ביקורת ComicON: ״דברים מוזרים״ עונה 1 - משחקי הכס של המד״ב

“Friends don’t lie” - Mike Wheeler

קשה להאמין, אבל סוף סוף השבוע יחלו שידורי העונה החמישית והאחרונה של ״דברים מוזרים״. כן כן, זה אשכרה קורה. עברנו לא מעט משוכות בדרך לרגע הנכסף הזה, וכמעט כל דבר שהיה יכול להשפיע על הסדרה קרה (החל משביתות הוליוודיות, ועד בעיות בהפקה ובצילומים), אבל בעוד קצת יותר משבועיים, כשבארצות הברית יורידו את תרנגול ההודו מהשולחן אחרי סעודת חג ההודיה, ארבעת פרקי העונה החמישית והאחרונה של ״דברים מוזרים״ סוף סוף יהיו זמינים לצפייה בנטפליקס. כתבנו לא מעט בחודשים האחרונים על העונה הזו, המשמעות שלה עבור נטפליקס ומה אפשר ללמוד ממנה על העולם הטלווזיוני של ימינו בכלל ועל נטפליקס כגוף תוכן בפרט, אבל עכשיו הגיע הזמן לעצור לרגע ולעבד את המסע שעברנו בדרך לאותו רגע נכסף. לכן, כדי להתכונן כמו שצריך לעונה החדשה (ובשילוב העובדה שהפעם אחרונה שראיתי את העונות המוקדמות של הסדרה הייתה בעשור הקודם), החלטתי לחזור מחדש אל הסדרה, ולנסות לבחון האם גם היום היא שורדת את מבחן, ואלו דברים חדשים אני יכול לגלות עליה, אחרי צפייה מחודשת בהפרש של כל כך הרבה שנים.

המסע שלהם עומד להגמר בקרוב - מתוך ״דברים מוזרים״ באדיבות נטפליקס

מהפכנית כבר מהשנייה הראשונה

באופן לא מפתיע את הצפייה החוזרת (וגם את כתיבת הביקורות השונות) התחלתי בצפייה בעונה הראשונה של הסדרה, שעלתה לשירות הסטרימינג אי שם בקיץ 2016, כשהמילה סטרימינג הייתה די נישתית וזניחה. מאז אותו קיץ ועד היום, הטלוויזיה ודרך צריכת התוכן שלנו כקהל השתנו, אבל האמת היא שבאופן מדהים למדי כבר מהפרק הראשון שלה, ובמיוחד אחרי שסיימתי לצפות בעונה כולה, נפלה עלי ההבנה לא רק עד כמה הסדרה עומדת במבחן הזמן, אלא גם עד כמה היא עיצבה והשפיעה על התרבות הפופולארית של ימינו. פחות או יותר מהשניה הראשונה שלה האחים דאפר הצליחו להציג תמהיל מיוחד ומאוד יחודי בנוף (במיוחד אז) של סיפור מותח ומסתורי, אך בו זמנית מאוד אישי וחברי ועם רקע כיפי ונוסטלגי של שנות ה-80', כך שכל אחד שמתחיל לצפות בה מתחבר אליה מזווית אחרת וכשמסיימים אותה, כבר כל כך מושקעים בכל הרבדים השונים של הסיפור, שכבר קל מאוד לשכוח מה משך אותנו מלכתחילה.

זה כמובן לא אומר ש״דברים מוזרים״ היא סדרת המד״ב הראשונה אי פעם, ואין ספק שהיא שואפת המון השראה מאינסוף יצירות קולנועיות וטלווזיוניות אחרות. אבל ההברקה האמיתית שלה נובעת מההבנה של אלו אלמנטים לשאוף מאיזו יצירה, ואיך לעשות זאת, כדי ליצור חוויה אחרת לחלוטין מכל מה שהכרנו עד כה מהז'אנר, וליצור עולם מקורי ומבוסס היטב, בדרך הטובה ביותר שאפשר, שלימים יהפוך ובצדק לאחד ה-IPs הגדולים בעולם. אני אפילו אגדיל ראש ואטען שאותה בניית עולם מופלאה והשילוב בין הז'אנרים השונים בצורה מדויקת, הנגישה בצורה הכי טובה שניתן להעלות על הדעת את ז'אנר המדע הבדיוני לקהל הרחב, בדומה למה ש״משחקי הכס״ עשתה לז'אנר הפנטזיה. אותו שילוב עדין (שלאט לאט התעצם) של אלמנטים מד״בים, שלרוב מזוהים בעיקר עם הקהילה הגיקית ופחות עם הקהל הרחב, בסדרה עם בסיס מאוד מקורקע ורגשי שקיבלה תפוצה רחבה מאוד, לא רק שיפרה את החוויה הכוללת של העונה הראשונה, אלא גם גרמה לקהל הרחב להכיר ולהתאהב בז'אנר שלם שהוא לא היה מודע אליו. אני מעריך שלימים, המהלך הזה הוביל לעלייה משמעותית בסדרות איכותיות בסגנון שמתבססות באופן כמעט מוחלט על ז׳אנר המד״ב בצורה הכבדה ביותר שלו, וגם סייע להם להתקבל בהרבה יותר פתיחות מחשבתית ורעיונית אצל הקהל, ולכן גם להצליח (כמו ״דארק״ ו״ניתוק״).

