ביקורת ComicON: ״שם טוב האבי 2״ - מהאזרח הקטן לשליח הגדול
- עידו שייביץ
- Nov 10, 2025
- 10 min read
הביקורת כוללת התייחסות ישירה לתוכן הסרט הקצר, מה שמכיל ספוילרים לתוכן וכן איזכורים והתייחסויות לאירועים מדיניים/פוליטיים.
תקציר: שם טוב האבי (תמיר בר) חי תחת שם בדוי לאחר שהצליח לברוח מהכלא בסוף הסרט הראשון, אך כעת עולים עליו והוא צריך לברוח בשנית. בדרכו הוא מגיע מעבר לים אל עיר משונה ובדיונית לגמרי בשם ״יהוד״, שם חוגגים את בואו בטענה שהוא ״השליח״. לאט לאט יגלה האבי כי ״יהוד״ היא עיר מפולגת בדעותיה על אפליקציות ניווט, מכורה בכניעה לשייק קבאב ועומדת בפני האיום של כיבוש בכפייה על ידי העיר הבדיונית השכנה, ״נווה מונוסון״.
לא חשבתי שאמצא את עצמי בסיטואציה הזו היום כותב את המילים האלו, אך חטיבת הדיגיטל של כאן תאגיד השידור הישראלי בחרה לשחרר לעולם הבוקר - ללא התראה מוקדמת - את סרט ההמשך לפרויקט המוזיקלי-סיפורי האייקוני שלה, ״עלייתו ונפילתו של שם טוב האבי״. הסרט הקצר שוחרר בקיץ 2020, במרכזה של מגפת הקורונה, והפך לתופעה ויראלית לא פחות ממנה - כשסחף את המדינה בהומור, במוזיקה וליריקה קליטים, בהפקה ברמה מפתיעה ובעיקר במסר מבקר על החברה הישראלית ומערכות הממשל שלה. הפסקול שלו נכנס לרשימות ההשמעה של המדינה כולה, העלאת הסרט ליוטיוב זכתה לתואר הסרטון הטרנדי ביותר בישראל ב-2020 ואפילו האלבום המוזיקלי זכה בפרס אקו״ם להישג השנה. אין ספק ש-״שם טוב האבי״ הייתה תופעה שהפתיעה את הישראלים, אך הייתה בדיוק מה שהם היו צריכים ברגע של משבר - ציניות והפקה על רמה.
הסרט החדש תופס אותנו בתקופה אחרת של ישראל. ישראל שמאז ידעה אסון ומלחמה ארוכה וקשה מאוד, שברקע האמירה ״יחד ננצח״ רק המשיכה לשסע בכל זאת את החברה שחיה בה על רקע חברתי ובעיקר פוליטי. בפרויקט החדש מנסה תמיר בר, שבנוסף לכיכובו הראשי גם כתב את התסריט, להעביר את האבי תהליך סאטירי לחוויות הבסיסיות של עם ישראל במדינתו - אלו שהביאו אותו אליה ואלו שגם עלולים בעתיד להוביל לפירוקו ממנה. הוא אומנם עושה זאת פעם נוספת בשירה קצבית ובמילים שעל הנייר נשמעות כמו נונסנס, אך הביקורת - הן על הציבור והן על הממשלה - לא פסחה מעל ראשו גם הפעם. הייתי אומר שאף הפעם, היא מושחזת ובוטה הרבה יותר משהייתה בסרט הראשון, באופן שמצליח להפתיע מחדש כשהוא מגיע מתאגיד במימון ממשלתי.
