ביקורת ComicON: ״קופצים בראש״ - פיקסאר בונים על הבונים
- עידו שייביץ
- Apr 8
- 12 min read
Updated: Apr 10
תקציר: מייבל (פייפר קורדה) היא נערה החיה בעיר ביוורטון, שאוהבת מאוד את הטבע ואת החיות שגרות בו. לצערה, קרחת היער שגדלה לאהוב ולהשקיף עליה עם סבתה הפכה אט אט לריקה מכל חיה. האיזור הנטוש מנוצל במהרה על ידי ראש העיר ג׳רי (ג׳ון האם), שמתכוון לפוצץ את הסכר הנמצא שם ולבנות מעליו כביש מהיר. מייבל מבינה שהסיבה שבעקבותה קרחת היער ריקה, היא שאין באיזור אף בונה פעיל - והרי שמדובר בחיית מפתח לסביבה טבעית. בנסיונה לדאוג לחזרתו של לפחות בונה אחד לקרחת היער ולמנוע את מאמצי הריסת הטבע של ראש העיר, מייבל מנצלת טכנולוגיה מפתיעה שפיתחה הפרופסורית שלה - טכנולוגיית ״הופרס״ - המאפשרת לה להטמיע את תודעתה בתוך בונה רובוטי ולהשתלב בתוך קהילת החיות. מייבל אומנם נלהבת מההזדמנות לראות ולתקן את הדברים ממקור ראשון, אך היא עלולה לגלות מה יכול לקרות כאשר מתערבים באופן ישיר בחוקי הטבע.
אם יש משהו שכל ילד ואדם שגדל בישראל ב-30 השנים האחרונות יודע, זה ש-״אצלנו פה בג׳ונגל, החוק הכי חשוב...״. כבר מגיל צעיר, לימד אותנו טוביה צפיר שטבע השואף לאוטופיה ולכבוד בין החיות השונות צריך לעקוב אחרי 3 חוקים ברורים מאוד - ״אם טורפים זה רק כדי לאכול״, ״בג׳ונגל טוב לחיות בלהקה״ ו-״בג׳ונגל אין לא ריב ולא מדון״. באנלוגיה די פשוטה, השתמשו באלמנטים שונים של עולם החיות על מנת לחנך את הילדים הצופים לערכים של אחוות אחים וערבות הדדית, על אף השוני שעלול להיות בינינו. באירוניה מעניינת, אלו הם בדיוק הערכים בהם אולפני פיקסאר בחרו להתמקד בסרט האנימציה החדש והמקורי שלהם. נכון, בדיסני עיבדו את ״ספר הג׳ונגל״ הרבה לפני חנוך רוזן. אך במקרה שלנו כאן, פיקסאר שמים דגש מיוחד על האופן שבו חוקים וכיבוד שלהם יכולים להיות הגורם המחזיק קהילה מקבלת ומכילה, שיכולה להתגבר על כל מכשול ולגרום לכל אחד להרגיש שייך אליה. אחרי תקופה קצת מתישה להיות בן אדם ועם חזרתם המבורכת של בתי הקולנוע, קפצתי לעולמן של החיות על מנת לבדוק את התוצר החדש והמסקרן של אולפני האנימציה האהובים עליי ולהביא אליכם... ביקורת בונה. כן, הבדיחה הזאת הייתה בלתי נמנעת.
