ביקורת ComiON: ״פיסמייקר״ עונה 2 פרק 1 - יקום חדש פתיח חדש

"Oh, oh, Lord, oh, Lord, keep on keeping on" - foxy shazam

הביקורת אינה מכילה ספוילרים לפרק הראשון בעונה השנייה של ״פיסמייקר״

הביקורת נכתבה בשיתוף עם ליאם סולומון מנהל העמוד DC4U

למרות שהיקום הקודם של DC ה-DCEU, היה לא אהוב בלשון המעטה, הוא הכיל בתוכו מעט פרוייקטים שהקהל דווקא די אהב. בראש אותה רשימת פרוייקטים התנוססה בגאון הסדרה ״פיסמייקר״ של ג'יימס גאן, שעד מהרה לא רק הפכה להיות הפרויקט האוהב והמוצלח ביותר בגלגול הקודם של DC, אלא גם לאחד מפרוייקטי גיבורי העל האהובים ביותר של השנים האחרונות (אם לא האהוב ביותר ביניהם). ההומור הטראגי שחבוי בתוך דמותו של כריסטופר סמית', יחד עם הכתיבה הממולחת של גאן, הקנתה לאותו יקום קולנועי קודר וייב אחר, שונה, כיפי ומרענן יותר. כל אלו יצרו פרויקט שהיו לו את כל הסיבות להיכשל אבל איכשהו הוא הצליח ובגדול. אבל מאז אותה עונה ראשונה ומצולחת עברו הרבה מים בנהר. מאז הפעם האחרונה שראינו את פיסמייקר על המסך הקטן חלפו מעל שלוש שנים, והתחלף לו יקום קולנועי אחד, וגאן שבעבר היה השקיע כמעט את כל זמנו בפיתוח הסדרה, הפך להיות הבוס הגדול של אולפני DC, מה שהכריח אותו להרחיב קצת אופקים, ולהוריד טיפה פוקוס מהמיקוד הכמעט בלעדי שלו בסדרה. אותם שינויים ופרק הזמן הממושך שעבר בין העונות, גרמו למעריצים השונים (וגם לנו) לתהות איך העונה השנייה עומדת להראות? האם היא תצליח לשמור על הרמה והאיכות שלה עכשיו, כשגאן היה פחות מעורב בה? ובעיקר איך תראה סדרה, שעונה אחת שלה מתרחשת ביקום קולנועי אחד ועונה שניה שלה ביקום קולנועי אחר? לרוב השאלות האלו עוד מוקדם לקבוע את התשובה, אבל אחרי שצפינו בפרק הראשון של העונה החדשה, אין ספק שאנחנו הרבה, אבל הרבה פחות מודאגים מהמשך העונה.

אנחנו כבר הרבה פחות מודאגים - מתוך ״פיסמייקר״ עונה 2 באדיבות HBO

אדון פיסמייקר אחר

לפני שהפרק מציג לנו את העלילה של העונה החדשה, אנחנו מקבלים ריקאפ של העונה הראשונה, אבל עם טוויסט קטן, כאשר הריקאפ נקרא ״בפעמים הקודמות ב-DCU". בפועל, הריקאפ הזה הוא הרבה יותר מסתם ריקאפ, והוא לא רק החוליה המקשרת בין העונות, אלא גם מסביר איך העונה השנייה (ולמעשה הסדרה כולה) מתחברת ליקום החדש, והוא עושה זאת בצורה טובה, נכונה ומרשימה. מה שיותר תורם למעבר החד הזה בין אותם שני יקומים מאוד שונים אחד מהשני הוא העובדה, שבמהלך הפרק הדמויות השונות מצליחות להזכיר בצורה אלגנטית ואורגנית, שמשתלבת נהדר בסיפור גם את אירועי העונה הראשונה, אבל גם את ארועי הסרט ״סופרמן״,שעוד יותר מבהירים את המצב וגורמים לנו להיזכר בדיוק ובפשטות מה קאנוני ומה לא. כאמור, האזכור של אותן עלילות לא מרגיש כמו תוספות מלאכותיות, אלא ממש הופך להיות חלק אינטגרלי מהסיפור, עד כדי כך שהוא אפילו משמש כמנוע עלילתי משמעותי לעונה הנוכחית ולבניית התמונה הגדולה של ה-DCU המחודש. זהו יתרון גדול, שבקלות היה יכול להפוך לחסרון של העונה (ושל הפרק הראשון בפרט), והוא הופך ליתרון שמצליח לספק תחושת המשכיות מוצלחת, ומעניקה ערך מוסף לחובבי היקום המורחב.

