ביקורת ComicON: ״דברים מוזרים״ עונה 2 - חברים לא משקרים אבל הם כן נפרדים

לביקורות הקודמות: עונה 1

"It's going to be okay. Remember, Bob Newby: superhero." - Bob Newby

אחרי שאתמול דיברנו על העונה הראשונה והמאוד מוצלחת של ״דברים מוזרים״, שבמובנים רבים היתה אחת הסיבות המרכזיות, שהסדרה הפכה לכזו תופעה תרבותית, הגיע הזמן לדבר על העונה השנייה של הסדרה. זו העונה, שממנה הכי חששתי במהלך הצפייה המחודשת שלי בסדרה. כשצפיתי בה לראשונה, אי שם בעשור הקודם, אני זוכר שאהבתי אותה מאוד, למרות שלא מעט חברים ומכרים (ובתכלס העולם כולו), די מיצבו אותה בתור העונה הגרועה ביותר של הסדרה עד כה, ובפער די גדול. זה לא שהעולם והמעריצים שנאו אותה, אבל הם טענו, שמדובר בירידה חדה ברמה לעומת העונה הראשונה, וזה היה החשש שלי. חששתי, שהתדמית שהחזקתי לעצמי בראש של עונה טובה (גם אם לא אייקונית כמו הראשונה), תישבר לחלוטין ואגלה שמדובר בעונה בינונית ותו לא. לצערי, זה בהחלט מה שקרה במהלך הצפייה המחודשת בעונה השנייה, אם כי עדיין הצלחתי למצוא בה לא מעט נקודות אור, שגרמו לי לאהוב את הסדרה יותר.

גם אני מאוכזב בדיוק כמוכם - מתוך ״דברים מוזרים״ באדיבות נטפליקס

מחסור שלא ידעתי ממנו

אחת מנקודות האור הבולטות ביותר, היא הדרך בה הסדרה מצליחה להרחיב את העולם שהיא בנתה, ותוך כדי להעמיק את הקשרים והדמויות שראינו בעונה הקודמת. בעונה הקודמת הסדרה בחרה להציג בפנינו שילוב קסום של אווירת שנות ה-80 הנוסטלגית עם נגיעות של מד״ב (ואפילו קצת אימה),ומספר קבוצות של חברים ומכרים שהופכים למשפחה אחת גדולה. העונה, כותבי ויוצרי הסדרה ובראשם כמובן האחים רוס ומאט דאפר, החליטו לפלפל את העניינים ולהוסיף אל אותה חבורה כמה דמויות חדשות, וזה עובד להם נהדר. למרות שכבר בעונה הקודמת נוצרה התחושה שאוספת הדמויות הזו היא סוג של שלם הגדול מסך כל חלקיו, ושכל התפקידים האפשריים כבר מולאו ונתפסו על ידי הדמויות הקיימות, איכשהו וממש כמו הסרטונים בהם לוקחים תבנית שנראית מלאה לגמרי ומסדרים אותה מחדש כדי שיהיה בה מקום פנוי, הדמויות החדשות מצליחות להשתחל פנימה, ולמלא חלל חסר שעד לאותו הרגע לא היינו מודעים לקיומו, ועוד עושות את זה בצורה הטובה ביותר שניתן להעלות על הדעת. אף אחת מהדמויות החדשות לא באה על חשבון מישהו אחר, ולא נוצרה תחושה של כפל בתפקידים או בדמויות, אלא בדיוק ההפך. נוצרת תחושה, שהמשפחה מתרחבת ואיכשהו, למרות שהעונה מתפרשת על פני פחות או יותר אותו פרק זמן כמו העונה הקודמת וחברות בה הרבה יותר דמויות, היא מצליחה לשמור על איזון נהדר בין כל הדמויות ולתת לכל אחת מהן את הרגע והמקום שלה. אבל לא די בכך, כי במקביל לכל זה העונה משתמשת בכלים ובדמויות החדשות שהיא קיבלה כדי להעמיק את הקשרים בין שאר הדמויות הותיקות יותר, וחושפת בהן צדדים שלא הכרנו עדיין, תוך כדי שעל הדרך היא גם מכירה וחושפת בפנינו אזורים ואלמנטים חדשים בהוקניס של שנות ה-80', שלגמרי תורמים לתחושה הנוסטלגית שהסדרה מנסה להעביר.