הדבר הראשי שהפתיע אותי בפרויקט הזה, הוא שבניגוד למה שעלולים לצפות מקריאת התקצירים, עיקר האמירה בפועל של הסרט היא אינה קריאה ל-״סביבתנות״. בעוד שקיימים כאן אלמנטים של שמירה על הסביבה אל מול תיעוש ״על הנייר״, היוצרים מבינים שמדובר במסר די בסיסי ואף שחוק, עם כל סדרה אי פעם שניסתה לעשות ספיישל יום כדור הארץ. במקום זה, הם משתמשים ברקע הזה כדוגמה לאקטיביזם באופן כללי, ובכדי להנגיש לילדים ולכלל המשפחה מסגרת תמאטית של סביבה מתוחה בין בני אדם לבין החיות - או בפועל, בין קבוצות אוכלוסיה חזקות מול מוחלשות. בעוד שבני האדם רואים ביחסיהם אל מול החיות כבלתי שווים וחסרי יכולת התנגדות לדורסנות, בעלי החיים מוצגים כדמויות הדוגלות באמונה שלמה ותמיכה הדדית - כולל בטוב המסתתר בבני האדם. בזווית הראשונה ניכר שראש העיר מצפצף על החוקים שאמורים לאפשר חברה הרמונית, ובזווית השנייה בעלי החיים מאמינים באדיקות לחוקים שקבעו בניהם, מתוך הבנה שרק כך יוכלו לחיות זה לצד זה. במקרה שלנו, הדמות של מייבל היא נקודת המבט שלנו לדינמיקה הזאת, המשחקת על הגבול הזה. היא מעמידה אותה במקרים שבהם היא לא בטוחה בדיוק באיזה צד היא נמצאת, והאם היא מסוגלת לעמוד במילתה ולציית לחוקים כפי שהיא טוענת, או שמא יש בכך קושי מטבע התנהגותה. אני לא אמור להיות מופתע מכך שלפיקסאר יש מסר יותר משמעותי להציג מתחת לאנימציה החייכנית, הרי שזה הלחם והחמאה שלהם. ואכן, זה גם לא הפעם הראשונה שהם מציגים מטאפורה הקשורה לאפליות תרבותיות (לאחרונה עם ״אלמנטלי״) או אפילו כניסה לגוף אחר בשביל לראות את הדברים בפרספקטיבה שונה (לאחרונה עם ״נשמה״). בכל זאת, בכל פעם שפיקסאר מתמקדים בשיח בגובה העיניים גם בסרט שמיועד לילדים, אני נזכר למה אני כל כך מעריך אותם כאולפן. אומנם בסרט הזה אני מאמין שהמסרים האלו נמצאים מעט עמוק יותר תחת פני השטח (מאשר בסרטים כמו ״רטטוי״ ו-״משפחת סופר על״) ויתכן שלא כל ילד בהכרח יבין זאת לעומק, אבל עדיין טוב לראות שזו רמת איכות סיפורית שעדיין חשובה להם בכל צעד שהם לוקחים.
למרות שלסרט יש כיוון ברור למסרים שהוא מעוניין להציג, אני אודה שלא תמיד ניכר שהמטאפורות שהוא בוחר להציג מתכתבות עם המסר הזה. אני שם בצד את הרעיון המורכב של ״אוכלים חיות רק מתוך צורך״, שהוא מעט מורבידי וקשה להמירו למסר חינוכי בדינמיקה אנושית. ברגע אחד, הסרט מתמקד בהקבלה והפרדה בין ציות ל-״חוקי הטבע״ לחוסר הציות לחוק העירוני - בדגש על כך שהכל עובד כשכולם עובדים לפי הכללים, על אף שהגיבורה שלנו מוצגת כדמות אינה מעוניינת ״לקבל את הדברים כפי שהם״. האם צריך לציית לכללים, או שלא? ברגע אחר, הוא מציג את חולשתן של החיות אל מול בני האדם, כאשר אלו משתמשים באמצעים כביכול בלתי-לגיטימיים על מנת ״לגזול מהם את אדמתם״. זה מוביל את מייבל להביע התנגדות אקטיבית, שבסופו של דבר מובילה ליותר נזק מתועלת. אז הסרט בעד או נגד ״לעמוד על שלך״ בפני עוולות? ובמקרה נוסף, הוא מציג את הקושי של פייפר להתמודד לבדה עם פתירת בעיית העולם אשר בעיניה רק לה אכפת ממנה - אך לא באמת נותן לכך פתרון פרקטי, אלא קופצת למסקנה המחממת-לב אך הפחות ריאלית של ״כולנו כאן אחד בשביל השני״. אז מה אמור לעשות הילד שמאמין במטרה ואין לו את התמיכה החברית / משפחתית הזאת באופן טבעי? אני כמובן מאמין שלפיקסאר וליוצרי הסרט הייתה כוונה טובה בהכנסת כל המסרים האלו, על מנת לשקף מצב חברתי מורכב וסיטואציות רבות בהם אינדיבידואלים רבים באמת רוצים לפעול ככל שיוכלו על מנת לתקן אותו. זו חווית חיים שגם הצופים האמריקאיים וגם הצופים בארץ יכולים להזדהות איתה, גם אם היא מתקשרת לנסיבות שונות. אך בעיניי, ניכר שבשלבים מסוימים של שכתוב תסריט הסרט, נוצרה איזו שהיא תקלה בין ההתחייבות לתמא ולעולם המושגים המרכזי לבין מוסרי ההשכל שרצו להנחית. גם אם אני יכול להבין מה הייתה המטרה בהם וכן קיימת בי הידיעה שהדברים האלו לא קיימים בכלל ברוב הסרטים האחרים, אני חושב שמבחינה תסריטית, אותם חלקים תמאטיים לא נבנו וסודרו בצורה הכי מושלמת כך שירכיבו היגיון חסר סדקים. באספקט הזה, אני חושב ש-״זוטרופוליס 2״ עשה עבודה יותר טובה.
