ביקורת ComicON: ״הנרדף״ - לא ניתן לברוח מהמסר
- עידו שייביץ
- 12 בנוב׳
- זמן קריאה 8 דקות
תודה לטוליפ אינטרטיינמנט על ההזמנה להקרנת העיתונאים!
תקציר: בן ריצ׳רדס (גלן פאוול) הוא אב קשה-יום לילדה פעוטה חולה, שחי בעיר עתידנית ומפוטר מעבודות בחברות שהעסיקו איתו בעקבות חוסר ציות לנהלים. על מנת שיוכל להציל את בת זוגתו וביתו מעוני ומקריסה כלכלית, מחליט בן להירשם למבחנים להשתתפות באחת מתוכניות הטלויזיה הגדולות והמטורפות בהן הוא יכול לזכות בפרס כספי גדול. אלא שבמהלך המבחנים, המפיק הראשי של רשת השידור, דן קיליאן (ג׳וש ברולין), מזהה בו את הפוטנציאל לקחת חלק בתוכנית המסוכנת מכולם - ״הנרדף״. אם יצליח לשרוד ולהימלט מקבוצה של אוכפי חוק, מתנקשים והלשנות הציבור במשך 30 יום, יוכל לזכות בפרס מעל לכל דמיון עבורו - מיליארד ״דולרים-חדשים״.
זה לא סוד שהסרט הזה היה אחד הסרטים שהכי ציפיתי להם מתחילת השנה. הוא היה נראה לי כמו שילוב די כיפי של ריאליטי ושל אקשן, מתודלקים בידי הנחיה כריזמטית ואנרגטית של קולמן דומינגו. חזרתו של אדגר רייט לתפקיד הבימוי אף נשמעה מבטיחה במיוחד, שכן ״סקוט פילגרים נגד העולם״ היה באמת פרויקט שהרשים אותי מאוד כשצפיתי בו, וכן סוקרנתי לבדוק בקרוב את טריולוגיית הקורנטו. עם הטריילרים והתקדמות החודשים לקראת יציאתו, הגעתי למסקנה שגם אם הוא לא נחגג עכשיו בהכרח כסרט פסטיבלים ולא יהיה מועמד מוביל בעונת הפרסים, הוא עדיין כנראה הולך להיות חווית אקשן קולנועית כיפית במיוחד. הגעתי להקרנת ה-IMAX עם ציפיות מותאמות לחוות סרט אקשן שיעשה לי תחושה טובה, ובאמת שהייתי מבין אלו שהכי האמינו בו. אך לצערי, לאחר הצפייה בו לא יכולתי שלא להרגיש מעט מאוכזב כמעט מכל אספקט.
הבעיה הכי בולטת בפרויקט הזה היא הכתיבה שלו, שהיא פשוט אינה טובה כלל. על פניו, היו לפרויקט הזה כל האלמנטים הטובים שיכולים להפוך אותו לפיצ׳ר מוצלח. אפשר לומר שהוא אפילו התיימר להיות גרסת ״גבר-גבר״ של ״משחקי הרעב״, שמתעסקת יותר באקשן והריגות מאשר בדרמת נעורים ופיתות. אלא שבצפייה בסרט מתגלה הרצון העז שלו לנסות לחתור ולהיות משהו הרבה יותר גדול מזה, ולשקף מסר ביקורתי-חברתי. על פניו לא דבר רע לעשות, ראינו את זה קורה לא מעט אפילו בעונה הזאת וזה דבר שלרוב יכול להרים סרט כמה רמות מעלה. אבל מה שהסרט הזה לא הבין, הוא שעל מנת שהדבר יוכל לעבור בצורה טובה, המסר צריך להיות עדין ולהיטמע ברקע של העלילה המתמשכת. ״הנרדף״, לעומת זאת, לא יודע עדינות מהי.
