), השניים לא מתנהגים ככה. הם בקושי מראים חיבה פיזית ומנטלית אחד לשני (אף אחד מהם לא אומר לשני שהוא אוהב אותו או אותה בשום שלב), והם לא עושים שום פעילות זוגית אמיתית או יוצאים לדייטים. למרות שבמהלך העונה השלישית הם נמצאים כמעט 100% מהזמן ביחד, הם לא מתעסקים באף דבר שאינו קשור ישירות לטראומה שלהם, שממשיכה לרדוף אותם גם במהלך העונה הזו. בנוסף, ככל שהזמן עובר, כשיותר אנשים נכנסים למעגל הטראומה המשותפת הזו ומתחילים להתעסק בכל הסיפור והמסתורין של הוקינס, ככה גם יש להם יותר עם מי לדבר על הנושא ולפרוק אליו. התלות הבלעדית שלהם אחד בשני יורדת ומצטמצמת כמעט לחלוטין. יחד עם זאת ובניגוד לשינוי החד במערכת היחסים של סטיב וננסי, פה השינוי הרבה יותר איטי והדרגתי. גם כי הטראומה שלהם ממשיכה לרדוף אותם ולפגוע בהם בכל פעם מחדש, אבל גם כי אין ספק שהטראומה האישית של כל אחד מהם קשורה קשר הדוק לזו של השני. לכן, גם אם יש יותר אנשים שאפשר לדבר איתם על הנושא, הכי קל להם לדבר אחד עם השני.

יחד אך גם לבד - מתוך ״דברים מוזרים״ באדיבות נטפליקס

אנחנו רואים דוגמא מצוינת למהות האמיתית שעומדת מאחורי מערכת היחסים שלהם במהלך העונה הרביעית של הסדרה, כאשר את רובה המוחלט השניים מבלים בנפרד. ההגיון הפשוט היה אומר שזוג צעיר שנמצא כמעט שנה בנפרד אחד מהשני רק יספור את השניות עד שהוא יחזור להיות ביחד, אבל זה לא בדיוק המצב. כי בזמן שג'ונתן אכן מביע מידי פעם געגועים לננסי וחושש שהיא תראה מה נהיה ממנו בזמן שהוא שהה בקליפורניה, ננסי דווקא לא מייחסת לנושא הזה יותר מידי חשיבות וכמעט ולא מתייחסת אליו במהלך העונה. אפשר לטעון שההתנהגות שלהם נובעות מהאופי שלהם ושזה רק מעיד עד כמה מערכת היחסים הזו חשובה להם. אבל בעיניי, מדובר פה במשהו הרבה יותר עמוק, שמעיד פעם נוספת כי כל מה שמחזיק את הקשר בין ננסי לג'ונתן הוא טראומה ותו לא. ננסי מגיבה כמו שהיא מגיבה לא כי היא משימתית או חדורת מטרה (כלומר לא רק), אלא בעיקר כי היא נמצאת בהוקינס ומוקפת באנשים שיודעים פחות או יותר מה עבר עליה. נכון, הם אולי לא מבינים אותה עד הסוף כמו ג'ונתן, אבל בפועל, כשהיא מוקפת בלא מעט אנשים שמעורבים בנושא, קל לה הרבה יותר להתנתק מהתלות בג'ונתן ולמצוא תחליפים אחרים לעיבוד הטראומה. בניגוד לננסי, לג'ונתן אין כמעט בכלל עם מי לדבר על הנושא. הוא נמצא רחוק מהבית, מוקף באנשים חדשים לגמרי, וחוץ מויל ואילבן שגם ככה מתמודדים עם לא מעט טראומות חדשות משלהם, אין לו באמת עם מי לדבר. לכן, התלות שלו בננסי הופכת להיות הרבה יותר מוקצנת והרבה יותר הכרחית. כשהוא לא מצליח לקבל ממנה את מה שהוא צריך, הוא פונה לכיוונים אחרים ומתחיל לעשן סמים בכדי לנסות ולהדחיק את הנושא כמה שרק אפשר (ממש כמו סטיב). למרות שזה עוזר לו לטווח הקצר, בטווח הארוך זה רק גורם לו להיות תלוי בננסי יותר ויותר.

