המשלחת הישראלית לקומיקון 2025: ראיין גוסלינג מעיף את Hall H לחלל בפאנל של ״פרוייקט הייל מרי״
- רז משאט
- לפני 4 ימים
- זמן קריאה 11 דקות
השנה, סן דייגו קומיקון ציין בריצתו ה-59, בלא כוונה, שנה של הופעות ראשונות. מלבד ג׳ורג׳ לוקאס, מי שעוד ביצעו את הופעת הבכורה שלהם בכנס השנה היו אולפני אמאזון MGM, שהביאו בפעם הראשונה פאנל גדוש בכוכבים ובקטעים אקסקלוסיבים אל Hall H. אמאזון אמנם מכירים די טוב את קומיקון סן דייגו והציגו בו לא מעט פאנלים שונים במרוצות השנים , אבל אלו היו פאנלים שמתמקדים בסדרות השונות שלהם (כגון ״דור ה-V״) ואף פעם לא בשחרורים הקולנועיים שלהם. אז כדי לחגוג את המאורע, באמאזון גייסו את מיטב הכוכבים והשמות הגדולים שקשורים לסרטם ״פרוייקט הייל מרי״, שלאט לאט מסתמן להיות אחד הסרטים הגדולים והמסקרנים ביותר של 2026, בכדי לתת הצצה קצת יותר מעמיקה ומסקרנת ולהכין אותנו אל עבר השיגור שמתזומן כעת לחודש מרץ הקרוב.
עוד לפני שהפאנל התחיל באופן רשמי, ידענו שאנחנו עומדים בפני פאנל מיוחד. למה אתם שואלים? ובכן זאת מכיוון שממש רגע לפני תחילת אותו פאנל, הוילונות שכיסו את צידי Hall H נפתחו לרווחה וחשפו שני מסכים קמורים ענקיים וארוכים בשני צידי ההיכל, שהציגו בתור התחלה סוג של גרסא חיה של פוסטר הסרט ששוחרר לאחרונה. הפאנל הזה היה היחיד בכל תוכניית הכנס השנה שהשתמש במסכים הייחודים האלו. עצם החשיפה המיוחדת של מסכים אלו בשילוב עם העבודה שהורידו מהבמה את הכסאות והשולחנות הרגילים, ושמו במקומם כסאות במאי כדי להשרות אווירה קלילה ופתוחה יותר, גרמה לקהל באולם להרגיש שמשהו מיוחד עומד לקרות, עוד לפני שמי מחברי הפאנל בכלל עלה לבמה.
אחרי החשיפה הזו והבקשה של ראש מחלקת תוכן של קומיקון, אדי איברהים, לא לצלם בשום אופן את הקליפים והסרטונים שעומדים להקרין על המסך, התחיל הפאנל באופן רשמי עם הקרנת הטריילר הרשמי של הסרט (שכבר שוחרר קודם לכן ברשתות השונות), בגרסא מיוחדת שמאוד הזכירה את פורמט ה-ScreenX, ויצרה חוויה מאוד אימרסיבית שהכניסה אותנו ישר לאווירה.
מיד לאחר מכן, עלה מנחה הפאנל ג'וש הורוביץ' (מנחה הפודקאסט Happy Sad Confused) והלהיב את הקהל, כאשר הבטיח שיש עוד לא מעט קטעים מהסרט שאנחנו עומדים לראות במהלך הפאנל. אז מיהר להזמין אל הבמה את חברי הפאנל הנכבדים, שכללו את הבמאים פיל לורד וכריסטופר מילר (״סרט לגו״, ״21 ג׳אמפ סטריט״), הסופר של הספר עליו מבוסס הסרט, אנדי וויר, התסריטאי הראשי של הסרט דרו גודארד, וכמובן השחקן הראשי והכוכב הגדול ביותר של הפאנל הזה, ראיין גוסלינג בכבודו ובעצמו.
