ביקורת ComicON: "דברים מוזרים״ עונה 4 - הו הא מי זה בא?

לביקורות הקודמות: עונה 1 עונה 2 עונה 3

"A war is coming to Hawkins." - Doctor Owens

בשלושת הימים האחרונים דיברתי על העונות המוקדמות יותר של ״דברים מוזרים״. ניסיתי לסכם שבועיים של מסע צפיה ארוך (אך מהנה במיוחד) אשר במסגרתו חזרתי אל הרגעים הישנים והפחות זכורים של הסדרה, גם כדי להתכונן אל העונה החמישית והאחרונה (שחלקה הראשון יגיע אלינו ממש מחר), אבל גם כדי לנסות ולראות האם היא שורדת את מבחן הזמן. מבחן שהיא בהחלט עמדה בו. יחד עם זאת, את העונה הרביעית של הסדרה לא יכולתי להעמיד באותו המבחן. לא רק כי לא סיימתי (הפעם) לצפות בה מחדש במלואה (אבל מבטיח שזה מסיבה טובה), אלא גם כי זכרתי אותה די טוב עוד לפני שהתחלתי באותה צפיה מחודשת. אחרי הכל, לא רק שזו העונה הכי חדשה וטריה של הסדרה, אלא גם כי זו העונה של הסדרה שראיתי הכי הרבה פעמים. המצב הזה העמיד אותי בסיטואציה קצת אחרת משאר העונות, ואני מודה שהתלבטתי לא מעט איך יהיה הכי נכון לסקר אותה מחדש. אחרי לא מעט מחשבה וצפייה מחודשת ברוב פרקי העונה, החלטתי שהכי נכון יהיה לשתף מחדש גרסה ערוכה ומעט מעודכנת של הביקורת שכתבתי עליה אי שם בשנת 2022. החלטתי לעשות זאת גם כי אני עדיין מסכים עם הרוב המוחלט של מה שכתבתי שם, אבל גם כי רציתי לסיים את קמפיין הסיקור הזה עם אותה תחושת האופוריה והייפ שהייתה לי כאשר סיימתי לצפות בעונה הרביעית בפעם האחרונה, כדי שכולנו נוכל להיזכר עד כמה הסדרה הזו יכולה לרגש כשהיא בשיאה. 

אז בלי יותר מדי הקדמות, הנה מה שאני ואני של 2022 חשבנו על העונה הרביעית והמרהיבה של ״דברים מוזרים״…

הזכרונות עוד טריים - מתוך ״דברים מוזרים״ - באדיבות נטפליקס

לפעמים הגודל כן קובע

אחד החששות המרכזיים שלי לגבי הסדרה היו אורכי הפרקים שלה. בכל זאת, מדובר בתשעה פרקים של מעל שעה (כשהארוך מביניהם כמעט שעתיים וחצי), מה שהופך אותה לאחת העונות הארוכות ביותר של הטלוויזיה המודרנית. העובדה הזו גרמה לי לחשוש, שהעלילה תהיה מרוחה מדי ואולי אפילו קצת משעממת, אלא שלשמחתי הרבה קרה ההפך המוחלט. למרות אותו אורך בלתי נתפס של הפרקים השונים, העלילה לא הרגישה מרוחה או מבוזבזת אפילו לא לרגע, והיא הצליחה לרתק אותי למסך החל מהפריים הראשון ועד האחרון שלה. הכותבים והיוצרים של הסדרה, ובראשם האחים דאפר, מצליחים לנצל את כמות הזמן האסטרונומטית (וגם את התקציב הכמעט בלתי מוגבל שלהם), שניתנה להם בצורה חכמה ומבריקה, כדי לספר סיפור מיוחד, אפל קודר ומרהיב, שמצליח להציב את הסדרה, ברמה חדשה לגמרי. למעשה, לא רק שהם מצליחים לנצל את אותה כמות זמן בחוכמה, הם אפילו מצליחים להצדיק אותה, מה שמייצר לעיתים (ובמיוחד בפרקים 7 ו- 9) אווירה קולנועית ייחודית, שבדרך כלל חווים רק על המסך הגדול, גם על המסך הקטן בבית, דבר שהופך את העונה הזו לאחת החוויות הטלוויזיונית המיוחדות שחוויתי אי פעם. 