השיר הראשון שפותח את הסרט החדש, ״האבי״, מתחיל בכך שאנחנו רואים את האבי תחת תלבושת ושם בדויים, מבין שהוא צריך לברוח מהחוק שעומד לרדוף אותו ועל כן מנסה להנחיל לבנו את כל העקרונות שלמד לפני שהוא עוזב. בכך, מציג בר אנלוגיה לבריחתו של העם היהודי בגולה טרם הקמת מדינת ישראל, והעובדה שהוא תמיד ״נרדף״ כשלא היה לו את המקום משלו להרגיש בטוח בו. האבי המסתתר בזיוף משקף את הצורך התמידי להצניע את הזהות האמיתית, וככלל סממנים יהודים, על מנת שלא יטרפדו אותך. בהמשך השיר, התחלופה ההיתולית בין האבי לנהג השודים שמלווה אותו מציגים את הרעיון של תחושת חוסר הנוחות והן כפיות הטובה ההדדית שהיו מתקבלים ממקומות מקלט. מצד אחד, יהודים לא היו מרגישים בטוחים להיות במקומות שבהם מתייחסים אליהם בזלזול גם אם נותנים להם פיזית לחיות שם, ואילו היחס מהמדינות המאכלסות היה שצריך בכלל להוקיר תודה שהם מספקים מקום. דרכו של האבי ממשיכה לבדו ומסתיימת במדבר צחיח, בו הוא פוגש את המנקה שלו ויחד הם הולכים במדבר 40 יום - כמובן, לא מספר מקר(א)י.
בשיר השני, ״וולקאם טו יהוד״, מגיעים האבי והמנקה אל אדמה חדשה ומגלים ששם נמצאת ״יה-הוד״, מקום שלא רק מקבל אותו בשמחה אלא ממש מהלל את ביאתו של האבי. הם קוראים לו ״השליח״ על משקל ״המשיח״, ולמעשה מדגישים כמה הוא צריך להרגיש בבית (״יור הוד״) כי סוף סוף הושגה המטרה שכמהו אליה - ההתיישבות בארץ ישראל. אותה הבטחה שהופיעה בכתבי הדת, שהם מאמינים שהם זכאים לה. האבי מקבל בהנאה את היכולת להפסיק לברוח, אך מצליח להגדיר בקצרה את ההתרשמות שלו מיושבי המקום - הם אינם מתרגשים מכל איום שמגיע מבחוץ, ואומנם הכלכלה לא יציבה אבל השנאה חוגגת.
הוא דואג להדגיש במיוחד את העובדה שכולם עובדים ב-״שייק קבאב״, כלומר עסק שמשקיע בהכנת לאפות מושקעות עם בשר ותוספות כיד המלך, רק כדי לדחוף אותם לבלנדר ולטחון. האבי מביע בכך ביקורת סאטירית על חובת הגיוס לצה״ל ובעיקר הדחיפה השורשית לתפקידי לוחמה. על כמה משפחות מטפחות ילדים עם חיים מלאים ועולמות שלמים, רק כדי שהמדינה תשלח אותם כצאן לטבח ליפול בקרב. האנלוגיה הזאת ממשיכה בכך שאנחנו רואים שפקחים מחלקים על כך דוחות כמו משטרה צבאית, כלומר אין באמת ברירה אלא להקשיב. בבית השני, אנחנו גם רואים את האבי בעצמו מוכרח להיכנס אל תפקיד השליח של המסעדה, כשעליו לקחת על עצמו את המדים ואת הקסדה ולצאת למשימה. ברקע מוצג לנו באופן לא עדין כלל עיקרון בריחת המוחות, כלומר הכישרונות האדירים של המדינה שעוזבים אותה מתוך חשש לחיות תחת מלחמה שלא נגמרת.
בשיר השלישי, ״אל תענה״, ובקטע המערכון שלפניו, האבי מוצג לפילוג המרכזי של העיר - בין אם להשתמש או לא להשתמש באפליקציית הניווט Waze. הוא מגלה כי האנשים השונים יתמכו בו או יטרפדו אותו על בסיס העמדה שהוא הולך לשייך לעצמו, ואפילו כי הויכוח בניהם מחריף להתלהמויות בקול שמרכזן ירידה על הצד השני והתייחסות לצלקות מאירועי עבר. דמותה של הזמרת נגה ארז אף מסכמת זאת בפני האבי כי הקושי המחייתי יוצר מריבות, ו-״על מה הם רבים? על דרכים״. זה כמובן התייחסות כבר לא דקה לפילוג המדיני בין המחנות הפוליטיים של ימין ושמאל, כאמור דרכים. כאשר הקהל דורש את דעתו של האבי כנציג הציבור לסוגיה, הוא בוחר לקחת צעד קיצוני אחד - מה שמצית את הדיון המקומי רמה אחת מעלה.
