הביקורת אינה מכילה ספוילרים לפרק הראשון בעונה השנייה של ״פיסמייקר״

הביקורת נכתבה בשיתוף עם ליאם סולומון מנהל העמוד DC4U

הביקורות הקודמות: פרק 1

אם קראתם את הביקורת שלנו על הפרק הקודם בסדרה (ואם לא - מה אתם עושים פה???) אתם כבר יודעים, שהביקורת המרכזית שלנו הייתה על הקצב שלו, ובעיקר על כך שהוא שימש כמעט כולו כאקספוזיציה אחת גדולה במיוחד לסיפור. האקספוזיציה הזו, שהיתה נחוצה ובוצעה בצורה מרתקת ומדויקת, גרמה לפרק הקודם להיות דרמטי ואפל בהרבה מהסגנון המזוהה עם העונה הראשונה. היא דחקה הצידה כמעט לחלוטין את ההומור והטירוף, שבלעדיהם הסדרה הזו לא הייתה הופכת למה שהיא. אבל בחרנו לקבל את זה, כי האקספוזיציה נעשתה בחוכמה, הציבה את הדמויות במקום הנכון על הלוח, ובעיקר כי היינו בטוחים שמדובר בצעד חד-פעמי, שמכין את הקרקע לקראת חזרה לתמהיל המיוחד של עומק רגשי מהול בהומור פרוע וחסר גבולות. לכן, כשעבר לו עוד שבוע, וצפינו בפרק החדש, ציפינו לפרק שמחזיר עטרה ליושנה, ציפינו לקבל חזרה את הסגנון הישן, המוכר והאהוב של ״פיסמייקר״, אבל לצערנו זה לא בדיוק מה שקרה. בעוד שמצד אחד, הפרק אכן מצליח להחזיר חלק מהטירוף ומהבדיחות המוגזמות של העונה הראשונה בחציו השני של הפרק, מהצד השני חלקו הראשון מושקע כמעט באקסקלוסיביות בהמשך האקספוזיציה, שיוצרת תחושה מעט ארוכה ומתישה.

אני נולדתי לשלום שרק יגיע