פגמים תסריטאיים נוספים מורגשים במידה מה גם במבנה של הסרט. יש לו לא מעט מידע שהוא צריך להציג על ההתחלה, על מנת לבסס את המוטיבים המחשבתיים ואת האמצעים העומדים לרשותה של דמותה של מייבל. למרות שלסרט לוקח בערך 13 דקות להגדיר את המטרה שלה וכ-21 דקות עד שהוא ״קופץ״ לראשונה (מתוך 105 דקות הסרט כולו), עדיין חשתי במהלך הצפייה שהתהליך הזה מבוצע במהירות רבה תחת לחץ להגיע לעיסוק בעיקר העלילה ובחיות עצמן. זה זמן זהה לאותו פרק זמן שלקח לנו לראות את הבלונים הצבעוניים מעל ביתו של קארל ב-״למעלה״, ועדיין במקרה שלנו כאן נוצרת התחושה שחסרים פרטים בפיתוח הדמויות והעולם שיגרמו לי באמת להתחבר אליהם. בעיניי, זה לא נעשה מתוך חוסר אכפתיות - אם כבר להפך. זה מסתמן להיות תוצאה של הרבה יותר מידי רעיונות מעניינים לאפיון הדמויות והדינמיקות שלהן, שלא יכלו כולן להתקבץ אל תוך פרק הזמן הזה עם מרווח מספק לכולם. זה מוביל לכך שחלק מאותם הפרטים מוצגים בצורה חלקית, בעוד שאחרים לדעתי כמעט ולא נבנים.
לדוגמה, אני חושב שהיה מועיל לסיפור לבסס לנו יותר את עולם בני האדם במערכה הראשונה הזו ולהרוויח מכך שני דברים: הן את ההבנה שהאופי שאנחנו אמורים לשייך כאן לבני האדם ככלל לא נמצא רק אצל ראש העיר, והן את האכפתיות או הסלידה מהם כשאנחנו אמורים לצדד מאוחר יותר אצל החיות. כשאנחנו כמעט לא מכירים את צד בני האדם, קצת פחות אכפת לנו מהיחס שיקבלו. אפילו דמויות המדענים, שכן מקבלים זמן בסרט, לא כל כך מבוססים לנו לפני שהם משתלבים עמוק בתהליך ולכן אין לצופה עניין בהם. מנגד, אני רוצה לציין נקודה חיובית שקיימת במערכת הפתיחה: הם מציגים בו מאורע אישי ורגשי, שכפי שכבר למדנו מפיקסאר, בנוי במתכוון על מנת לסחוט לנו דמעות מהעיניים. בגלל שאנחנו כבר רגילים לכך, הייתה תחושה בולטת שזה עומד להגיע וחשבתי שאצטרך לצלוח זאת מבלי להתרגש, מרוב ההבנה שמדובר בצעד מעט מניפוליטיבי ובלתי מורווח בשלב הזה של הסיפור. אלא שאז, הסרט בוחר שלא להתבוסס ברגש הזה, לחתוך את הסצנה ואף לקפוץ הלאה לנקודת זמן רחוקה לאחר שהסתיים. אני לא יודע אם מדובר בבחירת עריכה, בחירת שכתוב או כוונה מקורית, אבל הערכתי מאוד את ההבנה שהקהל לא טיפש ושאפשר לספר נקודות עצובות גם בלי ללחוץ על רגש היכן שהוא מרגיש צפוי מידי. אם כבר, הצעד ה-״בוגר״ שלא להאביס רגש במקרה הזה הוא זה ששבר את ציפיותיי.
