הכתבה הבאה מתעמקת בפרק הסיום של ״דברים מוזרים״, וכוללת פירוק מלא של העלילה שלו, כולל ספוילרים אליו ולפרקים הקודמים. אנו ממליצים לקרוא את הכתבה לאחר הצפייה בפרק.

לביקורת מלאה ונטולת ספוילרים לפרק, לחצו כאן.

המלצת הכתב להעצמת החוויה: קראו את הכתבה תוך כדי שאתם שומעים את Kids באוזניות שלכם.

אם קראתם את הביקורת שלי לפרק סיום הסדרה של ״דברים מוזרים״ (ואם לא אז מה אתם עושים פה???), אתם יודעים שלהגיד שנהנתי מהפרק הזה יהיה אנדרסטיימנט במלוא מובן המילה. צחקתי מהבדיחות והרגעים הקומים המגוחכים של הדמויות השונות. נשמטה לי הלסת מרגעי השיא העלילתיים ומהקרב האפי והמרהיב של החבורה בוקנה ומצליף המוחות. התרגשתי עד דמעות מהדינמיקה השונה בין הדמויות ומהפייאוף הרגשי והעלילתי שכל אחת ואחת מהן קיבלה. אבל בכל זאת, ולמרות שכאמור נהנתי מהפרק כולו, אין ספק שיש סצנה אחת שמתעלה מעל כולן, שסיפקה לי את אחד הרגעים הטובים והמרגשים ביותר של הזמן האחרון. אני מדבר כמובן על סצנת סיום הסדרה, בה חבורת הילדים משחקת את משחק המבוכים ודרקונים האחרון שלהם. הסצנה הזו אולי לא הייתה מלאת אקשן ופיצוצים כמו סצנת הקרב הענקית של אמצע הפרק, או כמו הסצנה שחותמת את החלק הראשון של העונה ובמהלכה ויל מקבל כוחות. אבל היא הייתה כל כך מרגשת ומספקת, שכשצפיתי בה בפעם הראשונה, לא הצלחתי לעצור את שטף הדמעות שפרץ ממני. וגם עכשיו, מעל 72 שעות לאחר מכן, אני לא מצליח להפסיק לחשוב עליה. 

אחרי שניגבתי את הדמעות והתחלתי לעכל את החוויה המדהימה שהיא והפרק הזה העבירו אותי (תוך כדי שחזרתי לצפות בה עוד כמה וכמה פעמים), מצאתי את עצמי חושב ותוהה - למה ואיך הסצנה הזו גרמה לי להרגיש כמו שאני מרגיש? מדוע הקלוז'ר המדהים (אך בו זמנית פשוט) הזה מצליח לעבוד כמו שהוא עובד? אלו בדיוק השאלות שננסה לענות עליהם בכתבת הניתוח שלנו לפרק הסיום, במהלכה נעבור על כל אחד ואחת מהדמויות השונות שמופיעות באותה הסצנה, ונבין איך היא סוגרת את המסע שלהם בצורה הטובה ביותר שאפשר.