ביקורת ComicON: ״פרנקנשטיין״ (2025) - קם הגולם על יוצרו (ספיישל פסטיבל טורונטו)
- עידו שייביץ
- 23 באוק׳
- זמן קריאה 4 דקות
זכינו לראות בהקרנה מוקדמת מיוחדת את הסרט החדש של גיירמו דל טורו, ״פרנקנשטיין״, כחלק מפסטיבל הסרטים הבינלאומי טורונטו ה-50 (TIFF) בתחילת ספטמבר. עכשיו כשהוא מגיע לבתי הקולנוע בארץ, בואו לקרוא מה חשבנו עליו!
תקציר: דרמה בדיונית המבוססת על סיפורה של מרי שלי. ויקטור פרנקנשטיין הוא דוקטור הנחוש להוכיח את יכולותיו להתעלות מעל חוקי הטבע ולהפר את בחירת האדם להיות בן-תמותה. הוא מנסה לבסס את המחקר שלו באמצעות ניסוי להפיח חיים ביצור שלם המורכב מחלקי גופות אחרות, אך התוצר שנגלה לפניו מחריד ומזעזע אותו. בעוד שויקטור חושב שהיצירה שהביא לעולם היא תועבה, המפלצת שלו מנסה להבין מה המשמעות האמיתית של להיות אנושי.
היצירה החדשה של גיירמו דל טורו בנטפליקס מצליחה לתפוס באופן מרשים ביותר את האווירה המתבקשת מסיפור כמו פרנקנשטיין, ומשלבת אווירה שהיא בו בזמן תקופתית ומיושנת, וכן פנטסטית באופלה. הסרט לוקח גם את הבחירה הנרטיבית לחלק את העלילה שלו לשניים, כאשר היא מביאה גם את נקודת מבטו של ויקטור וגם את נקודת מבטה של המפלצת עצמה. כך הסרט מצליח לחקור יותר לעומק את העקרונות והמסרים שהוא רוצה להעביר, בניהם מי המפלצת ומי התמים, מי האל חסר הרחמים ומי הנתין חסר הישע. היכולת של הסרט לשחק עם האלמנטים האלה באופן שמצליח גם להעביר ביקורת על תפיסת האדם בכל הקשור לקונספט התמותה ולאלוהות כל-יכולה, יוצרת עניין מיוחד אצל הצופה ואף תהיות אקסטנציאליות בנוגע לתכליתו הקיומית. בראשן, נמצאת השאלה האם הרעיון של חיים ומוות, הניתנים ממעל, מגיעים קונספטואלית ממקום של אהבה או של שנאה.
הדבר המרשים ביותר בסרט הזה הוא עיצוב ההפקה מעורר ההשתאות שלו, וכן התלבושות ועיצוב השיער, שמצליחים לקחת את כל הדמויות וכל הסטים לעולם המדויק שבו הסיפור הזה יכול לפרוח ולהצליח בו. מגוון גדול ומרשים של סטים נרחבים, בין אם שממות קרח, אחוזות גדולות, מקומות אקדמאיים או חוות נידחות, מעוצבים כולם כאילו נלקחו מאיורים של ספר ישן, עם פלטת צבעים קודרת ביותר העובדת נהדר לכל אורכו של הסרט. עיצוב התלבושות והשיער המושקע על השחקנים השונים גם מאפשר להם להשתלב טוב בתקופה המוצגת על המסך, במיוחד אלו שעוטפות את דמותו של ויקטור פרנקנשטיין, המציגות בעיניי גם את השיגעון שלו וגם את חוסר הניסיון והצעירות הנפשית שיש בו.
גם עבודת האיפור והפרוטזות מעולה, במיוחד בכל הקשור לבניית דמותה של המפלצת, שמשמח ומרשים מאוד לראות שהיא בנויה באופן פרקטי. היצור המתהלך מאופר ובנוי בצורה לא שגרתית כאילו הוא מורכב מחלקים שונים המורכבים יחד, בדיוק כפי שהוא צריך להיות. זה הופך אותו לגורם שנראה כל כך שונה מהסביבה שלו ומאיך שאנחנו מתארים בדרך כלל מפלצות (או את פרנקנשטיין בגרסת יוניברסל ספציפית), אך זה עובד גם לחוזקתו, כי הוא נראה ״חדש״ בכל הקשור לאיך שאנחנו מכירים יצורים חיים - וזו בדיוק ההרגשה שאתה מכוון אליה כשאתה רוצה להעביר מסר של ״פלא הבריאה״. אתה מביא לעולם משהו שלא נראה קודם, משהו ״בתולי״, שהוא ריק מכל מחשבה, דעה או זהות משלו בשלב הראשוני.
מבחינת העלילה, אני מאמין שהסרט מתחיל מעט איטי ממה שהייתי מצפה מהפרויקט הזה. כמובן, צריך לבסס פתיחה ואקספוזיציה כדי שהדברים יוכלו לנוע, ואם כי ניכר שהסרט מעט מתעכב על המניעים המקדימים של ויקטור והקשר שלו עם קרוביו במשך זמן מה, לפני שהאירוע הקטליסטי המרכזי מתרחש. כאשר אנחנו מתקדמים טיפה קדימה וזוכים לראות את נקודת מבטה של המפלצת, הסרט טיפה יותר מתחיל לנוע ואנחנו זוכים לראות אותה מעצבת את האישיות שלה לאט לאט - דבר ששומר על סקרנותו של הצופה, הן מפעולותיה והן מפרשנותיה של מעשי בני התמותה האחרים.
