''איננה'' היא בכלל לא סדרה בכיכובה של נועה קירל כמו ששיווקו, אבל זה אפילו לא הדבר הכי גרוע בה

בתחילת חודש יולי עמודי הבידור התפרצו בסערה על סדרה חדשה למבוגרים, ״בכיכובה של הזמרת נועה קירל״! וזה לא הכל, ״היא מתנשקת עם אישה״! ככה בחרו לשווק את הסדרה ״איננה״, סדרת דרמה שבועית חדשה מבית YES. אבל מאחורי ההבטחה השיווקית, מסתתרת סדרה שמנסה ואף מתיימרת להיות יותר מסתם ״כותרת לוהטת״, או עוד סדרה נשכחת בקטלוג סדרות המקור של YES. והשאלה הגדולה היא לא מה בדיוק קורה בסצנה המדוברת, אלא האם שאר הסצנות מצליחות להצדיק את הבאזז, או שמא מדובר בעטיפה נוצצת שמסתירה סדרה ריקה מתוכן וסיפור אמיתי?

משפחה עתידנית

״איננה״ עוקבת אחרי אבנר אוחיון (מוריס כהן), לשעבר קצין בכיר, שמחליט לחקור את מותה של בתו המתבגרת נויה, שנהרגה בתאונת דרכים מסתורית. על פניו, הסדרה מציגה קונספט שיכול לעבוד נהדר לסדרת דרמה ובמיוחד לסדרת דרמה ישראלית. אבל כאן, יוצרי הסדרה יאיר שגיא וישי אוריין מנסים לשבור את גבולות הדרמה הישראלית, ולהציג לנו סדרה שמתרחשת במציאות אחרת, אך לא מאוד רחוקה משלנו. ובדיוק כאן מתחילה הבעיה המרכזית של הסדרה - הרצון לשלב בין דרמה משפחתית ריאליסטית לבין אלמנט עתידני, מבלי באמת להחליט מה חשוב יותר.

אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה - מתוך ״איננה״ באדיבות YES

הסדרה מנסה לבנות עולם ״על סף העתידני״, כזה שבו לכל מתבגר יש את ה-״וויראלס״ – גאדג'ט עתידני דמוי עדשות מגע חכמות. למרות שלא מדובר ברעיון מקורי או חדשני על הנייר, הרעיון מסקרן במיוחד בתוך הפקה ישראלית. מכשיר מתקדם שמרכז בתוכו את כל מה שאנחנו מכירים מהטלפון החכם שלנו: שיחות, הודעות, לייבים, הפצת סרטונים ועד למשחק מסתורי בשם ״וונדר״. אלא שבפועל, השילוב של הוויראלס בתוך העולם סף עתידני מוצג בצורה שטוחה, כמעט כקישוט חיצוני, עד שלעיתים נדמה שגם הכותבים עצמם לא באמת ידעו איך לשלב אותו בתוך הסיפור שהם רצו לספר.

כל מה שמעבר לוויראלס כמעט ולא שונה מהעולם שלנו. אין כאן בניית עולם קוהרנטית או ניסיון להרחיב את השפעת הטכנולוגיה על החברה, התרבות או אפילו על הדמויות עצמן. להפך, ברוב הזמן הגאדג'ט פשוט נשכח בצד לטובת העלילה הראשית, שמצדה מנסה להיות דרמה משפחתית מקורקעת על אבא המחפש את בתו. הפער הזה צורם במיוחד, כי הוא חושף את הוויראלס לא ככלי עלילתי משמעותי, אלא כתוספת קוסמטית. משהו שנזרק פנימה כדי להעניק לסדרה ״טאץ' גיקי״, אבל בפועל מרגיש מיותר.

כתוצאה מכך, כל ניסיון לחבר בין שני הרבדים - הדרמה המשפחתית והעולם העתידני - נכשל או מרגיש מלאכותי. ברגעים שבהם הסדרה מנסה "להיזכר" בגאדג'ט שלה ולשלב אותו בתוך העלילה הראשית, התוצאה פשוט לא מעניינת או מותחת, ובמקרים גרועים יותר, מרגישה כמו פרק פילר זול שלא משרת את העלילה הראשית ולא מייצר ערך מוסף (כן, אני מסתכל עליך, פרק 5). 