קישוריות בין יקומים - מתוך ״פיסמייקר״ עונה 2 באדיבות HBO

לעומת זאת, ולמרות שמאוד נהנו מאותו רעיון מסדר של הריקאפ שקדם לפרק, וקישר בין שתי העונות ליקום הקולנועי החדש, אין ספק שהרמה הטכנית שלו היתה קצת ירודה. מבלי להכנס יותר מדי לספוילרים, נגיד שבמהלך אותו הריקאפ הוצגו כל מיני גרסאות אלטרנטיביות של סצנות שהופיעו בעונה הראשונה, וצולמו מחדש בצורה כזו או אחרת במיוחד עבור אותו הריקאפ. לצערנו, ברמה הטכנית בלבד, הן לא הצליחו להשתוות לשאר הסצנות שהופיעו באותו הריקאפ. הן הרגישו מאוד זולות עד כדי מאולצות, והיה אפשר לזהות בקלות איזו סצנה צולמה מחדש ואיזו סצנה הופיעה בעונה הראשונה כמו שהיא, גם ללא ההבדלים בדיאלוג, מה שקצת הרס את האשליה של הרצף העלילתי שאותו ריקאפ ניסה למכור לצופים. בנוסף, במהלך אותן הסצנות יש לא רק שינוי בדיאלוגים, אלא גם שינוי בחלק מהדמויות שהופיעו במהלך אותן הסצנות והחלפה שלהן בדמויות אחרות וחדשות. למרות שמדובר בהחלטה פשוטה אך אמיצה, הגיונית, שעובדת מצוין מבחינה ויזואלית, והקישוריות שהיא יוצרת ל-DCU עובדת מעולה, היא יוצרת גם מעט בלבול. אותו שינוי שמשלב בתוכו שימוש בשתי דמויות אייקוניות מאוד, שאמנם לא לוקחות חלק אינטגרלי באותן סצנות, אבל עדיין נוכחות שם, מה שיוצר תחושה של עומס יתר ושאלות מיותרות לגבי מקומן ונקודת הזמן שבה מתרחשת הסצנה, ואיך היא בכלל באה לידי ביטוי.

