top of page
Green Gradient

ביקורת ComicON: ״להעז בגדול״ - גם לגדולים וגם לקטנים, הסרט הזה יהיה בינוני

סרט האנימציה החדש של סוני פיקצ׳רס אנימיישן, בהפקתו של אגדת הכדורסל סטף קרי, שואף ללמד ילדים את הערך החשוב והמעודד שגם קטנים יכולים להתגבר על גדולים ולשבור כל תקרה שנראית מאיימת. אך כאשר האולפנים בוחרים לפנות לילדים ״בשפה שלהם״ ולרדד את התוכן לרמת ה-״בריין רוט״ שהם רואים בטיקטוק, כל ניסיון לקלוע לרגש או להומור מחטיא את הסל לגמרי.

תודה רבה לפורום פילם על ההזמנה להקרנת העיתונאים של הסרט!


תקציר: וויל האריס (קיילב מקלאפלין) הוא עז צעיר, החולם להפוך להיות שחקן מקצועי בליגת ה-״כדורעל״, בדיוק כמו השחקנית המיתולוגית האהובה עליו, הפנתרה ג׳ט פילמור (גבריאל יוניון). הבעיה היחידה שעמדה בדרכו הייתה גודלו הקטן, מה שהקל שחקנים אחרים וגדולים פיזית ממנו לצבור עליו יתרון במשחק. בעקבות סרטון ויראלי בו מצליח וויל לנצח את הסוס הבריון המפורסם מיין אטרקשן (אארון פייר), הוא מקבל הזדמנות להצטרף לקבוצת ה-״ת׳ורנס״ ולשחק לראשונה בליגה של הגדולים. הדבר יתגלה להיות מורכב מכפי שהוא נשמע, לאחר שיגלה שלכל אחד - קטן וגם גדול - יש חששות הרודפות אותם בדרך למקסום היכולות הספורטיביות שלהם.


הקלישאה הנודעת של עלילות חינוכיות לילדים המתמקדות ב-״קטנים גם יכולים, לא פחות מהגדולים״ היא אינה דבר חדש. היא כבר רצה עשורים כאשר חינכה את ההורים שלנו בצעירותם עוד בימי ״רגע ודודלי״, הייתה המוטו המרכזי של ״כוח הצלה״ ואפילו מהווה את הבסיס התמאטי של היצירה האלמותית של פיקסאר, ״רטטוי״. מן הסתם שמדובר במעין אמירת עידוד עבור הילדים לשבור את התקרות שעלולות להיות מוצבות בפניהם, ואין מנוס שיהיו עוד יצירות לאורך השנים שינסו לתקף את האמירה הזאת מחדש לדורות הצעירים. אבל הדרך הנכונה לחנך מה שהוא ערך בסיסי ויוצר חוסן עבור הקהל הצעיר, במיוחד אם אתם רוצים שהדבר יעורר רגש ומחשבה בהם גם לאחר הצפייה, דורשת הנגשה באופן אפקטיבי. מעין פיצוח עלילתי שיגרום לילד להבין את המסקנות האלה בעצמו, באמצעות אירועים ודינמיקות עם דמויות שהיו נועזות מספיק ללכת נגד הרוח ולתת לרגש שבהן לגבור על ההבניות החברתיות שעלולות להטריד או להגביל. אין ספק שהסרט הזה מודע לצורך הזה. הוא יודע שאם הוא ינסה רק לומר את המסר בצורה ישירה, אז ילדים פשוט ישכחו ממנו שנייה אחרי - הרי שיש להם תכנים הרבה יותר ״מושכי עין״ ברשתות החברתיות היום ורבים מהם כבר מגיעים בעלי סלידה לכל תוכן שמטרתו לחנך (אם כבר גילאי 8-12 היום כבר מאוד מחפשים את מה שלא חינוכי בהכרח). הסרט מיישם את המסקנה הזאת - אך לצערי, לא באופן המתבקש, הראוי והמכבד, בין אם לקהל שלו או לאומנות יצירת הקולנוע לכל המשפחה.