לא מתבגרים ולא עתיד

זה מעלה שאלה מתבקשת: אם בסופו של דבר הסיפור הוא על אב שמנסה לגלות מה קרה לבת שלו, מדוע לא ללכת עד הסוף עם דרמה מותחת, ריאליסטית ומדויקת, במקום להעמיס עליה רעיונות עתידניים שלא מקבלים פיתוח ולא משרתים את העלילה בצורה מספקת? לשאלה הזו נראה שאין לאף אחד תשובה, ובסופו של דבר, מה שאמור היה להיות הלב הפועם של העולם העתידני בסדרה, הופך לאקססוריז לא מעניין וכמעט נשכח. רעיון עם פוטנציאל שנבלע בתוך עלילה שמעדיפה להישאר עם שתי רגליים על הקרקע. זה לא בהכרח פגם קטלני, אבל זה כן יוצר תחושה של סדרה שלא סגורה על עצמה. האם היא רוצה להיות דרמה מותחת על משפחה שבורה, או מותחן טכנולוגי עם טוויסט גיקי? גם עבור השאלה הזו, התשובה נשארת באוויר.

יותר אמיתי מזה נשתגע - מתוך ״איננה״ באדיבות YESz

יחד עם העובדה שלכל מתבגר בסדרה יש את הוויראלס, מתברר שגם המתבגרים עצמם אינם באמת "מתבגרים" במובן האותנטי של המילה. הם לא מרגישים מציאותיים, לא משקפים את המורכבות של גיל ההתבגרות, ובעיקר, לא מצליחים לשכנע שהעלילה מתרחשת בתוך עולם אמין. ״איננה״ מציגה את הנוער שלה בצורה שטחית, קלישאתית וחסרת עומק, עד כדי כך שברגעים מסוימים נדמה שאנחנו צופים בפארודיה על נוער טלוויזיוני ולא בדמויות חיות ונושמות.

הנערים נראים כאילו יצאו מפסטיבל פאנק רוק: מוגזמים בלבושם, מוחצנים בצורה לא טבעית, עטופים בעגילים, איפור ותסרוקות קיצוניות, אך בלי הצדקה אמיתית לדימוי הזה בתוך הסיפור. במקום לשמש מראה לתרבות נוער עכשווית או ליצור דמויות עם עולמות פנימיים, הם נשארים קריקטורות חזותיות. מה שנועד אולי לשדר ״נועזות״ או ״ייחודיות״ הופך במהרה לייצוג צורם, שלא מצליח לעורר הזדהות או אפילו עניין אמיתי בעיניי הצופה.

גם כשמדובר בדמויות בעלות שם כמו לואיז (יובל כרמל), לא מתקבלת תחושה של דמות שלמה. לואיז ודומיה מתפקדים יותר ככלי עלילתי: הם שם כדי להניע סיטואציות, להצית סכסוכים, או להכניס טוויסטים קטנים לעלילה. מעבר לכך, הם נשארים חלולים. אפילו השמות של חלק מהדמויות כה שוליים, עד שקשה לזכור אותם או למצוא איזכור משמעותי שלהם במאגרים ובאתרים שמדברים על הסדרה. זה סימפטום מובהק לכתיבה שלא רואה בנוער דמויות שלמות, אלא חיילים על לוח שחמט, חלקי תפאורה שמטרתם להזיז קדימה את הסיפור הראשי.

שחקנים גדולים תסריט קטן

וזה אולי החטא הכי גדול של הסדרה: כשאתה יוצר דמויות כל כך שטחיות וחד־ממדיות, גם שחקנים מוכשרים לא מצליחים להציל את המצב, לא משנה כמה הם טובים וכמה הם מנסים להשקיע לפחות בדמויות שלהם - כל זמן שהדמויות המשניות האלו נשארות מאחור. לא מאפשרים להם לבנות דמויות עם עומק ואמינות, כדי שאלו יעניינו אותנו מלכתחילה. כשרוב הדמויות נבנות באופן כל כך שטחי, השחקנים מוצאים את עצמם מול אתגר לא פשוט - רבים מהם פשוט לא מצליחים להתעלות מעל החומר הכתוב. ובכל זאת, ישנם יוצאי דופן ובראשם מוריס כהן. 