העלייה שלהם לבמה הביאה איתה תשואות רבות מאוד, ואחרי שלקהל (וגם לפאנליסטים עצמם) לקח רגע להתאפס, הם צללו ישר לעניינים והתחילו לספר לנו על הסרט החדש והמסקרן שהם מכינים לנו. ראשון היה לדבר גוסלינג האחד והיחיד, שסיפר על איך הצליחו לשכנע אותו להצטרף אל הפרויקט הזה. הוא סיפר שהוא כמובן הכיר וקרא את הספר עוד לפני שהוא קיבל את התסריט שלו, ושהוא מאוד אוהב את וויר כסופר. אבל ברגע שקיבל את התסריט וקרא אותו לעומק, הוא נדהם לחלוטין. הוא טען שלמרות ההיכרות המוקדמת ושידע למה לצפות, התסריט לקח אותו למקומות שהוא לא היה יכול לדמיין. ״התסריט הזה ריגש אותי מאוד מכל הבחינות. הייתי המום מכמה התסריט הזה מבריק.״ סיפר גוסלינג.
אחריו דיברו לורד ומילר (אותם גוסלינג כינה ״קוסמים של ממש״), שסיפרו שהחיבור שלהם אל הסרט נעשה בזכות חבר משותף שלהם שעבד עם וויר, וקישר בניהם בטענה ש-״זה הסרט הבא שלהם״ ושהם חייבים לעשות אותו. לאחר מכן, ותוך כדי שאנדי וויר התלוצץ איתם שהוא מאוד מתרגש מהפעם הראשונה שלו על הבמה ב-Hall H (למרות שהוא היה נוכח בקהל בהקרנה של ״דדפול & וולברין״ שהתקיימה בהיכל בשנה שעברה), השניים התבקשו לתאר את הסיפור של הסרט מנקודת מבטם. הם טענו כך: ״זה סיפור על חיבור בין אנשים, תקווה ואנושיות. זה סרט מאוד רגשי ואנושי. זה גם סרט שעונה על השאלה של ׳האם מבוגרים יכולים להיות חברים, אם גורל היקום היה מונח על הכף׳״. על כך הוסיף וויר שהוא כבר ראה גרסאות ראשונות של הסרט שנראו ממש ממש ממש טוב, מה שהלהיב עוד יותר את 6000 המעריצים הנלהבים מבעוד מועד שנכחו באולם.
בדיוק כשחשבנו שההתלהבות לא יכולה להיות גדולה יותר, בחרו להקרין לנו את הקטע האקסקלוסיבי הראשון (מתוך שלושה) של הפאנל הזה. הקטע הזה למעשה הכיל את 6 הדקות הראשונות של הסרט במלואן. לורד ומילר הדגישו מספר פעמים שמכיוון שהסרט יצא רק בעוד שמונה חודשים לבתי הקולנוע, האפקטים הויזואלים והפסקול של הסרט - שאושר באופן רשמי במהלך הפאנל שיולחן על ידי דניאל פימברטון (״ספיידרמן: ברחבי ממד העכביש״) - עדיין לא מוכנים באופן סופי. אחרי הדגשים האלו (שבתכל׳ס היו די מיותרים כי אנחנו לא שמנו לב לכמעט שום דבר חריג), הפתיחה של הסרט התחילה להתנגן וזה מה שקרה בה:
בשש הדקות האלו, לאחר שהוצגו הלוגואים של האולפנים השונים עם פלאשים בצבעים ביניהם, ראינו מכונות רובוטיות מוציאות את דמותו של גרייס (ראיין גוסלינג) מתוך שקית ומנתקות אותו מצינור שהיה לו עמוק בגרון. ניכר שהוא מתעורר מתרדמת ארוכה במיוחד ושהוא מתקשה להתפקס ולדבר, בעוד שהמכונות מנסות לגרום לו לענות על שאלה פשוטה של 2+2 ולנסות לגלח לו את הזקן ללא הצלחה. גרייס בהתחלה לא מצליח לענות על השאלה הפשוטה שנשאל, אך מהר מאוד ניכר שמתעצמים בו תחושות בלבול ופאניקה מתוך חוסר וודאות לגבי איפה הוא נמצא ואיך הוא הגיע לשם, ואלו גורמים לו לגישה קצת יותר תוקפנית בה הוא מסרב לענות על השאלה (למרות שניכר שהוא בהחלט יכול). הוא מנסה לברוח מהידיים הרובוטיות שמנסות להגיע אליו ומשליך עליהם כל מיני דברים ומשחות כדי לנסות לעוור אותן. הוא מתחיל להסתובב בחללית ולהבין איפה הוא נמצא. הוא צועק ומחפש בני אדם, ומוצא גופות מסודרות במדפים, שניכר שהוא לא מזהה ב-100% - אם כי יש לו על הפנים סימנים של עצב שמקרינים את התחושה שהוא אולי מכיר את האנשים האלו. הוא תוהה איפה הוא, עד שהוא מגיע לחלון ורואה - חלל. הוא דופק על החלון בתסכול, כשהוא נראה מאוד מפוחד ומבוהל, ועם הדפיקות האלו הקטע נגמר.
