שימו לב! הסרט מדבר על התמודדות עם מקרי אלימות מינית, ועל כן גם הביקורת מבקרת את היחס של הסרט לאספקט הזה. אנחנו מבינים כי הנושא עלול להסב חוסר נוחות לחלק מהקוראים, ועל כן ממליצים להפעיל שיקול דעת בהמשך הקריאה.

תקציר: אלמה (ג׳וליה רוברטס) היא פרופסורית לפילוסופיה באוניברסיטת ייל, המבלה לעיתים בחופשיות עם המורה השותף למוסד הלימודים, האנק (אנדרו גארפילד), ועם תלמידיה המצליחים - בניהם, התלמידה המובילה מאגי (איו אדיבירי). בסופה של מסיבה בביתה של אלמה, האנק יוצא ללוות את מאגי בדרכה הביתה, כאשר שניהם שיכורים ביותר. ביום שלאחר מכן, אלמה מגלה את מאגי שבורה, כשזו מספרת לה בחוסר אונים כי האנק תקף אותה מינית באותו הערב, דבר שאלמה לא יודעת איך לעכל וכיצד לתמוך בהתאם. זמן מה לאחר מכן, כשהיא שואלת את האנק על הנושא, הוא מכחיש את ההאשמות וטוען שאלמה מפברקת את המקרה על מנת להתחמק מחשדות בעניין העתקת עבודות מצידה. אלמה כעת צריכה להתמודד במרכזה של הסיטואציה, כשהיא לא יודעת לאיזה צד להאמין - ומה יהיה לא רק הצעד הצודק לעשות במקרה הזה, אלא הצעד הנכון בשביל לשמור על מקומה המקצועי והחברתי.

הסרט הזה אומנם היה הסרט הפותח של פסטיבל ניו יורק השנה, ממנו סיקרתי מספר סרטים כאן באתר (ואני ממליץ לכם לקרוא), אבל לצערי לא יכולתי להיות נוכח בהקרנה המיוחדת שלו עם הכוכבים מאילוצים אישיים בלוחות הזמנים של המסע בארה״ב. לכן, החלטתי לנצל את ההזדמנות שבה משום מה ניו יורקרים זוכים לראות סרטים לפני כולם בהפצות מוגבלות, וללכת להקרנה רגילה-טרומית של הסרט בערב שבת שהיה לי פנוי, כשבועיים לפני שעלה בבתי הקולנוע בישראל. לצערי, ולמרות שבאתי בגישה חיובית לדרמה מסובכת שתערער ותהרהר דעתי על נושאים רגישים בחברה, הביקורות שדירגו את הסרט הכביכול מסקרן הזה נמוך הוכיחו את עצמן כצודקות. שוב - לאחר האכזבה הניכרת בצפייה ב-״מסע גדול אמיץ ויפה״.