כהן הוא למעשה הכוכב האמיתי של הסדרה, גם אם השם המושך את תשומת הלב בפרסומים הוא נועה קירל. הוא שחקן פנומנלי, שמוכיח כאן שוב את מה שכבר ידענו עליו. היכולת הבאמת מרשימה שלו לקחת חומר שכתוב בצורה כל כך בינונית, ובהקשר לעלילת הסדרה לעיתים אפילו חסר היגיון, ולהפוך אותו למשהו מרגש ואמיתי. הדמות שלו, אבנר, אב ששם במשך שנים את הקריירה מעל המשפחה, ועכשיו אחרי מות בתו, נאלץ להתמודד עם תחושת האשמה והאובדן, הייתה יכולה להפוך בידיים פחות מיומנות לתפקיד קלישאתי שראינו אלפי פעמים. אבל כהן מצליח לטוות לה רבדים: הכאב שלו מוחשי, הכעס הפנימי מתפרץ בצורה לא צפויה, וגם הרגעים הקטנים של שבריריות מצליחים לגעת באמת. ההופעה שלו היא כמו מנוף שמרים את הסדרה מעל החולשות של התסריט, ונותן לצופה תחושה של עומק ואמינות, גם כשחומר הכתיבה עצמו מחוויר. בכל סצנה שבה כהן נוכח, הסדרה מרגישה פתאום גדולה יותר, עמוקה יותר, אמינה יותר. כאילו הוא נלחם לא רק על הדמות, אלא על האמינות של הסדרה כולה.

נקודת האור של הסדרה - מתוך ״איננה״ באדיבות YES

לצידו של כהן, בניגוד לפרסומים שאמנם מציגים את נועה קירל ככוכבת של הסדרה, נמצאת יובל לבקובסקי הצעירה. היא מגלמת את דריה, האקסית של נויה (נועה קירל), שמצטרפת לאבנר בחקירה שלו כדי לגלות מה קרה לבת זוגתה לשעבר. ובכנות, לבקובסקי אינה שחקנית רעה, אבל הדמות שלה כתובה באופן שטחי למדי, ולעיתים קרובות נבלעת לצידו של כהן. ובכל זאת, באופן כמעט מפתיע, היא מצליחה להציע את ההופעה הטובה ביותר מבין הצעירים בסדרה. 

לבקובסקי מצליחה להכניס לפערי הדמות משהו שמרגיש כמעט כמו מתבגרת אמיתית, עם כל הצניעות וחוסר השלמות שמאפיינים גיל זה, גם כשחומר הכתיבה ממשיך להעמיס קלישאות על ״בני נוער מרדנים״, בצורה שמרבה לחזור על עצמה בכל אחת מהדמויות האחרות. ההופעה שלה מראה שלפעמים כישרון יכול להתעלות על כתיבה בעייתית, ולרגעים להעניק לדמויות (ובעיקר לדמות שלה) ניואנסים שמצדיקים את הצפייה בהן.

בניגוד ליובל לבקובסקי, שמצליחה להכניס ניואנסים לדמותה על אף הקלישאות, נועה קירל המוצגת בכל החומרים השיווקיים ככוכבת הסדרה, הופכת כאן למעין דמות ״מאחורי הקלעים״. היא נוכחת כמעט בכל פרק, אבל תפקידה המרכזי הוא בעיקר להניע את העלילה. לגרום לנו, הצופים, להתקדם יחד איתה לגילוי האמת על מה שקרה. כשחקנית, קירל מספקת הופעה רגילה, על גבול הסתמית; אין כאן רגעי עומק או חיבור אמיתי לדמות שלה.

הדגש על נועה ככוכבת מלווה גם בגימיקים זולים, כמו סצנת הנשיקה, שנראית בעיקר ככלי לשיווק ולמשיכת קהל. היא לא מוסיפה דבר לעומק הסיפור או למערכת היחסים בין דריה לנויה, שנכתבה באופן עצלני וללא עניין אמיתי. למעשה, היא מחזקת את הפער בין הדמויות הצעירות בסדרה: בעוד שלבקובסקי מצליחה להכניס אמינות ואנושיות לדמות שהיא קיבלה, קירל נשארת בעיקר סימבולית, ופחות כדמות זכורה.

הרבה יותר חשובה ואיכותית מנועה קירל - מתוך ״איננה״ באדיבות YES

זיל הזול

מעבר לבניית העולם הבעייתית, כמו שכבר ציינתי על רגל אחת בהתייחסות לדמויות, הכתיבה של ״איננה״ היא עוד נקודת תורפה בולטת של הסדרה. היא פשוט לא טובה מספיק. היא שטחית, פשוטה ולעיתים חסרת כיוון. דוגמה מובהקת לכך היא מספר דמויות ועלילות משנה שלא תורמות כלל להתפתחות הסיפור הראשי. אחת מהן היא דמותו של החוקר הדתי המנוסה עמית מינץ (דניאל אסייג), החוקר את מותו של נער בתאונת רכבת. גם כאן, כמו במקרה של הנוער, הכתיבה מחזיקה את הדמות רק ככלי עלילתי: מינץ נוכח כדי לקדם את העלילה, אך לא מצליח לרגש או להיתפס כדמות מעניינת בפני עצמה. ההחלטה להפוך אותו לדמות דתית אף לא מוסברת או מנוצלת. אין רגעים שמראים איך אמונתו משפיעה על שיקוליו או התנהלותו, ואפילו פעולה מסוימת, שבה אמור היה להיווצר קונפליקט מוסרי בעקבות האמונה שלו, לא מקבלת התייחסות.