בסיום הקטע שהתקבל בתשואות רבות, המסכים בצדדים, שעד לאותו הרגע הציגו את הפוסטר של הסרט, התחילו להתחלף ולהציג מספר רחב של תמונות, קונספט ארטים, שרטוטים וקטעים מאחורי הקלעים של הסרט. הרוטציה הזו נמשכה במהלך כל הפאנל והשתנתה בהתאם לנושא שעליו דיברו באותו הרגע, מה שעוד יותר חיזק את החוויה המיוחדת והאימרסבית שהפאנל הזה ניסה לייצר, בשונה משאר הפאנלים שהוצגו ב-Hall H באותו היום.
במקביל, לורד ומילר נשאלו על הקטע ואיך הוא מתקשר לסיפור הכללי של הסרט ועל כך הם השיבו: ״[כפי שניתן לראות בסצינה הזו], יש בסרט הזה סיכונים גלובליים וקוסמיים ושילוב בין דרמה לקומדיה. אבל אנחנו הכי אוהבים את הנשמה שיש בסיפור הזה. זה סיפור על הכוח של מדע ושל חברות, ואיך אפשר להשתמש בהם כדי לשנות את העולם.״ על כך הוסיף וטען וויר כי במהלך כל הצילומים של הסרט, לורד, מילר וגודארד באו אליו לא פעם וביקשו ממנו לחשב מהירויות של חפצים או נתונים מדעיים ספציפיים כאלו ואחרים, מה שהוביל אותו לשבת שעות נסופות ולדייק פיזיקלית כל דבר שאנחנו רואים על המסך. למעשה, וויר חזר והדגיש כי כל מספר וכל נתון שמופיע על מסך בחללית או בכל מקום אחר במהלך הסרט הוא מספר שנבחר בקפידה ומייצג נתונים אמיתיים שחושבו במשך שעות ארוכות. למעשה, הם אפילו הביאו מספר אסטרונאוטים לבקר על הסט על מנת לוודא שהכל נאמן למציאות.
אבל ניכר שלא רק וויר עבד שעות נוספות, אלא שגם שאר חברי ההפקה והצוות עבדו בצורה קשה לא פחות. גוסלינג טען מספר פעמים במהלך הפאנל כי הסרט הזה הכיל כמה מהסצנות המורכבות ביותר שהוא שיחק אי פעם, בעיקר כי בהרבה מהן הוא היה די לבד. אבל אל תטעו כי במקביל אליו, גם חברי הצוות היצירתי ובראשם לורד ומילר טענו כמעט את אותו הדבר, וכי הוא מכיל כמה מהסצנות המורכבות ביותר שהם צילמו וביימו בחייהם, והם אף הוסיפו לטעון שהצלם של הסרט גרייג פרייז׳ר (שצילם גם את סרטי ״חולית״) טען אותו דבר כמוהם.
למעשה, לורד ומילר הדגישו כי בהרבה עיבודים הוליוודים של ספרים כאלו, הכותבים והבמאים מתחמקים מהקטעים הקשים או מנסים לעקוף אותם בצורה כלשהי בדיוק בגלל הקושי שלהם. אבל אצלם, המצב היה אחר לחלוטין. לטענתם, הם הבינו שהקטעים הקשים והמיוחדים של הספר הם אלו שהופכים אותו לכל כך מרשים, ולכן בכל פעם שהם נתקלו בקטע שנטען בפניהם שהוא מורכב או בלתי אפשרי לביצוע, הם התעקשו להכניס אותו פנימה בכל מקרה.