בהמשך מבנה הסרט, האמצע שלו דווקא היה מהנה למדי. מצאתי את עצמי הרבה יותר מתחבר אליו, כאשר הוא התקדם בקצב טוב, שילב בחוכמה תצוגה של קונספטים חברתיים ופניות סיפוריות מפתיעות באנימציה טובה וטמן בגישת הדמויות הרבה יותר כנות ואנושיות מעוררת הזדהות או מחשבה. הוא הצליח הן לפתל את הסיפור למקומות שגם אני לא ציפיתי להם, הן להרחיב ולאתגר את העמדות המוסריות שלו והן לבדר באופן שהצליח להצחיק פעמים רבות גם אותי. דווקא הנקודה המפתיעה ביותר בחלק זה, הוא שפיקסאר נתנו ליוצרים לקחת את הביזאריות לקיצון - הרבה מעבר למה שהייתי מעריך שדיסני יאשרו. ניתן לשער שזו בחירה יצירתית המאפיינת את הבמאי דניאל צ׳ונג, שמגיע לתפקיד הבימוי לאחר הובלת הסדרה שלו בקרטון נטוורק, ״בא בדוב״. יש בסרט לא מעט רגעים מפתיעים, מעוררי הלם ואפילו בחלקם קריפיים ויזואלית, והאמירות ברשת שהסרט ״יורד מהפסים״ בגזרת השפיות הוכיחו את עצמן כמוצדקות לגמרי. אישית אני מעריך את פיקסאר על האומץ, וזה היה די משעשע בעיניי לחשוב מספר פעמים בראשי תוך כדי הצפייה ״מה לעזאזל הולך כאן״. אך אם הם הצליחו לגרום לי לחוש מעט חוסר נוחות והרמת גבה, אני יכול לתאר לעצמי שהקטעים האלו עלולים להיתפס כמפחידים במידה מה עבור ילדים קטנים. מן הסתם לא מדובר באלמנטים אימתיים על מלא, עדיין מדובר באנימציה לכל המשפחה. אך אני מבין שדיסני קצת שחררו את המגבלות בפרויקט הזה, קצת כמו שהם עשו ב-״גרוויטי פולס״ (אבל עדיין לא באותה רמה), וזה עלול להיתפס באופן שונה על ידי משפחות שונות. אני מאמין שילדים בני 8 ומעלה יוכלו להתמודד עם זה אחלה, בעוד שגילאים צעירים מכך כנראה לא ישבו בו בנוח.
הבעיה שציינתי לגבי הנמהרות בתחילת הסרט חוזרת גם בסופה, כשאני מרגיש שהמערכה האחרונה גם היא רצה יחסית מהר מידי מפאת ריבוי רעיונות. היא גורמת לקשרי הדמויות להתאחות במהירות והיא מציגה מספר קונפליקטים לנקודת השיא שנפתרים בין רגע או פשוט נשכחים שנייה לאחר שהיו מוצגים. אני אומנם מבין למה כל אחד מהם מופיע, אבל הסרט לא נותן לאותם הרגעים מספיק זמן כדי להציג את החשיבות שלהם בעיני הדמויות. זו בעיה, על אחת כמה וכמה כשמדובר בנקודת השיא של הסיבות שרגעים אלו נכללו מלכתחילה. סוג של ״תפסת מרובה לא תפסת״ - כשאתה מציג כל כך הרבה דברים במקביל, אף אחד מהם לא ״נתפס״ בצורה איכותית מספיק בפני עצמו. בעבר פיקסאר התמודדו נהדר עם סופים עוצמתיים לסרטים, חלקם נותרו אייקוניים עד היום (לעולם לא אפסיק לבכות בסוף של ״צעצוע של סיפור 3״). הם יודעים איך לעשות את זה נכון כשהם רוצים. כך שהמסקנה שלי מבעיות המבנה האלו, היא חשד לפיו הסרט שונה בצורה די משמעותית במהלך העבודה עליו. ככל הנראה היה ברור לדיסני ככלל שדמויות צבעוניות, לרבות חיות, יספקו משיכה הרבה יותר גדולה מצד ילדים לרצות לצפות בסרט בקולנוע (אהם זוטרופוליס 2 הכניס 1.86 מיליארד אהם). לכן, סביר להניח שלאחר כתיבת התסריט הראשוני, הסרט עבר הערות ושינויים יצירתיים רבים מצד אנשי הנהלה כאלה ואחרים, שרצו לשים יותר דגש על החלק בעלילה של החיות במטרה שיהפוך למוצר קל יותר לשיווק. הם אומנם לא יכלו להרשות לעצמם נטישה מלאה של במאי אחרי מה שקרה עם אדריאן מולינה ו-״אליאו״, ולכן כנראה יותר שחררו במחוזות הביזאר - אך דאגו גם לשמור זאת מכל חומר שיווקי של הסרט. על אף שזו ספקולציה אישית, מדובר בתרחיש סביר וכנראה אף לא נדיר בתעשייה. הוא נשמע כמו הסבר הגיוני לתחושה שפרטים עלילתיים שיכלו לסייע לביסוס הצד האנושי בסיפור קוצצו, וכן שקטעי חיות אקראיים נוספו, אשר את חלקם היה ניתן לקצץ ללא השפעה משמעותית על התוצר.