סרט האנימציה החדש של סוני פיקצ׳רס אנימיישן מגיע לאחר תקופת העלייה הדי משמעותית של האולפן בשנים האחרונות. מאז הנפילה האייקונית עם ״אימוג׳י הסרט״ לפני כמעט כעשור, השקיעה החברה בהרמה מחדש של המוניטין שלה. היא הפיקה לאורך השנים מספר סרטים שהיו שופעים יצירתיות וחלקם אפילו הגדירו מחדש את מרחב האנימציה לילדים, כמו ״ספיידרמן: מימד העכביש״, ״משפחת מיטשל ומלחמתה במכונות״ ואף לאחרונה ״ציידות השדים של הקיי פופ״. לפרויקט הנוכחי היא מגיעה לאחר שנים בפיתוח בסיוע הפקתו של אגדת הכדורסל המוכרת, סטף קרי. מן המתבקש שהעלילה המרכזית תעודד את הילדים הצופים בה לשחק יותר כדורסל ולהאמין בעצמם, גם אם אינם נישאים לגובה של 2 מטר. אך מעבר למטרה הפשוטה הזאת, ניכר שהפיתוח של הפרויקט בסוני לא בדיוק היה סגור על עצמו מה הוא רוצה להוציא מהתוצר. התחושה הזאת ניכרת משלושה אלמנטים מרכזיים המלווים את הפרויקט, שיחדיו גורמים לו לפספס לגמרי את הטבעת של הסל ולהחטיא זריקה אחר זריקה בניסיון להפוך להיות להיט הילדים הבא.


Still from GOAT (2026)
from GOAT (2026)

הראשון, הבולט לצופים משלב מאוד מוקדם בסרט, הוא שהכתיבה שלו מתעדפת ניסיון מאולץ לדבר ״בשפת הילדים״ מאשר ״בגובה העיניים״ שלהם. כלומר, במקום לעשות מה שסרטי פיקסאר ואפילו סרטיהם הטובים של סוני עושים, כאשר הם מנסים להתחבר לחוויות האישיות והרגשיות המציאותיות של ילדים - הסרט בוחר להוריד את מנת המשכל של הדמויות ושל העולם שלו בשביל לנסות להטיף להם. דברים כמו פופולריות באפליקציה דמוית טיקטוק, מימז שמזמן יצאו מפופולריות, סרטוני דיס-טראק וסלנג שאמור להיות מילות השיח של דור האלפא מציפים את הסרט וגורמים כמעט לכל צופה מעל הגיל הזה לגלגל כלפיו עיניים. בולט במיוחד בנוכחותו ההתאבססות על משחק המילים של GOAT (כראשי תיבות של ״Greatest of All Time״), שהסרט פורש בפנינו כמה וכמה פעמים, כאילו זה מונח שאנשים אומרים בניהם בסיטואציות רציניות. הדבר לא חודל גם כאשר במהלך מספר רב מאוד של פעמים בהם הסרט עוצר את תנועתו על מנת להכניס בכוח התרחשות ״רנדומלית״ פתאומית שתגרום לילדים לצחקק בצורה הזולה ביותר. בין אם מדובר בבדיחות פלוצים, צעקות ופקיעות עיזים פרועות, דמויות בעלות מראה והתנהגות קריפית שנעות בצורה מוזרה, ואפילו שימוש בצרחת העז המפורסמת הידועה לשמצה - שממשיכה לרדוף את סרטי הילדים למרות שעברו 13 שנים משהייתה פופולרית. העומס הבלתי נסבל של הסלנג וההומור הרדוד הזה גרם לי סוף סוף להבין למה הצעירים של היום מתכוונים כשהם קוראים למשהו ״בריין רוט״. זה לחלוטין ניכר כאילו הם ציפו שהילדים יצפו כשהמוח שלהם כבוי - ואם הוא לא, זה בהחלט לא מה שיעשיר להם אותו.

תגובות

Share Your ThoughtsBe the first to write a comment.

סרטים

כתבות נוספות מקטגוריית

ביקורת קומיקאון: DTF St Louis - משולש ברמודה

ביקורת ComicON: ״להעז בגדול״ - גם לגדולים וגם לקטנים, הסרט הזה יהיה בינוני

ביקורת ComicON: ״בהצלחה, תהנו, אל תמותו״ - דיסאוטופיה עכשיו

עידו שייביץ

February 28, 2026 at 8:29:14 PM

סרטים

© ComicON Israel

  • Twitter
  • Instagram
  • Facebook

ביקורות סרטים, ביקורות קולנוע, ביקורות סדרות, ביקורות משחקים, היקום הקולנועי של מארוול, ComicON | קומיקאון

לוגו קומיקאון
bottom of page