אחת הדרכים המרכזיות בהן העונה הצליחה לתפוס את תשומת ליבי בצורה כל כך חזקה, היא הבנייה של העלילה והחלוקה של הסיפור לפרקים. הכותבים והיוצרים של הסדרה הבינו, שכדי למשוך ולרתק את הצופים במשך פרקים ארוכים הם צריכים לבנות את המתח והסיפור לאט, בזהירות, ובדיוק בקצב הנכון - וכך הם עשו. בזה אחר זה הפרקים העלו הילוך, כאשר כל פרק הרגיש מסקרן יותר ומעניין יותר מקודמו, מה שבנה את המתח והסיפור בצורה הנכונה ביותר שאפשר. הבנייה של הסיפור, שהחלה מפרק פתיחה מעט איטי יותר והעלתה לאט לאט את הקצב, היא זו שהצליחה להוביל אותנו בצורה מדויקת ומלאת מחשבה אל פרקי הסיום המעולים. אם כבר הזכרתי את פרקי הסיום אי אפשר שלא לדבר על פרקים 7 ו-9 (שהיו פרקי הסיום של כל אחד מחלקי העונה), שהיו הקרם דה לה קרם של העונה. הם הצליחו להביא את כל קווי העלילה השונים לכדי שיא של ממש ולהציג כמה מהרגעים הטלווזיונים האיכותיים ביותר שראיתי, עם טוויסטים, תגליות ותפניות שלא רק גרמו לה להיות מעניינת אלא גם הפכו אותה לעונה הכי מפתיעה של ״דברים מוזרים״ ובפער. 

שיא עלילתי מיוחד במינו - מתוך ״דברים מוזרים״ באדיבות נטפליקס

פגיעה ממרחק

אבל בכל זאת, כפי שכבר ציינתי בשלוש הביקורת הקודמות, הדבר הכי בולט בעלילת הסדרה הוא כמובן הדמויות השונות והתהליכים שלהן, שהופכים לעמוקים ומרגשים יותר מעונה לעונה. גם בעונה הזו הסדרה מצליחה להצטיין באספקט הזה, וכמו כל אספקט אחר במהלך העונה הסיפוק הרגשי והתהליך שאנחנו עוברים עם אותן הדמויות המוכרו והאהובות, מגיע לשיאים חדשים שלא ידענו שקיימים. הכותבים לקחו את כל האלמנטים שדיברתי עליהם קודם, יצקו אותם לתוך הסיפורים האישיים של אותן הדמויות, והצליחו למלא את הסדרה באינספור קווי עלילה ותהליכים מעניינים, אישיים, מיוחדים ומעוררי הזדהות, שנגעו בכל אחת מהדמויות השונות, כדי שלכל אחת מהן יהיה שיא אישי כזה או אחר. הכותבים עושים הכל, אבל הכל (!), נכון. הם מצליחים להוביל אותי שוב ושוב ושוב בדיוק למה ולאיך שהם רוצים שנרגיש, בצורה הטובה ביותר והמדויקת ביותר. מספר הפעמים העונה שצעקתי על הטלוויזיה מתוך להט, כססתי ציפורניים כתוצאה ממתח, הזלתי דמעה, מחאתי כפיים והרעתי תרועות שמחה או באופן כללי הרגשתי רגש חזק ומדויק, שגרם לי לעשות פעולה אקטיבית כזו או אחרת מול המסך הייתה עצומה. בכל פרק אני יכול לחשוב על לפחות סצנה אחת (או שתיים), שהצליחה לעורר אצלי רגשות והזדהות עזים ומדוייקים כל כך, מה שתפס אותי ממש לא מוכן, והצליח להוסיף המון לתחושת הסיפוק וההנאה שלי מהעונה. 