המפץ הגדול

לא רק ננסי וג'ונתן מבינים את הבסיס הטראומתי למערכת היחסים שלהם, אלא גם הסביבה שלהם כולה (אפילו מורי אומר לג'ונתן את זה). בניסיון אחד אחרון ונואש, ג'ונתן מחליט להבריח טבעת להוקינס ולנסות להציע לננסי נישואים. גם את המהלך הזה אפשר במחשבה ראשונה להציג כמחווה סופר רומנטית ואוהבת, אבל אם נסתכל עליה קצת יותר לעומק, נגלה שמדובר פה במשהו הרבה יותר עמוק ועצוב. בכך שג'ונתן חושב להציע לננסי נישואים, הוא מנסה לאלץ אותם להכנס למערכת יחסים נורמטיבית. לאלץ את כל מה שלא נוצר באופן טבעי במערכת היחסים שלהם להגיע בכוח ובצורה מלאכותית. למעשה ובאופן די משעשע, ניתן להקביל את הרצון של ג'ונתן בהצעת הנישואים הזו לרצון של סטיב בעונות הראשונות לגרום לננסי להדחיק את הטראומה. הרי אחרי הכל, בדיוק כמו סטיב שניסה לגרום לננסי לשחרר מהאסון הגדול ששינה את חיה בכוח ובסוג של fake it till you make it, גם ג'ונתן מנסה לגרום לה לשחרר מכל החששות, הפחדים והדברים שלא עובדים בזוגיות שלהם בצורה מלאכותית ומאוד מאוד דורסנית ומוחלטת.

גם מורי יודע את מה שג'ונתן לא - מתוך ״דברים מוזרים״

אחרי הסצנה הזו, וכשנראה שהשניים סוף סוף נמצאים כפסע מהתייחסות רצינית למערכת היחסים שלהם, הטראומה והאסונות מכים בהם שוב והשניים נכנסים יחד עם סטיב ודסטין אל האפסייד דאון. כמו כל אלמנט במערכת היחסים שלהם גם הכניסה הזו דוחה את הבלתי נמנע בעוד כמה שעות ופרקים. אבל בסופו של דבר, כשלא נותרה להם שום ברירה והם ניצבים בפני המוות יחדיו, הם מחליטים סוף סוף להתייחס לנושא הזה בישירות - מה שמוביל אותנו לסצנת הפרידה שוברת הלב.

עוד לפני שמי מהם מתחיל לדבר על הנושא, אנחנו רואים בצורה ויזואלית די מבריקה איך העולם סוגר עליהם ומכריח אותם לדבר, כאשר אנחנו רואים את החדר בו הם נמצאים מלמעלה מלא באותו חומר לבן וסמיך שמאיים להטביע אותם. הוא דוחק אותם לשולחן שבמרכז החדר (מה שמשמש כמטאפורה לכך שצריך לשים את הנושא על השולחן ובמרכז), ומציג את החדר בזווית שיוצרת תחושה צרה וקלסטרופובית - עכשיו אין להם יותר איך ולאן לברוח מהנושא. לאחר מכן, אנחנו רואים אותם מתיישבים על השולחן כדי לפזר את המשקל (הנפשי והפיזי כאחד) ומתחילים לדבר על שעל ליבם. האינטנסיביות של כל האירוע והעובדה שהם ניצבים בפני מותם, גורמת להם בפעם הראשונה בהיסטוריה הזוגית בניהם להפתח באמת ולהטיח אחד בשני את כל האמת בפנים. הצעד הראשון במסע הזה הוא סדרה של וידויים בין ג'ונתן לננסי, שמסכמת בצורה מבריקה את המסע האישי והזוגי שלהם בסדרה. דרך אותה סדרת וידויים, אנחנו ממש עוברים בכל הנקודות החשובות של שתי הדמויות בכל העונות. החל מהקלאש שליוו את ג'ונתן עם השירים שלהם במהלך הסדרה, דרך המאמרים של ננסי בתקופה שהיא הייתה עיתונאית בעונות 3 ו-4, וכלה בתענוג הדקל הסגול שמייצגות את הסמים שג'ונתן עישן בעונה הקודמת. אנחנו עוברים בצורה מבריקה בין כל האלמנטים האישיותיים של הדמויות, בצורה כזו שלא רק מסכמת את כל הרקע הארוך והמסועף שהצגתי לכם פה בשני משפטים פשוטים, אלא גם ממש מעידה איך למרות הטראומה המשותפת בניהם, אין להם ולו דבר אחד קטן נוסף במשותף.