כאמור, לרוב הדמויות החדשות (מלבד אחת ספציפית ומיותרת במיוחד) יש שימוש מדויק ותפקיד שהיא ממלאת בהצלחה, אבל בכל זאת יש שתי דמויות חדשות שבלטו מעל כולן. אלו הן מקס (סיידי סינק) וויל (נואה שנאפ) שלמרות שהופיע לפרקים בעונה החדשה, הפעם הוא הופך להיות דמות מרכזית ומשמעותית של ממש. שתי הדמויות האלו שכמעט ולא היו קיימות קודם לכן, נאלצו להתחרות בלא מעט דמויות נהדרות אחרות, שכבר היה לי איתן קשר חזק ביותר כצופה אחרי שעברתי איתם מסע של עונה שלמה, ולמרות שזה נדמה לי בהתחלה כדבר בלתי אפשרי, הן איכשהו בכל זאת מצליחות להתבלט מעל רובן המוחלט ולהיות שתי הדמויות, שהכי נהנתי לצפות בהן במהלך העונה. הן השתלבו נהדר במערכות היחסים הקיימות והדינמיקה שלהן עם הדמויות הנוספות, ובמיוחד עם אלו של הילדים הנוספים היתה עשויה נפלא, מה שהפך את המסע שלהן במהלך העונה לאיכותי והמסקרן ביותר. הם הרגישו כמו תוספת חשובה, שלא ידעתי שאני צריך, אבל עכשיו כשיש לי אותה אני לא יכול לדמיין את הסדרה בלעדיה.

ילדה קטנה דמות גדולה - מתוך ״דברים מוזרים״ באדיבות נטפליקס

קופצים גבוה…

מעבר לכך וחשוב לא פחות, רמת האיום והסיכונים של הסדרה עולים מדרגה, כאשר העונה מרגישה מסוכנת יותר ומאיימת יותר מהעונה הקודמת ובפער. אם בעונה הקודמת הם נלחמו בקושי בדמגורגן אחד מסכן במהלך כל העונה, הפעם הם נאלצים להתמודד עם הרבה יותר מפלצות והרבה יותר אויבים שכולם מרגשים הרבה יותר מפחידים ומאיימים, מה שעוזר לסדרה להרגיש הרבה יותר אמינה והגיונית. אותה קפיצת מדרגה משתמשת בחוכמה רבה ברמיזות ובטיזרים השונים, שהוצגו בסוף העונה הקודמת מה שלא רק מספק פייאוף אמיתי עבור חלק ניכר מהשאלות הפתוחות שנשארו מהעונה הקודמת, אלא גם מאפשר לסדרה לבנות לאט לאט ובזהירות את אותו האיום, ככה שכל פרק מרגיש הרבה יותר מסוכן ומותח מקודמו. הבנייה הזו מתפתחת לאט לאט ובזהירות במהלך כל העונה, כאשר בסופה היא מגיעה לכדי שיא של ממש שסוגר את הסיפור שלה בקתרזיס אחד גדול ויפיפה במיוחד, עבור כל הדמויות השונות כאחד.