אז, לאחר כל אלו, אנחנו זוכים למערכה אחרונה של כ-30 דקות, המספקת לנו קליימקס וסיום באמת מוצלחים ומרשימים למדי, שגם מעבירים את המסר המרכזי של הסרט בצורה הרבה יותר מובחנת לקהל. האנלוגיות המוצגות מתחילות להסתדר במקומן והדרמה מגיעה לרמות גבוהות, ואלו מצליחות לחתום את החוויה הקולנועית בעוצמה המתבקשת.
המשחק של צוות השחקנים הוא מעולה וממש מקצועי לתפקידים שלהם. הכוכבים הגדולים של הסרט, אוסקר אייזיק וג׳ייקוב אלרודי, מצליחים להרשים ביותר עם ההיטמעות שלהם לתוך אפיון הדמויות שלהם ולהציג מנעד מוצלח ביותר בין תום ופגיעות לבין כעס ושליחות רסן. אני כן חושב שלשניהם יכולה להיות מועמדות לאוסקר על תפקידם, והיכולת שלהם להעביר את משחקם כאן באופן כל כך רגשי וטבעי בעולם הזה, היא הכוח המניע של הסרט והסיבה שהוא מצליח לעבוד.
[הערת עריכה: מאז שצפיתי במגוון סרטים נוספים בפסטיבלים לאחר הסרט הזה, הוחלש הסיכוי בעיניי עבור אוסקר אייזיק להתברג בקטגוריית השחקן הראשי, העמוסה השנה במועמדויות חזקות במיוחד. בכל זאת, אני כן חושב שג׳ייקוב אלרודי יכנס למועמדות בקטגוריית שחקן המשנה, אם כי סיכוייו לזכות לא גדולים]
אני גם רוצה לציין לחיוב את הופעת המשחק של מיה גות׳, שאומנם לא מקבלת המון זמן מסך, אבל מצליחה להיות דרמטית ורומנטית היכן שצריך, ומשתלבת מעולה במקום שלה בעלילה.
אני כן אציין שבכל הקשור לאפקטים ממוחשבים, יש שוטים שעובדים יותר ויש שוטים שעובדים פחות, כשלפעמים התנועה של גורמים שלא צולמו פרקטית נראית יותר מידי חלקה וממוחשבת. אני מאמין שדל טורו כן שאף לצלם הרבה דברים בצורה פרקטית, שכן הרבה מהסטים נבנו בגודל אמיתי וכן הדמויות ברוב הסרט מציאותיות, וכן כי האפקטים בחלקים האלו נחסכו מתוך רצון של נטפליקס לחסוך בעלויות של הפקה שהינה יקרה מאוד גם ככה, וגם מתוך המחשבה שהסרט יוצא למסך הקטן ושם רוב האנשים יראו אותו.
עם זאת, לי חשוב להבהיר שמדובר בסרט שלגמרי בנוי מבחינת אווירה ומבחינה ויזואלית להיות מוקרן על המסך הגדול. הסקופ של הלוקיישנים שבהם הוא מתרחש הוא עצום וראוי להערכה ויזואלית לפרטי פרטים, וכן ההיטמעות בחדר חשוך אל תוך העולם הזה תסב לקהל חווית צפייה הרבה יותר מקיפה ומיוחדת. לאלו המעוניינים לצפות בסרט, אני בהחלט ממליץ לתפוס אותו בבתי הקולנוע במהלך השחרור המוגבל שלו, אני לא חושב שאתם תתאכזבו מעצם הבחירה הזאת.
ההפקה והביצוע המשחקי איכותיים מאוד, והיה אפשר לאזן טיפה יותר את הפרויקט מבחינה תסריטאית, אך אי אפשר לומר שלא יצאתי מסופק מהיכולת של דל טורו להפיח חיים בנושא המורכב הזה, ולסגור אותו בצורה שתשאיר עליי רושם. אני רואה אותו בעונת הפרסים בעיקר משחק על הקטגוריות הטכניות ומתחרה ראש בראש באופן קשה עם ״מרשעת: חלק 2״ על הקטגוריות האלו. למרות שאני קצת מטיל ספק ביכולת שלו להתברג לקטגוריית הסרט הטוב ביותר של השנה, כבודו במקומו מונח, שכן לא כל הפקה מצליחה לפתוח בעיניי מחשבות פילוסופיות בעניין הקיום והחיים כרעיון וכבחירה.
אני מדרג את הסרט הזה 8 נמוך מתוך 10 🌩️
״פרנקנשטיין״ זמין בהפצה קולנועית מוגבלת בבתי הקולנוע בישראל החל מה-23 באוקטובר, ויעלה לשירות הסטרימינג נטפליקס ב-7 בנובמבר.
תגובות