למרות כל השבחים על העלילה והכתיבה יוצאת הדופן של העונה, אני חייב לציין משהו אחד  שהפריע לי לגביה. את העלילה של העונה הזו ניתן לחלק בקלות לארבעה קווי עלילה שונים, שמתרחשים במקביל אחד לשני. כמו בכל עונה של הסדרה, כל קווי העלילה מתאחדים בסופו של דבר לכדי שיא גרנדיוזי מרגש ומופלא, אבל במהלך רוב הזמן המוחלט של העונה, הם מתרחשים במקביל והרחק אחד מהשני, מה שמוביל לכך שיש דמויות שכמעט ולא נפגשות במהלך העונה. אמנם בניגוד לעונה השנייה שחוותה את הבעיה הזו, הפיצול הזה הרבה פחות מורגש ומפריע כי כל אותם קווי העלילה היו מספיק מעניינים וכתובים היטב, אבל אין ספק שחלק מהם מעניינים (הרבה) יותר וחלק מהם מעניינים פחות. הדבר הזה אמנם מיטיב עם שני קווי העלילה הראשיים יותר, שהיו ללא ספק לב העונה, ולכן גם מורגש (ובצדק), שהושקעו בהם הרבה יותר מחשבה, עניין ועומק, אבל זה פוגע מעט בקווי העלילה המשניים, כאשר בחלקים מסויימים הרגשתי לעיתים חוסר עניין ורצון לחזור לקווי העלילה האחרים. זה חבל, לא רק כי הסדרה כבר נפלה לטעות הזו בעבר, אלא גם כי הקווים האלו היו סיפורים טובים ומעניינים, אך לא הצליחו לקבל את מלוא הכבוד, הראוי להם.

עד הקצה

כדי להצליח להעביר את העלילה המרגשת, המרתקת והמיוחדת באותה רמת הדיוק, שהכותבים והיוצרים כיוונו אליה, דרוש קאסט חזק, שיעמוד במשימה. לשמחתה של הסדרה, היא מלאה בשחקנים משובחים מן המעלה הראשונה, שסיפקו (שוב) תצוגת משחק מצויינת. החל מהשחקנים החדשים, כדוגמת ג׳וזף קווין, שמגלם את אדי מנסון, אותו שמיניסט מוזר ותמהוני, שמנהיג את מועדון המבוכים והדרקונים ״הלפייר״ בו חברים מייק דסטין ולוקאס, וכלה בשחקנים המוכרים והאהובים כמו נטליה דייר, שמגלמת את ננסי ווילר, אחותו של מייק, ניכר שכולם יודעים את העבודה שלהם, ומצליחים לקחת את העלילה המורכבת של העונה ולהציג אותה על המסך בצורה מעוררת השתאות. יחד עם זאת אני מרגיש צורך לציין מעל כולם את לא אחרת מאשר סיידי סינק, שמשחקת את מקס מייפילד, בצורה יוצאת מן הכלל, שלא לומר על גבול השלמות. זו לגמרי העונה שלה, ואחרי שראינו בשתי העונות הקודמות רק קמצוץ מן הפוטנציאל שלה, היא סוף סוף מצליחה להראות את יכולות המשחק שלה במלוא תפארתן. היא מצליחה להעביר כל רגע ורגע בצורה מדוייקת ומרגשת (במיוחד בסצנה אחת שלעולם לא תצא לי מהראש בסוף פרק 4, בה היא הייתה מבריקה במיוחד) ולתת את אחת מהופעות המשחק המרשימות, שראיתי לאחרונה, שמשמשת כחותמת רשמית לכך שהיא השחקנית הטובה ביותר שהסדרה בנתה. 