שיא מרשים בהחלט -  מתוך ״דברים מוזרים״ באדיבות נטפליקס

…אבל רחוק מידי

הבעיה היא שעד שאותו השיא מגיע לכדי מימוש בשני הפרקים האחרונים של הסדרה, רוב הדמויות מבלות את העונה בנפרד לחלוטין זו מזו לא רק מבחינה גאוגראפית אלא גם מבחינה עלילתית. דבר ששובר את הקסם המיוחד שיצרה העונה הראשונה, והופך להיות עקב אכילס של העונה. בעונה הראשונה של הסדרה, ניתן היה לחלק את הנפשות הפועלות לשתיים או שלוש קבוצות עיקריות, שחקרו את אותה הבעיה מכיוונים שונים (מה שהוביל לכך שקבוצות כל הזמן התחככו אחת בשנייה בצורה כזו או אחרת), ולצערי הפעם קורה ההפך המוחלט. גם הפעם אותה משפחה של דמויות שהתחברו אחת עם השנייה בעונה הראשונה מתפצלות לארבע או חמש קבוצות שונות (מה שמאוד הגיוני בהתחשב בעובדה שמספר הדמויות גדל), אבל בניגוד מוחלט לכל מה שעבד בעונה הקודמת, כל אחת מאותן הקבוצות מתעסקת בקו עלילה אחר לחלוטין. במקום שכולם יחקרו את האיום המרכזי של העונה מכיוונים שונים, כל קבוצה מתעסקת בנושא או בעיה אחרת וקטנה יותר במהלך רוב הפרקים של העונה, ורק כשאנחנו ניצבים בשני פרקי הסיום שלה אנחנו רואים איך כולם שוב מתאחדים לכדי משפחה אחת גדולה שנלחמת באיום המרכזי יחדיו. אמנם כאשר אותו איחוד מדובר קורה הסדרה חוזרת לגדולתה ומספקת שניים מהפרקים הכי טובים ואייקונים שלה אי פעם, אבל הבעיה היא שעד שזה קורה אנחנו חווים המון, אבל המון, קווי עלילה משניים שלא מצליחים לעניין מספיק. חלקם מרגישים מנותקים והזויים מדי, וחלקם האחר מרגיש משעמם מדי, מה שבפועל יוצר תחושה שחלקים ניכר מהעונה מיותרים לגמרי (ובמיוחד פרק אחד ספציפי שממש מרגיש כמו סוג של ספינאוף לא קשור). זה קצת מרגיש כאילו לכותבי העונה היו לא מעט רעיונות טובים, שהם רצו להכניס לתוך הסדרה, אבל במקום לנסות ולשמור על הקסם של העונה הראשונה ולהתמיד בשניים או שלושה רעיונות, הם בחרו לעשות את ההפך הגמור, ולהכניס כל רעיון שעלה להם לא משנה עד כמה הוא מנותק מהסיפור הכללי של הסדרה. סוג של נסיון לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה, מה שאף פעם לא עובד.

מצליפות המוחות

יחד עם זאת, הסיבה שהעונה עדיין מצליחה להחזיק מים למרות אותו ריחוק ופיזור עלילתי, היא השחקנים השונים, שממשיכים לספק תצוגת משחק פנומנלית גם בעונה הזו. נראה שכולם עדיין ממשיכים להבין את הדמויות והמניעים השונים שלהם מצוין, ומצליחים להוביל אותם ואת הקהל ביד רמה בין כל קווי העלילה השונים. הדבר ניכר במיוחד בשני הפרקים האחרונים של הסדרה, כאשר מעבר לעובדה שהם מספקים שיא עלילתי של ממש, הם גם נותנים לשחקנים השונים הזדמנות פז לפרוח ולספק תצוגת משחק מרשימה בהחלט, והם בהחלט קופצים על ההזדמנות הזו ובגדול. בדומה לעונה הראשונה שתי השחקניות שהכי בלטו לעין בין כל קאסט השחקנים המוכשר, היו נטלי דייר שמגלמת את ננסי ווינונה ריידר שמגלמת את ג'ויס, שממשיכות לספק את תצוגת המשחק הטובה ביותר של העונה. גם בצפייה המחודשת של העונה השנייה מצאתי את עצמי מעריך ויותר את ריידר ודייר ואת הדרך בה הן מציגות את הדמויות המורכבות של ננסי וג'ויס על המסך, וכעת אני בטוח שיש להן חלק משמעותי, בעובדה שננסי וג'ויס הפכו להיות הדמויות האהובות עלי מהסדרה. בנוסף אליהן, גם השחקנים הצעירים מקבלים במה רחבה יותר ומתחילים להדגים תצוגות משחק מרשימות יותר, אם כי הם עדיין מרגישים מעט בוסריים. מי שמתבלטים מבין כל אותה חבורת ילדים עליזה הם באופן מפתיע דווקא שני השחקנים החדשים יותר הלא הם סיידי סינק שמגלמת את מקס ונואה שנאפ שמגלם את וויל, ומיד מאחוריהם נמצאת מילי בובי בראון שמגלמת כמובן את אילבן. שלושתם (ובמיוחד שנאפ) מוצבים בסיטואציות לא פשוטות בכלל במהלך העונה, (ברמה כזו שלשחקנים הרבה יותר מנוסים ומבוגרים מהם היה קשה להציג ולהעביר על גבי המסך כמו שצריך), אבל הם לגמרי עומדים במשימה ומספקים לאט מעט רגעים בלתי נשכחים כבר במהלך העונה הזו, שלא בכדי מייצבים אותם בתור שלושת השחקנים הגדולים ביותר שהסדרה גידלה ופיתחה.