ולמרות שדניאל אסייג אינו שחקן מספיק מוצלח בעיניי לסדרת דרמה, הוא מנסה להעניק עומק לדמות, אבל הכתיבה מצמצמת את יכולתו ליצור חיבור עם הצופה (והוא ממש מנסה, אבל כשיש משחק בינוני וכתיבה רעה, זה פשוט לא יכול לעבוד). במקום לקבל דמות של חוקר עם מניעים מורכבים והתרחשות שמעניקה לו משמעות, אנחנו מקבלים דמות כמעט נייטרלית. כלי עלילה שחותך בין סצנה לסצנה, בעיקר כדי שהסדרה תהיה ארוכה יותר, ומבלי להשאיר רושם אמיתי. בתוך העלילה שלו אנחנו מקבלים דמות נוספת, דנה (סוזן פפיאן). זוהי דמות חסרת כל משמעות, שנועדה להאכיל בכפית את הדמות של אסייג, ובעיקר להוזיל את יכולת המשחק של פפיאן, שהוכיחה בעבר כמה היא מוכשרת. 

מעבר לבעיות הכתיבה והדמויות, גם ההפקה של ״איננה״ מרגישה זולה ומשפיעה לרעה על החוויה הכוללת. תפאורות מינימליסטיות, מקומות צילום שנראים חסרי השקעה, תאורה שטוחה וצבעוניות חיוורת יוצרים תחושה שהסדרה מצולמת במהירות וללא מחשבה עיצובית. אפקטים טכנולוגיים כמו הוויראלס נראים פעמים רבות כחובבניים, כאילו נזרקו לפריים כדי למלא את הקהל המחפש תוכן עתידני, מבלי ליצור אינטגרציה אמיתית עם הסיפור.

שחקנית נהדרת דמות מיותרת - מתוך ״איננה״ באדיבות YES

החולשה הזו באה לידי ביטוי במיוחד בסצנות מתח או רגש. במקום שהצופה יוכל להיסחף אל הדמויות והעלילה, הפער בין התחושה שהתסריט מנסה לשדר לבין המראה החיצוני של ההפקה בולט מאוד לעין. תחושת חוסר התקצוב הזה לא רק מורידה את האמינות של העולם, אלא גם מחלישה את ההשפעה הרגשית של הסצנות, כך שגם רגעים שמיועדים להחזיק אותנו על הקצה לא מצליחים לממש את הפוטנציאל שלהם.

בסופו של דבר, ״איננה״ היא סדרה שמרגישה כאילו ניסתה להיות יותר מדי בבת אחת: דרמה משפחתית, מותחן וסיפור על טכנולוגיה עתידנית, אך לא מצליחה ליצור זהות ברורה ומובחנת משלה. למרות רגעים של כישרון בולט, בעיקר בהופעה של מוריס כהן, והניסיונות של שחקנים צעירים לחדור דרך הכתיבה הלקויה, הסדרה נשארת במרחק מהמצופה מכל סדרת דרמה מוצלחת. היא מציעה פוטנציאל שנראה לעיתים ברור אך לעיתים מבוזבז, חוסר החלטיות שניכר בכל אלמנט, טוויסט מטומטם, וחווית צפייה שברובה היא משעממת. יצאתי בעיקר עם תחושה שצוות השיווק של הסדרה לגמרי הצליח לעבוד עליי, ושחלקים מסוימים היו יכולים להיות טובים הרבה יותר אם רק היו מקבלים את המקום וההשקעה הראויה. ״איננה״ נותרת בסופו של יום כעוד סדרה ישראלית גנרית, חוויה שטחית ומפוספסת, כזו שמעוררת סקרנות רגעית - אך מתקשה להותיר רושם אמיתי לאורך זמן. 

ציון סופי לסדרה ״איננה״ - 3/10  - אפילו מוריס כהן לא יכול היה להציל את הסדרה מהמלכודת שהיא טמנה לעצמה בפרק השביעי

הסדרה ״איננה״ זמינה לצפייה ב-YES