

ביקורת ComicON: ״פרנקנשטיין״ (2025) - קם הגולם על יוצרו (ספיישל פסטיבל טורונטו)
פרויקט הפנטזיה החדש של גיירמו דל טורו עם אוסקר אייזיק וג׳ייקוב אלרודי מפיח חיים בסיפורה של מרי שלי וחוקר האם הבריאה והתמותה הם מתנה של אהבה או גורם של שנאה. האם זה יספיק בשביל להוביל את נטפליקס לקטגוריות המובילות בעונת הפרסים?
זכינו לראות בהקרנה מוקדמת מיוחדת את הסרט החדש של גיירמו דל טורו, ״פרנקנשטיין״, כחלק מפסטיבל הסרטים הבינלאומי טורונטו ה-50 (TIFF) בתחילת ספטמבר. עכשיו כשהוא מגיע לבתי הקולנוע בארץ, בואו לקרוא מה חשבנו עליו!

תקציר: דרמה בדיונית המבוססת על סיפורה של מרי שלי. ויקטור פרנקנשטיין הוא דוקטור הנחוש להוכיח את יכולותיו להתעלות מעל חוקי הטבע ולהפר את בחירת האדם להיות בן-תמותה. הוא מנסה לבסס את המחקר שלו באמצעות ניסוי להפיח חיים ביצור שלם המורכב מחלקי גופות אחרות, אך התוצר שנגלה לפניו מחריד ומזעזע אותו. בעוד שויקטור חושב שהיצירה שהביא לעולם היא תועבה, המפלצת שלו מנסה להבין מה המשמעות האמיתית של להיות אנושי.
היצירה החדשה של גיירמו דל טורו בנטפליקס מצליחה לתפוס באופן מרשים ביותר את האווירה המתבקשת מסיפור כמו פרנקנשטיין, ומשלבת אווירה שהיא בו בזמן תקופתית ומיושנת, וכן פנטסטית באופלה. הסרט לוקח גם את הבחירה הנרטיבית לחלק את העלילה שלו לשניים, כאשר היא מביאה גם את נקודת מבטו של ויקטור וגם את נקודת מבטה של המפלצת עצמה. כך הסרט מצליח לחקור יותר לעומק את העקרונות והמסרים שהוא רוצה להעביר, בניהם מי המפלצת ומי התמים, מי האל חסר הרחמים ומי הנתין חסר הישע. היכולת של הסרט לשחק עם האלמנטים האלה באופן שמצליח גם להעביר ביקורת על תפיסת האדם בכל הקשור לקונספט התמותה ולאלוהות כל-יכולה, יוצרת עניין מיוחד אצל הצופה ואף תהיות אקסטנציאליות בנוגע לתכליתו הקיומית. בראשן, נמצאת השאלה האם הרעיון של חיים ומוות, הניתנים ממעל, מגיעים קונספטואלית ממקום של אהבה או של שנאה.