הנושא המרכזי שהסרט רוצה לבקר הוא הזלזול של הממשל הקפיטליסטי והמושחת בדרגי החברה הנמוכים, דבר המחלחל גם לשכבות החברה הממוצעות, ההסתכלות כי קונפירמיזם למה שאומרים לך זה דבר רע וצריך לפתח חשיבה חופשית, וכן הנקודה שחברי החברה הנמוכים יוכלו להתקומם אם ישלבו ידיים. ממש מחוז 12 נגד הקפיטול. משום מה, התסריטאים של הסרט בחרו להדגיש את הנקודות האלה שוב ושוב ושוב, ללא סוף וללא מנוחה, בצורה הכי בולטת שאפשר להראות על המסך. זה נע בין הקלישאה שבן מתקשה להמשיך בתוכנית אבל נזכר כל פעם בבת שלו ובאישתו שאנחנו בקושי זוכים להכיר, דרך מקום מחסה שהוא מקבל ממשפחה כהת-עור קשת-יום לא פחות ממנו שמדגישה לו כמה ״אנחנו שמקבלים יחס נחות צריכים לעזור אחד לשני״, וכלה בדיון שיש לו עם אישה אליטיסטית שצועקת עליו כמה שהוא מגעיל אותה מעצם היותו הוא ואחרי זה אומרת ״אל תגרום לי להרגיש שאני האיש הרע, אני לא האיש הרע״. הוא אפילו נושא עימו גרב של הילדה כמעין סיכת עורבני-חקיין.
בכך, הסרט כביכול מתיימר להציג שהוא יותר חכם מהצופה כי הוא מתעסק בנושאים חברתיים שעלולים להיות רלוונטיים להיום ולחברה האמריקאית בפרט. אבל, בגלל שהוא טוחן את אותם מסרים בצורה בוטה, הוא הופך את האלמנטים שהיו בטוחים בכיס שלו - אותם אלמנטים של אקשן ומתח - להרבה פחות מהנים. אני לא הולך לקולנוע כדי שיטיפו לי, אני הולך כדי שיספרו לי סיפור שיבדר אותי ואולי גם ילמד אותי משהו. פה לא ניכר שיש ניסיון ללמד, אלא יש ניסיון לצעוק עליי מסר וזו לא חוויה כיפית בכלל. מעבר לכך, בעיניי כל הבחירה לקו הזה נתפסת בצורה מאוד מוזרה כאשר יש ניסיון להדגיש אלמנט של גזענות ואפליה על בסיס מעמדות - כאשר הבחור המופלה אמור להיות גלן פאוול, גבר לבן פריווילגי עשיר וחתיך? מי נותן לך את הזכות להיות הנציג של המסר הזה? זה ניכר לי כבחירה ביזארית לרמת גיחוך לא כל כך רחוקה מהפרק הזה ב-״איש משפחה״ שבו פיטר מגלה שהוא נצר לאדם כהה-עור, ועל כן הוא ״טכנית שחור״. זה אפילו אירוני שדווקא כמה דמויות כן כהות-עור בסרט זוכות לכתיבת דיאלוגים ממש ממש סטריאוטיפית, עד כדי גיחוך. ממש לאחרונה קיבלנו את ״קרב רודף קרב״ שמתקף פחות או יותר את אותם האלמנטים, אך עושה אותם עם הרבה יותר כנות, ריאליות ומיקוד. בהשוואה, הסרט הזה מרגיש כמו לוחם צדק חברתי ברמת תלמידי קולג׳ אמריקאיים טיפוסיים.