פרופסור אקספוזיציה

בדומה לאותו ריקאפ, שמשמש כסוג של אקספוזיציה לפרק, הפרק כולו משמש כאקספוזיציה אחת גדול וחשובה לעונה כולה. למרות שאקספוזציה יכולה להיות דבר משעמם, הפרק דווקא ממנף את זה לטובתו ועושה עבודה מרשימה בביסוס הדמויות והסיפורים שלהן, ומתחיל להניע מעט את העלילה ככה שהצופה לא ישתעמם ולו לרגע אחד. את הדגש הגדול ביותר שלו הפרק שם על סיפורי הרקע של פיסמייקר והרקורט כל אחד בנפרד, אבל גם יחדיו. עלילת הפרק מצליחה לבסס בצורה נאמנה את המקום של כל אחד מהם אחרי ארועי העונה הראשונה, ואיך כל אחד מהם מתמודד עם ההשלכות של המעשים שלהם ועם החשיפה של פרוייקט הפרפר, תוך כדי שהיא חוקרת את מערכת היחסים ביניהם ומציגה לנו דינמיקה מעניינת עם פוטנציאל רב. הפרק הופך את הרקורט ופיסמייקר גם לדמויות המרכזיות ביותר של העונה, אבל גם לדמויות העמוקות והמסקרנות ביותר שלה, ואין ספק שאלו הדמויות שאנחנו הכי מחכים לחזור לראות ולבקר בפרק הבא. כמובן שהרקורט ופיסמייקר הם לא הדמויות היחידות שמקבלות סיפור רקע, שמבבס אותן טוב במהלך הפרק הזה, ויחד איתן כל הדמויות השונות מונחות במהלך הפרק על לוח השחמט, כדי להכין את הקרקע למה שמתסמנת להיות עונה גדושה ומלאה בהפתעות וברגעים טלווזיונים ענקיים. באופן כללי, התחושה שנוצרת מהאקספוזיציה הזו, היא שהפעם גאן בחר לקחת את הסדרה לכיוון עמוק יותר, אישי וקודר עבור הדמויות השונות, כדי לנסות וליצור חוויה מרגשת יותר, עבור הצופים ואותן הדמויות כאחד.

הרבה יותר אפל וקודר - מתוך ״פיסמייקר״ עונה 2 באדיבות HBO

יחד עם זאת, כדי שהפרק יוכל לספק את כל האקספוזיציה שהוא צריך במהלך 40 דקות בלבד ו-(בתקווה) על גבי פרק אחד בלבד, הוא דוחק הצידה את הטירוף והכאוס היצירתי שאנחנו רגילים לראות מגאן באופן כללי ובפיסמייקר בפרט. במילים אחרות, זה פרק שמציב את הסיפור והפן הרציני שלו לפני הכול, ולוקח הפסקה מהטירוף המוכר של הסדרה, לטובת ביסוס היקום, הדמויות השונות, מצבן והקשרים ביניהן. אל תטעו, לא מדובר בפרק רציני בלבד, והבדיחות וההומור המוטרף של הסדרה עדיין נוכחים בו בדיוק בעוצמה שזכרנו אותם, אם כי במינון מינימלי מאוד. גאן משאיר את הפן הזה של הסדרה כרקע ולא ככוח מניע במהלך הפרק הזה, עד כדי כך שכשאותו הטירוף המוכר חוזר ומופיע על המסך דרך דמויות כמו ויג'ילנטי וג'ון אקונומוס (שאותם מגלמים באופן מעולה פרדי סטרומה וסטיב אייג'), זה מרגיש קצת פחות קשור ולעיתים אף מאולץ. התחושה שנוצרת לפעמים היא כאילו גאן שהבין שהמעריצים מצפים גם לזה בפרק הפתיחה של העונה החדשה (בטח אחרי שעברו כל כך הרבה שנים בין העונות), אך הוא לא באמת רוצה (ובצדק) להציג אותו באותו המינון המטורף שאנחנו מכירים ורגילים לקבל מהסדרה. לפחות לא בשלב הזה.