פיקסאר ידועים ביכולת הקבועה שלהם להמציא את עצמם כמעט מחדש שוב ושוב בתחום האנימציה, כאשר בלא מעט מהסרטים שלהם הם מפתחים טכניקות ויזואליות מיוחדות על מנת לדחוף את גבולות האנימציה התלת מימדית קדימה. אבל לצערי, לא הצלחתי להבחין במשהו בולט בתחום הזה כאן. הרי שמבחינת סגנון האנימציה, הסרט הזה הולך כמה שיותר על בטוח. מן הסתם שעדיין מדובר באנימציה טובה ומושקעת, שתהיה מהנה לצפייה לכל אחד, ויש לה קווים מנחים בסגנון ובפלטת צבעים שמייחדים אותה משאר סרטי פיקסאר. אך הסרט לא מפגין, לפחות בצורה ניכרת לעין, עבודת עיצוב דמויות והנפשה שלהן בצורה יוצאת דופן הראויה לשבח והתרשמות מיוחדת. ניכר דווקא שהדגש הטכני בפרויקט הזה הוקצה יותר עבור עבודת מצלמה ממוחשבת בלתי שגרתית. ישנם שוטים רבים של נקודת מבט המוצמדת לדמות בגובה לא סטנדרטי, מה שדרש להציב את אותה ״מצלמה״ בזוויות קרובות מאוד לקרקע, או לחלופין גבוה מעל. בנוסף, ישנם סצנות ״אקשן״ שונות בהם הוטמעו שוטים של דמויות רצות או נופלות בכיוונים לא ישרים, כך שה-״מצלמה״ לא רק שמרה על תנועה מתמדת במרחק מהם, אלא לעיתים גם הסתובבה דינמית סביבם באמצע השוט. זה דבר לא פשוט, שכן היכולת להציג מודלים בסביבה ממוחשבת בצורה טובה מזוויות רבות דורשת עבודה נוספת מן הרגיל. בשימוש בטכניקה הזאת, הם הצליחו ליצור חוויה קצת יותר תזזיזית לסצנות שדרשו קצב מהיר יותר. בעיניי זה עבד לא רע בכלל - גם אם זה לרוב יחמוק מתחת לרדאר של הצופים כהשקעה ב-״צילום״ הסרט המצויר.
עוד אספקט של האנימציה הוא שבהמשך לכיוון הביזאר, הסרט כן מאפשר למודלים של הדמויות מידי פעם קצת ״להשתגע״ ולהציג הבעות פנים קומיות מוקצנות על גבול הסלפסטיק. הוא עושה זאת בצורה חביבה ומבדרת, בניגוד להגזמה שיש בסרטים של אילומיניישן. אני מבין שהבחירות האלה הן לפעמים על מנת ליצור צחוק פשטני אצל ילדים, אם כי ה-״שיגעון״ הזה גם בא לידי ביטוי ברגעים ה-״אפלים״ יותר המחזקים את תחושת חוסר הנוחות הרצויה. זו לא הייתה בחירה שהובילה את כלל האנימציה של הסרט, שכן הוא ברובו משתמש בהבעות פנים ותנועות די סטנדרטיות, אבל עדיין מדובר בתוספת לגיוון הויזואלי ולהומור. מצידו השני של המתרס, אני דווקא רוצה לציין לשלילה בעיות שבלטו עבורי בעיקר במודל האנימציה של ראש העיר ג׳רי. מעבר לכך שהעיצוב האנושי שלו די פשטני בעיניי ולא מתבלט כעיצוב דמות זכירה (ומי כמוני יודע שלפיקסאר יש לאורך ההיסטוריה שלה גם דמויות שוליות זכירות בזכות העיצוב שלהן), שמתי לב כמה וכמה פעמים לחוסר סנכרון מובחן בין הדיבוב שנשמע לתנועות השפתיים של המודל. זה לצערי חזר יותר מפעם אחת. יתכן מאוד כי מספר רב של השורות של הדמות הזאת הוקלטו מחדש במהלך השכתובים לכאורה, וכן שהעבודה להתאים אותן לאנימציה לא יכלה להתבצע בדיוק המרבי מפאת הזמן. נכון שזו אולי נשמעת כמו התקטננות, אבל ביחס למוניטין של האולפנים ולתקציב הסרט, זו בעיה שחריג מאוד להבחין בה בפרויקט הזה. כמו כן, הייתה בחירת תאורה אחת על דמות בצד המסך שגרמה לה להיראות כאילו המודל שלה נשבר ככל שהמצלמה הוירטואלית נעה. בחינה חוזרת מעידה כי המודל לא באמת נשבר, אבל אם זה קפץ לי לעין, זה כנראה משהו שהיה צריך לעלות בבדיקת איכות. שוב, קטנוניות אנימציה, אבל בסקייל הזה - היה רצוי לשייף את הדברים הללו.