עוד בעיה ניכרת בכתיבת התסריט היא הקצב של הסצנות שלו. כפי שהזכרתי קצת מעלה, סצנות הפתיחה שאמורות לבסס לנו את דמותו של בן ריצ׳רדס וריבוי הרגשות שעוטפים אותו בין הכעס, הדאגה והחשש העצמי, וכן את אישתו והבת שלו המהווים הדבר החשוב ביותר בחייו, הן פשוט קצרות מידי וחסרות כל פיתוח אישיותי אמיתי כדי שלקהל יהיו נקודות אמפתיה להיתפס עליהן. הסרט מרגיש את הצורך לרוץ דרך הפתיחה בזריקה על מנת לתת לנו את הפרטים היבשים (הקלישאתיים והצפויים ביותר יש לציין) שאנחנו צריכים בשביל להתניע, וממשיך משם לכיוון האקשן מבלי לוודא שהקהל באותו ראש איתו. הדבר גם רלוונטי לסיקוונסים נוספים בהמשך הסרט, בהם ריצ׳רדס ניפגש עם עוזרים ועם אויבים שונים, אך גם אלו קצרים מאוד ולא משקיעים כמעט זמן בכלל בביסוס הדמויות כדי שנבין למה הם פה מלכתחילה. אי אפשר לפתח סרט שרוצה להיות יותר מסתם אקשן טיפשי ולתת לו איכות פיתוח דמויות ברמת ״מהיר ועצבני״. זה לא עובד ככה.
אני כן אגיד לחיובו של התסריט של הסרט כי הוא כן מצליח לפצח יחסית טוב את סצנות האולפן, אלו שמסקרים את אירועי הסרט המתרחשים עבור ״הקהל בבית״, עם הספין הממוקד שלהם. מאוד כמו הדיסאוטופיה שהורגשה בארץ לאחרונה כאשר משדרי ״האח הגדול״ התחילו בקריאה להשבת החטופים ואז עברו להציג את הריב השבועי על תקציב הסיגריות, כך גם אותם משדרים שכלולים בסרט מוצגים בדיסאוטופיה שאני חייב להודות שדי עובדת. מטרתה היא כן יותר לשקף דיווחי חדשות המוטים בעקבות דעה פוליטית ומנסים להשפיע כך גם על רגשות הציבור (ותקבילו את זה לערוץ התקשורת הישראלי שאתם שונאים, לא משנה מה הוא), והם היו מהרגעים שיותר הרשימו אותי באופן יחסי - או לפחות כאלו שהצליחו להוציא ממני צחוק ומשכו לי את העין.
עכשיו, מצידם השני של מאפייני הפרויקט ניצב השאיפה של הפרויקט להיות סרט אקשן חוויתי, ועל כך חלוק בדעתי. זו לא שאלה בעיניי שהצוות שעבד על הפרויקט הזה השקיע הרבה על מנת להוציא לפועל פעלולים, קרבות ופיצוצים בצורה פרקטית ככל האפשר, והם אכן הצליחו לגרום לדברים האלה להיראות אמינים ביותר בקנה המידה אליו כיוונו. לצוותי האפקטים הפרקטיים של הפרויקט יש לי כבוד גדול, הם אולי הסטארים האמיתיים שלו. אך למרות הישגם, אני חושב שעריכת הסאונד, הסקור והצילום לא משלבים פעולה במהלך אותן כביכול סצנות פעולה על מנת לגרום לי להרגיש את האנדרנלין כשאני צופה בהן. למרות שיש לא מעט רגעים שבהם הדמות הראשית שמה את עצמה בסכנה, לא היה אף רגע שהרגשתי שאני עוצר את הנשימה או יושב על הקצה של הכיסא - זה ממש לא היה ״משימה בלתי אפשרית״, נגיד כך. אכן יש בטריילר וואן שוט שמעיד על תנועת מצלמה טובה בשביל אותו סיקוונס, אך אין עוד סיקוונסים כאלה בכל שאר הסרט, וזה ממש חבל.
מעבר לעובדה שהסקור לא בנוי בצורה טובה על מנת ממש להכניס אותי לאווירה של מרדף (דבר שלמשל ״טרון: ארס״ היה מעולה בו) ולמרות שהצילום לא שואף ליותר מידי תחכום מעבר לרגיל ולצפוי, העריכה של הסרט מנסה לפעמים לגוון עם מעברון יצירתי בין סצנות. בעיניי, רוב הניסיונות האלו לא היו אפויים מספיק, הרגישו טיפה מוזרים או נחתכו קצת מוקדם/מאוחר מידי, ועל כן לא תמיד עבדו כמו שתכננו. כל השילוב באכזבות הטכניות, הן הויזואליות והן הקוליות, הופכות את הסרט ללא באמת שווה השקעה כלכלית על כרטיס ל-IMAX.