העולם מכריח אותם לדבר על זה - מתוך ״דברים מוזרים״ באדיבות נטפליקס

סדרת הוידויים הזו נגמרת במשפט מבריק ביותר, כאשר ננסי אומרת לג'ונתן: ״אני הכי שונאת שאתה מסטול ואני שיכורה״, וג'ונתן עונה לה: ״גם אני״. מעבר לכך שמדובר בעוד הבדל קריטי בין שתי הדמויות, כאשר אפילו על הדרך שלהם להתנתק מהעולם הם לא מוכנים להסכים, זה גם המצב שמייצג את מערכת היחסים שלהם בצורה הכי טובה שאפשר. ננסי שיכורה וג'ונתן מסטול. זו לא מערכת יחסים בריאה בשום צורה. הם מגיעים להבנה שהם נמצאים במצב הזה לא כי הם רוצים להיות בו, אלא כי הם פשוט לא מצליחים לקבל את מה שהם רוצים ממערכת היחסים הזו והם נאלצים לברוח ממנה אל עבר הסמים והאלכוהול. אנחנו רואים את ההבנה הזו נופלת עליהם כאשר הם מתחילים לתהות למה הם עושים את זה וג'ונתן עונה שאין לו מושג, שכן על הנייר אם אכן מדובר במערכת יחסים פורה ומשגשגת, אין להם למה להיות שיכורים ומסטולים רוב הזמן. בטח לא כשהם נמצאים זה עם זו לבד. 

מודים באמת המרה - מתוך ״דברים מוזרים״ באדיבות נטפליקס

תם ונשלם

כשמתחיל ליפול להם האסימון על המצב האמיתי שבו הם נמצאים, הם עוברים לדבר על אירועי העונה הקודמת, כאשר ג'ונתן מספר שהוא לא הגיש בקשה לקולג' שננסי הולכת אליו. היא מספרת לו שהיא הייתה יכולה לבוא אליו באותה חופשת אביב, אבל בחרה שלא. השניים מודים בפה מלא שכל אחד מהם ידע את הוידוי האחרון של השני, ותוהים למה זה קרה? אחרי הכל הם אמורים לשתף אחד את השני בהכל, אז למה הם לא עושים את זה? עוד כמה שניות של מחשבה ושיחה בשילוב עם אותה הודאה בפה מלא במצב, מובילות אותם להגיע למסקנה שכל הסביבה (והצופים) שמו לב אליה. הם לא נמצאים במערכת יחסים זוגית אמיתית, אלא במערכת יחסים תלותית פסיכולוגית שמתבססת על טראומה משותפת בלבד. אחרי הכל, אם הם באמת בטוחים בקשר הזוגי שלהם, היה להם לפחות תחום עניין אחד משותף שמנותק מאותה הטראומה, והם לא היו כל כך חוששים להסתיר אחד מהשני את ההבדלים בניהם. הם מבינים שלמרות שאין אף אחד בעולם שיכול להבין אותם כמו שהם מבינים אחד את השני, ולמרות שהם תמיד יהיו קשורים זה בזה לנצח, הם לא יכולים לבסס חיים שלמים ומערכת יחסים זוגית על בסיס הטראומה הזו בלבד. הם מצליחים לסכם את הנושא הזה בצורה יפהפייה, כאשר ננסי טוענת שעם כמה שהטראומה חיברה בניהם, העוצמה האדירה שלה והגדילה העקבית שלה הופכת את הקשר שלהם לחונק, כך שאינם יכולים למצות את מלוא הפוטנציאל שלו. תחשבו על זה כמו סוג של יין ויאנג. אותה טראומה משותפת מצד אחד גרמה להם להתחבר, לגלות אחד את השני וליצור קשר בלתי ניתן להפרדה. אבל מצד שני, היא כל כך מסיחה ומאפילה על כל אספקט אחר בחיים שלהם, מה שלא מאפשר להם לחיות את החיים הזוגיים שהם כל כך כמהים להם.