הדמויות הן גולת הכותרת של הסדרה - מתוך ״דברים מוזרים״ באדיבות נטפליקס

כאמור, העלילה של העונה אמנם איכותית ומסקרנת, אבל אין ספק שגולת הכותרת של העונה היא הבימוי והזויואליות שלה, שהיו שומטי לסתות לכל דבר ועניין. השילוב של יוצרים מוכשרים ומבריקים, יחד עם תקציב כמעט בלתי מוגבל, וכמעט 20 חודשי צילום, יצרו את אחד הפרויקטים המרהיבים ביותר שידעה הטלוויזיה בשנים האחרונות. המחשבה על כל שוט ושוט וכל פריים ופריים, ועל הפרטים הקטנים מורגשת מאוד, ומוסיפה המון לעלילה, לכתיבה ולמשחק, ואף מצליחה להעניק לעונה רובד נוסף, חשוב ומשמעותי בצורה הטובה ביותר שניתן היה להעלות על הדעת. תוסיפו לכל אלו אפקטים ויזואלים מרהיבים ומהפנטים, שמשתלבים מושלם עם הבימוי והאפקטים הפרקטיים והמאוד מאוד מושקעים, ותקבלו עונה מיוחדת במינה, שמצדיקה כל דולר ודולר מהתקציב שנטפליקס נתנו לה.

רגע ויוזאלי חסר תקדים - מתוך ״דברים מוזרים״ באדיבות נטפליקס

מוזיקה תמיד הייתה חלק מהותי מ״דברים מוזרים״, אבל הפעם הפסקול של העונה לא רק מבריק במיוחד, אלא גם משמש כחלק אינטגרלי מהעלילה. מדובר בפסקול נהדר שמשלים את המשחק, הכתיבה והבימוי, ומשתמש בלא מעט שירי שנות ה- 80, כדי להעצים את החוויה וההנאה מהסדרה בכמה רמות. גולת הכותרת של אותו הפסקול היא כמובן השיר running up that hill של קייט בוש. השיר (שנכנס לרשימת השירים המושמעים ביותר עם השקת העונה מרוב שהוא היה אייקוני) משתלב בעונה כסוג של מוטיב, שהוא חלק מרכזי וחשוב בעלילה ובסיפור של העונה, בצורה כל כך נכונה ומדויקת, עד כדי כך שלא ניתן להעלות על הדעת שיר אחר שהיה יכול להחליף אותו. בסוף העונה השיר משתלב עם מוזיקת הנושא של הסדרה במעין רמיקס משוגע, שהוא לא רק תענוג לאוזניים אלא גם מצליח להשתלב בשיא העונה ולדחוף אותה ואת הצופים לקצה עוד יותר.

לעונה הרביעית של ״דברים מוזרים״ לקח המון זמן להגיע, ולמרות שקצת כעסתי על כך בהתחלה, עכשיו אני לגמרי מבין למה. היא ניצלה כל רגע ורגע וכל דולר ודולר שהיא קיבלה, כדי לייצר עונה מפתיעה לחלוטין גם ברמה הטכנית וגם ברמה הסיפורית. הבנייה החכמה של הסיפור החדש (גם אם הוא מעט מפוזר), בשילוב עם משחק פנומנלי, בימוי וויזואליות ששייכים יותר לקולנוע מאשר לטלוויזיה, ופסקול לא מהעולם הזה, יוצרים חוויה מיוחדת, כיפית, מהנה, מרגשת ונוגעת ללב, שלא דמיינתי שאקבל.

ציון סופי ל-״דברים מוזרים״ עונה 4 - 9/10 - 14 שעות של תענוג צרוף.

4 העונות הראשונות של ״דברים מוזרים״ זמינים לצפייה בנטפליקס.

העונה החמישית והאחרונה של הסדרה תחל את שידוריה ב-27.11 עם 4 פרקי בכורה בנטפליקס.