ריקודים סלונים

אבל עזבו אתכם משטויות. הדבר הכי מעניין בפרק הזה הוא לא הקישוריות ליקום החדש, ולא המקום של הדמויות השונות בו אלא הפתיח החדש שלו! אחרי שהעונה הראשונה הציגה פתיח אייקוני ומבריק במיוחד, כולנו חיכינו בשקיקה לראות את הפתיח החדש של העונה (בטח אחרי שהובטח לנו בקומיקון שהוא יהיה שונה מאוד מהפתיח הקודם), אבל לצערנו יצאנו מעט מאוכזבים מהפתיח. אל תתבלבלו, הוא עדיין פתיח כיפי מאוד, שמכניס את רוב הסדרות האחרות בכיס הקטן, ומכיל בתוכו שיר קליט, שבטוח ימשיך להתנגן לכם בראש אחרי שתצפו בו כמה פעמים עם ריקוד אדיר שהשחקנים השונים מבצעים בפנים רציניות ביותר, אבל בסופו של יום הוא רחוק שנות אור מלהיות אייקוני כמו הפתיח הבלתי נשכח של העונה הראשונה. ולא, זה לא רק בגלל המחסור באלמנט ההפתעה שהיה קיים בפעם הקודמת. התחושה היא שגאן ידע שהוא לא יצליח לשחזר את ההצלחה המסחררת של הפתיח הראשון, ולהיות אייקוני באותה הצורה אז הוא פשוט לא ניסה לשחזר את אותו הקסם. במקום זאת, גאן בחר ללכת על פתיח אחר, קליל ומרענן יותר, שלמרות הקלילות שלו מרגיש הרבה יותר מלא ברגש, ובכך גם מתאים הרבה יותר לטון השונה של העונה הזו, ולמרות שהתאכזבנו מהפתיח, ככל שצפינו בו יותר ככה נהנו ממנו יותר.

פתיח העונה השנייה של ״פיסמייקר״

בהתחשב בעובדה שהפרק הזו הוא אקספוזציה אחת גדולה, לשחקנים השונים היה חלק עיקרי בהצלחת הפרק, ואין ספק שהם מצליחים לבצע את עבודתם נאמנה. כל השחקנים מציגים תצוגת משחק פנטסטית במהלך הפרק ומצליחים לגלם את הדמויות שלהם בצורה מדויקות בכל סוגי הסצנות השונים, ולהציג לנו את מקומם על הלוח בצורה יוצאת מן הכלל. יחד עם זאת ובדומה לדמויות שלהם, מי שבלטו מעל כולם היו לא אחרים מאשר ג'ון סינה וג'ניפר הולנד, שמגלמים את פיסמייקר והרקורט בהתאמה. כפי שציינו קודם, הדמויות של פיסמייקר והרקורט מסתמנות כצמד הדמויות המרכזיות של העונה, וככאלו על השחקנים שלהם: סינה והולנד, לספק את תצוגת המשחק המורכבת והטובה ביותר בעונה הזו, ולפחות במהלך הפרק הזה הם עומדים במשימה ובגדול. סינה ממשיך להפתיע לטובה ומוכיח שוב שהוא לא רק כוכב אקשן כריזמטי, אלא שחקן שמסוגל להצחיק, לרגש ולעניין באותה מידה. השיפור המשמעותי ביכולות המשחק שלו לעומת העונה הראשונה בהחלט מורגש במהלך הפרק, כאשר הוא מציג לנו עומק רגשי שלא ראינו ממנו כשחקן קודם לכן. במקביל אליו, הולנד מציגה יכולות משחק מרשימות גם בסצנות הרגועות והשקטות יותר שלה, אבל במיוחד בסצנות האקשן העצבניות שלה. היא מצליחה להעביר את העצבים והכעס שהרקורט מרגישה, לא רק כלפי האנשים בהם היא חובטת, אלא גם כלפי העולם שדפק אותה בכל מכה ומכה בצורה משולמת, שגרמה לנו לתהות האם יתכן, שהפרק הזה מציג את תצוגת המשחק הטובה ביותר שלה לא רק בסדרה, אלא בכלל. בנוסף, חושב לציין כי סינה והולנד לא זורחים רק בנפרד, אלא גם יחד, ומערכת היחסים והדינמיקה ביניהם עשויה באופן חד ומדויק. אמנם לא קיבלנו הרבה רגעים, שבהם שני השחקנים נמצאים יחד במהלך הפרק, אבל כשהם היו יחד הם הצליחו להעביר את התחושה המשונה של חברים עם מתח רגשי ביניהם בצורה מרשימה, שביססה לא רק את שתי הדמויות אלא גם את מערכת היחסים  המסקרנת ביותר של העונה עד כה.