במקביל לאמירות האלו, גוסלינג שיתף שהוא התחבר לדמות של גרייס בעיקר בזכות העובדה שבדומה אליו, גם הוא מנסה להתחמק מהאחריות שהגורל הטיל עליו ומהמשימות הקשות והמסוכנות שבאות עם אותו הגורל, אבל גם מאחר וכאשר הוא נמצא עם הגב אל הקיר ומבין שאין ברירה, הוא מצליח להתעלות על עצמו ולבצע את המשימה, לא משנה עד כמה היא קשה. גוסלינג סיכם בקצרה את הנושא ואמר ״גרייס איכשהו מוצא את הכוח לשים רגל אחת אחרי השנייה למרות כל הקושי, ולמרות העובדה שהוא לא רוצה לקחת חלק במשימה הגורלית הזו, וזה מה שאני הכי אוהב בו.״ בשלב הזה, הקרינו לנו קליפ נוסף מהסרט, שעל פי טענתו של גוסלינג ממחיש בדיוק את הצדדים האלו בדמותו של גרייס.
באותו הקליפ, שהיה קצר יותר מהקטע הקודם שהוקרן, ראינו את הדמות של אווה סטראט (סנדרה הולר) נפגשת עם גרייס בבית ספר בו הוא מלמד. היא מפצירה בו לנסות ולעזור להם עם איזה פרויקט מדעי מסווג שהיא עובדת עליו, בגלל הנסיון היחודי שיש לו - לאחר שפרסם מאמר על השאיפה לצורת מחיה שאינה מבוססת מים. הוא מנסה להתחמק מהאחריות שלו ואומר לה שהוא בסך הכל מורה בבית ספר, ושאין לו שום ניסיון מיוחד. היא בתגובה מספרת לו שמצאו צורות חיים ליד השמש, ומה אלו יכולות להיות אם לא צורות מחיה שלא מבוססות על מים. הדבר הזה ואיומים מרומזים נוספים משכנעים את גרייס לעזור לאווה, והיא לוקחת אותו לניסוי. בזמן הניסוי, הוא תוהה אם לה ולאנשים הדיפלומטיים החשובים שמגבים אותה ועומדים מאחוריה אכפת אם הוא ישרוד, והיא עונה לו "הקונצנזוס הוא שעדיף שלא תמות". הוא ממשיך לעשות את המחקר, ומגלה שאכן לא מדובר בחומר סינתטי, אלא בתא - תא חייזרי שעלול להיות מסוגל לחיות ללא מים. עם זאת, הוא פוצע את התא במהלך המחקר שלו, ואותו תא מת שנייה לאחר מכן.
הסצנה הזו לא רק מתקשרת לנקודה הקודמת של גוסלינג לגבי דמותו של גרייס, אלא גם לאופי של הסרט עליו דיברו לורד ומילר. בעקבות אותו הקליפ, הם התבקשו להסביר את הדיסוננס בין הקליפ הזה שהיה נחשב קליפ די קומי ומצחיק, לבין הקליפ הקודם שהיה הרבה יותר דרמטי ואפל. הם הסבירו שלטענתם האמרה שקשה לאזן בין דרמה לקומדיה היא דבר מגוחך, שכן קומדיה נובעת באופן ישיר מדרמה. ״כדי שמשהו יצחיק אותך צריך להיות לך אכפת ממנו״, טענו צמד הבמאים. ״אנשים תמיד שואלים אותנו איך אנחנו מאזנים בין דרמה וקומדיה, והתשובה היא שלא צריך כי הם נובעים זה מזה.״ על כך הוסיף גוסלינג כי בהרבה פרויקטים אחרים שבהם הוא השתתף, כל פעם שקרה משהו מצחיק על הסט שלא היה מתוכנן הם נדרשו לעצור את הצילומים ולהתחיל מההתחלה. בצילומי הסרט הזה, המשיכו (ואפילו העדיפו) לצלם את אותם הקטעים, כדי לנסות ולתפוס כמה שיותר רגעים של קומדיה אמיתית ואותנטית. וזה עבד להם בגדול.