סצנות פורצות דרך - מתוך ״דברים מוזרים״ באדיבות נטפליקס

עם כבר עסקינן בשילוב של המד״ב ושל האלמנטים המקורקעים יותר של הסדרה, אי אפשר שלא לדבר על עוד אלמנט שקפץ לי במהלך הצפייה החוזרת שלי בעונה הראשונה של הסדרה, והוא שהיא הרבה יותר מחוברת לקרקע ולמציאות ממה שזכרתי אותה. נכון, עדיין יש מפלצות, עדיין יש כוחות על ועדיין יש קרב אפי עם אפקטים מטורפים, שסוגר את העונה, אבל בפועל הלב האמיתי של העונה הוא הדמויות, הקשרים והתהליכים השונים שהן חוות במהלך הדרך. זו בחירה חכמה במיוחד, לא רק כי ככה קל יותר להתחבר לסדרה ולעולם החדש שהיא מנסה להכיר בפנינו, ולא רק כי כאשר בשלב מאוחר יותר במעלה הדרך (שעוד נגיע אליו) כאשר הסדרה עוברת להתבסס בעיקר על אותם אירועים אפיים וקרבות ענק, הרבה יותר קל לנו כצופים להתחבר אליהם, כשאנחנו כבר קשורים לכל הנפשות הפועלות שלוקחות בהן חלק. הסיבה המרכזית היא שכאשר סדרה מתבססת בעיקר על דמויות ומערכות יחסים במיוחד בעונתה הראשונה, היא מצליחה להחזיק ולסקרן את הקהל לכל אורכה. תחשבו על זה רגע. אם מה שמעניין את הקהל בסדרה היה בעיקר האקשן והמפלצות, הוא אולי היה ממשיך לצפות עד הסוף אבל הוא לבטח היה מוצא את העונה די משעממת ויחסית נמרחת, כשיש בה כמעט אפס סצנות אקשן אפיות. אבל כשבחרו לבסס את העונה הזו ואת לב העלילה דרך הדמויות השונות שהיו מאופיינות היטב וכתובות בצורה פנטסטית, שהצליחה לתפוס בצורה מושלמת את טווח הגילאים העצום שהיא ניסתה לתפוס, ולשלב ביניהם בצורה כה טבעית וזורמת, (עד כדי כך שהיא הצליחה להקנות לה אווירה משפחתית בחלק מהזמן), הקהל נשאב הרבה יותר בקלות לסדרה, כי עכשיו מעניין אותו לראות איך המסע של הדמויות השונות ממשיך מפרק לפרק, ולא רק את הקרב הגדול והאפי בו הוא נגמר.