כל השיר העוקב מתעסק בסוגיה שבה כל צד חושב שדעתו היא צודקת והוא נמצא במקום רם יותר להתנשא על השני, עד לרמה שהוא לא מוכן בכלל לשמוע מה יש לצד השני לומר - ואפילו ניתן לראות כיסאות פלסטיק נזרקים באוויר. במקביל לכל הקונפליקט הזה בין הצדדים, אנחנו רואים דמות חזירית - כמו שראינו ב-״האזרח הקטן״ בסרט הראשון - רוקדת בהנאה לקולות השיר. כשזו יוצאת החוצה ומביעה את אותה הנאה, אנחנו רואים את האבי יוצא מן הויכוח ומכה בה בחוזקה. האמירה של השיר מעידה על כך שדיון שכל כך יתלהם על הצדדים הפוליטיים יכול בקלות להוביל לפגיעה קיצונית באיש ציבור, כפי שחווינו בעבר כמו רצח ראש הממשלה לשעבר, יצחק רבין, או אפילו ניסיונות ההתנקשות בנשיא ארה״ב, דונלד טראמפ.
בשיר הרביעי, ״עבד כי ימלוך״, מוצג האבי כדמות גדולה ומרכזית שאנשים רבים קוראים נותנים לה תואר של כבוד ומלכות ללא כל עוררין, היושב לצד האנשים במתחם ה-״שייק קבאב״ שכבר ביססנו את משמעותו, כאשר מתחת לפני השטח הוא חוגג עם עוד מסמי ההרדמה, כסף, זהב וסיגריות. הוא חוזר על המסר שכולם רודפים אחריו, אבל בעצם לא צריך לשאול ״מי הוא״ באמת. כאן ניכרת הקבלה ללא מעט אנשי ציבור פוליטיים, אשר למרות שכיהנו בתפקידים גדולים ובולטים בממשלה הישראלית, התגלו בשלב מאוחר כאלו הנהנים מאחורי הקלעים מטובות הנאה או שפעלו בצורה העוברת על החוק אליו כפוף האזרח. קריאתו של האבי קוראת לציבור לא להתעמק בעובדות ולחפש אותו, בדיוק בשביל לא לגלות את הדברים האלו.
המשך השיר אף מעלה על המוקד את המצב בו תושבי ״יהוד״ כל כך מקבלים על עצמם את תפיסת המלכות הזאת, שהם מילולית יגידו ״אמן״ על כל מה שיש להאבי להגיד. חלקו השני של השיר מראה שהרעיון עלה כל כך לראש של האבי, שהוא מפתח אגו ומאמין שהוא יכול לכופף את החוק לראות עיניו - גם אם זה יפגע קשות באזרחים תחתיו. הוא מגיע אף למצב שיועציו הקרובים מקיפים אותו ומדרדרים אותו להפעיל קשרים ולשלוט בנרטיב החדשותי הציבורי שמתרכז בו, על מנת לטייח בעיות ולהוסיף האדרות. בכך הופך האבי - כאמור כדמות פוליטית מרכזית - לדבר הכי נורא שהוא פחד ממנו בתחילת השיר ״האבי״: ״אחד עומד ונואם, ארבעה באים יועצים וחושבים שהכל שלהם״. דה פקטו, משטר דיקטטורי.
במערכון הקודם לשיר החמישי והאחרון, ״אחד עומד ונואם״, אנחנו רואים את האבי מקבל מסר מצד עיר שכנה בשם ״נווה מונוסון״, המאיימת לתפוס את מקומו ולאחד בין היישובים - אך בהובלתו של השליט שלהם. האבי כנציג של צד אחד בפילוג, מקבל בעצם תיגר מצד אחר בפילוג שאולי לא מעוניין להשאיר את ההפרדה בין האזרחים, אך לא מעוניין להשאיר אותו בתפקידו. אלו מאיימים שאם לא יעשה זאת באופן המקובל, עלולה לקרות מלחמה ״בין העמים״. ואכן, אי אפשר לומר שמחאות ציבוריות מכלל הצדדים הפוליטיים בעד פיטור או הדחה של אנשים מתפקידים סמכותיים לא היו ״טרנד״ בישראל בשנים האחרונות. השיר עצמו נותן להאבי את הבמה לדבר אל עמו, כאשר הוא מנסה בנאום מאוד מפותל לשכנע אותם שהצד השני חי באשליות שהוא חזק ורב יותר מהצד שלהם. הוא מביע דה-לגיטימציה אל המנהיגים שלהם ובמה שיש להם לומר, כפי שאלו בטח עושים עבורו. הוא מדגיש כי הצד שלהם הוא חזק ואיתן יותר מכל דבר, ואפילו אומר שאם באמריקה יש ״ווילד ווילד ווסט״ - כלומר מערב פרוע שעובד בגישת ״כלב אוכל כלב״ - פה אין ספק שהצועק הכי חזק הוא המוביל (״הוואה וואה וואה״). הפזמון מסתכם לכך שהחשוב בעיניו הוא השיקוף החיצוני, המיצג שאינו מוטה מאף גורם שיערער עליו ולו הרע ביותר.