וויר חזר להתייחס לדמותו של גרייס וחשף בפני הקהל את תהליך היצירה שלו. ״בשני הספרים הקודמים שלי [לבד על מאדים׳, ׳ארטמיס׳], ביססתי את הדמויות שלי על עצמי. אבל בספר הזה היה משהו אחר. הספר הזה היה הפעם הראשונה שלא עשיתי זאת. המצאתי את הדמות הזו מאפס לגמרי. רציתי להבין איך הדמות הזו עובדת, איך היא חושבת ומה מניע אותה ברחבי העולם שלה. וזה היה אתגר לא פשוט בכלל.״ על דבריו של וויר הוסיף גוסלינג מהפרספקטיבה שלו כשחקן, שככל שמתקדמים בסיפור והעלילה נחשפת יותר ויותר, אנחנו מגלים עוד ועוד פרטים ושכבות של הדמות המורכבת הזו, כשהוא נמצא בדרכו להציל את העולם. ממש כמו בבושקה.
אז הפנו אותנו לסצנה נוספת מתוך הסרט, שלקוחה משלב לא ידוע בשליש הראשון שלו, בקריאה נלהבת של המילה ״שאבדו״, שהייתה הסימן שלהם לקהל שסצנה חדשה עומדת להתנגן. הסצנה מתחילה כאשר דמותו של גרייס בכיכובו של גוסלינג נמצאת בסימולציה כלשהי של חוף ים, כשלפתע יש אזעקה שהחללית עומדת לנתק את המנועים, מה שעלול לרמז על קישוריות ומעברים די מיוחדים בין החלקים שמתרחשים לפני המראת החללית בכדור הארץ לבין החלקים שמתרחשים בתוך החללית עצמה. בעקבות האזעקה הזו, גרייס נלחץ ולא יודע מה עומד לקרות. הוא מנסה להגיע לכיסא שלו ולחגור את עצמו, אבל נכשל בכך לפני שהטיימר מגיע לאפס. כשזה קורה, הוא מתחיל לרחף באפס כבידה. הוא קצת נלחץ מזה, אבל לבסוף הוא מתלהב מהדבר (בכל זאת, חוויה די מגניבה), עד שהוא מסתכל שוב באמצעות סוג של פריסקופ ומגלה עצם גדול מאוד ומוזר שנמצא במסלול שלהם לכיוון הכוכב. הוא (וגם אנחנו) מבינים שמדובר בסוג של חללית אחרת ומשונה ביותר. גרייס נדהם מגודל העצם והמבנה שלו, ומחליט לברוח משם מהר ככל האפשר.
הקטע הזה קישר אותנו ישירות לדמות השנייה בחשיבותה בסרט. דמותו של החייזר רוקי. חברי הפאנל נשאלו איך הם התייחסו לדמותו של רוקי ואיך הוא נוצר, וסיפקו תשובות די מעניינות. ראשון דיבר וויר בעצמו, שטען שהוא ביסס את דמותו של רוקי בספר על מחקרים ונתונים אמיתיים. הוא טען שהוא חקר הרבה על איך חייזר מסוג כזה יוכל לעבוד, ואז שיחק טיפה עם חוקי הפיזיקה והביולוגיה שלו כדי שיוכל להתאים לסיפור. יחד עם זאת, הוא חזר והדגיש שהוא לא רק חיפש איך ליצור חייזר מגניב, אלא להגדיר כיצד חייזר תבוני יראה. על פי וויר, אם חייזר כלשהו הגיע לחלל, זה אומר שהוא היה מספיק חכם ותבוני כמו בני האדם על מנת לעמוד בשלושה כללים עיקריים. הראשון מביניהם הוא שיהיה לו אינסטינקט השרדות והתאגדות לקבוצה, השני שבהם הוא שפה ודרך כלשהי לתקשר, והשלישי והחשוב ביותר שבהם הוא אמפתיה. וויר סיפר שהמאפיינים האלו היו חשובים לו יותר מהמאפיינים הפיזיקליים השונים של רוקי, כי לטענתו בעוד שעם מאפיינים כאלו ניתן לשחק טיפה, לולא שלושת האלמנטים האלו היו קיימים אצל רוקי, הקהל לא היה קונה את זה שהוא מספיק תבוני כדי להגיע לחלל, וזה חשוב הרבה יותר.
