

ביקורת ComicON: ״זוטרופוליס 2״ - הצלחה המתעלה על כל ניחוש
העיר החייתית ביותר של וולט דיסני אנימיישן סטודיוס חוזרת אל המסך הגדול, הלוקחת את ניק וג׳ודי להרפתקה במטרה לחשוף של קונספירציה עתיקה של זוטרופוליס ועל הדרך לגלות האם הם באמת מתאימים לפעול כזוג (כלומר, צוות). האם המשכו של אחד הסרטים המרשימים ביותר של דיסני מהעשור האחרון יצליח לפרוץ את תקרת הזכוכית שעומדת בפניו?
תודה לפורום פילם ודיסני ישראל על ההזמנה להקרנת הבכורה של הסרט!
תקציר: כשבוע לאחר אירועי הסרט הראשון, ג׳ודי הופס (ג׳ניפר גודווין) וניק וויל ד (ג׳ייסון בייטמן) עובדים בתור שוטרים-שותפים מן המניין במשטרת זוטרופוליס. חוסר היכולת שלהם להסכים על דרך הפעולה שלהם במרדפים אחר פושעים שהם לא הוקצו אליהם בכלל, מוביל את מפקח המשטרה להכריח אותם ללכת לייעוץ שותפי או לאבד את תפקידם. אלא שגילוי מפתיע ומסקרן של עור נחש מושל בדיוק בזמן לחגיגות 100 השנים של מערכת האקלים של העיר, גורם להם לצאת למשימה סודית עצמאית מתוך החשד לפשע שעלול לקרות - זאת מאחר וזוחלים לא נצפו בעיר כבר שנים רבות.
הסרט המקורי של ״זוטרופוליס״ (או ״זוטופיה״, כפי שהוא מוכר בארה״ב ושמו משתנה בהתאם לסימני מסחר) נחשב לאחת ההצלחות הגדולות ביותר של וולט דיסני אנימיישן סטודיוס בעשור האחרון. הוא מצטרף לחיקם של ״מואנה״ ו-״אנקאנטו״ בתור בין הפרויקטים הבודדים בתקופה הזאת של האולפן שזכו לביקורת חיובית ואף נלהבת מהציבור, והוא גם האחד שבאופן משמעותי עשה הכי הרבה כסף מהשלושה, ע ם מעל מיליארד דולר בקופות הבינלאומיות. על הנייר, המאפיינים הבסיסיים שלו היו ניכרים כלא מחדשים יותר מידי. עלילת אנימציה עם חיות מואנשות, שראינו כאלו זה מכבר גם מדיסני עצמה עשורים לפני כן, המתעסקת בדחיפה לעשות כל מה שאתה רק חולם ולשבור תקרות זכוכית. ובכל זאת, למרבה הפתעתם של הצופים, נגלה בעיניהם סרט שהוא לא רק מצחיק, אלא מלא בדמויות מעוררות הזדהות ובעלילה עם מסר הרבה יותר גדול ובוגר משנראה תחילה. הוא הצליח לבנות עולם עשיר ומלא המתוכנן עד הפרטים הקטנים, וכן להנגיש לקהל צעיר יותר מסרים מורכבים של יחסים מפלים על רקע גזעני, שלצערי אכן רלוונטי לעולם שאנחנו חיים בו. הפרויקט סיפק פיצוח עלילתי איכותי ביותר להעברת המסר באופן שמדבר גם אל הילדים וגם אל המבוגרים באותו גובה עיניים, מבלי להטיף לכיוון אחד כזה או אחר. זו הייתה הצלחה שנתפסה בעיניי כהישג ברמת תור הזהב של פיקסאר בתחילת שנות ה-2000, ואחת הסיבות ש-״רטטוי״ נחשב כאחד הסרטים האהובים עליי ביותר אי פעם.

למרות ההתלהבות הציבורית הגדולה מהדמויות של המותג והרצון שלהם לחוות עוד סיפורים מהם, כפי שהעולם הענק של הסרט מקנה מרחב של אינספור אפשרויות ליצור עלילה נוספת, דיסני לקחו את הזמן עם הפרויקט הזה ומביאים לנו אותו כעת רק אחרי 9 שנים - זמן יותר רב מאשר שלקח להם ליצור סרט המשך ל-״לשבור את הקרח״ או ל-״ראלף ההורס״ (6 שנים). במסגרת החומרים ששוחררו לשיווק הסרט, הן אלו שזכינו לראות כחלק מכנס D23 בקיץ 2024 והן הטריילרים שיצאו לרשת, אני חייב לומר שחשתי המון ספקות בנוגע לפרויקט הזה. רוב מה שזכינו לראות לפני הסרט נע בין הנטייה של הפרויקט להומור בהקבלות לעולם החיות, הופעות אורח רבות של סלבס גם אם לשורת קול אחת בלבד, ותחנוניו של גארי הנחש לכך שהנחשים הם לא האנשים הרעים בסיפור ושופטים אותם לרעה. כצופה באותם קידומים, הייתה לי המחשבה שסרט ההמשך יפול בכך שהוא ינסה לחזור בדיוק על אותם צעדים של הסרט הראשון, להעביר בדיוק את אותו המסר מבלי לחדש יותר מידי ואף ירדד את ההומור שלו כדי לבדר את הילדים. אחרי שקיבלנו בשנה שעברה את ״מואנה 2״, אני לא חושב שאפשר להאשים אותי במחשבה הזאת. למרות שהתחילו להצטבר ביקורות חיוביות מהקהל בחו״ל שזכה לראות אותו בהקרנות מוקדמות, הגעתי להקרנה המוקדמת שלנו בציפיות די מתונות לגבי מה שאנחנו הולכים לקבל הפעם. בסופו של הסרט, הרגשתי כאילו מעולם לא הייתי שמח יותר לטעות. מצאתי את עצמי פשוט מאושר בצפייה בקרדיטים עם הדמויות לצלילי השיר החדש של שאקירה, מנסה לספוג כמה שיותר זמן מהתחושה הזו.