בבית השני, הוא מספר לקהל סיפור שנועד לפרוט על מיתרי הרגש. איך קיבל לידו משהו כל כך יקר ונדיר כמו פרח מסבתו, המוקבל להכרת האו״ם במדינת ישראל בכ״ט בנובמבר 1948, אך הפרח נשמט מידו בעקבות המשיכה הפתאומית של בן דודו, בהקבלה לסיכון לאבד את המדינה למדינות ערב השכנות אם יתקבעו בשאננות. בכך, כצעד פוליטי נפוץ ומוכר, הוא משתמש ברגש הפטריוטי והלאומי כלפי ביטחון המדינה על מנת לדחוף את עמו לתקוף לפני שיעמוד בפני נזק לא ידוע. הבית השלישי מציג דואט בין האבי לבין מנהיג ״נווה מונוסון״, הלא הוא הזמר ארקדי דוכן, שמראה לנו ששני הצדדים דואגים לחזק את העובדה שהם קבוצה חזקה שזוכה לתמיכה מאותם נציגי ציבור, ושאלו השיגו בזכותם כבר יעדים רבים. האמירה ״כיפה אחת מברזל ואחת מבד״ אף מדגישה את ההסתכלות של כל אחד מהצדדים כי התפשרות לצד השני תרכך את החוסן ותוביל ליותר פגיעות בסופו של דבר. אלא שאז מתעצמים המילים ״אל תשכחו מה שעברנו עד שהגענו לכאן״ ו-״כולנו עיר אחת״, מסר שלרגע נראה כמו קריאות למחנות מופרדים, אך כאשר ברקע ניכר צבא גדול עוד יותר שמחכה לתקוף אותם - המסר דווקא הוא קריאה לעם כולו לחזור ולהיות מאוחדים ולא לפלג עצמם למחנות. סיומו של הסרט כאשר שני הצדדים מביטים על האיום שעומד לתקוף מתוך הצללים, נותן את הבעיטה לבטן החזקה ביותר של הפרויקט כולו - האמירה כי הפילוג הפוליטי במדינת ישראל גרם לנו לשכוח מי האויבים האמיתיים שלנו, להחליש את עצמנו בתוך עצמנו ובכך לחוות אסון שלא ידענו מימינו. ״עשר מכות, נשמה, זה אתה תקבל״ - לא אויבינו, אלא אנחנו.
עכשיו לאחר שביססתי את הדעה כי הסרט החדש מספק ביקורת יותר חריפה מאשר הפרויקט המקורי, אפשר להתייחס אליו כיצירה קולנועית, ועל כן הדבר הראשון שניכר בעיניי הוא שהשירים עצמם רובם מתקשים להחזיק את אותה רמת איכות ״פשוטה״ שהייתה בסרט הראשון - המטמיעה את הראפ דווקא באירועים הבנאליים מאשר בקטעים ״הגדולים מהחיים״. השיר הטוב ביותר והיחיד שאני יכול להעריך שיכנס לשמיעות חוזרות הוא כמובן ״וולקאם טו יהוד״, שיר ראפ בסגנון קלאסי עם ביט שמאוד מזכיר את ״עם אחד״. שאר השירים לא נשמעים כמו קטעים שידבקו וישארו קליטים כסינגלים, יתכן שאולי מתוך היותם יותר מידי ספציפיים מבחינת התוכן שהם מציגים ואולי מבחינת הסגנון המוזיקלי שנבחר עבורם. כך או כך, אין ספק שההפקה המוזיקלית לכל השירים בסרט היא ברמה גבוהה ומקצועית, כאשר היצירה של הביטים המקוריים והמקסוס שלהם לשירה באולפן ולמצולם בשטח מראים פעם נוספת את האיכות הגדולה של המוזיקה הישראלית. על כך אין מה אלא להוריד את הכובע בפני ישי סוויסה וניר דנן.