במסגרת הבימוי של הסרט גם חשתי אכזבה מסוימת, שכן מרגיש לי שאדגר רייט כיוון הפעם את השחקנים שלו להיות מאוד תחומים בתוך המטרות שהוא כיוון אליהם ולא נתן להם מקום להתבטא ולהראות את הכשרונות שבאמת חבויים בהם. זה מתחיל מגלן פאוול, שמתבקש במשך רוב הסרט לעטות על פרצופו פנים כועסות ועצבניות. הוא לא זוכה לאוויר להראות קצת חמלה או פגיעות נפשית, חלילה הקהל יזדהה עם הדמות של הגיבור. לפעמים אפילו ניכר שהקימוט הכועס על פניו מאומץ מידי, כאילו גערו בו להגזים עוד יותר.
זה ממשיך גם עם ג׳וש ברולין, שמונחה להיות מנהל במשרה בכירה שיש בו מעט יהירות ושחצנות, וניכר שעל אלמנטים אלו בנויה הדמות שלו. אנחנו לא רואים אותו באקטים של רצינות מתקשחת ואנחנו לא רואים אותו מביע זלזול ציני כפי שלמדנו לאהוב מדמויות נבלים. זה פוגע הכי גרוע במייקל סרה, שחקן מדהים בחסד, שמקבל הנחיה להיות קונספירטור חדור מטרה ולפלוט את המידע שלו כמעט כמו הרצאה. אין לו מרווח לקומדיה, אין לו מקום אפילו להביע קצת רגש. הוא פה בשביל לדקלם. זה בחירה תמוהה ביותר כאשר לכל השחקנים האלו יש תפקידים אחרים שהראו שהם מסוגלים להרבה יותר - גלן פאוול עם ״היט מן״, ג׳וש ברולין עם ״רצח כתוב היטב: התעורר, איש מת״ ומייקל סרה עם, שוב, ״סקוט פילגרים נגד העולם״ למען השם.
מבחינת הופעות המשחק, אני לא יכול להאשים את גלן פאוול, שכן הוא מנסה להראות שהוא מסוגל לרצינות המתבקשת, הן מאופי דמות המובילה סרט אקשן והן מהדמות הספציפית הזאת. ניכר שהוא נהנה הכי הרבה כאשר נותנים לו טיפ-טיפונת להתפרע, אך הסצנות הדרמטיות או הכבדות בקרבות אקשן ידניים מרגישות כאילו הן מעט יותר מידי מעל לרמה שלו. אני לא יודע אם לומר שזו בעיה בכישרון שלו או בעבודת הליהוק לסרט, אבל משהו לא לגמרי מתיישב בין הגישה החיננית הטבעית שלו כבן אדם והן בהופעות קודמות, לבין הצורך שלו להיות כועס ונקמני כל הזמן. כאמור גם שחקנים איכותיים אחרים כמו ג׳וש ברולין ומייקל סרה מנסים לעשות כל מה שהם יכולים במסגרת הנתונה, אבל אף אחד מהם לא פורץ בתצוגה מרשימה כמו שהם בהחלט יודעים לעשות, והם מרגישים מאוד מוגבלי-תנועה מבחינה משחקית. אני רוצה לציין במיוחד לרעה את הופעות המשחק של דניאל עזרא ואנג׳לו גריי, שמתבטאים בצורה חסרת כל רגש ואף פתטית על המחלה של אחותם ועל המצב החברתי שהם נמצאים בו.