איך אפשר שלא להתאהב בהן - מתוך ״דברים מוזרים״ באדיבות נטפליקס

גירל פאוור

כאמור כל הדמויות במהלך העונה הזו כתובות ומאופינות בצורה שהיא לא פחות מפנומנלית, אבל אין ספק ששתי הדמויות הבולטות של העונה (ומשמשות כדוגמא הבולטת ביותר לבחירה החכמה של העונה לשים את הדמויות שלה בפרונט), הן ננסי ווילר (נטליה דייר) וג'ויס באיירז (וינונה ריידר), שגנבו את ההצגה בכל רגע על המסך. התהליך ששתיהן עוברות במהלך העונה דומה יחסית, כאשר שתיהן הופכות מדמויות ״חלשות״ או ״חנוניות״ לדמויות הרבה יותר קשוחות, מחוספסות ולוחמות, אבל הדרך והכיוונים השונים שכל אחת מהן לוקחת במהלך המסע שלה בעונה, לא רק מצליחה להעלים לגמרי את תחושת הרפטטיביות שעלולה להיווצר מהמצב הזה, אלא גם הופכת אותן לדמויות הכי עמוקות ומסקרנות של העונה. כמובן שגם הליהוק המושלם של דייר וריידר לדמויות השונות ותצוגת המשחק הפנטסטית שלהן עזרה לי מאוד להתחבר לדמויות, אבל בסופו של דבר הכתיבה המדויקת והנוגעת ללב של דמות אימהית, שרק רוצה להציל את הבן שלה כנגד כל הסיכויים, ושל טינייג'ארית חנונית ומתבגרת שלאט לאט לוקחת פיקוד על הסיטואציה ומגלה את המנהיגות שבה, היה כל כך מרתק ובמובנים רבים גם מעורר הזדהות, ככה שמצאתי את עצמי לא פעם ולא פעמיים ממתין בשקיקה לעוד סצנות בכיכובן. 

הכוכבת האמיתית של הסדרה - מתוך ״דברים מוזרים״ באדיבות נטפליקס

יחד עם זאת, גם ננסי וגם ג'ויס הן דמויות יחסית משניות בעונה הזו, כאשר במרכז העונה עומדים ארבעת הילדים מייק (פין וולפהארד), לוקאס (קיילב מקלאפלין), דסטין (גאטן מאטרצו) ואילבן (מילי בובי בראון). מעבר לעובדה שמדהים לראות עד כמה הם היו צעירים בעונה הראשונה (כשהם עוד נראו כמו ילדים), הם בהחלט סיפקו תצוגת משחק טובה והצליחו להעביר את התחושה של חבורה, שמתאחדת כדי לנסות להציל את החבר שלהם כנגד כל העולם בצורה אמינה בהחלט (גם אם הם לא מבינים את הסיכונים וההשלכות עד הסוף). קצת קשה להעריך אותם כשחקנים בעונה הזו כי הם מאוד מאוד צעירים. גילם הצעיר עוזר למכור את התחושה התמימה שהם מנסים להעביר ולהציג על המסך, אך באותה נשימה הוא  גם מונע מהם להגיע אל מלוא הפוטנציאל שלהם בתור שחקנים ולרגעים המרגשים והקשים באמת העונה הזו מסתמכת הרבה יותר על הקאסט הבוגר והמנוסה יותר (ולגמרי בצדק). אבל אם בכל זאת אהיה מוכרח לבחור את האהוב עלי מבין ארבעת השחקנים הילדים ככל הנראה אאלץ לבחור במאטרצו, שמגלם את דסטין, שהיה ללא ספק הכוכב הקומי הגדול של העונה הזו.

מצליפי המוחות

הזכרתי אותם מקודם בדרך אגב, אבל כאמור מי שאחראים ועומדים מאחורי היצירה המטורפת הזו הם צמד האחים רוס ומאט דאפר. לשניים אמנם היה ניסיון הוליוודי מועט כשהם ניגשו לעבוד על הסדרה הזו, אבל הוא לבטח לא היה בסדר גודל הזה. לא ברמת המעורבות שלהם ולא בסקייל הענק שהם שאפו ליצור. למרות זאת הם התגלו כאנשים המתאימים ביותר למשימה ויצרו (סוג של) פרויקט בכורה ברמה כל כך גבוהה, שלא הייתה מביישת יוצרים ותיקים ומנוסים הרבה יותר מהם בשלב הזה בחייהם. הם היו אלו שפיקחו על העלילה והסיפור הכללי של הסדרה מקצה לקצה, והובילו ויצרו את כל נקודות החוזק העלילתיות שדיברתי עליהן קודם לכן (השילוב של מד״ב עם עולם מקורקע יותר, ופיתוח ואפיון מופתי של הדמויות השונות). יתרה מכך, הם גם אלו שהיו אחראים על רוב הפן הויזואלי של העונה והסדרה. הם לא רק אפיינו את הסטים והאווירה השונה של הסדרה (כמו רוב יוצרי הסדרות והסרטים השונים), אלא גם ביימו את הרוב המוחלט של פרקי העונה (שישה מתוך שמונה), שכללו את רוב הרגעים החשובים והמרשימים ביותר של הסדרה בפן הויזואלי. נראה שצמד האחים ידע בדיוק איך הם רוצים להציג ולהביא את הסיפור המיוחד שלהם לכדי מציאות, לא רק מבחינה רעיונית ותסריטאית אלא גם טכנית ופרקטית, והם מצליחים לעשות זאת בצורה הטובה ביותר. כבר מהפרק הראשון של העונה הראשונה ניתן להגדיר אותה כתענוג לעיניים (וזאת כאמור לפני שאנחנו מגיעים לעונות המאוחרות והמרשימות באמת), והכל בה מרגיש מוקפד ומחושב בדיוק על המילימיטר. לא משנה אם זו סצנה מרגשת או קטע מהיר ואקשני, צמד האחים הצליח בעזרת בניית פריים חכמה במיוחד וזוויות צילום מדוקיות לתפוס אותו בצורה הכי מרשימה שאפשר, ולספק לצופים עוד אספקט איכותי, בעונה שגם משמש כחלק של ממש בהעברת המסרים והעלילה של העונה.