בגזרה המשיקה למוזיקה, בעוד שהסרט המקורי היווה חגיגה ויזואלית של סצנת הראפ בארץ בדומה לסרט ״העיר הזאת״, ניכר שבסרט הזה הבחירה הזאת לקחה קצת צעד אחורה. כמובן עדיין שולבו בו טאלנטים מוזיקליים ישראליים שלא היו בסרט הראשון, כמו ברי סחרוף, ארקדי דוכין ונגה ארז, אך חלק לא קטן מזמן המסך של שחקני המשנה הוקדש גם לקומיקאים ואנשי בידור מוכרים - כמו דניאל חן, מתן פרץ ואור בוטבול - שאני מאמין שהם קולגות טובות של תמיר בר ושל כאן 11. אני מאמין שאם הסרט המקורי וכאמור גם ״העיר הזאת״ הצליחו לבנות קאסט משנה שלם ממוזיקאים שונים בתרבות שלנו, אז גם כאן בפרויקט ההמשך יכלו בהפקה לדאוג למקד את הפרויקט המובטח-לטראפיק בלהציג עוד גורמים של התעשייה המוזיקלית הישראלית. אני בטוח שהם לא חסרים. אני אפילו אגיד שאישית, במהלך המערכון של תמיר בר ודניאל חן בתחילת הסרט, הייתי מעט עם פנים מעוקמות על בסיס העיקרון הזה - שכן דניאל חן הוא הטאלנט הראשון והיחיד שאנחנו פוגשים ב-7 הדקות הראשונות של הסרט, ואינו מוזיקאי.
אספקט נוסף בפרויקט החדש הוא העבודה הויזואלית והפרקטית שלו, שבפעם הקודמת הייתה הסיבה שהוא ניכר כפרויקט כל כך מקצועי ולא כסרטון רשת. גם הפעם, הפרויקט מלא כולו בסטים מפורטים מהרגיל ומותאמים במדויק לאווירה הנדרשת מכל שיר, עיצוב תלבושות מושקע ומיוחד עבור כל שלב של הדמות, איפור שיכול לגמרי לשנות את חזותו של אדם וכן עבודת פרופס ששמה לב גם לפרטים הקטנים ביותר. אין ספק שהצוותים מאחורי הקלעים שהיו על הסט השקיעו את כל כולם על מנת שהשואו המתקבל מכל אחד ואחד מהנאמברים יראה כאילו נלקח משובר הקופות הישראלי הבא שמצפה לעלות על מסכי הקולנוע, גם כאשר הם יודעים שהוא מכוון לדיגיטל.
וזה למה די מבאס אותי לראות את הבחירה של הפרויקט להשתמש - ולא מעט - בשוטים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית. ברור לי שהתסריט כיוון לסקאלה עלילתית שההפקה לא יכלה להרשות לעצמה לבצע בתקציב של מחלקת הדיגיטל (שככל הנראה גם ככה השקיעה כמה מיליונים טובים בסרט הזה) לולא הסיוע של בינה מלאכותית, וממילא הייתה צריכה לנתב בין כמות לא קטנה של ניצבים בחלק מהסצנות. גם ברור לי שהאחראים על כך בהפקה עשו כל שביכולתם על מנת לדייק את התוצרים כך שהמוצג לא יראה כמו ״סלופ״ עם אלמנטים מקלישים או עם טקסטים בלתי קריאים. הבעיה היא שבמהלך הסרט אפשר להבחין בדיוק איזה שוט הוא אמיתי ואיזה שוט הוא מלאכותי, ממגוון מאפיינים בולטים מאוד לעין כמו פרטי הלוקיישן המשתנים, חדות הויזואליה לרמה מוחלקת מידי או תנועת הדמויות האיטית. אפילו אנימציית הפתיחה, שבסרט המקורי הייתה דבר מרהיב ומרשים, מרגישה לא אותנטית למרות שיכלה להיות מיוצרת בידי אמני תלת מימד. חבל לי שיצירה מורכבת ומושקעת כמו זו, שהרבה גורמים נתנו בה יד, תיפגע בגלל המלאכותיות הזאת ותכלול שוטים שמוציאים אותך מהחוויה. כמו שאור בוטבול בעצמו אוהב לומר, AI הוא כלי ולא תוצר. היה עדיף להשתמש בו בשביל להבין איך כן להוציא את מה שאתם רוצים לפועל במסגרת הזמינה לכם, מאשר לתת לו להוציא את זה לפועל בעצמו.
