הכתבה הבאה מתעמקת בפרק 5 של ״פלוריבוס״, וכוללת פירוק מלא של העלילה שלו, כולל ספוילרים אליו ולפרקים הקודמים (אך ללא ספוילרים להמשך). אנו ממליצים לקרוא את הכתבה לאחר הצפייה בפרק.

לניתוחי הפרקים הקודמים: פרק 1, פרק 2, פרק 3, פרק 4

לביקורת מלאה ונטולת ספוילרים לסדרה כולה, לחצו כאן.

בארצות הברית חגגו אמש את חג ההודיה, ולשם כך החליטו ב-Apple TV לתת מתנה לצופים ולשחרר את הפרק החמישי של ״פלוריבוס״ מוקדם השבוע, ברביעי במקום בשישי. בין אם זה מתוך נדיבות שלהם או סוג של חשש לקראת השחרור המצופה של מחצית מהעונה החמישית של ״דברים מוזרים״, ההקדמה הזאת אומנם תופסת אותנו בהפתעה, אבל אנחנו כאן בעוד שבוע נוסף של ניתוח העלילה. את הפרק הקודם, שיצא ממש בשישי האחרון, סיימנו עם עוד תקרית שיצרה הלם כללי וזיעזעה את קרול נפשית. בניסיונותיה לפרוץ את מגבלות התודעה המשותפת והגבולות שהציבו בשיח עם קרול דרך סימום בחומר מאלחש, הובילה קרול לקריסתה המלאה של זושה ולדום לב באינדיבידואלית שהיא הגוף שלה. קרול הייתה אחוזת בהלה מהנזק שהיא קלטה שהיא גורמת לו, ובעיקר מוצפת כאב ופחד מהעובדה שהגישה הרעילה עלולה להוביל למותה של מי שהייתה חברת האמת היחידה שלה במצב ה-״אפוקליפטי״ הזה.

הפרק החמישי מביא את קרול למצב שאולי בתחילת הסדרה היא ראתה בו אידיאלי, אך למעשה הוא מצב שהיא חששה ממנו יותר מכל - בו היא ננטשת להיות לגמרי לבדה. אחרי הכעס והאלימות הרבים שהיא הפגינה כלפי ה-״אחרים״ ב-4 הפרקים הקודמים ואלו המשיכו לפעול לטובתה בסלחנות בכל פעם ופעם, היא ״זוכה״ לחוות את ההשלכות של הגישה התוקפנית שלה. זיהינו בפרקים הקודמים כמה חשובה לקרול האהדה הציבורית וכמה היא פוחדת מהתחושה של לא להרגיש שייכת ולהידחות. עם כמה שקרול תגיד ותציג בהבעותיה שהיא לא צריכה אף אחד בשביל להיות מאושרת, המעשים שלה יראו לנו טוב מאוד כמה היא כמהה שמישהו יקשיב למה שיש לה לומר ויגיב לכך בהסכמה. בטור של הניתוח היום אנחנו נתעמק אל תוך הפרק החמישי ותפניתו בעלילה הכוללת, וננסה להבין כמה המצוקה להישמע באוזן קשבת קיימת אצל כולנו מתחת לפני השטח, איך אנחנו מתקשרים גם כשאנחנו רחוקים אחד מהשני - והאם התמיכה מאחרים היא משהו שאנחנו זקוקים לו בשביל לתפקד מלכתחילה.