הקוסמים האמיתיים - מתוך ״דברים מוזרים״ באדיבות נטפליקס

עוד אספקט ששמתי לב אליו במיוחד במהלך הצפיה החוזרת שלי בעונה, הוא הפסקול והסקור של הסדרה. נכון, הסדרה ידועה מאוד בחשיבות של המוזיקה בה (במיוחד בעונות המאוחרות יותר), ויש לה מנגינת נושא מפורסמת ואייקונית במיוחד, אבל למרות זאת מצאתי את עצמי מופתע מהרמה ומאופן השימוש המדויק של הפסקול במהלך העונה כולה. הוא משדרג את סצנות האקשן והופך אותן לקצביות ומהירות יותר, ומצליח להעצים את המסתורין והמתח בחלק מהסצנות האחרות. בתכלס, המקום שהוא זורח בו באמת אלו הסצנות המרגשות והשקטות יותר. בסצנות האלו הפסקול משמש ממש כחלק בלתי נפרד מהסיפור של הסצנה עצמה, והוא כל כך עוצמתי ומרהיב שהוא מצליח להפוך להיות עוד אלמנט חשוב, שמעביר את העוצמות שחוויות באותו רגע מרגש כזה או אחר באספקט נוסף. בין אם זה בעזרת שיר כזה או אחר ומנגינה מקורית שנכתבה עבור הסדרה, המוזיקה בסצנות השונות מצליחה לגעת ולהרטיט את הלב, ובכך הופכת להיות אחד האלמנטים הכי מפתיעים של העונה עבורי.

מוזיקה פנומנלית לרגעים פנומנליים - מתוך ״דברים מוזרים״ באדיבות נטפליקס

אני מודה שחששתי להתחיל את הצפייה מחדש של ״דברים מוזרים״ כי פחדתי שהתדמית שבניתי לי בראש, של סדרה איכותית ופורצת דרך הולכת להיחרב לגמרי. אבל אחרי שצפיתי בעונה הראשונה כולה תוך 48 שעות בלבד, אני כבר לא יכול לחכות להמשיך בצפיה המחודשת. הצפייה הזו לא רק מיצבה וחיזקה את התדמית שהייתה לי עבור הסדרה, אלא גם הוכיחה לי עד כמה האחים דאפר היו יוצרים מוכשרים מההתחלה, ואיך בעזרת שילוב מרהיב של עלילה עם דמויות שאי אפשר שלא להתאהב בהן, שילוב של מגוון ז'אנרים שונים ומשונים, לכדי תמהיל מיוחד, משחק נהדר, בימוי פנטסטי ופסקול לא מהעולם הזה, ״דברים מוזרים״ הפכה להיות התופעה הענקית שהיא הפכה להיות ובצדק גמור.

ציון סופי ל-״דברים מוזרים״ עונה 1 - 9/10: נותר רק לקוות שמסע הצפייה המחודשת שלי ימשיך בדיוק כך.

4 העונות הראשונות של ״דברים מוזרים״ זמינים לצפייה בנטפליקס.

העונה החמישית והאחרונה של הסדרה תחל את שידוריה ב-27.11 עם 4 פרקי בכורה בנטפליקס.