תמיר בר חוזר לשחק את הדמות הראשית בצורה נהדרת וחלקה, כך שאין תחושה אמיתית שהיא נפגעה מכך שעברו 5 שנים מאז הפרויקט הקודם. הוא עדיין מצליח להשתלב נהדר בקצב של הראפ הן בהופעת המשחק והן בשירה בהקלטות, גם אם הוא מקבל טיפה טאצ׳-אפ מאוטו-טיון. בר יודע את ז׳אנר הקומדיה שלו, שמצליח לבלוט גם כשהדמות שלו ״מובסת״ וממלמלת את הדיאלוג שלה שעדיין סוחב איתו פאנצ׳ים, וגם כאשר הוא זוכה להשתחרר ולצעוק את כל האנרגיות שלו החוצה תוך כדי הנאמברים.
גם בכתיבה שלו בר כאמור יודע להשחיז את הביקורת בין הכתיבה הנונסנסית שעדיין ממשיכה, אם כי הייתה קיימת ציפייה שבפרויקט המשך אנחנו נראה עוד כמה השקות לסיפור המקורי ולהמשכיות. הוא בהחלט נותן מקום חוזר לג׳נאלין זוניו לוט בתפקיד המנקה שלו ולמאיר סוויסה בתפקיד רופא השיניים, אך אלו מרגישות בעיקר הופעות של כבוד (היה יותר כבוד אם הפלאשבק של ג׳נאלין היה נערך לסרט מעותק באיכות גבוהה יותר). אפשר לטעון שהסיום של הסרט המקורי, שהבטיח ״המשך יבוא...״, היה אמור לרמוז שאנחנו צריכים לצפות להמשך לפואנטת הבריחה מהכלא ואולי החתונה של אשתו עם הדמות של ג׳ימבו ג׳יי.
״שם טוב האבי 2״ מחזיר אל המסך הקטן את הראפר הדנטלי כפי שהקהל קיווה לקבל כל השנים האלו, ובאמת ניכר שחזרתו הוצדקה בזכות הסטייטמנט הביקורתי המשמעותי שהיה אפוי אל תוך התסריט החדש. על אף שבהחלט אפשר להנות מהחוויה המוזיקלית הקצבית, מההומור הנונסנסי שהוא תמיד מבורך ומהפקה ישראלית ברמה גבוהה בכל שלב בדרך שלה, הסרט לא מנסה להיות המשך שנצמד לנאמנות למקור שלו ויותר מנסה להיות פיצוח מחדש של אותו הקונספט עם מסרים חדשים - כך שלולא הדמות הראשית היה אפשר לקרוא לו סרט חדש לגמרי (או לכל הפחות ״רימייק״). בכל זאת, ״כאן דיגיטל״ מראים שלמרות שהמימון שלהם מכספי המדינה עומד בסיכון, הם מבינים את האחריות שבשימוש במימון שמגיע ממיסוי אזרחי המדינה ככלל, ודואגים ליצור תוכן שלא רק עומד ברמה גבוהה המגיעה כזכות בסיס לכל אחד ואחת מהם - אלא דואגת לייצג את זוויות המבט של כולם, על שמם הטוב ועל שמם הרע.
אני מדרג את הסרט הזה - 7.5 מתוך 10! 🦷
מה דעתכם? האם אהבתם את הסרט החדש יותר או פחות מהסרט הראשון? והאם יש לכם שיר מהחמישה שאתם מעדיפים? ספרו לנו בתגובות!
״שם טוב האבי 2״ זמין עכשיו בערוץ היוטיוב ובערוצי הסושיאל של כאן דיגיטל, וכן באפליקציית כאן BOX.
Comments