צמד חמד - מתוך ״פיסמייקר״ עונה 2 באדיבות HBO

המגרש של גאן

זהו הפרק הראשון מתוך שלושה שגאן ביים העונה (הפרקים הבאים הם פרקים 6 ו-8), ואחרי שבמהלך הפרק הוא לא בזבז ולו רגע אחד, והציג לנו עוד שיעור באיך עושים טלוויזיה קומיקסית חכמה ויצירתית, אנחנו לא יכולים לחכות לפרקים הבאים שהוא ביים. השפה הוויזואלית של הפרק מהודקת, הצילום מוקפד והיכולת לשלב בין סצנות אקשן קצביות לבין רגעים שקטים ודרמטיים מוכיחה עד כמה הוא במאי ורסטילי. כמות המחשבה שהוקדשה לכל פריים ופריים בפרק ולכל זווית צילום, שינוי פוקוס או מעבר בין החלקים השונים של הסדרה מורגשים בהחלט במהלך הפרק, ולמרות שאין ספק שגאן הוא במאי שזורח הרבה יותר חזק על המסך הגדול, הוא מוכיח פעם נוספת שהוא יודע ליצור טלוויזיה איכותית לא פחות. הפרק הזה צורח מעל הכל ולפני הכל ״ג'יימס גאן״ בכל רמח אבריו, וכשגאן נמצא במגרש הביתי שלו, הוא מצליח להעביר חוויה יחודית במינה, שמצד אחד מרגישה מאוד מחושבת ומדויקת, אבל מצד שני מאוד אותנטית מבדרת וכיפית.

המגרש הביתי של גאן -  מתוך ״פיסמייקר״ עונה 2 באדיבות HBO

אנחנו לא יכולים לסיים את הביקורת שלנו מבלי להתייחס אל הפסקול שלו, שכמו בכל יצירה של גאן הוא אספקט חשוב ואיכותי במיוחד. כבר מצפיה בפרק הזה ברור לנו שהפסקול של העונה החדשה עומד להוות תחרות חזקה לעונה הקודמת (ולכל יצירה של גאן למען האמת), וכי ייתכן שהאמרה של גאן שמדובר בפסקול הכי טוב מכל הפרוייקטים שהוא עבד עליהם עד היום, היא יותר מטריק שיווקי בלבד. כל שיר ושיר בפסקול הפרק שמורכב בעיקר משירי רוק קצביים (עם דגש על שירי להקת Foxy Shazam), נבחר בקפידה, כדי להתאים באופן מושלם לסצנה בו הוא מופיע, ומשתלב בצורה פנומנלית עם הטון, והתחושה הכללית שהפרק מנסה להעביר, ואף מעצים אותה. הפסקול הזה הוא לא סתם ליווי מוזיקלי לסצנות השונות, אלא הוא משמש גם ככלי שמחזק את החוויה ואת העלילה כאחד ומעניק להן אופי ייחודי, שרק גאן יודע ויכול לספק.

הפרק הראשון בעונה השנייה של ״פיסמייקר״ הוא אולי לא הפרק הכי מצחיק של הסדרה, אבל הוא מצליח לבסס את הסיפור של העונה הקרובה ולמקם את הדמויות השונות על הלוח בצורה מדויקת, תוך כדי שהוא מצליח לבצע את המעבר בין היקומים הקולנועיים השונים בצורה חיננית ביותר. תוסיפו על כך גם רמיזות לסיפור עמוק, אפל וקודר יותר, תצוגת משחק נפלאה של הקאסט, בימוי מבריק של גאן ופסקול ופתיח שיגרמו לכם לרקוד כל הדרך אל הטלוויזיה, ותקבלו יריית פתיחה מעולה, שמבשרת רק טובות עבור המשך העונה הזו.

ציון סופי ל״פיסמייקר״ עונה 2 פרק 1 - 8/10: סיימנו עם האקספוזיציה. תנו לנו את המנה העיקרית.

הסדרה ״פיסמייקר״ זמינה לצפייה ב-HBO Max.