על אף כל זאת, מצליח באופן מרשים השחקן קולמן דומינגו עדיין להתבלט ולזרוח בדיוק כפי שצופה ממנו בטריילרים, והוא נותן שואו אנרגטי ומבדר ביותר בתור המנחה של התוכנית. אומנם הקווים בינו לבין סיזר פליקרמן קיימים, אבל הייתי אומר שהוא עושה עבודה ברמה די זהה באנרגיות לסטנלי טוצ׳י ולג׳ייסון שוורצמן. אני ראיתי בנוכחות שהוא תפס ודרש בסרט את הופעת המשחק המעולה היחידה שיש לפרויקט הזה להציע, אך גם היא לא מספקת בשביל להציל את הפרויקט כולו.
אני יודע שדיברתי הרבה לרעתו של הסרט ואין ספק שהוא סיפק לי חוויה שגרעה מציפיותיי הרמות אליו, אבל כן חשוב לי להבהיר שלא מדובר בפרויקט גרוע וחסר ערך. אם אתם מחפשים סרט אקשן ״פופקורני״, כזה שתוכלו לצאת אליו ביציאה עם חברים ולהעביר ערב חוויתי בקולנוע מבלי להפעיל יותר מידי את הראש, הוא לגמרי יכול לספק את הסחורה. יש בסרט לא מעט השקעה תקציבית בעיצוב סטים ובאפקטים ממוחשבים, גם אם הם לא בהכרח מעוררי השתאות בצורה מיוחדת. לתסריט יש היגיון לוגי למתרחש בו, גם אם הוא ממהר דרכו.
אז כן, הוא אומנם בוודאות לא יתברג לקטגוריות מרכזיות בעונת הפרסים הזאת ואותי הוא איכזב גם במסגרת סרט שאמור להיות כיפי, שכן הוא לא מתקרב לרמת תחכום ועשייה קולנועית של ״סקוט פילגרם״ או אפילו ״בייבי דרייבר״. אבל אם אתם מסוג האנשים שנהנים מדברים שהם באמת ברמת ״מהיר ועצבני״ או ״בלתי נשכחים״, וזה בסדר אם אתם כן, אין סיבה שלא תקבלו ממנו כמעט את אותו הערך. אם אתם מחפשים משהו עם קצת ערך מוסף או אפילו עם יצירתיות שמחדשת על המסך הגדול, אני ממליץ לכם לוותר על זה הפעם, גם אם זה נשמע מבטיח.
״הנרדף״ אומנם ניכר כאחד הפרויקטים המסקרנים שיש לצפות להם, אך הותיר אותי מאוכזב למדי לכל אורכו. עם תסריט ששם בראש מעייניו להטיף לקהל שלו עם מסרים עד שיוצאת הנשמה, חוטא לאלמנטים שהוא היה אמור להצליח בהם בקלות ולא נותן מרווח נשימה להכיר את הדמויות בשביל להתחבר לסיכונים, מדובר באחד התסריטים המאכזבים ביותר שנחשפתי אליהם במהלך שנת 2025. גם הבימוי גם מגביל מאוד את השחקנים שלא מצליחים להביא הופעת משחק מרשימה במיוחד (למעט קולמן דומינגו), ואף צוותי הפוסט פרודקשן התקשו להוציא תחושת מתח אמיתית מעבודתם המושקעת של צוותי האפקטים הפרקטיים על הסט. על כן, הסרט לא מצליח לעמוד בשני היעדים שהציב לעצמו - הוא לא סרט אקשן טוב והוא לא סרט מסר טוב. למרות שהיה לו אחלה של זינוק בהתחלה עם הרעיון והקונספט, ניכר שהוא מדדה את דרכו על רגל צולעת ומגיע לקו הסיום מתוך הכרח - ולא מתוך ניסיון אמיתי.
אני מדרג את הסרט הזה - 7 מתוך 10! 🎯
בכנות, הוא לא מותיר לקהל הרבה סיבות לרוץ לראות אותו.
״הנרדף״ זמין כעת בבתי הקולנוע בישראל, וכן ב-IMAX וב-4DX.
תגובות