בתגובה לכך, התלוצץ התסריטאי גודארד וטען ש-״מזווית של תסריטאי, הסצנות האלו הן סיוט. יש לך דמות אחת שיכולה לדבר, ואחת שהיא בגדול אבן, וזה כל הסרט.״ לורד ומילר חיזקו את הטענה שלו ואמרו שזה בהחלט היה אתגר גדול, אבל שלטענתם הם הצליחו לעמוד בו. הם אף הוסיפו בצחוק כי ״אם פיקסאר גרמו לקהל להרגיש רגשות כלפי מנורה באנימציה, אין סיבה שאנחנו לא נוכל ליצור את אותה התחושה עבור חייזר מאבן.״ הם גם הדגישו שבכדי לייצר את אותה תחושה מלאת רגשות שהם שואפים להגיע אליה, הם השתמשו בשילוב מיוחד של בובנאות ואנימציה, על מנת להביא לכדי מציאות את החזון של רוקי בצורה הכי טובה באפשר. זאת עבודה מורכבת במיוחד, שכן בדומה לספר, גם בסרט הוא לא מדבר בשפה אמיתית, אין לו פנים, ויש לו רק חמש רגליים וגוף אבן. אחרון לדבר היה גוסלינג, שבדומה לגרייס ניסה להתחמק מהאחריות המוטלת עליו ולא לדבר על הנושא הזה. הוא טען בשעשוע שקשה לו לדבר על מערכת היחסים שלו עם רוקי כי הוא באמת נהיה חבר טוב שלו, ומוזר לו לדבר עליו כשהוא לא נמצא שם. לכך הגיב אנדי וויר בעוקצנות משעשעת וטען שהוא ״עבר מאמה סטון [אבן] לחייזר מאבן״.
לסיום הפאנל וכדי שגם אנחנו נוכל להתחיל להרגיש את החיבור המיוחד הזה עם רוקי, הראו לנו קליפ אחרון שמראה את המפגש הראשון בין השניים. הקליפ התחיל בכך שראינו את גרייס יורד בחליפת אסטרונאוט אדומה לתוך צינור דמוי אבן. הוא רואה בתחתית הצינור הזה קיר שמורכב מהרבה סוגים של משולשים שונים, עד שהוא מוצא משולש שקוף ודופק עליו. תוך כדי שהוא דופק עליו, הוא לפתע רואה יד דופקת עליו מהצד השני, מה שקצת מרתיע אותו לרגע. הוא בכל זאת בוחר להסתכל במשולש שוב, ואז הוא רואה דרכה שוב ידיים דמויות אבן.
הידיים מנסות לתקשר איתו בצורה כלשהי, ואחרי שנראה שהם מבינים אחד את השני בצורה בסיסית, הידיים מוציאות שני פסלי מתכת קטנטנים - אחד בצורה הדומה לאדם ובצורה הדומה לחללית. הידיים מנסות להמחיז שהאדם צריך להכנס לתוך החללית. גרייס, שרק פגש לראשונה את רוקי, רוצה עוד להישאר ולנסות לתקשר איתו, אבל הוא לא יודע האם הוא פגע בו ולא מצליח להבין אותו עד הסוף. הוא תופס מכך אולי קריאה לאיום שהוא צריך לחזור אחורה אל תוך החללית שלו. אחרי מספר נסיונות כושלים להבין אחד את השני, גרייס נכנע וחוזר לאט אל תוך החללית שלו, תוך כדי שהוא עדיין מציץ לאחור בדרכו בשקט. הסצנה לוותה בפסקול שקט ומרגש במיוחד של פמברטון, שבהחלט מצליח לחזק את רמת החיבור שלנו עם הדמויות השונות. אין ספק שאם ככה נראה המפגש הראשון שלנו עם רוקי, צפוי לנו סרט נוגה ומרגש במיוחד.
עם הקליפ הזה, הפאנל החגיגי הגיע לסיומו. לפני שחברי הקאסט ירדו מהבמה, לורד ומילר הבטיחו לנו שנשמע מהם לא מעט בשמונת החודשים הקרובים. ואם לשפוט על פי הפאנל הזה, אין ספק שמחכה לנו מסע שיווק מעניין במיוחד לקראת אותו פרוייקט קולנועי משונה, לא מהעולם הזה…
הסרט ״פרויקט הייל מרי״ יגיע לבתי הקולנוע בישראל ב-19.3.2026.
Comments