ג'ונתן שמבין ומזדהה גם הוא עם כל מה שננסי אומרת, מנצל את פרץ הכנות הזה בכדי לשאול אותה גם על סטיב. לא כי הוא לא מאמין לה, כמובן, אלא כי הוא רוצה לדעת בלב שלם, מעל כל צל של ספק, שהוא לא ״הפסיד לסטיב בתחרות״. ננסי כמובן מאשרת לו (ולצופים) שאכן מאז שהיא נפרדה מסטיב היא מעולם לא חשבה עליו שוב בהקשר הזה, אם כי כמו שהוכחנו קודם לכן, בגלל הסיבות ההפוכות לגמרי מג'ונתן. סטיב אולי יציב, יודע מה הוא רוצה מהחיים שלו ויש לו לא מעט אלמנטים משותפים עם ננסי. אבל חסר לו את אותו אלמנט מרכזי של טראומה משותפת, שבמקרה של סטיב קשורה הרבה יותר לדסטין מאשר לננסי (אם כי זה כבר חומר לטור אחר לגמרי). ננסי מאוד הייתה רוצה להרגיש ולהזדהות עם אותן הרצונות של סטיב, אבל בפועל היא לא מסוגלת לעשות זאת. אנחנו מבינים שכל הסיפור הזה מאוד מבלבל אותה (וגם את ג'ונתן), ושהיא לא יודעת איך יהיה הכי נכון עבורה לעכל את כל הדבר הזה. למעשה, מדובר בסוג של אנטיתזה לקשר הראשוני שלה ושל ג'ונתן. אם בפעם הראשונה שהיא הייתה כל כך מבולבלת היא רצה ישר לפתרון הראשון שאפשר לה לעכל ולעבד את אותה הטראומה, ובעקבות כך נכנסה למערכת יחסים זוגית משונה במיוחד עם ג'ונתן, עכשיו כשהיא כבר הרבה יותר בוגרת ומנוסה. היא מבינה שלא רק שלא בטוח שזה היה הפתרון הנכון (ולמען האמת כנראה שלא), אלא שגם היא לא באמת עצרה אף פעם לחשוב מה היא רוצה.