עבודת הדיבוב בסרט הזה הייתה די מתקבלת על הדעת ברובה, אם כי לא היה תפקיד ספציפי שהרשים אותי בצורה מיוחדת. המדבב הכי טוב להערכתי בקאסט הדיבוב הוא בובי מוינהן, המגלם בצורה חביבה ביותר את מלך היונקים, הבונה המלך ג׳ורג׳. הוא מצליח גם לשמור על אופטימיות יציבה לאורך כל ההופעה שלו וגם להגיש שורות קומיות בקלילות ובזרימה טבעית, כך שהוא משרת נאמנה את האופי של הדמות שלו כפי שהיא מופיעה בתסריט. גם פייפר קורדה עושה עבודה טובה בסך הדברים, כשהיא עומדת הן באנרגטיות המתלהבת והן בעצבות השבורה המתבקשת מהדמות של מייבל - במיוחד בהינתן השינויים בקצב ובטון בין האירועים השונים שהיא עוברת בעלילה. דייב פרנקו גם עושה כאן עבודה לא רעה, אם כי להרחיב על כך יחשב ספוילר.
בניגוד אליהם, אני ממש לא אהבתי את הופעת הדיבוב של ג׳ון האם. הוא אומנם הטה את הקול שלו כדי שישמע סמכותי ומתנשא, כפי שנדרש מהדמות, אבל הגשת השורות שלו הרגישה יחסית מונוטונית. לא ממש שוכנעתי שהקול טבעי לדמות המצוירת שראיתי, ולא היה ניכר שהוא באמת עושה מאמץ לשחק את הקריקטורה הביקורתית שהוא אמור להיות. יכול להיות שזה מגיע מתוך השפעה ישירה מזמן המסך וגודל התפקיד שהוא מקבל בסרט, שהוא קטן משציפיתי, אך בכל שלב בדרך מדובר בדמות ובמשחק שמרגישים חצי אפויים - הן באינטגרליות שלהם, הן באותנטיות שלהם והן בהתפתחות שלהם בסיפור. ולבסוף, אם התלהבתם בשיווק הסרט מדמותו המשעשעת של טום הזיקית (בקולו של טום לאו) וציפיתם לראות אותו לאורך הסרט, לצערי אאכזב אתכם ואגיד שהוא בקושי מופיע בו. טום נוכח רק בכמה סצנות בודדות, כאשר בחלקן הוא כלל לא מדבר. הנקודה הזאת רק מחזקת בדעתי את המחשבה שהוא תוספת של הרגע האחרון, על מנת להיעזר בו בשיווק הסרט (בדומה לקלוד מ-״אלמנטלי״, אבל בצורה קצת יותר טובה). זה חבל מאוד, כי דווקא נהניתי מאוד מהחלקים בהם הוא כן הופיע, ולדעתי היה בו פוטנציאל קומי שבוזבז.