ממשיכה לספק תצוגת משחק איכותית ביותר - מתוך ״דברים מוזרים״ באדיבות נטפליקס

מאחורי הקלעים

עוד אלמנט ניכר ובולט מאוד בעין במהלך העונה, הוא שהאחים דאפר היו הרבה פחות מעורבים בהפקה בפועל של העונה. אל תטעו, הם עדיין יוצרי הסדרה והם עדיין הכתיבו את הכיוון הכללי של העונה, אבל הם כתבו וביימו הרבה פחות פרקים בפועל בהשוואה לעונה הקודמת. אני מניח שהכוונה מאחורי המהלך הזה היתה לתת הזדמנות לעוד יוצרים נוספים שהשניים מצאו מתאימים כדי לכתוב או לביים את הסדרה, ובעוד שבמקרים מסוימים זה בהחלט עובד (כמו עם שון לוי), ברוב המקרים זה פשוט לא. גם מהבחינה העלילתית אבל גם מהבחינה הויזואלית. זה לא שהסדרה מוצגת בצורה ויזואלית רעה כמובן, שכן מאוד קשה לפשל עם האסתטיקה והסגנון האומנותי שצמד האחים הכתיבו ויצרו במשך העונה הראשונה, אבל רוב הפרקים אותם האחים דאפר אינם מובילים הרבה פחות איכותיים גם מבחינה ויזואלית. השוטים הרבה פחות מיוחדים זוויות הצילום די סטנדרטיות, והקאטים ובניית הפריים ברוב המקרים (מלבד הפרקים של שון לוי כאמור) מרגשים הרבה פחות מיוחדים או מרגשים. יחד עם זאת כשהאחים דאפר אכן חוזרים לקדמת הבמה בפרקים הראשונים והאחרונים של העונה, הרמה הויזואלית והטכנית של הסדרה עולים בהתאם, והסדרה מרגישה הרבה יותר איכותית ומיוחדת במינה. למעשה, אני אפילו אגדיל ואטען שמרוב שהסגנון של האחים דאפר כל כך מיוחד ואיכותי ניתן לזהות איזה פרקים הם מביימים גם ללא הקרדיטים שמופיעים על המסך, כי אלו הם הפרקים הכי טובים בעונה.

אני כל כך שמח שהם מגיעים למסך הגדול -  מתוך ״דברים מוזרים״ באדיבות נטפליקס

אני לא חושב שהעונה השנייה של ״דברים מוזרים״ היא עונה רעה, כמו שהיא עונה שלא מדגדגת את קצה הבוהן של העונה הקודמת שלה. נכון, שני פרקי הסיום שלה מציגים משפחה חדשה ומורחבת יותר עם שיא עלילתי, רגשי וויזואלי מרשים במיוחד בניצוחם של האחים דאפר, אבל המסע בדרך לשם הוא לא פשוט בכלל. הוא כולל יותר מדי רעיונות וקווי עלילה שלא ממש מתחברים אחד לשני, ובימוי שאינו גרוע, אבל הוא גם לא ברמה שהתרגלנו אליה עד כה, ולצערי אפילו תצוגת המשחק המבריקה של הקאסט החדש והישן כאחד לא מצליחה למנוע מהעונה השנייה של הסדרה להפוך למה שניתן להגדיר במשך רוב הזמן (ובכאב לב) כטלוויזיה סטנדרטית וסתמית.

ציון סופי ל״דברים מוזרים״ עונה 2 - 7.5/10: כשאמא ואבא של הסדרה לא משגיחים עליה, לא פלא שהיא מתפזרת יותר מדי.

4 העונות הראשונות של ״דברים מוזרים״ זמינים לצפייה בנטפליקס.

העונה החמישית והאחרונה של הסדרה תחל את שידוריה ב-27.11 עם 4 פרקי בכורה בנטפליקס.