זה לא בגללו - מתוך ״דברים מוזרים״ האדיבות נטפליקס

כשג'ונתן שומע את זה ומבין את המצב בפעם הראשונה באמת, הוא מחליט לעשות מעשה וסוף כל סוף שולף את הטבעת שישבה אצלו בכיס מתחילת העונה. כאן, האחים דאפר היו יכולים בקלות ללכת אל המקום הקל והבטוח, ולהפוך אתהרגע מסצנת פרידה לסצנת הצעת נישואים, בטענה שהשיחה פתחה בניהם הכל ועכשיו הכל אחלה (מה שגם היה מרצה חלקים לא קטנים מהקהל). אלא שבמקום זאת, הם בחרו להיות אמיצים וללכת למקום הרבה פחות צפוי ומרצה, שבפועל הוא הרבה יותר הגיוני וחכם תסריאטית. כשג'ונתן שלף את הטבעת, הוא השתמש בה ככלי שמסמן את מערכת היחסים בניהם והפך אותה מהצעת נישואים להצעת לא-נישואים. השימוש במונח הצעת לא-נישואים הוא חשוב מאוד, לא רק כי הוא מעיד שהקשר הזוגי בין ננסי לג'ונתן תם ונשלם, אלא גם כי הוא מעיד שהקשר בניהם מגיע בפעם הראשונה לתצורה המיטבית שלו. הקשר בניהם לא ניתק אלא משתנה, ובדיוק כמו המושג, הופך למשהו לא מוגדר. הוא מצד אחד לא זוגי, אבל מצד שני גם לא חברי פשוט. השימוש במונח הזה וההסכמה עליו בפי שניהם כאחד, תוך כדי ההסבר של ג'ונתן שמעיד שהוא מבין שמה שלא בא בטבעיות לא יבוא בכוח, בעצם מייצרת בניהם סוג חדש של קשר. כזה שקושר אותם לנצח נצחים זה בזה, אבל גם מאפשר להם לגדול ולהפתח ולצמוח ביחד מהטראומה המשותפת הזו ולא רק להתבוסס בה עוד יותר.

כבר אי אפשר להסתיר את זה - מתוך ״דברים מוזרים״ באדיבות נטפליקס

כדי לסגור את הנושא באופן סופי, ג'ונתן וננסי בפעם הראשונה בהיסטוריה מודים באהבתם זה לזו, מתחבקים, בוכים ואפילו מתנשקים מעט. עצם העובדה שרק עכשיו, ודווקא עכשיו, השניים מתנהגים לראשונה כמו זוג צעיר אמיתי, בדיוק ברגע שבו הם מפסיקים את הפן הרומנטי של מערכת היחסים שלהם, מעידה שהם סוף סוף הגיעו לצורה האולטימטיבית של הקשר ביניהם. זו אולי לא מערכת היחסים שהם רצו או קיוו לה, אבל זו מערכת היחסים שהם צריכים זה עם זו. וכשהיא סוף סוף מגיעה, הם מצליחים בפעם הראשונה להראות את האהבה העצומה שלהם אחד לשנייה, לא רק במילים אלא גם במעשים, גם אם היא לא תתממש במלואה.

בנוסף לכך, הסצנה מלווה בשתי המחשות ויזואליות שמעמיקות עוד יותר את המשמעות שלה. הראשונה היא שבזמן שננסי וג'ונתן מתחבקים, הם יוצרים עם הידיים והראשים שלהם צורה של לב, שמעבירה לצופים בדרך נוספת את העובדה שהאהבה והקשר ביניהם סוף סוף מוצגים במלואם ובצורתם הטהורה ביותר. הדרך השנייה מגיעה ממש בסוף הסצנה, כאשר ג'ונתן מחליט להשליך את הטבעת אל הנוזל הלבן והסמיך. הוא עושה זאת בתקווה שהיא תטבע ותיעלם, כסמל למערכת היחסים שביניהם שלכאורה יורדת לטמיון, אלא שדווקא אז הנוזל מתקשה, הטבעת לא טובעת, וננסי וג'ונתן ניצלים. בכך, הכותבים מעבירים לנו בצורה עדינה ומדויקת את המסר שלמרות הוויתור על הפן הרומנטי והזוגי, מערכת היחסים בין השניים חזקה ואיתנה מתמיד, ושבפעם הראשונה מאז תחילת הסדרה היא אינה עוד משהו שברירי ובלתי יציב, אלא קרקע מוצקה ובטוחה. כך נסגרת אחת ממערכות היחסים המורכבות והמעניינות ביותר בסדרה, ואולי גם היפה והמרגשת שבהן, בדרך הכנה והמדויקת ביותר שאפשר היה לבקש.

אהבה שאי אפשר להסביר במילים - מתוך ״דברים מוזרים״ באדיבות נטפליקס

ניצול סצנת היציאה מהארון של ויל יתווסף בשעות הקרובות