על אף כמה וכמה הבעיות שיש לי עם ההרכב הסופי של החלקים השונים, עדיין יצאתי ממנו בתחושה פחות או יותר חיובית. הוא אכן הצליח להפתיע אותי, לבלבל אותי וגם להצחיק אותי. אחרי מעט מחשבה לאחר סיום הסרט, אני בהחלט יכול להגיד שהוא שומר על רמת התוכן שזכינו לראות מפיקסאר בתחילת שנות ה-2020, עם סרטים כמו ״לוקה״, ״נשמה״ ו-״אדומה אש״. הכוונה שלי בכך היא שבעוד שהסרט אינו רע והוא מעביר מסר בוגר דרך דמויות חביבות לצד הומור ולב רחב, אני לא יכול לומר שהוא פורץ את תקרת הזכוכית של פיקסאר ומתברג לצד הענקים הקלאסיים והאהובים שלהם מתחילת דרכם. האחרון שהצליח לעשות זאת הוא ״קוקו״, והסרט הזה לא משתווה באיכותו ל-״קוקו״ לצערי. עם זאת, הוא גם לא נופל למחוזותיהם של ״שנות אור״ ו-״אלמנטלי״. הוא עדיין שווה את הצפייה שלכם כמובן, שכן סרט טוב של פיקסאר הוא תמיד סיבה לחגוג אנימציה. במיוחד עם סטנדרט האיכות של החברה, גם סרט שאינו מצליח להיות משובח ברמה על-דורית הוא עדיין סרט כיפי לכל המשפחה, מקטן ועד גדול. גם אם ככל הנראה הוא לא יהיה מהכותרים היותר זכירים של האולפן בעבור השנים, לרבות בעקבות התנגשות ניכרת בין חזון מקורי לתיקונים בפועל, אין פסול בלהנות מצפייה בחוויה מבדרת לשם הבידור הנקודתי שתפיקו ממנה. אין לי ספק שהורים וילדים יחבבו את הסרט הזה מאוד, ככל הנראה אף יותר כאשר יגיע למדיה הביתית ויזכה לחשיפה רחבה יותר - אך לגמרי לא תתחרטו אם תצפו בו בבתי הקולנוע.
״קופצים בראש״ הוא ההוכחה התקופתית שפיקסאר עדיין יכולים לעשות סרטים מקוריים טובים, מהנים ומפתיעים לכל המשפחה. גם אם הוא לא מגיע לרמת האיכות של הקלאסיקות, הוא עדיין מספק חוויה מבדרת והצלחה ניכרת ברקיחת מותג תוכן חדש לגמרי, תוך כדי שמירה על הנוסחה המוכרת של מסר חברתי בוגר המומחש דרך הדמויות. הוא אולי משווק את עצמו בתור סרט המקדם מסרים של שמירה על טבע, אך מתחת לפני השטח, הוא מזכיר לנו להעריך ולכבד אחד את השני למרות השוני בינינו, על מנת שכולנו נוכל לחיות כמערכת אחת הומוגנית גדולה. הוא אינו חסר פגמים, שכן הוא מציג בעיות מבנה המחסירות חלקים חשובים בבניית העולם לטובת קטעים יותר צבעוניים ופנטסטיים, וכן מכיל ריבוי מטאפורות, אשר בחלקן מורכבות לפירוש החלטי או מתנגשות אחת עם השנייה. למרות שניתן להעריך כי הפגמים הללו מגיעים מהתערבות עסקית בתהליך היצירה, עדיין זכינו לקבל בסופו של דבר סרט שיעביר לכם שעה ו-45 דקות בהנאה מרובה - לא משנה בני כמה אתם או עם אילו ציפיות אתם מגיעים אליו. על אף שהיו נקודות בהם היה ניתן לשפר עוד יותר, זו תוצאה טובה בעיניי בשביל לעודד את פיקסאר להמשיך ולהרחיב את אופקיהם עם יצירות חדשות, מרעננות ומגוונות. כלומר, מה זאת אומרת? ליצור סיקוולים רק למימון עוד סיכונים שכאלו ולא משום סיבה (ולא משום סיבה) - אחרת!
אני מדרג את הסרט הזה - 8 מתוך 10! 🦎🦎🦎
🥔🪵🪵🪵🪵🦫🦫
נ.ב. הצלחתי לזהות איסטר אגגס למגוון סרטים של פיקסאר, אבל לא את אלו הקבועים - ה-A113, הכדור לוקסו בול ואת משאית הפיצה פלאנט. מוזמנים לכתוב בתגובות אם הצלחתם לזהות אותם :)
״קופצים בראש״ זמין בבתי הקולנוע באנגלית ובדיבוב לעברית, וכן ב-4DX.
Comments