לאחר סיום סאגת האינסוף ועם השקת שירות הסטרימינג דיסני פלוס, אולפני מארוול הבינו שהקולנוע כבר לא מספיק להם והחלו לפתח סדרות טלוויזיה כחלק מהיקום הקולנועי. בינואר 2021, לפני קצת יותר מחמש שנים, הושקה הסדרה הראשונה של האולפנים בשירות דיסני פלוס, "וונדה-ויז'ן", בבימויו של מאט שקמן, שבשנים שלאחר מכן חזר לביים גם את הסרט "ארבעת המופלאים". פרטים ראשונים על הסדרה נחשפו כבר שנתיים לפני כן באפריל 2019 ובסן דייגו של אותה השנה, נחשפנו לפרטים הראשונים אודות העלילה, כאשר נודע לנו שהסדרה תעקוב אחרי שתי הדמויות האהובות, וונדה מקסימוף וויז'ן. עם זאת, פרט אחד מסקרן במיוחד בלט מהחשיפה: קווין פייגי חשף שהעלילה תתרחש לאחר אירועי "הנוקמים: סוף המשחק". הפרט הזה שבלט במוזרתו בהתחשב בכך שדמותו של ויז'ן נהרגה בסוף "הנוקמים: מלחמת האינסוף" הפתיעה רבים, ורק הגבירה את הסקרנות של, הציפייה והבלבול בקרב הצופים שהמתינו לסדרה.

אבל עוד לפני שנגע במוזרות שלה, חשוב לציין שאחד הדברים שהפכו את "וונדה ויז'ן" למיוחדת היה ההשראה העמוקה שלה מהסיטקומים האמריקאיים הקלאסיים, כאשר כל פרק אימץ סגנון אחר, שפה חזותית והומור שהיו אופייניים לתקופה אחרת בטלוויזיה. החל מסיטקומים בשחור לבן של שנות החמישים, דרך הסיטקומים הקלאסיים משנות ה-80 וה-90 ועד לסיטקומים המודרנים, במארוול בחרו לעבור על ההיסטוריה של הסיטקומים, בלי לפספס אף עשור או מאפיין בולט של אף אחד מאותם סיטקומים שבמארוול בחרו לעשות להם מחוות. אבל לא די בכך, כי במארוול לא השתמשו ברפרנסים ובמחוות האלו, בכדי ליצור אווירה ססגונית ומיוחדת בימה, אלא גם ככלי סיפורי עבור דמותה של וונדה. הסגנון השונה של כל פרק סייע לחשוף את מצבה הנפשי, את האבל על ויז'ן ואת הדרכים שבהן היא מנסה להתמודד עם אובדן בצורה מפעימה ויצירתית ביותר.

במהלך הסדרה ניתן היה לראות כיצד הפורמט הסיטקומי משתלב עם העלילה המרכזית. הסיטקום העניק לוונדה מסגרת של "חסינת מציאות", שבה היא יכולה ליצור את עולמה ולחיות באשליה, תוך כדי מחשבה שהיא עוזרת גם לאנשים אחרים. יחד עם זאת, הצופים נחשפו לאט לאט לאמת, לאשליות שהיא בונה סביב עצמה ולדרכים שבהן היא מנסה להתמודד עם הכאב והאובדן. כל פרק כלל אלמנטים קטנים, כמעט כמו פרסומות, שרמזו על רגשותיה ועל העבר שלה, ובכך הצליחו במארוול לשקף את עולמה הפנימי בצורה חכמה ויצירתית. הקונספט הזה היה מהלך אמיץ וחדשני עבור סדרה במסגרת היקום הקולנועי, שלא נראה כמותו מאז ועד היום.

כאמור, מלבד המחוות והשימוש הנפלא של הסדרה במחוות לסיטקומים אמריקאיים, לסדרה היה גם צד מסתורי ומוזר שהיה חשוב ומשמעותי לא פחות. במהלך הסדרה (ובמיוחד בפרקים הראשונים) התגלו לא מעט רגעים מוזרים שעוררו שאלות רבות, ובניהם ניתן למצוא מגוון סצנות ורגעים אייקונים במיוחד כמו המסוק הצבוע בעולם הסיטקום בשחור לבן, הסצנה שבה נשמע קול המדבר אל וונדה דרך הרדיו ועוד. הסדרה נשענה על מסתורין והולידה אינספור תאוריות ברשת, כשהבולטת שבהן עסקה בדמותו של מפיסטו, שרבים האמינו שהוא זה שמושך בחוטים מאחורי הקלעים. התאוריה התחזקה במהלך כל שבוע שבו יצא פרק, ולמרות שהתבררה בסופו של דבר כלא נכונה, היא הייתה כל כך חזקה ומשמעותית עד כדי כך שהיא המשיכה ללוות את הקהל גם לאחר סיום הסדרה (עד שבסופו של דבר דמותו של מפיסטו אכן הופיעה בסדרה "איירון הארט" בגילומו של סשה ברון כהן).

מעל כל אלו הסדרה גם מצליחה להציג ולגעת בנושאים מורכבים וקשים מנשוא בצורה רגישה ועדינה ביותר, שהוסיפה לה עוד מימד רגשי וחשוב מאוד. הנושא המרכזי של הסדרה שמוצג דרך שמותה של וונדה הוא כמובן נושא האובדן, כאשר כפי שציינו קודם לכן, אנחנו מתקדמים יחד איתה במסע האבל שלה בכל שלב ושלב בסדרה. בסוף אותו המסע וונדה מבינה שהניסיון שלה לעשות טוב גרם לפגיעה, והיא נאלצת להתמודד עם האובדן הקשה, ולהבין שלמרות שקשה לה היא לא יכולה להמשיך לחיות בפנטזיה ולפגוע באנשים אחרים. ההבנה הזו לא רק סוגרת את התהליך האישי שלה במהלך הסדרה, אלו גם גורם לה סוף סוף להפוך סקרלט וויץ' (תודה לזכויות של פוקס) עם התלבושת האיקונית מהקומיקס, ובסופו של דבר, כשהיא מתחילה להשלים עם האובדן שלה וממשיכה לה הלאה, אנחנו המבינים שזו רק תחילתה דרכה של וונדה החדשה. הכתיבה הנפלאה של אותו תהליך, לא רק היוותה את אחת הפעמים הבודדות שזיכינו להבין ולחוש את רגשותיה של וונדה, אלא גם להחזיק את הצופים מרותקים בכל שבוע ולגרום להם לחכות בסוף כל פרק מחדש, תוך כדי שהיא השפיעה על התרבות הפופולרית, כשמשפטים מהסדרה ושירים הפכו נחרטו בזכרון הציבורי הקולקטיבי, ובכל שבוע הפרק החדש הפך לשיחה ברשתות החברתיות.